תפארת שלמה, על התורה, תולדותTiferet Shlomo, on Torah, Toldot

א׳אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. הנ"ל דהנה כתיב אלה תולדות השמים והארץ בהברא"ם באברהם. והנה שמים וארץ הם בבחי' דכר ונוקבא. ואמר הכתוב כי כל תולדות זו"נ ויחודם וזיווגם תחלה היה רק באברהם הוא היחוד דאזיל עם כולהו יומין. ולכך גם אח"כ כל יחודי העולמות וקיומם ומה שמתחדשים בכל יום תמיד הוא רק באברהם. ובזכותו הוא מקיים כל העולמות מאז ועד עולם. והנה כשנסתלק א"א ע"ה והשאיר את יצחק בנו לבדו בעולם. היה הוא ירא מי יקיים העולמות ויעשה יחודים מעתה עוד כאשר ידע כי כל קיום העולמות רק באברהם ומי כמוהו הלא כל העולם אך חסד יבנה בבחי' חסד יבנה ויעשה היחוד. לכן הנה יצחק תיקן ברכת מחיה מתים להחיות זכותו של א"א ע"ה גם אח"כ להתקיים כל העולמות בשבילו. וכל ימיו של יצחק אך בזה היה מכוון ומתהלך להיות כל היחודים בזכותו וכחו של אברהם נעשים כנ"ל. וזש"א אלה תולדות יצחק בן אברהם. פי' הנה תולדות יצחק. מה שהוליד והמשיך חיות להעולמות כולם היה הוא מכוון רק להיותו בן אברהם. ולכך נחמו הקב"ה אח"כ גם כן אל תירא כי אע"פ שמת אברהם הנה זכותו וכחו קיים לעד כל ימי עולם עקב אשר שמע אברהם בקולי ולעולם יקרא זרע אברהם עבדי. וז"ש אח"כ אברהם הוליד את יצחק כי באמת כן היה כי בחי' אברהם פעל הלידה ביצחק כי ביצחק יקרא לך זרע. מה שהוליד יצחק הנה יקרא לך זרע ההוא. ואברהם הוליד את יצחק גם אחר שנסתלק הנה אך בזכות אברהם נעשה הכל כל ימי עולם. וזה תחיית המתים מן התורה. מכלכל חיים בחסד מחיה מתים כו' פי' מה שמכלכל חיים בחסד בחי' אברהם. אע"פ שנסתלק כו'. כי הנה מחיה מתים ברחמים רבים ר"ל מחיה בכל עת בחי' חסד אברהם גם אחרי שמת ונסתלק מעוה"ז. ובזה סומך נופלים ורופא חולים מצמיח ישועה:

ב׳א"י ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. הנ"ל דהנה ברכת מחיה מתים הוא כנגד יצחק כנודע. והענין הוא כי כן כתיב אצל יצחק והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך והרביתי את זרעך כו' והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמע אברהם בקולי כו'. שמהדבור הזה שמע יצחק כמה גדול כחם של הצדיקים שאף אם נסתלקו מעוה"ז והלכו לעולמם הנה הקב"ה זוכר צדקותם כאלו הם חיים בעוה"ז להשפיע כ"ט לבניה' אחריהם כמ"ש ליצחק כי הכל עושה בזכות אברהם עקב אשר שמע אברהם בקולי כי הצדיקים במיתתם קרוים חיים והוא שכתוב אני אמית ואחיה. אף לאחר המיתה אני אחיה אותם בטוב מעשיהם. ולכך תיקן יצחק ע"ז ברכת מחיה מתים. וכמ"ש מכלכל חיים בחסד הוא בזכות שהוא מחיה מתים ברחמים רבים ומקיים אמונתו לישיני עפר ומביא גואל לבני בניהם כי כל זה שמע יצחק מפי הקב"ה בדבור הזה. וזהו עיקר תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים. שבכח של מעשיהם הטובים הם משפיעים כ"ט לתולדותיה' להחיותם ולקיימם בעוה"ז. וזהו העיקר לתולדות כנודע. והוא הרמוז בלשון תולדותיהן של צדיקים הם ההשפעות שבא ע"י היחוד למעלה שנעשה ע"י הצדיקים וזהו מעשיהם הטובים טו"ב יסו'ד מלכו"ת. וזהו ואלה תולדות יצחק בן אברהם פי' מה שיצחק היה מוליד ומשפיע חסדים בחי' אברהם ולא הגבורות ח"ו אמר הכתוב כי אברהם הוליד את יצחק כי בחי' ההשפעה של יצחק היא באה מבחי' אברהם והוא הוליד ומוליד חסדים תמיד אל יצחק להשפיע לעוה"ז. והוא שכתוב וזכרתי את בריתי אברהם ואת בריתי יצחק כו' כי ההשפעות של יצחק הם מבחי' אברהם כמ"ש עקב אשר שמע אברהם בקולי כו':

ג׳א"י ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. הנ"ל עפ"י מה שיש לדקדק כי בפ' בראשית כתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם כתיב אלה בלא וי"ו וכאן כתיב ואלה. הנראה לרמז בזה עפ"י דברי הזוה"ק פ' בראשית דף ד' ע"א וז"ל וי"א דנטל קב"ה מי ושדי באלה ואתעביד אלהים ונטל קב"ה מ"ה ושדי באבר ואתעביד אברהם. וזה שהוסיף לו אות ה' באברהם לרמז בו שם מ"ה ואותיות אב"ר. הרמז בזה כי א"א ע"ה היה בחי' יסוד צדיק כמ"ש חכז"ל אלה תולדות השמים והארץ בהברא"ם באברה"ם. אך אז לא היה בבחינת הולדה להיות ממלא מקומו שיהיה קיום למדתו מדת החסד כי אחד היה אברהם לכן כתיב אלה חסר וא"ו. אך עתה הגיע עת לחננה בפ' זו שמדבר מלידת יצחק את יעקב אבינו ע"ה אשר הוא ג"כ מבחינת צי"ע בווין תתקטר הם יעקב ויוסף כיל"ח. הוסיף וא"ו במלת ואלה לרמז בזה על ההולדה של מדת התסד יהיה קיום לעד בחי' צי"ע. ולזה הרמז בתיבת ואל"ה יש בו אותיות ו"ה ובאמצע תיבת א"ל כמ"ש חסד אל כל היום כי בחי' החסד של א"א היה בבחינת הולדה. וז"ש ואלה תולדות יצחק בן אברהם רמז לשם מ"ה ב"ן שיהיה ההולדה בבחי' חסד ולהמתיק הדינין כידוע שכל ענין העקיד' היה להגביר החסדים ולהמתיק הגבורות. וז"ש אברהם הוליד את יצחק. והבן:

ד׳א"י ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. לכאורה הם כפולות הדברים הלא כבר כתיב יצחק בן אברהם. אכן הנ"ל עפ"י מ"ש כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו. להראות גודל מעלת א"א ע"ה אשר הוא היה הראשון לעשות היחוד בעולמות העליונים כמ"ש עד אברהם לא היה זקנה כנ"ל. וזה כי זכר את דבר קדשו בחינת זכר הוא המשפיע דכר הוא היחוד כמ"ש ראוה מדברת כו' לכן בכח גודל קדושתו שהתחיל לעשות היחוד זה העומד לעזר ולסייע לכל הדורות הבאים אחריו. כמ"ש (תהילים ע״ח:ה׳) ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם לשון צוותא והתחברות עם כל הדורות אשר יבואו אחריו להיות מסייע לכל הבא לטהר ולעמוד לשרת לפניו ית"ש. כמ"ש בגמ' כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו. יכול להמשיך עליו הקדושה והעבדות של א"א ע"ה. אלהי אברהם היינו האלקות שהמשיך אברהם על העולם כי הוא היה הראשון שהכיר הבורא ב"ה והוא העומד לנו לעזר. וז"ש בכל יום עזרת אבותינו אתה הוא מעולם כו' אשרי האיש שישמע למצותיך וכו'. פי' עיקר העזר הוא מאבותינו הקדושים אברהם אך אשרי האיש שישמע למצותיך ועודנו בחיים חיותו לעורר בעבודתו עזרת האבות כמ"ש הארון נושא את נושאיו. וזה הנוהג בכל יום בעמדו בתפלה כמ"ש בזוה"ק בהקדמה דף י"א ע"א וז"ל. ובצפרא קם מערסי' בעי לברכא למאריה ולמיעל לביתיה ולמסגד קמי היכליה בדחילו סגיא ובתר כן יצלי צלותי' ויסב עיטא מאינון אבהן קדישין דכתיב ואני ברב חסדך אבא ביתך כו' הכי אוקמוה לא לבעי לי' לבר נש לאעלא בי כנישתא אלא אי אמליך בקדמיתא באברהם יצחק ויעקב. וז"ש בהודו אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ויעמידה ליעקב כו':

ה׳ונחזור לביאור הכתוב ואלה תולדות יצחק בן אברהם כו'. עיקר כחו של יצחק היה מה שהוא היה כל ימיו במחשבתו שאיננו ראוי לכלום רק מה שהוא בן אברהם כי כן דרך כל הצדיקים שכל סמיכתם על זכות אבות להמשיך עליהם מקדושתם. וז"ש בפ' העקידה ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי. פי'כל העבדות שלי הוא מכח אבי כי העבדות שלו לא היה חשוב בעיניו רק מה שיש לו זכות אביו. וזה שמסיים אברהם הוליד אתיצחק כמו הארון נושא את נושאיו. כי נתעורר בחי' החסד של אברהם כנ"ל:

ו׳עוד בדרך הנ"ל. ונקדים לפ' הפ' בישעיה נ"א. הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כו' כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה. יש לדקדק דכתיב בלשון עבר כי נחם כו' והענין מורה שהנבואה על העתיד. אך לפמ"ש כי עד א"א ע"ה לא היה היחוד למעלה. וז"ש וינחם ה' אשר עשה את האדם. כי נחמתי כי עשיתם. האמנם דכתיב ונח מצא חן כו'. כתיב להלן צדיק היה בדורותיו לפי דורו היה צדיק כו' אך לעשות היחוד למעלה להשפיע כל טוב למטה. אחד היה אברהם. דכתיב בו ותקם את דבריך כי צדיק אתה שהיה מעורר כח הצדיק שלמעלה. וז"ש עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק. פי' הצדיק שמעורר כח הצדיק שלמעלה. וז"ש הביטו אל אברהם אביכם כו' כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה. כ"ל רומז לבחי' צי"ע. וז"ש כל אשר בחרבה מתו. כי דור המבול פגמו בבחי' היסוד לכן ירדה השפע לחרבה. אך כאשר בא א"א ע"ה נחם כל חרבותיה להוציא למרחב כל ההשפעות. וז"ש ששון ושמחה ימצא בה ב"ה יחוד דו"נ. וז"ש חכז"ל ויעתר לו ה' לו ולא לה אינו דומה תפלת צדיק בן צדיק. פי' שמעורר בחי' צדיק שלמעלה. וז"ש אלהי אברהם זכור לעבדך חסדי ה' אזכיר כו'. כשיהיה עיניו תלויות לחסדי אבות של א"א ע"ה. ועי" חסדי ה' אזכיר להשפיע חסדים וטובות לעולם. וז"ש ויגוע אברהם וימת בשיב"ה טוב"ה. אותיות ש"ב י"ה. טובה טוב ה' רמז ליחוד כולם שווים לטובה. טוב ה'. זקן ושבע ויאסף אל עמיו. ונאספת אל עמך להיות זכותו עומדת לעד עמנו. וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם להשפיע כ"ט לעולם. ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך. וזש"א הקב"ה ליצחק גור בארץ הזאת ואהיה עמך וכו' עקב אשר שמע אברהם בקולי. פי' שעשה היחוד למעלה כמ"ש שמע ישראל כו'. וז"ש להלן אנכי אלהי אברהם כו' פי' האלקות שהמשיך אברהם לעולם כמ"ש במד"ר אלהיהם של אלו קיים העבדות והאלהות של אברהם עודנו קיים להיות זכותו עומדת לנו לזכר עולם יהיה צדיק להשפיע לדורות אחריו. אבל בבני ישמעאל כתיב על פני כל אחיו נפל פרש"י כשהיה אברהם אבינו קיים ישכון ועתה נפל. כי הם לא זכו לזכות אבות. אבל ביצחק כתיב ואלה תולדות יצחק בן אברהם וכו' עודנו זכותו עמנו לעד תמיד. א"י ואלה תולדות יצחק בן אברהם וכו'. הנראה לרמז עפ"י דברי הרב הקדוש מוהר"א ז"ל בספרו נועם אלימלך על הקושיא שהקשה איך פועלים הצדיקים בתפלתן לרפא חולים וכדומה איך יהיה הצדיק נגד הבורא ית"ש. ותירץ שהצדיקים בתורתם ועבודתם הם בונים שמים חדשים וארץ חדשה. ועי"ז הם מביאים את האדם אשר נגזר עליו ח"ו שום דבר רע בעולם. חדש אשר נעשה על ידם ובעולם החדש הזה לא נגזרה הגזירה כלל ומזה ניצל על ידם. וז"ש אלה תולדות השמים והארץ בהברא"ם באברה"ם. כי ע"י התורה ומצות של א"א ועל ידי היחודים אשר עשה בכל יום נעשו שמים וארץ חדשה והביא השפעות טובות בעולם. וכזה פרשנו בזמירות ליל שבת. לארוס וארוסה להתקפא חלשין. כי לעתיד יהיה היחוד בבחי' נשואין ואז יהיה תחיית המתים. אך גם עתה בזמן הזה אנו רק בבחי' ארוס' עכ"פ יש כח ביד הצדיקים להתקפא חלשין להביא רפואה לעולם. וז"פ אלה תולדות יצחק בן אברהם פעולת הצדיקים הם התולדות השמים וארץ החדשים כנ"ל אברהם הוליד את יצחק:

ז׳ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא כו' ותאמר א"כ למה זה אנכי ותלך לדרוש את ה'. הנראה לרמז בזה על סדר תפלת האדם בעת צר לו חלילה לבלתי ישים אל לבו לצעוק אל ה' עבור עצמו כאב בשרו וצער נפשו בעניני עוה"ז. אך רק ישא לבבו השמים לתקן פגם העליון אשר על ידו ואז אח"כ ממילא ושב ורפא לו כמאמר הראשוני' ע"פ אל נא רפא נא לה ר"ל לה רמז לשכינה הקדושה וכמ"ש ויזעקו אל ה' בצר להם ר"ל לתקן את כבוד ה' ובודאי אח"כ ממצוקותיהם יושיעם. כי אמנם כי כל מקרה ופגע חלילה הנה דוגמתו בשרשם למעלה כמש"א דע מה למעל' ממך הפי' אם תרצה לדעת אתה מה למעלה תראה ותדע ממך. לכן גם יצחק כזה העתיר לה' לנכח אשתו ר"ל הוא שם אל לבו על השכינה אשר היא לנכח אשתו כי רבקה רומזת לשכינה כידוע לי"ח כי עקרה היא הה"א למעלה. וכן רבקה כאשר התרוצצו הבנים ידעה את כל זה אשר נעשה אמרה א"כ למה זה אנכי. ר"ל למה זה אביט על אשר אני בצער למטה ותלך לדרוש את ה' לתקן כבוד ה' ית"ש. וז"ש ויעתר לו ה' שהיה מיחד השם ביחוד גמור למעלה. ועי"ז היה עושה פרי למטה להיות פועל ישועות בקרב הארץ. ותהר רבקה אשתו. כי כל עבודת האדם בעוה"ז לעשות היחוד למעלה כמ"ש בק"ש ואהבת את ה' אלהיך וכו' ובפ' והיה אם שמוע כו' אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה כו' פי' שיהיה הדביקות בשם הויה כמ"ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם. ולעבדו בכל לבבכם. ע"י העבודה בכל לבבכם עי"ז נעשה היחוד. וז"ש בגמ' איזהו יסורים של אהבה שאין בהם ביטול תורה. פי' אם היסורים שלו הם על האהבה הנ"ל בשם הוי' אזי ממילא לא יהיה לו ביטול תורה כי לא יחסר לו כל טוב בעוה"ז כדי שיצטרך לבטל מלימודו כלל. וכזה פרשנו בהפטרה פ' חיי שרה בפ' חי ה' אשר פדה את נפשי מכל צרה. עפ"י הידוע כי דוד המלך ע"ה הוא רגל הרביעי רמז לה' אחרונה שבשם הויה. וז"ש חי ה' אשר פדה נפשי. כביכול זה החיות והרצון למעלה אשר פדה את נפשי מכל צרה כי כאשר החסרון למטה אז ממילא גם למעלה הוא הפירוד בשם הויה ב"ה כנ"ל. וז"פ חי ה' וברוך צורי וירום אלהי ישעי כי עי"ז מתרומם כבודו למעלה כנ"ל. וזה הרמז ג"כ בהפטרת מחר חדש שאמר יהונתן לדוד כי שלום לך ואין דבר חי ה'. אם השלום לך למטה ואין דבר רע נוגע בך אז חי ה' כנ"ל. כביכול זה החיות והיחוד למעלה בשם הוי' ברוך הוא כנ"ל:

ח׳במדרש מפני מה היה אמותינו עקרות מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. הנ"ל לפ"מ שפרשתי בפ' נופת תטופנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך. כידוע לי"ח שיש עולם שנקרא כל כמ"ש וה' ברך את אברהם בכל. ואברהם נתן את כל אשר לו ליצחק. בחי' כל נתן ליצחק וז"פ נופת תטופנה שפתותיך. כל מה שתאמר תפלה ובקשה בשפתותיך יהיה העיקר עבור כלה. כ"ל ה'. ועל דרך אשר בארנו ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא. כי היה עיקר תפלתו מה שנוגע למעלה הפירוד בשם הויה. וגם כן ברבקה כתיב ותלך לדרוש את ה'. וכאשר יוגמר היחוד למעלה ממילא יתוקן הכל. וז"פ הקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים כידוע שיש בחי' צדיק וצדק וצריך להמשיך היו"ד לצדיק וע"י היחוד נעש' מצדק צדיק וזה תפלתן של צדיקים שיהיה מצד"ק צדי"ק ואז יהיה ב"פ צדיק ועי"ז יבא עלינו ברכת טוב. אמן. בדרך הלצה. במד"ר מפני מה היו אמותינו עקרות מפני שהקב"ה מתאווה לתפלתם של צדיקים. דהנה מדרך העולם שהבנים מבטלים אבותם מת"ת ותפלה במקריהם אשר לא טוב. ולכך אנו מבקשים שיתן לנו זרעא חייא וקיימא די לא יפסוק מפתגמי אוריי' שנוכל להגות בתורה ובמצות עכ"ז שיהיו בריאי' ושלמים כל הימים ולא יבטלו אותנו בדאגותיהם עליהם. כמ"ש לא תגרעו מלבניכ"ם דבר יום ביומו. ר"ל לא תגרעו מעבודתכם ע"י בניכם דבר יום ביומו. וזהו שהיו עקרות כדי שיוכלו להתפלל בדיעה מיושבת כי הקב"ה מתאווה לתפלתן של הצדיקים:

ט׳ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי כו'. ופרש"י עוברת על פתחי תורה יעקב מפרכס לצאת. עוברת על פתחי ע"ג עשו מפרכס לצאת. הנה בפ' זו מורה לנו התורה הקדושה דרך הישרה לעבודת הבורא ב"ה שיהיה באמת ובתמים ולא יהיה דרכו דרך הפכפך וזר עד ארגיעה לשון שקר. כאשר נמצא רבים מעמי הארץ כי בשעה שעוסק בתורה ותפלה לבבו כלפיד יבער. וכאשר התעיף בו ואיננו כי אחר התפלה תיכף הולך בשרירות לבו חומד ומתאוה. וז"פ הענין וירא אלהים את האור כי טוב כו' ודרשו חז"ל שאיננו ראוי שישתמשו האור והחשך בערבוביא כו'. לכאורה אין להבין איך שייך לומר אור והחשך יחד בערבוביא תרתי דסתרי אהדדי. אך הרמז בזה. כי דרכי התורה ועבודה המה רומזים לאור. ותאוות העולם השפל והנבזה הם דומים לחשך. והאדם צריך לשמור מזה לבל יהי' בערבוביא פוסח על שני הסעיפים פעם הולך בדרכי התורה ופעם פונה לדרכי החשך ח"ו. וכזה פרשנו בפ' צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה. כי זהו הצירוף והבחינה אם התו"מ מביאים את האדם לידי האהבה לבל יסיר מני דרך הישרה. לכן עתה כאשר ראתה רבקה אמנו שהתרוצצו הבנים סברה כי הוא אדם אחד אשר פעם חשקו ללכת לבהמ"ד ופעם חשקו ללכת לפתחי ע"ג כדרך אנשי רשע כאשר יבוא בין הצדיקים יתלוה עמהם לעשות כמעשיהם. וכאשר פונה מהם ופגעו בו אנשים פוחזים וריקים הנה הוא כאחד מהם. לכן ותלך לדרוש את ה' מה יהיה בסופו. כי לא זה הדרך ישכון אור רק כיתד שלא תמוט. לזה כתיב ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך. כי באמת הם שנים יעקב ועשו זה פונה לרשעו ותאוותו הרעה. וזה פונה לתומו וצדקתו לעד עומדת בל ימוט לנצח. ובזה יש לרמז מ"ש להלן ויהי אך יצוא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו והנה עשו אחיו בא מצידו. לרמז על הנ"ל ויהי לשון צער כאשר נמצא איש הפכפך במעשיו אשר בשעת עשיית המצוה הוא בבחי' יעקב. וכאשר יצא מאת פני יצחק אביו בגמר תפלתו ועבודתו והנה חוזר לסורו נהפך לאיש אחר והנה עשו אחיו בא מצידו. מצידו. כי הסט"א גובר עליו בתאוות עוה"ז. אך צריך האדם להיות חזק ואמיץ כיתד שלא תמוט להשגיח על כל דרכיו בתם וביושר:

י׳עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי כו'. נקדים מ"ש בפ' עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון. גם מ"ש בשרו מיום אל יום ישועתו. כי כל ענין אריכות הגלות הזה האחרון אשר הוא כבר ראו הצדיקים הקדמונים כמ"ש בזוה"ק בכה רשב"י ואמר ווי דגלותא אתמשך כולי האי. לכן לפי גודל הצער שהיה להם מגלות השכינה זכו לראות תיכף הישועות ונחמות אשר נבאו הנביאים. כמו שהביא בס' עמק המלך המעשה של ר' אברהם הלוי שראה דמות אשה אבילה וראשה חפוי ונצטער מאד וראה אותה תיכף בבגדי ישע ושמחה. וזה בשרו מיום אל יום ישועתו. כביכול תבשרו להש"י ב"ה כי מהר יצמיח ישועתו כי כל העת אשר עבר עלינו יום אל יום אנו קרובים יותר להגאולה. ואז ישמח ה' במעשיו שמח לא נאמר כו' כמבואר במד"ר. וז"ש ג"כ ותשחק ליום אחרון. שהצדיקים מביאים השמחה לפני הש"י מה שיהיה ביום אחרון בגאולה העתידה במהרה. ובזה פרשנו לעיל בפ' לך לך כו' כי אל הארץ אשר אראך. ר"ל אראה לך הארציו' לתאוות הרשעי' שהולכים אחר שרירות לבם כמ"ש והכנעני אז בארץ רומז למדות הרעות. ואחד היה אברהם שהיה מכיר בגדולת הבורא וכל דורו היו מכעיסים הבורא בתעלוליהם. וז"ש ויעבר אברם בארץ עד מקום שכ"ם. ר"ת "שם "כבוד "מלכותו. עד אלו'ן גימט' אלהי"ם מור"ה רומז לזמן הגלות מ"ר ו"ה. מ"ר גימט' עמלק כי הוא עשה הפירוד בשם הוי' יד על כס י"ה. וכאשר יהיה הגאולה ב"ב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ואז יתהפך תיבת מ"ר לתיבת ר"ם כמ"ש רם על כל גוים ה'. ולזה כאשר ראה א"א כובד הגלות נצטער עד למאד על צער גלות השכינה. ולזה הראה לו הש"י תיכף הגאולה אשר יהיה באחרית הימים כמ"ש לזרעך נתתי כו' פי' כל עיקר הבטחתי לתת לך את ארץ ישראל זה יקוים בסוף כאשר יהי' הגאולה שלימה. וז"פ עקב אשר שמע אברהם בקולי כו' כמ"ש והיה עקב תשמעון כו' בעוקבא דמשיחא אז תשמעו ותבינו כי יקוים כל ההבטחות והישועות. וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי. פי' כל התורה ומצות שעשה א"א היה הכל בבחי' זו לאוקמי שכינתא מעפרא ואז יזכה לראות שמחת הבורא בעקב ובסוף ב"ב. וזה פי' הפ' בישעיה נ"א. שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה' הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם כו' כי אחד קראתיו ואברכהו כו' כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה. סמיכת הפסוקים הללו. שהיה הנביא מוכיח אותם מדוע אינכם שמים על לבבכם לצער גלות השכינה. וז"ש הביטו אל אברהם אביכם כי היה הראשון אשר ראה כובד הגלות ונצטער למאד לכן זכה לראות תיכף בנחמתה כמ"ש כי נחם ה' ציון וכו'. וז"ש כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה תיכף בנחמתה. כמ"ש עמו אנכי בצרה כו' אורך ימים אשביעהו ואראהו תיכף בישועתי. וזה היה ענין דוד המע"ה שאמר יערב עליו שיחי אנכי אשמח בה'. שיבא שמחה כביכול בהבורא ב"ה כמ"ש יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ואז יהיה כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו לכן אחר כל השירות ותשבחות שאמר דוד לפני הש"י. כל זה אינו שוה לו. משל למה"ד למלך שנשבה בבית האסורים ובא אחר וספר ומפאר גודל ממשלתו. לא היה לו בזה שום קורת רוח יען כי עתה הוא במאסר. אך רק זהו רצונו לנחמו כי מהר ישוב לביתו ולמקום מנוחתו. בזה יערב עליו שיחו. וז"פ בתפלת של שחרית בשבת. ביום השביעי שמך מלכנו יתקדש כו'. יען כי בשבת עכ"פ כל איש מבנ"י יש לו פנאי להתישב בדבר לשום מגמתו על צער גלות השכינה ולהיות מצפה ומיחל לישועתו ית"ש שיתגדל ויתקדש שמו הגדול בכל העולמות. וז"ש ויום השביעי משבח ואומר כו'. כי כל יום ויום היום גופו נותן הודאה להבורא על המצות ומעש"ט שעשו בנ"י נ"ר למעלה אכן ביום השבת היא הודאה למעלה בגודל מעלת בנ"י ביום השבת שהם מצפיסעל הגאולה לאוקמי שכינתא מעפרא. ובזה פרשנו בפ' זו. וידו אוחזת בעקב עשו. יד"ו אותיות יו"ד רמז לעולם המחשבה כי בי"ה ה' צור עולמים עוה"ז נברא בה' ועוה"ב נברא ביו"ד. לכן יעקב אבינו ע"ה היה כל מחשבותיו על העקב מה שיהיה בסוף הגאולה שלימה ואז יתבטל לגמרי כחו של עשו כמ"ש ויותר יעקב לבדו. וזהו וידו הוא כח מחשבתו היתה אוחזת בעקב עשו להעביר הזדון מן הארץ. ותמלוך אתה ה' לבדך על כל מעשיך. ובזה יש להבין בפ' לך לך דכתיב ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו. לכאורה יש להתבונן מפני מה רק עתה בנה המזבח.ולא בנה תיכף כשנראה אליו. ולפי דברינו ניחא. כי על זאת היתה כל שמחתו כי עתה נודע לו כי הוא אוהב נאמן להבורא ב"ה בבחי' צי"ע אשר מתחלת בריאת עולם צפה הש"י שיהיה צדיק בכל דור כמ"ש חנון ורחום וצדיק. וא"א ע"ה נקרא זרוע ימין כמ"ש נאום ה' לאדוני שב לימיני כמ"ש בזוה"ק לכן כאשר הבטיח לו הש"י לזרעך נתתי כו' ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו. פי' שהי' מראה לו הגאולה העתידה ושמחת הבורא שיהיה אז כמ"ש ומשמחתך ששמחת בו. ועד עתה לא נחה ושקטה דעתו מגודל הצער מגלות השכינה וממורת רוח ממעשים הרעים המכעיסים אותו ית"ש עד אשר הראה לו הגאולה ב"ב נזכה לראות בישועתו.אמן:

י״אויהי כי ארכו לו שם הימים כו' ויהי לו מקנה צאן כו' ועבודה רבה ויקנאו אוחו פלשתים. הנ"ל עפ"י מ"ש ע"פ קצתי בחיי מפני בנות חת. ענין יצחק אבינו שהיה בו בחינת קנאת ה' צבאות כמ"ש בפינחס ואליהו קנא קנאתי. פינחס בגימט' יצחק. יצח"ק גימט' ק"ץ ח"י שהיה תמיד במס"נ כאשר ראה שפלות הדור המכעיסים הבורא ב"ה. והיה מצפה על גדולת הבורא ב"ה שיקבלו כולם עול מלכותו. וזש"א עמו אנכי בצרה כו' אורך ימים אשביעהו. מעולם הארוך. ואראהו תיכף בישועתי כנ"ל. וזה ג"כ הפי' כי ארכו לו שם הימים מעולם הארוך וכו' ויהי לו מקנה צאן וכו' ועבודה רב"ה כמ"ש בגמרא כל העונה אמן יהא שמיה רבה בכל כחו שהיה עיקר מחשבתו על גודל צער גלות השכינה. ויקנאו אותו פלשתים. פי' הפלשתים הביאו בו בחי' הקנאה להיו' במס"נ כאשר ראה מעשיהם הרעים. וז"ש לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד. פי' שהוציא מהם כל הני"ק ונשארו ריקם כמצולה שאין בה דגים:

י״בא"י ויהי כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך כו' ויאמר אליו יצחק כי אמרתי פן אמות עליה. ויעתק משם ויחפור באר אחרת כו' ויקרא שמה רחובות כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ. הנראה לרמז בפסוקים הללו עפ"י מ"ש בגמ' ר"מ ארוך בדורו היה. איננו כפשוטו שהיה גדול בקומה כי מה קמל"ן בזה. אך הרמז עפ"י הידוע לי"ח כי יש עולם הנסתר שנקרא אר"ך אנפי"ן אשר שם כולו רחמים וחסדים והוא למעלה מז' מדות הרומזים לזי"ב שהם בבחי' דכר ונוקבא. לכן הם נקראים חסדים הראשונים כמ"ש איה חסדיך הראשונים. כי בכל המדות והשמו' אשר בהם בחי' מקבל יש בהם ג"כ בחי' דין רומז בשם אלהים. אבל בעולם הנסתר הנ"ל הוא כולו רחמים וחסדים. וזה הרמז ויהי כי ארכו לו שם הימים. להורות על גודל צדקתו של יצחק אבינו ע"ה אשר לעת זקנתו היה בא למעלה ומדריגה גדולה כזו להמשיך אותו עולם הארוך לימי הבנין ז' ימי בראשי'. וז"ש להלן וישקף אבימלך כו' למה אמרת אחותי היא כי הוא לא היה אז באותו בחינת דו"נ בבחינת עץ הדעת טו"ר דכתיב ביום אכלך ממנו מות תמות. כידוע בחי' מיתה היא ירידת המדריגה ממקומו. אך במדריגה גדולה בחי' אחותי כידוע. וזה שהשיב כי אמרתי פן אמות עליה לשון ירידה ממדריגה. וזה ששינה כאן בלשון הכתוב כי שם אצל אברהם נאמר פן יהרגוגי כו' וכאן כתיב פן אמות רמז להנ"ל כי עתה היה עומד במדריגה עולם הארוך כנ"ל. ויעתק משם כו' ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה. באר לשון עתיקא כי זה העולם נקרא עתיק יומין ושם אין בו מגע עובדי כוכבים ולזה ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות כי לא יכלו להרע לו כלל. וז"ש כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ. ויעל משם באר שבע:

י״גא"י ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ויקנאו אותו פלשתים. הנראה לרמז בזה גודל מעלת יצחק אבינו ע"ה שהיה עשיר גדול כמ"ש רז"ל זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך. ועכ"ז גם בהיותו עוסק בעניני עוה"ז גם אז היה בכחו לעשו' יחודים כדרך הצדיקים. וזהו ויהי לו מקנה צאן וכו' ועבדה רבה.אותיות ו"ה בראש התיבה ובסופו ובאמצע תיבת עב"ד שעשה היחוד בשם הוי' כילי"ח. רבה. כמ"ש יתגדל ויתקדש שמי' רב"ה.ובזה קנאו אותו פלשתי' כאשר ראו בו המדריגה גדולה כזו אשר גם בעסקו בעניני עוה"ז עודנו עומד בתקפו ובכחו לעשות יחודים כנ"ל:

י״דאמרינן בגמ' כי ליום הדין שואלים את האדם נשאת ונתת באמונה. ר"ל באמונה כמ"ש ואהיה אצלו אמון שזה קאי על התורה וכן אמונה היא התורה. דהנה אף אם האדם מוכרח לבקש פרנסתו כל יום ויום ואינו פנוי לעסוק בתורה יומם ולילה. בכ"ז אם במשא ומתן עם בנ"א הוא מתנהג עפ"י התורה שלא להונות ושלא לגזול ושלא ישקר וכדומה הנה הוא בעוסקו במ"מ הוא עוסק בתורה. כי צריך לשום לבבו אל כל אשר יפנה לבלתי עבור על מצות ה' לעשות קטנה או גדולה שלא כדת. והנה זהו שנאמר אצל יצחק ויהי לו צאן ובקר ועבדה רבה ויקנאו אותו פלשתים. ר"ל גם בכל העושר והנכסים ומקנה הצאן והבקר שהיה צריך לעסוק ולהשתדל בעניני עוה"ז הי' לו עבודה רבה להש"י בהתנהגו עפ"י דרכי התורה והעבודה גם בכל עניני עוה"ז כמדובר. וע"ז ויקנאו אותו פלשתים כי היה לו תורה וגדולה במקום אחד. וזה ששואלים את האדם אם אמת כי מוכרח היית לעסוק במו"מ ולבטל מלימוד. אך אם נשאת ונתת באמונה עם דרך התורה גם זה לתורה יחשב לך כנ"ל:

ט״ווירא אליו ה' בלילה ההוא ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך כו' בעבור אברהם עבדי. הנראה לבאר עפ"י מ"ש בענין ג' ברכות הראשונות מגן אברהם הוא כנגד א"א. מחיה מתים נגד יצחק. אתה קדוש נגד יעקב אבינו ע"ה. והנה בברכה השניה יש בו ערבובי דברים פעם אחת מדבר נגד החיים ופעם נגד המתים מכלכל חיים כו' מחיה מתים. ומקיים אמונתו לישיני עפר. ומסיים מחיה מתים. הענין כאשר בארנו במ"א במעלת הצדיקים אשר גם אחר סילוקם מעול' הזה נשאר רושם הקדושה בעוה"ז להגן עלינו ומפיהם אנו חיים כמ"ש בא"א ויגוע ויאסף אל עמיו. וזה שאמרו כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות להשפיע טובות וברכות לבריות אשר חיים עודנה כמ"ש בכיבוד אב מאכילהו ומשקהו. וזש"א וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי. וז"ש בזוה"ק דומה דודי לצבי. מה הצבי מחזיר ראשו לאחוריו. פי הצדיקים בגן עדן עודם עיניהם פקוחות להשפיע כ"ט לעוה"ז. וז"ש לו הש"י אל תירא כו' בעבור אברהם עבדי. כי כל ההשפעות עודם יורדים בזכות אברהם. ולזה פתח ואמר בברכת מחיה מתים. כי הענין הזה התחיל בראשונה אצל יצחק שהיה לו עזר וסעד מאביו. הראשון היה א"א ע"ה בדבר זה:

ט״זא"י וירא אליו ה' בלילה ההוא ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי. יבואר עפ"י הידוע כי א"א ע"ה היה בחינת החסד מדת האהבה. ויצחק בחי' הגבורה פחד יצחק. ובאמת דרך הישר הוא להיות בדחילו ורחימו. וז"ש לו הש"י אל תירא. כי היראה שלו היה ביתר שאת בלי שום גבול והיה ירא לגשת ולהתקרב לעבודת הבורא ב"ה. ולזה אמר לו הש"י אנכי אלהי אברהם אביך בחי' החסד והאהבה. אל תירא כי אתך אנכי אני רוצה לקרב אותך אלי להיות עמדי וצריך להיות בדחילו ורחימו. גם י"ל כי אתך אנכי. פי' כל יראתך הוא מחמת דבר זה כי אתה עמדי לכן גם במדת האהבה אתה צריך להתחזק:

י״זויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם ויאמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך. הנ"ל עפ"י מ"ש בגודל מעלות הצדיקים אשר כל הנלווים אליהם זוכים לבא למדת היראה כמ"ש במשרע"ה וייראו מגשת אליו. ודבר זה ניכר וידוע לכל מבין ההבדל כאשר נפטרים ממנו והלכו להם חסר מהם בחי' היראה שהי' להם בהיותם עמו יחד. וז"ש כאן שאמר להם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי כו'. כי בהיותם עמו היו סבורים שהם בעצמם הם יראים ושלמים ואינם צריכין לו כמו שנראה כן בעיני המון עם לכך היו מתקוטטים עמו. אבל כשנסע יצחק מהם אז ראו כי ערומים הם מכל אז באו אליו אח"כ. ולזה כשאמר להם למה באתם עתה אלי הלא אתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם. השיבו עתה ידענו כי מה שראה ראינו שהיה לנו יראה כי זה היה ממך. כי היה ה' עמך. ועל ידך באה לנו היראה הזו. וכאשר עשינו עמך רק טוב. ר"ל עמך ובזכותך וכוחך עשינו רק טוב. אבל עתה כאשר שלחנו אותך חסרנו כל אלה. לכן עתה היה ברוך ה' לצדיק ומורה דרך ונהיה נלווים עמך כמאז ומקדם. ויעש להם משתה ויאכלו וישתו. כמ דרך הצדיקים שאוכלים עמו ושואבים רוח הקדושה ממנו כנ"ל:

י״חויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. יש להבין ענין הזה שכהו עיניו של יצחק ולא היה יכול לראות וכי היה בעל מום חלילה זמן רב. הלא הי' חי אחר זה יותר מארבעים שנה והוא כעור יגשש באפילה אשר זה יפלא להיות נביא גדול כמהו בעל מום. וגם דברי רז"ל בזה אין להבין. אכן מה שי"ל דהנה אמר הכתוב בזה ויהי כי זקן יצחק וענין תואר שם זקן מבואר בזוה"ק והאר"י ז"ל כי מרמז על בחי' עולם הזקן א"א שהוא בחי' זקן מלא רחמים. והנה האבות הקדושים ע"י צדקתם נתעלו לבחינת עולם הזקן ההוא שהוא בחי' גבוה מאצילות. ולכך הנה האורות עליונים הגבוהים האלו היו בוקעים ויורדים על ידיהם ובחי' הארה היא בראיית העינים לכן בעבור גדלות האור שהיה נגנז בהם לא יכלו לראות ולהסתכל כלל בעניני עוה"ז כי היה להם זה כמו המוציא דבר הקדוש חוץ לעזרה כי כן הנה אמרו חכז"ל כי האור הראשון גנזו לצדיקים לע"ל. פי' כי האור הגדול ההוא נגנז בתוך הצדיקים העתידים לבא שהם מעלמא דאתכסיא ולא ניתן האור הגדול שלהם להתגלות כי האורות הגדולים היורדים עליהם אינם יכולים להיות בלי לבוש בעוה"ז לכך הם בבחי' גניזה בעוה"ז להצדיקים לבלתי הוציאם לפסול חלילה אשר ע"כ לא היה יכול יצחק מרב אורו הגדול לראות כלל בעוה"ז. וז"פ כי זקן יצחק ותכהין עיניו הם עיני בשר להסתכל בעניני גשמיות עוה"ז לא יכול לראות אבל באמת היה גלוי עינים לראות באור הרוחני יותר ויותר מחמת האור הגנוז בתוכו. אבל לעתיד הנה נאמר בהצדיקים צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים. כי אז לעתיד כל בית יעקב ילכו באור ה' בנגלה בלי לבוש ומסך כלל כי אז יהיה התגלות האור הגדול הראשון ולכך אז צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים שהיה נגנז בהם ואז יתגלה האור הזה לאור עולם. והנה זה הענין הוא מעין דוגמא שלמעלה שכן כתיב עיני ה' אל צדיקים. הנה עין ה' אל יראיו כו'. והתנוצצת האור שנקרא בשם ראיה שלמעלה לא יבא כי אם במקום קדוש וטהור והוא שכתוב שובי שובי ונחזה בך ר"ל כי כאשר תשובו בתשובה רבה אז ונחזה בך נוכל לראות בך והוא שאמרו כדרך שבא לראות כך בא ליראות אם תהיה קדוש וטהור אז יראה את פני האדון ה' ויכול לראות בך להשפיע לך מאור הגדול העליון כי אם הש"י יראה בך אז תהיה נושע בכל עניניך. כמ"ש במצרים וירא אלהים את בנ"י וידע אלהים מיד ומשה היה רועה והתחיל הגאולה. ועד העת ההיא לא דבר ה' עם משה לגאול את ישראל אע"פ שמיום הולדו היתה השכינה עמו ומאז היה ראוי משרע"ה להיות גואל אך כאשר עתה ראה ה' את עני עמו אשר במצרים כי בא עת לראות בהם מיד נגאלו וכמ"ש למשה ראה ראיתי את עני עמי וכנ"ל. והוא שאמרו רז"ל וירא את ענינו זה פרישת דרך ארץ כמ"ש וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים ר"ל ע"י פרישת דרך ארץ שפרשו עצמם מדרכי הארציות עי"כ וידע אלהים וכן לעתיד כתיב והיה ה' לך לאור עולם ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר:

י״טועשה לי מטעמים כאשר אהבתי וכו' בעבור תברכך נפשי וכו' ורבקה שומעת כו' ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר וכו' והבאת לאביך ואכל בעבור אשר יברכך כו'. הדקדוקים בפסוקים האלו ידוע כמבואר בספרים. ונראה לבאר עפ"י מ"ש בפי' הפ' הקול קול יעקב והידים ידי עשו. על דרך שפרשתי הפ' בפ' ראה. ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך כו'. להורות לנו דרך הישרה לעבוד הש"י ב"ה שלא ע"מ לקבל פרס ולא יהיה כדרך האנשים אשר בעשותם אחת מכל המצות תיכף פושט ידו לקבל שכרו באמרו כי הוא ראוי לקבל כל השפעות והון ועושר יהיה בביתו כי מי גדול יותר ממנו וראוי לכל הכבוד הזה יען כי עשה תורה ומצות ומעש"ט. כמובא בס' פ"י על הפ' ולא ירע לבבך בתתך לו כו' שלא יעלה בלבבך בשעת עשיית תת צדקה לעני כי בגלל הדבר הזה יברכך כי גם זה מרוע לבב. אך העיקר לעבוד הבורא ב"ה בלב שלם יהיה איך שיהיה אם ישיג תשלומין או לא הוא יעשה המוטל עליו ולא ינוח ולאישקוט. וכיוצא בזה שמענו מפה קדוש הרב הגאון הקדוש מו"ר הרב מוהר"י ז"ל מפרשעדבארז זי"ע על פסוק הבו לה' בני אלים. עפ"י מ"ש בגמ' ביצה ד"ך ע"א ההוא גברא דא"ל הבו לי' ד' מאה זוזי לפלוני ולינסב ברתי אר"פ ד' מאה זוזי שקיל וברתי' אי בעי נסיב אי בעי לא נסיב. וז"פ הבו לה' וכו' אתם בנ"י עשו כל מה שמוטל עליכם אם יהיה קבלת פרס או לא אתם תעשו רצונו ית"ש. והבן. ובזה יבוארו יחד כל הפסוקים הנ"ל שבאמת יצחק היה יודע דרכו של עשו אם יעשה שום השתמשות כיבוד אב יפשוט תיכף את ידו לקבל שכר (לכן מיראתו פן יבא יעקב לקבל הברכות) לכן אמר לו בלשון הזה הביאה לי כו' בעבור תברכך נפשי כי זהו בחי' עשו לקבל פרס. ורבקה שומעת כו' הנה שמעתי אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר כו'. כי בזאת התחכמה רבקה למסור הדברים האלה ליעקב שגם הוא יבא לאביו באותו הלשון של עשו בקבלת פרס למען תברכני נפשך אף כי ידעה תום דרכו כי לא כאלה חלק יעקב כי איננו רוצה שום שכר עבור מצות כיבוד אב עכ"ז מחמת ששמעה כי כן היה דבריו לעשו גם הוא ידבר כן כדי שלא יכירהו ובזו הסיבה יקבל הברכות מאביו בעצה זאת שידבר כן בלשון הזה. וזה שמסיים הפ' הקול קול יעקב והידים ידי עשו. כי היה תמיה בעיניו שמדבר במענה רך כמו יעקב. ואמנם הידים ידי עשו שפושט ידיו תיכף לקבל שכר פעולתו וזה אינו מדרכו של יעקב להתרצות ברצי כסף וקבלת פרס:

כ׳ועתה בני שמע בקולי לך נא אל הצאן וקח לי משם כו'. הנ"ל לרמז בזה עפ"י דברי הזוה"ק על הפסוק השבעתי אתכם בנות ירושלים כו' כי השכינה הקדושה מבקשת מאת הנשמה כשיורדת לעוה"ז לתוך הגוף שתעשה היחוד כדי לאוקמי שכינתא מעפרא. וזה ג"כ הפי' ויקחו לי תרומה. להרים אותי מהגלות ויעשו היחוד למעלה. כמ"ש בגמרא קיחה קיחה משדה עפרון רמז ק"ח י"ה. וזה ג"כ הרמוז כאן לך נא אל הצאן רבקה רומז לשכינה והיא האומרת להצדיק שיורד נשמתו לעוה"ז לך נא אל הצאן שיעשה היחוד למטה צ"א גימט' הוי' אדנ"י. והנו"ן רומז לנו'ן שערי בינה. וה' רומז לה' הידוע. וכאשר תעשה היחוד למטה ע"י האתערותא דלתתא רכב וצלח על דבר אמת וקח לי משם תקרב הגאולה ותקח אותי מן הגלות. וזה ג"כ מ"ש להלן ושלחתי ולקחתיך משם כי זהו בחי' ארון נושא את נושאיו כי ע"י האתערותא דלתתא אתער לעילא. ושלחתי ולקחתיך משם. כמ"ש הנני שולח לכם את אליה הנביא וכו':

כ״אלך נא אל הצאן וכו' ואעשה אותם מטעמים וכו'. וילך ויקח ויבא לאמו ותעש וכו' ותתן את המטעמים ואת הלחם ביד יעקב בנה. הדקדוקים בפסוקים האלו רבים מאד. כי באמת כל הפעולה זאת שיבא יעקב עם המטעמים לאביו ומה נ"מ אם יעקב בעצמו יקח השני גדיי עזים ומה לה לכל הזריזות הזה.(גם מה שכתוב להלן וילך ויקח ויבא לאמו הלא בכל זה לא הועיל עד אשר עשתה אמו המטעמים). אכן הנראה כי התורה רומזת לנו עבודת האדם בגשתו אל התורה והמצות והנה האדם יודע בעצמו שפל ערכו ומצבו והוא ירא לגשת ולפתוח שפתיו. גם בעת עשיית המצות בהנחת תפלין וכדומה בהעלות על לבבו עומק סודות הרמוזים בהם ונפשו יודעת מאד כי לא השיגה ידו אחת מני אלף תעלומו' החכמה ונופל בדעתו וירא לגשת אל העבודה. וזה הרמז בפ' ורבקה אמרה אל יעקב בנה רומז לשכינה הקדושה אומרת אל האדם לך קח לי. אתה תעשה כל מה שתמצא ידך לעשות. ואני אעשה אותם מטעמים לאביך להיות מוכשר בכל הכוונות הראוים להם. ולזה קודם התפלה אומרים ה' שפתי תפתח. כי השם יעזור לנו לקבל תפלתנו ברצון. ולקרב הדבר עפ"י שכל. משל למלך בו"ד אשר אם יבא איש שפל ונבזה אכר השדה לשפוך תחינתו לפניו והוא איננו יכול לדבר בלשון צח כראוי. הנה זאת העצה הנכונה ללכת אל אחד משרי המלך אשר יבין לשונו והוא ימליץ דבריו בלשון צח הראוי לפני המלך וע"י זה ימולא בקשתו. כן הדבר הזה לפני ממ"ה הקב"ה. השכינה הקדושה מגשת ומקרבת את תפלתנו להיות נ"ר לפניו כאלו היתה כוונתינו בכל הסודות הרמוזים בהם. וזהו אעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב:

כ״בותתן את המטעמים ואת הלחם ביד יעקב בנה. יבואר עפ"י הדברים הנ"ל אעפ"י שכל פעולת המצות והתפלה נגמרת ע"י השכינה הקדושה. וגם כי הקב"ה אינו צריך כלל לפעולת האדם. אך כי זה רצונו ית"ש שיהיה התחלת המעשה והפעולה ע"י הצדיק באתערותא דלתתא כמ"ש בזוה"ק פ' פנחס דף רמ"ב ע"ש שבא אליהו הנביא לרשב"י ע"ה ואמר לו שהקב"ה אומר משמו הסוד של הקרבנות. והנה הש"י ידע זאת מקודם אך מחמת כי רצונו ית"ש לעשות נ"ר למטה להצדיק להיות צדיק מושל ביראת אלהים. וז"ש לתת שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם כנ"ל. כי באתערותא דלתתא אתער לעילא להוריד השפעות טובות לקיום העולם. וז"פ ותתן את המטעמים הם המעש"ט והם בחי' מ"נ. ואת הלחם הם ההשפעות בבחי' מ"ד הכל ע"י יעקב בנה הם הצדיקים שבכל דו"ד שהם בבחי' הדעת כנ"ל:

כ״גא"י ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב וכו' ותתן את המטעמים ואת הלחם כו'. הנראה לבאר עפ"י מ"ש בכתבי האר"י ז"ל ובע"ח שער טנת"א שהטעמים הם עליונים מהאותיות כאשר מבואר שמה שכ"א כלול מכולם ויש אותיות שהם מטעמים יע"ש. והנה לחם בגימט' ג' הויות עולה ע"ח גם מזלא גימט' ע"ח. והנה בני חיי מזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא היינו ממקום ג' הויות כילי"ח והבטיחה לו השכינה שנקראת רבקה שתעשה מטעמים כאשר אהב כי הטעם איננו ביכולת האדם להסביר וליתן להבין לאחר איך מתוק הוא וטוב והוא לא טעם טעם כזה מעולם. אך העיקר לעשות את המצוה באהבה. וז"פ מטעמים כאשר אהב. והשכינה הבטיחה שתמשיך לו ממקום הנקרא מזלא גימט' לחם. וזה ותתן את המטעמים ואת הלחם שהוא יותר עליון מזה כנ"ל ה' יזכנו לזה:

כ״דותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות כו' ותלבש את יעקב בנה הקטן. הנה בזה מורה לנו הכתוב דרך העבודה להש"י כאשר הקדמנו לעיל בעניני התפלה בגשתו אל הרנה ואל התפלה ולבו יודע מרת נפשו כי המרה את רוחו והלך בדרכי תעתועים בתאוות רעות וירא לנפשו לפתוח פיו. כמ"ש אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע וכו' אולם העצה הנכונה לזה עפ"י מ"ש בשם הבעש"ט ע"פ מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. היינו שכל אדם צריך לשית עצות בנפשו להפוך לעשות מדות טובות מכל אשר ידבנו לבו מהתאוות החיצוניו' ומדות הרעות אשר הרגיל בהם מהם יקח דרך לעבודת הבורא ב"ה באותו חשק ובאותה התאווה ביתר שאת. ובזה פרשתי בפ' ציצית ולא תתורו אחרי לבבכם וכו' אשר אתם זונים אחריהם למען תזכרו ועשיתם כו'. פי' שלא יפול לב האדם בראותו הסתת היצר ח"ו לתאוות רעות ולא יקשה בעיניו למה עשה כן הבורא ב"ה להכניס האדם בעוה"ז בעבודה קשה כזה. כי באמת הוא לטובת האדם כי ממנו נקח לעבוד הבורא ב"ה באותו חשק ובאותו תאווה. וזה ולא תתורו כו' אשר אתם זונים אחריהם. כי למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי. כי ממנו נלמוד לעשות המצות בחשק נמרץ כנ"ל. וזה ג"כ הרמוז כאן ותקח רבקה את בגדי עשו כו' החמודות.הם התאוות והחמדות רעות של עשו כנ"ל. ותלבש את יעקב בנה הקטן. הם הצדיקים שהם קטנים בעיניהם ומורא על ראשם לגשת אל הקודש. והם מלבישים אותו החשק והרצון של תאוות עוה"ז לקחת אותו חשק לעבודת הבורא ב"ה. וז"פ ג"כ ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי. כי לבן הי' סבור שיעקב ילמוד ממנו דרכו ומדותיו. אך הוא הי' מהפך אותם לטובה. כנ"ל:

כ״הא"י ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית ותלבש את יעקב בנה הקטן. יל"ד מה אשמעינן בזה שהיא בעצמה הלבישה את יעקב הלא יעקב בעצמו היה יכול ללבוש הבגדים. הנ"ל לבאר ברמז הדברים הללו גודל מעלת מצות הנחת תפלין לפי המבואר בס' תקוני זוהר תקוני שתין ותשע. וז"ל בתר דהרהר תשובה אדם לתתא הדרא לבושא לגבי מוחא דאיהי קרקפתא דתפילי ואתחבר מוחא דאיהי חכמה באימא מיד (בראשית ג׳:כ״א) ויעש ה' אלקי' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם ואינון תפלין דאיהי מעור בההוא זמנא קמת תשובה דאיהי אימא קרקפתא דתפילי עם אדם לאגנאעליה ולאכסיא עליה דהוה ערום. בגוונא דאיהי כסי על מוחא עלאה וברי. כל מאן דאנח תפלין כאלו כסי על מוחא עלאה ובג"ד שכיגתא עלאה לא זזת מיניה ורזא דמלה אם עוונות תשמר י"ה אדני מי יעמוד מי יעמוד וודאי דאיהי אמא עלאה תשובה הא קמת באדם עלאה. ושכינתא דאיהי תפלה של יד באדם תתאה כו' ע"ש. וזהו ג"כ הרמז כי היא כסותה לבדה היא שמלתו לעורו. העולה מדברי קדשו הנ"ל כי מצות הנחת תפלין הוא התיקון לפגם אדה"ר וגם מצות ציצית רמוזים בפ' ויעש להם חגורות. וזה הרמז בפ' הנ"ל ותקח רבקה רמז לשכינ' הקדושה את בגדי עשו כו' החמודות כו' רמז לדרכי התשובה שיקח האדם מאותן התאוות וחמדת עוה"ז שהם בגדי עשו ובאותו חשק יהיה תשובת המשקל להפוך לטובה לעשות בהם המצות ואז השכינה הקדושה מלבשת את האדם וגם היא מתלבשת בתוך האדם ועי"ז סובב והולך כל ענין התפלה כמו שמתחילין קודם התפלה אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך. אדנ"י רמז לשכינה שפתי תפתח לדבר בדברי תפלה. וכבר בארנו מ"ש והטלית יפרוש כנפיו עליהם וכו' שמצות הללו הם אור המקיף ודרך הלבוש להנצל מן החיצונים להיות להם שמירה מעולה. ואחר הברכה על הטלית אומרים מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. וז"פ ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד. רומז למדת החסד כמ"ש לך ה' הגדולה כו' הוד והדר לבשת כו' שכל זה הוא בדרך לבוש להגן על האדם להיות בשמירה מעולה. וז"פ עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי. שמע כו' רומז לק"ש שעושה היחוד בכל יום בק"ש. וישמר משמרתי להיות בשמירה מעולה על ההשפעות היורדים מלמעלה על ידי היחודים לבל יבוזו זרים רק ילכו בדרך השוה לבנ"י זרע אברהם אוהבו. וכדרך שבארנו במ"א ענין הכהנים והלוים שהיו שומרים בבהמ"ק מפני כי משם היו יורדים כל השפעות טובות וצריכים שמירה לבל ילכו החוצה לידי זרים. וזה הרמז בפ' על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם. ירושלים היא הנקודה אשר דרך שם תרד השפע משמים כמ"ש יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים. וזה שמסיים הפ' והמזכירים את ה' אל דמי לכם. מזכירים לשון זכרות רמז לצדיקים העושים יחודים בשם הוי' ב"ה ג"כ בבחי' שמירה מעולה באור המקיף כנ"ל. לבל יבוזו זרים ההשפעות טובות. נחזור לביאור הכתוב ותקח רבקה רמז לשכינה הקדושה היא מלבשת את האדם ע"י ציצית ותפלין בכל יום ועי"ז סובב והולך האדם בכל יום בתפלותיו להיות לו לעזר. אמן:

כ״וויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' ויתן לך כו'. יל"ד דקדוק הלשון שהוא כפל ויברכהו וכו' ויתן לך. אמנם להבין זה צריך לדעת כי טרם כל ברכה וקדושה אשר ראוי לבא על האדם מקודם צריך להעשות ולתקן א"ע להיות כלי שלם מחזיק ברכה ההוא כי באם לאו לא יקוים הברכה בידו ויאבדו כמו שהי' בשעת בריאת העולם שלא יכלו הכלים להכיל גודל ההארה ונעשה בסוד שבירת הכלים. והוא הדבר בענין האדם הנשפע עליו מאור העליון להיות כלי מוכן לקבל ההארה האלקות הבאה בתוכו וההכנה הוא הנקרא גדלות ראשון ואח"כ בהשראת הקדושה נקרא גדלות שני כידוע בכוונת האריז"ל. וזה האמור בברכת כהנים ושמו את שמי על בנ"י ואני אברכם הלא כבר נצטוו לברכם בפיהם. אכן לפי דברינו ז"ל עיקר הברכה של הכהנים לשום את שמי על בנ"י לעשותם כלי שלם בשם ה' ב"ה אבל עיקר הברכה מה שאני אברכם כמו שאה"כ בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך וכן כאן אחר שעשו אותם הכהנים כלי שלם כמ"ש וישם לך שלום. הנה הברכה באה מאלי' לעושי הטוב כמ"ש לא מצא הקב"ה כלי המחזיק ברכה אלא השלום. [כי האדם צריך לתקן א"ע שיהי' שלם כדי שלא יאבד ההשפעות שנותנים לו שאם ח"ו איננו בשלימות אזי ג"כ מה שנותנים לו ג"כ ילך לאיבוד כי הסט"א רודף אחריו לחטוף ממנו השפע ח"ו. וכמו כן כתיב בכתבי האריז"ל ובפרי עץ חיים שער ק"ש של ערבית עיקר הוא לתקן שיהא כלי מחזיק ומוכן לקבל בתפלת שחרית כידוע וז"פ ויהי ערב ויהי בקר] נמצא כי עיקר הברכה הוא להיות כלי מוכן לקבל השראת הקדושה ואח"כ הש"י יגמור בעדו כל טוב. והנה כזאת היתה ענין הזה אצל יעקב אבינו ע"ה בתחלה כאשר ראה את בני יוסף אמר מי אלה שאינם ראוים לברכה שלא נעשו עדיין כלי מתוקן לקבל הברכה עד שתיקנם יוסף והושיבם על ברכיו אז ויברכם. וזה הי' ענין בצלאל שעשה המשכן תחלה ואח"כ כליו כדי לעשות כלי ומקום לקדושת ארון העדות. והוא הכוונה בעצמו בברכת התורה להתברך תחלה להעשות כלי לקבל אור התורה הקדושה להיות ממנה עצה ותושי' כמ"ש ר"מ כל הלומד תורה לשמה וכו'. וזהו הדבר ביצחק כי מתחלה ויברכהו להעשות כלי מחזיק ברכה ויאמר ראה ריח בני כריח השדה פי' כמו שהשדה היא מוכנת לקבל הזריעה כי לא יכול האדם לזרוע על העצים והאבנים רק על השדה כן יעקב אבינו ע"ה נעשה כריח השדה לקבל אור של הזריעה לצדיק ואז ממילא ויתן לך הברכות באים בעצמם אל מקום הראוי להם:

כ״זא"י ויברכהו ויאמר וכו' ויתן לך כו'. הנ"ל לבאר עפ"י מ"ש בפ' ואכלת ושבעת וברכת את ד' אלהיך כו'. הנה אי' בגמ' כל אתין באים לרבות כמו את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח ומה בא את הזה לרבות. ונראה שגם את הזה הוא ג"כ בא לרבות ת"ח כמ"ש הללויה הללו עבדי ד' הפי' כשאנו מהללים את עבדי ה' זה ההילול הוא ההלל לה' ית"ש כמו כן מצינו ביצחק אבינו ע"ה שברך את יעקב אבינו (ולא מצינו שברך אחר האכילה ברכת המזון) כי זהו העיקר להמשיך כל טוב לבני ישראל. ולזה תיכף אחר ברכת התורה אומרים ברכת כהנים. כי כשאדם לומד או מתפלל צריך ללמוד שעי"ז יומשך כ"ט לבנ"י וזה יהי' עיקר לימודו. וכמו כן מצינו באהרן כשראה שהוא עת רצון כי אותו היום נטל עשר עטרות. לכן כתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם.להמשיך להם כ"ט:

כ״חויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב כו'. וכתיב אח"כ קום לך פדנה ארם וכו'. ואל שדי יברך אותך כו'. יש לדקדק בפסוקים האלו דמקודם כתיב כאשר כלה יצחק לברך משמע כי סיים הברכות כולם ואח"כ כתיב עוד ויברך אותו. אך הרמז בזה כי צריך להתבונן בזה בכוונת יצחק אבינו שלא הי' רצונו תיכף לברך את יעקב רק רצונו הי' לברך את עשו. אך הענין עפ"י מ"ש בפי' פחד יצחק משפטינו האירה. פי' שיצחק הי' מתפחד לברך את יעקב בברכת עוה"ז כי הוא הי' ירא לבל יזוח דעתו וישמן ישורון כו' ע"י תאוות עוה"ז. לולי כי רבקה אמנו שהיא השכילה בחכמה ובדעת להבין כי גם טובת עוה"ז מסייע לאדם לעבוד הבורא בהרחבת הדעת. וז"ש בפ' חיי שרה והי' הנערה אשר אומר אלי' הטי נא כדך כו' אותה הוכחת לעבדך ליצחק. פי' תהי' הוכחה והתנגדות למדתו של יצחק בחי' הפחד כנ"ל רק לעורר רחמים וחסדים והשפעות טובות. וז"ש כאשר כלה יצחק לברך את יעקב. כלה. כל ה'. פי' ע"י ברכותיו נעשה היחוד למעלה בה' האחרונה בשם הוי' ב"ה. לכן כאשר נמשך שפע הברכות למעלה ע"י היחודים כתיב עוד ויברך אותו כו':

כ״טכשמוע עשו כו' ויצעק צעקה גדולה ומרה. יבואר עפ"י המד"ר בשכר ב' דמעות שנפלו מעשו וכו'. ורמז על הגלות בפסוק הזה. ומר"ה מ"ר ו"ה כמ"ש צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי והפירוד בין ו"ה הוא באותיות מ"ר בגימ' עמלק. גם במגלת אסתר אצל מרדכי בגזירת המן כתי' ג"כ צעקה גדולה ומרה לרמז על הנ"ל. אך הצדיקים בקדושתם הכח בידם להפוך מדה"ד לרחמים ובידם לעשות צירוף אחר מתיבת מ"ר לתיבת ר"ם כמ"ש רם על כל גוים ה'. שיהי' השם מלא במדה"ר:

ל׳ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים. ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען כו' ואל שדי יברך אותך כו' ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך. יש לדקדק בפסוקים הללו. הא' דכתיב תחלה ויברך אותו ואח"כ כתיב הציווי איפכא הול"ל הציווי תחלה ואח"כ הברכה כי הקריאה הי' עבור ציווי. ב' שינוי לשון בברכה זו השנית דקודם כתי' ויברכהו וכאן כתי' ויברך אותו. ג' דמקודם כתי' הברכה בלשון אחרת ויתן לך וכאן כתי' ואל שדי יברך אותך כו' ויתן לך את ברכת אברהם כו'. אכן הנ"ל לרמז בפסוקים הללו עפמ"ש בענין יעקב ויוסף הם בחי' צי"ע וז"ש בווין תתקטר שהם היו בחי' היסוד להחזיק השפע ולהורידה לכנ"י למקום הראוי לה לבל יבוזו זרים. ולזה כאשר נמכר יוסף ירד השפע למצרים כמ"ש והנה אורחת ישמעאלים באה מגלעד כו' הולכים להוריד מצרימה. וז"ש חי' רעה אכלתהו כו'. וזה כל ענין הגלות דכתי' ולא נחלו על שבר יוסף. וזה ענין שבירת הכלים כיל"ח. ונם השבת הוא בחי' היסוד וכאשר הפגם ח"ו גדול הנה השפע יורד לחיצונים. וז"ש רב לך שבת בעמק הבכא. עמק הבכא הם החיצוני'. ולזה שאמרה רבקה רמז לשכינה הקדושה אשר בדור ההוא רמז לרבקה. היתה יראה לבל תרד השפע לחיצונים. וז"ש קצתי בחיי מפני בנות חת רמז לעולם הבינה שהוא במנין ספירה השמינית ממטה למעלה כיל"ח. ומשם התחלת שבירת הכלים מספירת החסד שהוא למטה מעולם הבינה שהיא השמינית ומשם מתחיל ז' המדות אשר בהם בחי' טו"ר שאחזו בהם ישמעאל ועשו בחי' חסד וגבורה כי בג"ר אין בהם שום מגע עובד כוכבים. אך מז' ספירות יש בהם אחיזה את זה לעומת זה. וז"ש מעונה אלהי קדם ומתחת זרועות עולם ויגרש מפניך אויב כי השלש ראשונות נקראים קדם ושם אין מגע עובד כוכבים אך במדת חסד וגבורה חסד זרוע ימין גבורה זרוע שמאל שם יש אחיזה ישמעאל ועשו. וז"ש ויגרש מפניך אויב גם הם יתגרשו מגבול הקדושה ויהפכם לטובה כמ"ש אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. וז"ש רבקה קצתי בחיי מפני בנות ח"ת הם המדות רעות שיש להם אחיזה לחיצונים אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים. חיים ר"ת.חי "יסוד "מלכות. וזה שנאמר ויקרא יצחק אל יעקב בנו ויברך אותו. פי' זה הי' הברכה להיות משומרי אב"ק וזהו ויברך אות"ו שיהי' האות בשמירה מעולה. וז"ש שלא יקח אשה מבנות כנען רמז לז' מדות הרעות ר"ל קום לך פדנה ארם כו' רמז ליחוד הקדושה בחי' רחל ולאה תיקון בעולמות העליונים. ולזה ניחא שהי' צריך מקודם לברכו כדי שיהי' כלי מחזיק ברכה בבחי' יסוד. ואח"כ ויצוהו לשון מצות כי אך אז יעלו לרצון כל המצות אשר יעשה ולא יגעו בהם זרים כמ"ש פדני מעושק אדם ואשמרה פקודיך שיהיו המצות בשמירה מעולה לבל יחטפו החיצונים. ואז ממילא יקוים הברכות שהם ברכת אברהם לך ולזרעך ואל שדי יברך אות"ך כו':

ל״א[השמטה:] וישבת עמו ימים אחדים. נ"ל הרמז על קדושת שבת אשר בזכות השבת ישראל נגאלים כמו שהמציא משרע"ה במצרים בעצתו אל פרעה לאמור אפשר פועל עובד במלאכה תמיד ונתן להם מנוחה יום אחד בשבוע והוא השבת כמבואר במדרש. וכוונת משרע"ה הי' כי בזכות השבת אשר הם שומרים יהיו נגאלין וכן היום עיקר הגאולה היא נעשה בשבת כש"א אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל ביום השבת שישו ושמחו. דהנה ידוע כל כוונת צפית הגאולה העתידה ואשר מחכים בבנין בהמ"ק ולהקריב קרבנות הוא לעשות תיקון היחודים בשלימות בכל העולמות כמקדם כמש"כ בכל הקרבנות להקריב אשה לה'. אמנם בקרבנות שבת לא נאמר בכל המקרא אשה לה'. כי אמנם בשבת אין צורך לעשות היחוד ע"י קרבנות כי היחוד נעשה ממילא בקדושת שבת כש"א ז"ל שבת קביע' וקיימא גם בזמן הזה בגלות נתקנים ועולים העולמות ע"י תפלת שבת כמו בזמן שביהמ"ק קיים. וזהו שא"א אוהבי ה' המחכים בברן אריאל לעתיד לתקן היחוד הנה עתה ביום השבת שישו ושמחו כי גם עתה נעשה כמוה ביום השבת רק זה הוא העבדות של הצדיקים בשבת להריק ברכה לעוה"ז בשבת ע"י כי כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה כל פרנסות שלמטה וכל קדושות ורצונות טובות לעבוה"ב הכל ביומא שביעאה תליין. ולכך צריך הצדיק להמשיך השפעות טובות לעוה"ז בשבת כמש"כ ושמרו בנ"י את השבת וכו' לדורותם. ר"ל זכור ושמור בחי' זכרות והשמירה לדורות עולם מעין עוה"ב כש"א צדיק בכל הדורות. וזהו שרמז הכתוב במאמר השכינה בחי' רבקה ליעקב בצאתו לח"ל לגלות וישבת עמו ימים אחדים כש"א ז"ל ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת כל ימות השבוע יעמוד פרנס. וזהו וישבת אותיות שבת ו"י עמו כי אוכלת עמו לילי שבת כנ"ל. ימים אחדים ימים. אינון יומין עלאין אחדים למיהוי אחד באחד. ולכך אח"כ כתיב ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה כי יעקב אבינו גם כל ימי השבוע הנ"ל פועל היחודים כמו בשבת כי זהו שהת"ח נקרא שבת כנ"ל והבן:

ל״בוישבת עמו ימים אחדים כו' עד שוב אף אחיך ממך ושלחתי ולקחתיך משם למה אשכל גם שניכם ביום אחד. כבר בארנו מה שלא מצינו מפורש בתורה שנתקיים דברי' לשלוח אחריו לקחת אותו. ובארנו כי זה רמז לזמן הגלות שהשכינה הקדושה עמנו. אך ביום השבת היחוד למעלה ועי"ז נתעורר אצל כל אחד מבנ"י להזכירו באחדות הבורא ב"ה. וז"ש בזוה"ק כגוונא דילי' למהוי אחד באחד. זכור ושמור בדבור אחד השמיענו אל המיוחד ה' אחד ושמו אחד. וז"ש וישב"ת עמו ימים אחדים אותיות שב"ת והם נקראים ימים אחדים מחמת שהאדם מתעורר לאחדות הבורא. ושלחתי ולקחתיך משם רומז לימות המשיח ב"ב דכתי' הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא. עד שוב אף אחיך ממך. פי' שגם עשו יבא לתשובה נכונה כמ"ש יכירו וידעו כל יושבי תבל וכו' ונהרו אליו כל הגוים. כל גוים אשר עשית יבואו וישתחוו לפניך. וז"ש רבקה למה אשכל גם שניכם ביום אחד. כמ"ש ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד. ואז יהפך אל כל העמים שפה ברורה יחד כו' וזה יהי' לע"ל כמ"ש הללו את ה' כל גוים כו' כי גבר עלינו חסדו. ואז יהי' נשלם כוונת הבריאה. אבל בקריעת ים סוף בקשו המלאכים לומר שירה אמר הקבה מעשי ידי טובעים בים ואתם מבקשים לומר שירה פי' כי המצרים עמדו במרדם ולא זכו בחייהם לתשובה לדעת אחדות הבורא ולא נשלם בהם כוונת הבריאה לכן אין מקום לומר שירה. אך לעתיד כתיב הללו את ה' כל גוים כו' ואמת ה' לעולם הללוי"ה. וז"ש בפ' ויירא יעקב ויצר לו. כאשר שלח יעקב מלאכים אל עשו אחיו כדי להחזירו למוטב וכאשר ראה כי עודנו עומד במרדו ולא חזר בתשובה ויצר לו כי עודנו לא נגמר תכלית כוונת הבריאה שישוב אף אחיך ממך כנ"ל:

ל״גויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען וכו' ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך כו' ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך. יש להבין מ"ש הכ' ויברך אותו ויצוהו מה שייכות הברכה אל הציווי ההוא הלא הברכה היא מפורשת בתורה אחר הציווי כמ"ש ואל שדי יברך אותך ומהו ויברך אותו האמור קודם לזה. גם יל"ד מ"ש לך ולזרעך מלת לך הוא מיותר כי כבר כתיב ויתן לך את ברכת אברהם. אכן הנ"ל דהנה אמנם זה מדת הצדיקים והחסידים ההולכים לפני ה'. שכל ימיהם ושנותיהם אך זה מגמתם ומחשבתם בצפייתם להש"י לזכות לסיוע מן השמים שיוכלו לעשות נ"ר להש"י ב"ה ולעבדו בלבב שלם וכל עיקר התוחלת והבטחון שלהם בבקשתם ותפלתם הוא אך להשיג מעלת השלימות והדביקות שלמעלה בעבודתם כי אך זה כל ישעם וכל חפצם בעוה"ז לא זולתו. והנה מעלת הבטחון הזה של הצדיקים הוא מדת הבטחון האמיתי אשר הזהיר הכ' כי הוא לצורך גבוה לשלימות העבדות הנוגע למעלה והוא שכ' בטח בה' ועשה טוב. ביראת ה' מבטח עוז וכיוצא. ומעלת הבטחון הזה שהוא בטוח על ה' שיעזור לו בוודאי בלי ספק כי הבא לטהר מסייעין לו משמים. והוא שכ' ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ה' כי הלא הם דורשיך ויודעי שמך להם יאות הבטחון כי בוודאי יתקיים בידם כי לא עזבת דורשיך כי הם מבקשים פניך לסייע להם הנה זה שנוגע למעלה לכבודך לכך לא יעזוב ה' את חסידיו לעולם נשמרו. וע"ז הדרך הי' תפלת דוד המע"ה כמבו' בס' תהלים בכ"מ ע"ש. וגם בצרכי עוה"ז הנה הבקשה והבטחון של הצדיקים הוא צורך גבוה שלא יהי' להם שום מניעה ובלבול הדעת בדוחק וצער העוה"ז חלילה בהעבדות ותפלתם הטובה כנ"ל. והנה זה מבואר בזוה"ק בפ' תולדות דף קמ"ב פי' זאת בפ' אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם. וז"ל זכאה בר נש דאתתקף בי' בקוב"ה ע"ש באורך אבל ישוי תוקפי' בי' בקב"ה דיסייע לי' כד איהו אשתדל באינון פקודין דאורייתא ולמיהך באורח קשוט דכיון דאתי בר נש לאתדכאה מסייען לי' ודאי ובדא יתתקף בי' בקב"ה כו' דיעביד לבי' כדקא יאות בלא הרהורא אחרא כו' ע"ש. והנה מבואר כי כל עיקר שורש הבטחון הוא שייך רק לצורך גבוה לעבודת הבורא ב"ה שעל הבחי' הזאת בוודאי יהי' ה' בעזרו כי אליו הוא נושא את נפשו ורצונו ומחשבתו כל הימים והוא שכ' בטחו בד' עדי עד כו' שלשון בטחון הוא לשון דביקות כמו וטח את הבית. וכמ"ש אליך ה' נפשי אשא כו' שע"י הבטחון ובקשה במחשבה קדושה הנ"ל יזכו לדביקות הש"י בדו"ר כנ"ל. והנה המדה הזאת היא שעמדה לאבותינו שכל ימיהם הם היו מחכים ומצפים לכבודו ית"ש שיתגלה עליהם בבחי' הנעלה בדביקות העצום וכל הימים היו הם יראים מחטא שלא יהי' שום שליטה לסט"א עליהם חלילה כנ"ל. וזה הוא שכתוב אצל א"א כשנגלה הקב"ה אליו בברית בין הבתרים אמר לו הש"י ואתם תבוא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה כו' שלכאורה יפלא מהו זה הבשורה שבשר לו הקב"ה בזה אחרי אשר הי' מתהלך עם ה' עד עת זקנותו וסבל כמה יסורים קשים ונסיונות ובפעם ראשונה שזכה להתגלות הש"י אליו כמבו' בתו' שזה ראשונה ע"ש הנה זה שכרו על הקבורה בשלום. אך הנה הוא מה שהי' א"א ע"ה מבקש כל ימיו זה נתבשר לו כי כן מבואר בזוה"ק פ' ויחי דף ר"כ ע"א וז"ל אבל זכאי חסידי בכל יומא ויומא מסתכלי בלבייהו כאלו האי יומא מסתלקי מעלמא כו' ע"ש. הנה לכך זהו שהי' א"א ירא כל ימיו מה שיהי' דינו לעוה"ב כי לא הי' חשוב בעיניו לכלום ע"כ הנה זאת נחמתו אשר בשר לו הש"י ב"ה ואתה תבא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה. שיב"ה הוא ש"ב י"ה. טובה הוא טוב ה' ר"ל יגרום היחוד בהעלאת מ"נ לזו"נ עד או"א להיות היחוד פב"פ והוא כל הימים. אך זה הי' מצפה ומבקש מאת הש"י שיעזור לו הש"י ב"ה כנ"ל. וכן הוא הענין הזה אצל יעקב אבינו ע"ה מה שהי' מחכה ומבקש מאת הש"י בעוז בטחונו עליו הנה זה שמלא דברו והבטיח לו. והנה זהו ענין ההבטחה שהבטיח לו בחלום אנכי אלהי אברהם אביך וכו' והי' זרעך כעפר הארץ כו' ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך. והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך כו' כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך. כי במה שהי' יעקב אבינו ע"ה תפארת קדוש ה' מקודש בכל מיני קדושות. הנה אך זה הי' כל מגמתו ומחשבתו כל הימים להיות ה' בעזרו לשמרו לבל יפגם קדושתו חלילה. ועתה הוצרך לצאת לחוץ לארץ אל מקום הטומאה של לבן הארמי ולכך הי' ירא מזה מאד כמבו' בספרים שיעקב הי' ירא מאד מקליפת לבן כי הסט"א שמחו מאד כששמעו שיעקב בא אל לבן והם שהתלבשו בתרפים ע"ש. וע"ז אמרו חכז"ל שלבן ביקש לעקור את הכל כמבו' במ"א. לכן זה הוא שבשר לו הש"י ב"ה בחלום יעקב שלא יפגום חלילה ויהי' שמור עוד בקדושת יסוד תפארתו וז"ש לו והי' זרעך כעפר הארץ ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך ר"ל שיהיו זרעך זרע קודש שלא יצא מהם לסט"א חלילה. והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך כי לא אעזבך כו' ר"ל שיהי' שמור בשמירה מעולה כמ"ש כי לא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו. והנה זאת היא הברכה שנתברך מיצחק אביו טרם צאתו מאתו על מחשבתו הקדושה הזאת. וזש"נ ויברך אותו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען. ר"ל הברכה והציווי הם דבר אחד לשמירת הקדושה של יעקב אבינו ע"ה. וז"ש לו ראשונה לא תקח אשה מבנות כנען שהם הסט"א ארור כנען ואח"כ ואל שדי יברך אותך. הנה בחי' אל שדי הוא ביסוד כנודע ואמר לו כשתהי' שמור מלהתדבק בסט"א אז תזכה לבחי' קדושת אל שדי כשלא יהי' לסט"א שום אחיזה בך אז תתעלה בהקדושה. יברך אותך הוא בחי' או"ת שלך. ויפרך וירבך בקדושה. ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך ר"ל שיהי' זרעך בקדושה אתך כמש"א מה זרעו בחיים אף הוא בחיים בבחי' הקדושה הוא חיים. וזש"א שנית לך ולזרעך אתך בחיים כי יעקב אבינו ע"ה לא מת כמו שבארנו במ"א. והבן: