תפארת שלמה, על התורה, ואראTiferet Shlomo, on Torah, Vaera
א׳וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' . להבין ענין האמירה הזאת שאמר אליו אני ה' מה אמר לו. אך הנה באה ללמד לאדם דעת להבין בעצמו כי בכ"ע עמדו לפני ה' בתורה ותפלה כי הוא איננו כדאי וראוי לזכות ולעמוד לפתוח פיו לפני הש"י ממה"מ הקב"ה ואינו בכחו לדבר מאומה זולת מחסד הבורא עליו אשר ישים דבר בפיו לאמר כה תדבר כמש"א דוד המלך ע"ה כי אין מלה בלשוני הן ה' ידעת כלה. לכן צריך האדם להכנע ולשבר לבבו קודם הלימוד והתפלה להתפלל לה' ולשאול ממנו מענה לשון כמ"ש בברכת התורה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה. ואעפ"כ מתפללים והערב נא כו' את דברי תורתך בפינו שיהיה בו עריבות ומתיקות לפניך להיות נחת רוח לפני כסא כבודך אע"פ שהאדם מחויב ללמוד במצות הבורא בחיוב דאורייתא מ"מ אינו כשאר מלאכות שמחויב לראות להשלים פעולתו אשר נשלח אליה כי אורייתא צריך הקדמת דחילו ורחימו וכן בתפלה ושאר כל המצות כי הוא רק חסד עליון אשר יזכה האדם השפל לעמוד לפניו ולהתפלל כמ"ש הללו את ה' מן השמים. ר"ל להודות ולהלל לפניו ית"ש הוא ג"כ סיוע מן השמים טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו יודוך ה' כו' כל זה מצד הרחמנות אשר יודוך כל מעשיך. לכן אל יפול לב האדם עליו בראותו כי הקדים ליגע קודם התפלה הרבה בלימוד שיעורין כסדרן ואעפ"כ מתהפך הוא בתחבולותיו בשעת התפלה ואיננה שגורה בפיו ואיננו יכול להתפלל כי הכל הוא מן השמים והוא יעשה את שלו. ועל כזה רמזו רז"ל אל תעש תפלתך קבע. ענין הקביעות הוא הבא בכל עת בטבע. כן אל תעש תפלתך מצד שלמדת הרבה קודם התפלה בקביעות ועי"כ נכון לך להתפלל. לא כן אלא רחמים ותחנונים לפני המקום מצד הרחמנות תבא לפני המקום. וכן נאמר ואתחנן כו' פרש"י מתנת חנם אע"פ שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אעפ"כ אינם מבקשים רק מתנת חנם. ר"ל שיש להם לתלות שיהיה תפלתם נכונה ע"י מעשיהם הטובים שלמדו הרבה ועשו מעש"ט קודם התפלה אעפ"כ אינם מבקשים ר"ל הבקש' שלהם אינה רק מתנת חנם כנ"ל. וז"ש שצריך לומר קודם שמ"ע אדני שפתי תפתח כי לולא זאת איך יכול לעמוד בתפל' כי איך יזכה ילוד אשה לעמוד לפני הקב"ה. הנה כזה היה הענין אצל משרע"ה ציר נאמן כי שלחו ה' לפדו' את בנ"י ולהוציאם ממצרים ומשרע"ה באהבתו לישראל הלך בהתלהבות לקיים דבר השליחות וכאשר ראה כי לא שמעו לו הרע בעיניו והתחיל לזעוק למה הרעות. אמר לו הקב"ה דע לפני מי אתה עומד כי אני ה' כמו שמבואר בזוה"ק מקמאי מלילת מילין אילין. ודו"ק:
1
ב׳א"י וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' . וארא אל אברהם כו' ושמי ה' לא נודעתי להם וגם הקמותי את בריתי כו' וגם אני שמעתי את נאקת בנ"י אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי. לכן אמור כו' והוצאתי אתכם כו' וידבר משה כן אל בנ"י ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה. הנה המפרשים האריכו בסמיכת הפסוקים הללו כמ"ש רש"י והמדרש רבה ע"ש. גם מה שמסיים הפ' ולא שמעו אל משה כו' . הלא בפ' הקודמת כתיב וישמעו העם כי פקד ה' ומה זה עתה לא שמעו אל משה. גם מה שמסיים הפ' והבאתי אתכם אל הארץ. הלא זה לא נתקיים כי לא באו דור המדבר כלל לארץ ישראל כי מתו במדבר. אולם הנ"ל בפי' העסוקים הללו עפ"י מ"ש בפ' שמות. ותאמרן המילדות אל פרעה כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה בטרם תבא אליהן המילדת וילדו. הנראה לרמז בזה ענין התפלה עפ"י מ"ש האר"י ז"ל במזמור הבו לה' כו' וז"ל. כבר נתבאר שאין עליה לתחתוני' אם לא שיקבלו תחלה איזה אור מלמעלה לכן עתה שכוונתינו להעלות העולמות למעלה צריך תחלה להמשיך איזה אור מלמעלה כדי שיהיה להם כח להעלות למעלה וזהו קודם קבלת שבת. וזהו הענין גדלות ראשון וגדלות שני כמבואר למבין וזה דבר שאין לו סוף כי כל מה שנתעורר מלמטה מ"נ עי"ז נתעורר מ"ד מלמעלה ועי"ז מתגבר כנגד זה מלמטה וכו' . וזהו ענין העבדות של כל אדם מדי יום ביומו בקומו בבקר לומר אלהי נשמה שנתת בי טהורה היא וכו' . פי' התחלת העבדות של אדם הוא על ידי חלק הנשמה שהיא המעוררת אותו כי היא חלק אלהי ממעל בבחי' זריעה וירידת המטר הוא מ"נ וזה כי לא המטיר ה' על הארץ ואדם אין וכו' ואד יעלה מן הארץ כו' כי בכל הענינים צריך להיות האתערותא דלתתא ואחר כך מתעורר למעלה. רק החשק ורצון אל העבדות הוא בבחינת הזריעה ע"י שמקבל האור מלמעלה כמ"ש לעיל בשם האר"י ז"ל. אך נמצאו כמה צדיקים בדור אשר לא המתינו על קבלת האור מלמעלה אך הם בעצמם המשיכו עליהם הקדושה והרצון לתפלה ועבודה כמ"ש דוד המלך ע"ה ובבקר תפלתי תקדמך. פי' שהיה מקדים עצמו להתעוררת התפלה בכל יום בבקר כמ"ש אעירה שחר ואין השחר מעורר אותי כנ"ל. וז"ש בזוה"ק אשר פעם נכתב לדוד מזמור ופעם מזמור לדוד כי כאשר שרה עליו רוה"ק מקודם כתיב לדוד מזמור ע"ש. וזה הענין היה ג"כ מעלת האבות הקדושים באברהם אבינו כתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך. פי' קודם ההתעוררת שלמעלה היה לבבו נאמן. וזה החילוק אצל נח כתיב את האלהים התהלך נח שהיה ממתין על קבלת האור שלמעלה אבל אצל האבות כתיב אשר התהלכו אבותי לפני שלא היו מצפי' ומתעכבים על האתערותא שלמעלה. וז"ש ביצחק ויזרע יצחק בארץ ההיא כו' ויברכהו ה' . גם ביעקב כתיב וישא יעקב את רגליו וילך ארצה בני קדם. כמ"ש קדם ידעתי מעדותיך שהיה מעורר מקודם את עצמו לעבודתו ית"ש וזה מעלה יתירה מאד אצל הצדיקים. וז"ש אשה כי תזריע וילדה זכר. פי' אם האדם מתעורר למטה מקודם כמ"ש אשה מזרעת תחלה אז וילדה זכר. פי' הוא בבחי' משפיע שנקרא דכר. וכן הוא בחי' משפיע כל טוב ע"י עבודתו לנכון וז"ש בקשוטין אזלא ומאנין ולבושין למעבד נשמתין ורוחין חדתין כו' . פי' ע"י שהאדם מתקשט בתורה ומצות למטה עי"ז מתעורר למעלה להשפיע לזה העולם נשמתין ורוחין חדתין. וז"פ הפ' כי לא כנשים המצריות כו' כי חיות הנה בטרם תבא אליהן המילדת וילדו. כמ"ש וחי בהם אני ה' כביכול חיות הבורא ע"י התעוררת שלמטה. וזה בטרם תבא אליהן המילדת רמז להאור שלמעלה הוא בחי' מילדת. וילדו. הם עושים בעצמם ההולדה למעלה בהתעוררת והרצון שלהם בעצמם כנ"ל. וז"ש תתקבל צלותהון ובעותהון כו' קדם אבוהון דבשמיא. פי' התפלות שלהם הוא טרם תבא האור שלמעלה כנ"ל. ונחזור לעניננו וארא אל אברהם כו' באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם פי' לא הוצרכתי להשפיע להם מקודם משם הויה לעורר אותם רק הם התעוררו מעצמם רק ההתחלה היה מלמעלה באל שדי. וגם הקמותי את בריתי אתם. לשון זכרות והשפעה אתם כמ"ש ומצאת את לבבו נאמן לפניך. וכרות עמו הברית כו' כי צדיק אתה. פי' שהם היו מעוררים בחי' צדיק שלמעלה לעורר מ"ד וזה היה כח האבות. וזה והקמותי את בריתי אתם כנ"ל לעורר השפע למטה. וגם אני שמעתי את נאקת בנ"י אשר גם הם במעלה זאת לעורר מ"ד. ואזכור את בריתי בחי' דכר ומשפיע כנ"ל. שהם התעוררו מעצמם ע"י המעש"ט להשפיע להם קדושה מלמעלה. לכן אמור לבנ"י אני ה' וידעתם כי אני ה' אלהיכם. כי הם בדעת הנכון.והבאתי אותם אל הארץ הוא היחוד דו"נ רמז לשמים וארץ. שמים בחי' דכר וארץ היא השכינה כמ"ש והארץ אזכור.לתת אות"ה לאברהם ליצחק וליעקב כי השכינה היתה תמיד עמהם. ונתתי אות"ה לכם מורשה אני ה' . שגם עמהם יהיה היחוד תמיד מורשה אני ה' . וידבר משה כן אל בנ"י ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה. פי' לא האמינו בעצמם שהם יהיו במעלה כזאת לעורר מ"ד. לכן כתיב אח"כ וידבר ה' כו' בא אל פרעה ושלח את בנ"י:
2
ג׳אני ה' . פרש"י נאמן ליתן שכר. הנה בחינת נאמן נתבאר כבר היותו נאמן הוא מי שאינו מכוון כלל לעצמו רק כל כוונתו להטיב לזולתו כמו משרע"ה דכתיב בכל ביתי נאמן הוא כאשר כל כוונתו היה רק לתת הכל לבנ"י כמ"ש ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו. ר"ל בזה שמח משה כי גם חלקו שהיה לו בתורה נתן ג"כ לישראל ולא עכב לעצמו כלל מכל שלמד מפי הגבורה. לכן נקרא עבד נאמן כי זהו ענין הנאמנות רעיא מהימנא. וכן כל השפעות טובות הכל ממציא ונותן לבנ"י. וכן שמואל הנביא נקרא נאמן כמ"ש כי נאמן שמואל לנביא. וז"ש הרוצה להנות כו' והרוצה שלא להנות אל יהנה כשמואל הרמתי כי רק זה היה עיקר הנאתו להשפיע כ"ט וכמו ר"ח בן דוסא שכל העולם ניזון בשבילו וחנינא בר די לו בקב חרובין. וזה ג"כ רמז רש"י ז"ל נאמן ליתן שכר. כי כביכול הש"י רוצה אך להטיב לבר ישראל כמ"ש בראשית בשביל ישראל שנקרא ראשית נברא העולם. ר"ל לעשות שביל הרבים וצנור דרך ההשפעו' שירדו לבנ"י להשפיע להם כל טוב סלה. אמן:
3
ד׳וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב ואחר כך כתיב והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב. יש להבין למה בתחלה נאמר אל אברהם אל יצחק ואל יעקב ואח"כ לא נאמר אל להפסיק רק לאברה' ליצחק וליעקב ביחד. אכן הנ"ל לפרש"י עפ"י הגמ' בפ' הפועלים ב"מ דפ"ה ע"ב דאמר אליהו אוקימנא לאברה' כו' והדר ליצחק והדר ליעקב ולוקמינהו בהדי הדדי סברי תקפי ברחמי ומייתי ליה למשיח בלא זמני' ע"כ. הנראה מזה כי בכל עת הגלות עדיין א"א להיות האבו' יחד רק בביאת משיחנו ב"ב. וזה הרמז כאן כשהוא מדבר בענין גלות מצרים אמר וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב שמלת את מורה להפסיק בינהם שא"א להיות' יחד כנ"ל. אבל אח"כ אמר הכ' והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי שזה מורה על הגאולה העתידה ב"ב כי אם על ביאת הארץ יורה הכתוב הלא כל הדור ההוא לא זכו לכנום לארץ אך זה מורה על ההבאה האמיתית שלעתיד לבא כי אז יקומו כל ישיני עפר ויקוים בם והבאתי אתכם אל הארץ ואז יהיו כל האבות יחד ולכן נאמר בזה לאברהם ליצחק וליעקב וכשרצה משרע"ה לעורר עליהם הרצון בעת עשיית העגל אמר ג"כ זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב לעורר הישועה והרצון של הגאולה העתידה שיהיו כל האבות ביחד ויתפללו על בניהם כמ"ש בגרר הנ"ל. וכן יוסף אמר והעלה אתכם כנ"ל אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב גם כן מורה על הגאולה העתידה לכן אין מפסיק ביניהם. וז"ש קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו כו' . צופיך הם האבות והם אך לעתיד יחדיו ירננו בשוב ה' ציון. וכן הכתוב אומר נהרות ימחאו כף יחד הרים ירננו לפני ה' כי בא לשפוט את הארץ. פי' הרים הם האבות כידוע ולעתיד יחד ירננו כי בא לשפוט הארץ כנ"ל:
4
ה׳א"י וארא אל אברהם וכו' . ופרש"י וארא אל האבות. הנ"ל דהנה כתיב וראך ושמח בלבו כוונת ההבטחה הזאת שישמח אהרן במעלתו של משה ולא יתקנא בו כדרך העולם כשרואה חבירו במעלה יתירה ממנו רודף אחריו בקנאה ושנאה לומר מהיכן זכית לזה. אבל מי שהוא ירא שמים באמת ואוהבו הנה משמח א"ע ביותר בזה לומר אם אני אינני ראוי וכדאי והגון לצדיק לפני ה' הנה חבירי עובד ה' ועושה רצון קונו (וזהו שכרו בג"ע) ומזה יש לו שמחה גדולה כמו שאנו מתפללים ונראה במעלת חבירינו ולא בחסרונם שנזכה לראות במעלת חבירו בג"ע. וז"ש כל אחד נכוה מחופתו של חבירו ר"ל אם היה מתקנא בחבירו הנה לעתיד נכוה מחופתו וזה של חבירו כי בחבירו מתקנא אבל במעלת הצדיקים הראשונים לא יתקנא כי די לו שיזכה לראות במעלתם. וזהו וארא אל האבות:
5
ו׳וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי. גם לעיל בפ' שמות כתיב וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם כו' . דקדוק בכתובי' הללו למה דוקא אצל זכירת הברית כתיב לשון נאקת' . ונקדים לשון הזוה"ק פ' ויחי דף רל"ט בפ' אל תתחר במרעים ואל תקנא בעושי עולה דלא תשגח בעובדיהון ולא תיתי לקנאה עליהון דכל מאן דחמי עובדיהון ולא קני לקב"ה אעבר על תלת לאווין דכתיב לא יהיה לך ולא תעשה לך פסל וכל תמונה לא תשתחווה להם ולא תעבדם כי אנכי ה' אלהיך אל קנא בגין כך בעא לאתפרשא מיניהו ע"ש. וכבר בארנו בפ' פנחס על ענין קנא"ה בגימ' יוס"ף ע"ש. כי זהו עיקר היחוד למעלה על ידי שהצדיק מעורר הקנאה למטה בבחי' מס"נ בראותו שפלות הדור ועמל פועלי און המכעיסים הבורא ב"ה. וזהו הענין שהיה ביצחק ורבקה שרבקה אמרה קצתי בחיי מפני בנות חת ובמלות יצחק יש בהם אותיות ק"ץ ח"י לפי שנאמר ותהיין מורת רוח ליצחק ולרבקה היו קצים בחייהם במס"נ על אשר ראו את מעשיהם הרעים וזהו בחינת קנאה. לכן כאשר נתעורר הגאולה למעלה הי' גאולת מצרים בזכות יצחק כמ"ש בילקוט ראובני פ' שמות דף ע"ה ע"ש. וכבר בארנו בפ' פנחס פינחס מלא ביו"ד גימט' יצחק וז"ש בקנאו את קנאתי בתוכם שנתעורר על ידו בחי' קנאה למעלה ולזה הבטיח לו הנני נותן לו את בריתי שלום בחי' יוסף הצדיק כידוע. ונחזור לענינינו כי כאשר בא עת לחננה לקרב קץ הגאולה הי' צריך להיות התעוררת ע"י מס"נ בחי' הקנאה כנ"ל מדתו של יצחק כמ"ש בילקוט הראובני הנ"ל. וז"ש וישמע אלהים את נאקת"ם אותיות קנאת"ם שלא היו מצטערים בצרת עצמם בקושי השיעבוד רק מה שהם תחת יד מצרים וזרים משלו בם כמ"ש הוי אשור שבט אפי. וז"ש דוד המלך נפלה נא ביד ה' וביד אדם אל אפולה. פי' אם הרצון הבורא ב"ה לענוש אותי כמפעלי למה תמסור אותנו בידי אכזרים שהם יהיו שבט אפך להיות עוד חלול השם עי"ז. וזאת היתה קנאתם על כבוד הבורא ב"ה שהם מתבטלים מעבודת הבורא ב"ה. לכן בזאת נעשה התיקון למעלה בשלימו' לעורר הגאולה. וזה שנאמר וגם אני שמעתי את נאקת בנ"י אשר מצרים מעבידים אותם והיה להם ביטול תורה ועבודה ועל זה דוה לבם ועי"ז ואזכור את בריתי. מחמת שלא שמו מגמתם על צרת נפשם וקבלו הכל באהבה רק כל דאגתם על כבוד הבורא ב"ה וזה אשר מצרים מעבידים אותם וז"ש וארד להצילו מיד מצרים. וז"ש ואזכור את בריתי. לשון זכרות והשפעה מדתו של יוסף כיל"ח. ולזאת להלן בסדר היחוס אלה ראשי בית אבותם עד שמגיע לאהרן וכו' ותלד לו את פינח"ס כתיב מלא ביו"ד לרמז בזה מדתו של יצח"ק גימט' פינח"ס כאשר בארנו לעיל שכל התעוררת הגאולה במצרים ע"י זכותו של יצחק כנ"ל:
6
ז׳והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם. יש להבין לשון סבלות מצרים וכן וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ובכל מקום נאמר לשון עבודה קשה.אך הנ"ל בזה כי התורה מלמד' אותנו עיקר ענין הסגולה אשר בעבורה יצאו ממצרים והוא בהיות עם בנ"י זרע יעקב בחירו עם קדוש גם בהיותם במצרים תחת כור הברזל ויעבידו מצרים אותם בכל עבודה קשה בכל זה נאמנה את אל רוחם ולא הרעו בלבבם לאמר למה זה אנחנו בנ"י עניים ומרודים יותר מכל שארי האומות להיות נרדים בעבודת הפרך. וכי מפני שאנחנו מיוחסים לבני אבותינו הקדושים אנו נשתעבד למצרים הפחותים ושפלים. אך בכל העת ההיא קבלו הכל באהבה וסבלו עליהם גזירת הקב"ה כי אם בעיניו הוא טוב גם לנו ביושר. וז"ש ויצא משה אל אחיו וירא בסבלותם וכי הוא לבדו ראה. אך הכוונה בזה כי משרע"ה ראה ברוה"ק מדת הסבלנות של בנ"י כי נתנו שכמם לקבל הכל באהבה בגזירת הש"י וזה וירא הסתכל היטב בסבלותם כי לא הוקשה בעיניהם כלום על הש"י ולכך זכו לגאולה כי כן נכון להיות האדם מאמין בה' בכל דרכיו ומקריו וכשם שמברכין על הטובה כו' אף אם ישיגוהו פגעי הזמן חלילה ורבו עליו המטרידים ומבטלין אותו מעבודתו ולימודו ולחבירו הגרוע ממנו לו עושר ונכסים ומנוחה. אולי ירע לבבי לאמר למה זה ה' תרדפני באפך חנם ולרעי הפחות ממני נתת כל טוב הלא טוב היה לך להעניקו מטובך כאשר כל כוונתי לשבת בבית ה' באהלי תורה ואלה הסיבות מבטלים אותי חנם. כי לא כן הדבר. כי עמקו מחשבות ה' לא יבינם כל יושבי תבל. כי אולי רצון הש"י לנסותו אם יהרהר אחריו. אך זה ענין עבדות להש"י להאיר מתוך חשיכה את לבבי הזך לשמים כמ"ש בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך נפש הוא לשון רצון כמ"ש אם יש את נפשכם. ואמר הכתוב אפי' הוא נוטל את נפשך. פי' רצונך שנוטל ממך הרצון להש"י ע"י טרדת הפרנסה וכיוצא אעפ"כ ואהבת כו' ואל יקשה בעיניך על הש"י וכמו שמצינו בהלל ששמע קול צוחה בעיר ואמר מובטח אני שזה איננו בביתי איך היה בטוח בזה הלא כל ימיו היה נדחק ביסורי עוני. אך ידע כי אין זה מדרך אנשי ביתו לזעוק על הבא להם חלילה כי מדת הסבלנות הוא מלומד בבית הצדיקים כל הימים. נחזור לביאור הכתובים שלפנינו. הנה מדת הסבלנות היא שעמדה להם לאבותינו במצרים ולכך אמר להם פרעה החכם להרע. למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלותיכם. ר"ל למה תפריעו אותם מעבודתם אשר להם עתה בבחי' הסבלנות ותאמרו להם לילך למדבר לעבוד שם את ה' הלא עתה טוב להם העבדות הזאת במדת הסבלנות וזהו לכו לסבלותיכם כנ"ל. וזה שאמה"כ ויעבידו מצרים את בנ"י בפרך ודרשו רז"ל בפה רך. ר"ל שלא היה קשה להם כלל על הש"י וזה תרגומו בפה רך בקשיו. ר"ל כוונת הסט"א להביא את בנ"י בקושי' על הש"י ולא יכלו להם כי היו בפה רך ועי"ז נגאלו. האמנם כי בדור ההוא היו הנשמות הגבוהים מאד כגון נשמת ר"ע וכ"ד אלף תלמידים וכל הדורות האחרונים הצדיקים הגדולים וכדומה והיו יודעים בעצמם כי הם המה יהיו הצדיקים הקדושים ועכ"ז עומד עליו ומכהו ומיסרהו להשלים פעולת הלבינים דבר יום ביומו. והם עמדו בסבלנות גדול כמ"ש כי ראה את ענים ויקדו וישתחוו ר"ל בענים יקדו וישתחוו בשפלות וסבלנות. לכן כתיב והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים:
7
ח׳הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס כו' ואשר לא שם לבו אל דבר ה' ויעזוב את עבדיו ואת מקנהו בשדה. יבואר עפ"י מה שיש להתבונן בעניני הנסים שנעשו לאבותינו במצרים למה הוכרחו לכ"ז הלא הי' ביד הקב"ה לגזור אומר ולהוציא אותנו ברגע אחת. אך באמת כי המשכיל יבין מכל הנסים הללו יש ללמוד דרך לעבודת השם. וז"ש נתת ליראיך נס להתנוסס. ר"ל להיראים נתת הנסים למען יתבוננו בעוצם יראת השם לעבודת הבורא ב"ה ועי"ז נס להתנוסס מזה נסים חדשים יותר. וזה ג"כ פי' הפ' הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הני"ס. יש בו אותיות י"ה נ"ס. ר"ל היראים את ה' יכולים ללמוד יראת שמים ועבדות חדשות מהנסים של פרעה. וזה פי' הניס את עבדיו לשון עבדות שלו ואת מקנהו כל הקנינים שלו כמ"ש ישראל קנין אחד. פי' כל מה שביד ישראל ומה שהוא עושה הכל הוא קנין באחדותו ית"ש. וז"ש ואת מקנהו אל הבתים. להביאו לידי יראת שמים שנקרא בית כמ"ש ווי דלית ליה ביתא וכו' . ואשר לא שם לבו אל דבר ה' ויעזוב את עבדיו ואת מקנהו בשדה. כי חלופיהם בגולם. מי שאינו ירא שמים וכסיל לא יבין את זאת ויעזוב כו' שעוזב כל הקרנים שלו וכל העבדות בשדה לשון הפקר כמו השדה שהיא הפקר לכל. ה' ישים בלבנו אהבתו ויראתו ולעשות רצונו. אמן:
8
ט׳רק הרחק לא תרחיקו ללכת העתירו בעדי. הנראה לרמז בזה עפ"י מה שמצינו בזוה"ק כמה פעמי' שאמרו התלמידים לרשב"י ווי כד אסתלק בוצינא קדישא מינן מה נעביד והוא דבר תימה שיאמרו תלמידים כן לרבם הגדול ואין זה מענין דרך ארץ. ושמענו תירוץ בזה מאת כבוד מו"ר הרב הקדוש מוהר"י זלה"ה מפרשעדבארז כי רצו להתחזק בגודל אהבה עזה עליו כי מאחר שהיה להם תענוג תמידי רצו לצייר בנפשם אם יחסר להם התענוג הזה מה יעשו. וגם זאת אמרו מה נעשה אחר מותך. כדי שיתקשר עמם ועם נשמתם אחר מיתתו. אולם מה שנ"ל בזה כי דרך הצדיקים הגדולים בהתיחדם בתורה ותפלה ועליית נשמה גבוה מעל גבוה הנה הם בטלים לגמרי במציאות זה העולם ואינם זוכרים כלל מעניני עוה"ז אשר ע"כ בקש דוד המלך ע"ה זכרני ה' ברצון עמך ר"ל אם אני בעלותי במעלות היחודים הנפלאים בעולמות העליונים אזי אשכח מעניני עוה"ז מבני ישראל עמך להוריד להם השפעות טובות וחסדים. נא אתה ברחמיך הרבים תזכרני ברצון עמך להפיק להם רצון מה' ופקדני בישועתך. וכן תלמידי רשב"י בידעם כי מכח בוצינא קדישא בא להם הארה ובאורו יאיר עליהם כשהוא עמהם. ע"כ התמרמרו לאמר מה נעשה כד אנת תסתלק מאתנו בעולמות העליונים בכל עת דרכך בקדש הקדשים. ואנחנו נותר פה מי יאיר לנו נתיב. וזה ג"כ הרמז בפסוקים הללו כי החומר בקש מהצדיקים רק הרחק לא תרחיקו ללכת בעולמות העליונים. זכרו להעתיר נא בעדי על עוה"ז להריק ברכה מן השמים. והבן:
9
י׳והפלה ה' בין מקנה מצרים ובין מקנה ישראל ולא ימות מכל לבני ישראל דבר. יל"ד למה לא נאמר ולא ימות אחד כמ"ש להלן מהו לשון דבר. אך הנראה לרמז דהנה אמרו חכז"ל קנה שם טוב קנה לעצמו קנה לו ד"ת קנה לו חיי עוה"ב כוונתם בקנה לעצמו כי כן בכל מצוה ומעש"ט שהאדם עושה לעצמו צריך שמירה מהחיצונים לבל יטרפו ממנו להסט"א כמבואר בכמה מקומות. וזהו עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי. וע"ז נאמר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ר"ל שיהיו כל המצות על לבבך ועמדך כל הימים לבל יטרפו החיצונים. וז"ש והיו לך לבדך ואין לזרים עמך. וז"פ מקנה ישראל הם ד"ת שקנו והפלה ה' בין מקנה מצרים הם הקנין הרע של מצרים ובין קנין המצות של ישראל ולא ימות מכל לבנ"י דבר אף דבר אחד מתורתם לא יפול לסט"א. וכן נאמר ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר כנ"ל:
10