תפארת שלמה, על הזמנים ומועדים, רמזי פסחTiferet Shlomo, on Festivals, Pesach
א׳רמזי הגדה של פסח
1
ב׳השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל. השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין. הנראה לפרש כפל הלשון הזה. דהנה עתה בזמן הגלות בעוה"ר אנחנו נחשבים בבחי' עבדים למקום ב"ה כי אין לנו התגלות אור אהבת הש"י על עמו שימשוך לבבינו אליו לעבדו מתוך אהבה ותשוקה הראוי' בעריבות נעימות עבדות הש"י לדבקה בו רק כל עצמינו נחשבים עפ"י הרוב בבחי' עבד הנוטל פרס מרבו. וע"ז כבר הזהיר התנא אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס אבל לעתיד לבא כאשר יתגלה מהרה כבוד מלכותו וראו כל בשר יחדיו כי פי ד' דבר. אז נעבדנו בבחי' בן ואז נהי' נקראים בנים למקום. וכמובא בזוהר הקדוש ההפרש בין עבד לבן. והבן הוא ממהר לעשות רצון אביו מאהבת חוק הטבעי לא בעבור שום תשלום גמול או מיראה רק כי כן הטבע להיות הבן נמשך אחר אביו ובמעלה ההוא נקרא בן חורין:
2
ג׳א"י השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין. דהנה באשר בעוה"ר היצה"ר מושל על האדם הנה נעשה עבד לו וסר למשמעתו בכל אשר יפתנו חלילה וזהו נקרא בחי' עבדים לעבדים. והתורה אמרה כי עבדי הם ולא עבדים לעבדים אבל העוסק בתורה לשמה הוא הנקרא בן חורין כמאמרם ז"ל אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. וזה שאנו מבקשים לשנה הבאה נהי' בני חורין כמו בשעת מתן תורה במעלה העליונה. כמ"ש רז"ל חרות על הלוחות. אל תקרי חרות אלא חירות על הלוחות:
3
ד׳במשנה מוזגין לו כוס שני וכאן הבן שואל לאביו וכו'. הרמז כי בלילה הזה הנה הוא בחי' גדלות שני הוא בבחי' שאלה מאב"א לב"ן ואח"כ היא חוזרת בעיני' כנ"ל כיל"ח. והבן:
4
ה׳וכאן הבן שואל מה נשתנה. צריך להתבונן בזה מפני מה דוקא במצוה זו צריך שאלת הבן ולא כן בכל המצות זמניות כגון תקיעת שופר ונטילת לולב יהי' ג"כ צריך הבן לשאול מה נשתנה. אכן יבואר עפ"י הידוע לי"ח שהקדמונים רמזו בזה סודות עמוקים. כאן עולה גימ' ע"ב עם הכולל. ושם ע"ב הוא עולם האצילות ב"ן הוא עולם העשי'. וזה הפי' במה שאמרו חכז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. הלשון תלמודו בידו אינו מובן שמשמע שילך לפני חכם לעמוד על הבחינה מה שלמד מעודו. אכן מבואר ע"פ מ"ש לא המדרש העיקר אלא המעשה פי' שיביא את לימודו לעולם העשי'. וזהו אשרי מי שבא לכא"ן הוא מדת החסד ומביאו לעולם העשי' וזה ג"כ פי' בגמ' וכאן הבן שואל. בן הוא עולם העשי' וצריך להמשיך החסדים משם ע"ב עולם האצילות. וזה שמסיים עבדים היינו כו' להמשיך החסדים שהיו אז שיהיו ג"כ עתה. אמן:
5
ו׳והגדת לבנך ביום ההוא וכו' והי' כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העבודה הזאת לכם וכו' בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים. יש לדקדק בלשון בצאתי שהוא לשון הוה. גם מפני מה כל מצות ההגדה בלילה הזאת היא דוקא ע"י שאלת הבן. להבין כל זה יש לרמז בזה על מלחמת היצר אשר האדם רואה כי בכל יום מסיתו ומדיחו מן הדרך ואין לו מנוחה ממנו אפי' רגע אחת. לא יפול לב האדם ויתעצב ויקשה לשאול מה העבודה הזאת בכל ימי חיי להיות לי מלחמה הזאת יומם ולילה לא ינוח ולא ישקוט. ואמרת אליו תשים על לבך כי כל זה הוא לטובת האדם בעולם הזה כל עוד נשמתו בקרבו לא יהי' לו מנוחה מיצה"ר כי לולי זאת לא הי' לו עוד בעולם הזה מה לעשות ולא הי' לו עוד חיות כלל בעולם הזה והי' צריך להפרד מעולם הזה ללכת אל מקום מנוחתו בעוה"ב. וזה בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים. כי כן הי' עיקר תכלית כוונת הבריאה ללחום את מלחמת היצר כל ימי חייו שלא ישמע לקול מסיתו ומדיחו להפילו ברשת. וזהו ענין יציאת מצרים מלחמת היצר. ובזה יובן הפסוקים (במלכים א). ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה ועמדה לפני המלך ותהי לו סוכנת כו'. כי הנה הדבר תמוה מאד הלא עבדי דוד היו אנשים גדולים קדושי עליון בעלי רוח הקודש איך יאמרו דברים הללו ליעץ את דוד המלך בדברים מכוערים מתאוות עולם הזה כאלו. אכן לפי הדברים האלו מובן שפיר. כי דוד המלך ע"ה לעת זקנתו בטל ממנו כל התאוות כמ"ש ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו. לשון בגידות ולא יחם לו שלא הי' לו שום חמימות מיצה"ר לכן הי' מוכן ללכת אל מקום מנוחתו להסתלק מעולם הזה. ולזאת היו עבדיו מבקשים תחבולה להחזיקו עוד להיות נשאר בעולם הזה בחיים. והיו מתיעצים בזה לבקש בתולה נערה ותהי לו סוכנת ואעפ"כ יכבוש את יצרו כדי שיהי' לו עוד מלחמת היצר כי זהו לטובת האדם בעולם הזה כנ"ל. ובזה יש לפרש כי רגע באפו חיים ברצונו. התאוות היצר וחרון אפו מביא את האדם לחיות עוד. כמ"ש חיים ברצונו של הקב"ה להיות לו חיות בעולם הזה. וזה מ"ש חכז"ל הצדיקים מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה בלי שום מלחמת היצר. אמר להם הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה. פי' איך יעלה על הדעת לישב בשלוה בעולם הזה בלי מלחמת היצר הלא כל חיותו הוא רק עבור זה להיות כובש היצר ולעשות רצון הבורא ב"ה ועיקר קבלת מלכותו מבנ"א קרוצי חומר בעודם בחיים חיותם:
6
ז׳א"י והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים. הנה כבר בארנו בפנים בפ' ראה קרא ד' בשם בצלאל כו' כי הנה יש ששים רבוא אותיות לתורה נגד ששים רבוא נשמות מבנ"י. וכ"א יש לו אחיזה בתורה לפי ערכו. אך הצדיקים הגדולים הקדושים יש להם אחיזה באותיות השם הוי' ב"ה ובשאר שמות הקדושים שאינם נמחקים. לכן לא יאונה לצדיק כל און להיות נשמר מכל רע כמו השמות שאינן נמחקים. וז"ש כאן והגדת לבנך כו' בעבור זה עשה ד' לי פי' כל עיקר העשי' שיהי' ד' לי. שיהי' שם הוי' שורה עלינו. ע"י צאתי ממצרים. כי בלילה הזאת אור הקדושה שולט בכל לבבות מבנ"י. וז"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך. וכמו צאתכם מארץ מצרים אראנו נפלאות:
7
ח׳א"י והגדת לבנך ביום ההוא כו'. בגמ' פסחים (דף קטז) ר"ג הי' אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו כו'. ובהגדה א"א מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים וכל המרבה לספר ביצי"מ הרי זה משובח. הנה ענין מצות ההגדה והסיפור בלילה הזאת כבר בארנו באורך שהוא מורה על יציאת בחי' הדיבור מהגלות כמ"ש במ"א. לכן כל המרבה לספר הוא מורה שכל הדבור שלו יצא מהגלות. והנה ענין הזה מבואר בזוהר הקדוש בפ' וארא בסוד נאלמתי דומי' (ע"ש בדף כ"ה ע"ב ובמ"א):
8
ט׳ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו זקנים כולנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים כו'. הנה בכאן רמזו בלשון הזה על חב"ד וכל התורה והמצוה שבכולם הי' הנס של יצי"מ. שבהגלות הנה כל חכמתו ובינתו ודעתו של האדם וכל לימוד התורה ומעשה המצות כולם הם בגלות תחת ידי זרים. וגם הדיבור של אדם הוא בגלות שלא יוכל להוציא הדיבור בקדושה מכח אל הפועל כפי מחשבתו. והנה בכולם הוא הנס של יצי"מ. וזהו מצות הסיפור של יצי"מ בלילה הזה שגם הדיבור שלו יצא מהגלות וזהו המצוה של והגדת לבנך ביום ההוא לאמר. וזהו בכל המצות נזכר יצי"מ כמש"נ וזכרתם את כל מצותי וכו' אני ד' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים שכל המצות יצאו ממצרים. והוא שנאמר אצל יוסף ויהי ד' את יוסף ויהי בבית אדוניו המצרי ר"ל אף בזה שהי' ד' אתו הי' בגלות בבית אדוניו המצרי. וזהו שנאמר מרדכי היהודי אשר דבר טוב על המלך עומד בבית המן ר"ל גם מה שדבר טוב על המלך הקב"ה עומד בבית המן הוא הסט"א. וזהו על גאולתנו ועל פדות נפשנו שגם הנפש יצאה מהגלות לבד הגוף וזהו הלילה הזה כלו מצה שבחמץ יש בו מתערובות טוב ורע. אבל בלילה הזה כלו הוא מצה בחי' הטוב לבד:
9
י׳העושה גדולות עד אין חקר נסים ונפלאות עד אין מספר. דהנה אמנם גדול כח הנס של יצי"מ שלא על העת ההוא לבד הי' הנס של יצי"מ. כי אם מהנס ההיא הנה ג"כ בכל דור ודור מתנוסס ממנו בזמן ההוא נסים הרבה לישראל כמו שאמרו בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל. וזהו נתת ליראיך נס להתנוסס והוא שכתוב זכר עשה לנפלאותיו לשון השפעה להצמיח מהם עוד נפלאות הרבה. וזהו שנאמר והיא שעמדה לאבותינו ולנו. ר"ל כנס של יצי"מ עומד גם לנו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם בימים ההם בזמן הזה ע"י הנס של יצי"מ. וז"ש ושמרתם את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה להשפיע במועדה מהימים האלו לימימה בכל שנה ושנה. וזהו והגדת לבנך ביום ההוא הגדה הוא לשון המשכה לבנך לדורות עולם מהנס שנעשה ביום ההוא וע"ז הוא שנאמר כי עושה ניסים ונפלאות עד אין מספר כי מהנס הזה נעשה ממנו ג"כ אח"כ ניסים ונפלאות אין מספר כנ"ל:
10
י״אאמר ר' אלעזר בן עזריה הריני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא כו'. יש להבין מה ענין זה אל סדר ההגדה של פסח הלא משנה זו שנויה במס' ברכות על ענין חובת ק"ש מזכירין יצי"מ בלילות ע"ש. אכן יש להתבונן ולשית לב מה שמצינו חידוש בלילה זאת של פסח שלא מצינו בכל השנה שיהי' שום מ"ע חובה רק בלילה ולא ביום. וכאן הנה מצות פסח מצה ומרור וסיפור יצי"מ נוהגים רק בלילה הזה כמבו'. אמנם הנה כבר נתבאר בזוהר הקדוש ובהאר"י ז"ל גודל תוקף קדושת הלילה הזה מכל הלילות שכל הלילות נקראים בבחי' זאת בחי' ליל נוק' וכאן כתיב הלילה הזה שהוא כולו בחי' דכר שנכנסים כל המוחין בפ"א גם קודם חצות ונעשו היחודים בכל העולמות ונתמתקים הדינין ונסתלקין כל החיצוני' כיל"ח אשר לא כן בכל הלילות כנודע להבאים בסוד ד'. והנה לכך כאשר בחי' הגדלות הארה וקדושה בלילה זה הוא כמו ביום ולילה כיום יאיר ראוי להיות המצות נוהגים בלילה הזה וכמו שיש מ"ע מחודשים הבאים חובה ליום כן כאן יש מ"ע מחודשים האלו הבאים חובה ללילה הזה בסוד ד' כמו בשאר ימות השנה. והנה לכך הם המצות האלו פסח מצה ומרור וסיפור יצי"מ נוהגים רק בלילה הזה כי הם מרמזים על כל זה כיל"ח. וזהו הענין בבני ברק שהיו מספרים ביצי"מ כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית. לכאורה מה רצו בזה. אך כנ"ל ניחא היינו שהיו התנאים האלו יודעים ומכוונים בסוד קדושת וגדלות הלילה הזה ביחודים וזהו לשון מספרים לשון ספיר ובהירות שהאיר הלילה הזה להם כ"כ עד שבאו ואמרו להם רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית היינו שעשו היחודים הגבוהים כ"כ כמו בכוונת ק"ש של שחרית המבו' לי"ח. וזה הוא ענין שאמרו בגמ' שם מזכירין יצי"מ בלילות. ר"ל יען כי כך גדלה הקדושה של לילה הזאת של יצי"מ הנה ראוי להמשיך ולהשפיע מקדושתה לכל הלילות. וזהו לשון מזכירין לשון זכרות והשפעה לכל הלילות שיהיו כל הלילות בחי' שמורים מן המזיקין כמו בלילה הזה של פסח וזהו ענין ק"ש שאמרו כדי להרחיק את האדם מן העבירה בכל הלילות. וזהו שרצה ר' אלעזר בן עזרי' באמרו ולא זכיתי שתאמר יצי"מ בלילות היינו על בחי' זאת שנתבאר עד שדרשה בן זומא למען תזכור היינו תשפיע את יום צאתך מארמ"צ לכל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות היינו להיות הלילות שמורים לך בבחי' כל הוא היסוד לבל יפגם ח"ו וכמו שנתבאר להרחיק את האדם מן העבירה וזהו שמורים לכל בנ"י לדורותם בחי' דור הוא בחי' יסוד כמבו' בס' מאורות נתן. וזהו שיהיו שמורים מקדושת הלילה הזה לכל הלילות בבחי' היסוד וזהו כל ימי חייך להביא לימות המשיח:
11
י״במזכירין יציאת מצרים בלילות. לילה רומז לימי הגלות שנדמה ללילה ואנו ע"י סיפור יצי"מ בזו הלילה אנו משפיעים שגם בזמן הגלות יתעורר הרחמים וחסדים מיציאת מצרים וזהו לשון מזכירין לשון זכרות והשפעה. וז"ש שהיו מספרין ביצי"מ כל אותה הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן ק"ש ש"ש. רמז על הגאולה העתידה אילת השחר. כל ימי חייך להביא לימות המשיח. שיהי' כח במעשינו להתקבל ברצון להביאם לפני משיח ולא נבוש בהם ולא נכלם. וז"פ ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך. פי' אף בזמן הגלות יהיו מעשינו לרצון לפני אדון כל. וזהו אתא בקר וגם לילה. ע"י המעשים אשר נעשה בזמן הגאולה שהוא דומה לבקר יהי' עלי' גם למעשים אשר נעשו בגלות הדומה לערב. וזהו ויהי ערב ויהי בקר יום אחד שיהי' הכל באחדות שווים לטובה:
12
י״גושאינו יודע לשאול את פתח לו. ר"ל שאינו יודע לשאול ולהתפלל על עצמו. הנה צריך לעורר עליו הארה מעולם החכמה שהוא הנקרא פתח כמו פי' פתחה בחכמה. וכ"כ פתוח תפתח את ידך שהוא יודי"ך בחי' החכמה וזהו לאחיך לעניך ולאביונך שבחי' עני ואביון הוא מי שהוא עני בדעת כו':
13
י״דמלמד שהיו ישראל מצוינים שם. הנראה לבאר עפ"י הפ' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים. ציון וירושלים הם ב' ענינים. ציון הוא בחי' יוסף כי כן יוסף בגימ' ציון. ירושלים הוא בחי' מלכות בית דוד שבט יהודה. וכן גלה האר"י ז"ל בבית הכנסת אחת בירושלים אשר שם הוא באמצע חלק וגבול יהודה ובנימין יחד. וכן הי' בבהמ"ק המזבח הי' בחלקו של טורף וחלק יהודה לא הי' לו יסוד. וז"פ אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו. כי עתה כל העולם הם נהנין מזכותו של הצי"ע בחי' יוסף המתחדש בכל יום ואנו מתפללין עד"ז שנזכה כולנו במהרה לאורו להיות כולנו בבחי' צי"ע כמ"ש והי' בית יעקב אש ובית יוסף להבה. וז"ש בעל הגדה מלמד שהיו ישראל מצוינים שם. פי' שהיו כולם צדיקים וברורים משומרי הברית בחי' יוסף רומז לציון. לכן זכו לקריעת ים סוף כמ"ש הים ראה וינס ארונו של יוסף שהיו כולם בבחי' ארונו של יוסף כנ"ל:
14
ט״וועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך כו' אני ולא השליח. אני הוא ולא אחר. יש להבין מהו ההפרש בין מלאך בין השליח למה כפל הלשון אני ולא מלאך אני ולא השליח הלא המלאך הוא השליח מאת המקום ב"ה אך הנה מלאך גימ' צ"א הוי' אדנ"י. והנה אמר כי בחי' העברה של הלילה הזה היא שהיתה מבחי' הגבוה יותר מאד כמובא בזוהר הקדוש ובהאר"י ז"ל מבחי' עתיקא קדישא סוד מלכות א"ק הנקרא אני וזהו הפי' לא ע"י מלאך שהוא יחוד הוי' אדנ"י זו"נ רק מבחי' עצם ההארה של השם ב"ה וזהו בכבודו ובעצמו:
15
ט״זא"י ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך וכו' אני ולא שרף וכו' אני הוא ולא אחר. הדקדוק בלשון הזה כבר מבואר. אך מה שי"ל ברמז הענין. דהנה כבר נודע בהאר"י ז"ל ובספרי' כי התגלות האור הגדול בליל פסח הי' שלא על דרך דרגין הוא נקרא בחי' מלאך ושליח שזה העולם מקבל האור ממה שלמעלה ממנו להשפיע לתחתוני'. וכן אמרו בגמ' אנן שליחותיהו דקמאי עבדינן שהכוונה בזה כי כן מבואר בע"ח. כי השפעת האור של הנשמה של הצדיק בא מבחי' הצדיק הקודם לו. וע"ז אמרו עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי שהכוונה שבחי' הארתו מבחי' עלי הכהן וזהו מדליקין מנר לנר מצדיק לצדיק:
16
י״זובמורא גדול זהו גלוי שכינה. הנראה לפרש כוונת המאמר הזה כי מהיכן מדויק מענין המורא הזה שהוא גילוי שכינה. אכן הנה מובא בס' תוי"ע יוסף גם בס' כתר שם טוב מה ששמע מרבו הבעש"ט ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל שאמר לבנו שידע בעצמו אם בעסקו בתורה הוא עוסק לשמה הסימן כשנתמלא יראה ואהבה בעסקו בתורה ידע שתורתו עלה לרצון לפניו ית"ש והיא שכינתא תתאה נקראת יראת ד' וכו' ע"ש בדבריו הקדושים. הנודע מזה כי ע"י לימוד התורה הנה השכינה שרוי' כנגדו עי"כ באה לו היראה ואז ידע כי הלימוד הוא לשמה. וזה שאמר הכ' למען תלמד ליראה את ד' כו' כי הוא זה שנאמר ואכלת שם לפני ד' כו' מעשר דגנך וכו' למען תלמד ליראה כי במקום אשר יבחר הוא הר המורי' הוא הנקרא הר יראה שהוא היראה הוא המקום גילוי שכינה אשר ממנה באה היראה. וזהו יראה כל זכורך את פני האדון ד' ממקום גילוי השכינה הנה באה היראה לכל זכורך וזה ובניכם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ד' כי הוא עיקר בחי' הלימוד אם יבא אח"כ לידי היראה ידע כי השכינה עמו כנ"ל וזהו וייראו מגשת אליו כי אצל הצדיק הוא השראת שכינה והנגשים אליו באה להם היראה מהשכינה אשר עליו וזהו וייראו בא להם היראה מבחי' הגשת אליו. וזה שמעתי שמעך יראתי. שמעתי שמעך הוא בחי' המצות של שמע והי' אם שמוע עי"כ יראתי מן השכינה כנ"ל וזהו וייראו העם את ד' וכו' אז ישיר וכו' פי' ע"י שהגיעו ישראל ליראה האמיתית של השכינה שלא מפני המצרים עוד עי"כ אז ישיר משה ובנ"י כאחד את השירה הזאת לאמר כי השכינה היתה מדברת מתוך גרונם. וזהו לכל המורא הגדול אשר עשה משה כו' כי השכינה היתה עמו תמיד. לכן נאמר ג"כ בזה ובמורא גדול זהו גילוי שכינה כי ממנה באה היראה אשה יראת ד' היא תתהלל.
17
י״חבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כו'. הפי' הוא ע"ד המובא בז"ח שיר השירים כי צריך האדם להסתכל על עצמו למה הוא בא לעולם הזה ומאין הוא בא ומה בחי' נפש רוח ונשמה יש בו. ומה התיקון הצריך לו בעולמו. ולמנדע ברזין עלאין וכו' ע"ש באורך ואיך יתגלגל בעולם. וזהו הפי' בכל דור ודור שיש נשמות שמתגלגלים בכל דור ודור לצורך תיקון ע"כ צריך להסתכל למה הוא בא עתה בגלגול הדור הזה ובאיזו בחי' הי' בגלגול הקודם. כמ"ש הרב ר' חיים וויטל זלה"ה כמה פעמים הי' מתגלגל ובאיזו בחי' הי' בכל פעם והבן.
18
י״טא"י בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כו' שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים. הנ"ל לפרש דהנה כבר נודע בהאר"י ז"ל בסוד ענין יציאת מצרים בלילה הזה שהיו כל המוחין דגדלות בפ"א שלא בהדרגה והשפיע אור קדושתו הגדול ונעשה נס יצי"מ כיל"ח. והנה כן בחי' הגדלות שני הנ"ל צריך להתעורר תמיד לגרום הזיווג בעליונים ולהשפיע מאור העליון כל טוב לעולם הזה לישראל. וזהו הוא שני מיני גדלות שנאמר אצל משה רבינו עליו השלום בפ"א כתיב ויגדל הילד. ובפעם שני כתיב ויגדל משה ויצא אל אחיו. שזהו מרמז על ב' מיני גדלות הנ"ל גדלות ראשון וגדלות שני. לכן בפ"א כתי' ויגדל משה כי גדלות הראשון אינו כ"א עדיין בבחי' שאינו מוליד כמו הילד כי זהו אינו משפיע כנודע. אבל בבחי' גדלות שני כתיב ויגדל משה ויצא אל אחיו כי בחי' גדלות שני הוא להשפיע נשמות קדושות ואורות העליונים לישראל וזש"נ ויגדל משה ויצא אל אחיו שבחי' הגדלות והשפעה שלו הי' לצורך אחיו שזהו ויצא לשון מסירות נפש כמו אשר יצא לפניהם שצריך למסירות נפש על כבוד הש"י וכבוד ישראל להשפיעם כל טוב. וכן הוא אומר והכהן הגדול מאחיו ופרש"י גדלהו משל אחיו. הפי' ג"כ כנ"ל כי הגדלות שלו הוא משל אחיו במה שהוא משפיע לאחיו כל טוב שזהו בחי' סוד כה"ג כיל"ח. ועל אלו שני הבחי' של מסירות נפש הנ"ל על כבודו של הש"י ועל כבודן של ישראל הם שני הפרשיות של ק"ש שמע והי' אם שמוע. שלכאורה הדברים שווין בשניהם. אך בפרשה הראשונה נאמר בלשון יחיד. ובשני' בלשון רבים וכמו שבארנו הנה בראשונה נאמרה על מסירות נפש על כבוד הש"י בכוונת אחד ואהבת וכו' בכל לבבך ובכל נפשך וכו' ופרשה שני' של והי' אם שמוע תשמעו היא אזהרה לרבים שצריך כל אחד ואחד מבנ"י להתפלל על חבירו ולאהבה את ד' אלהיכם היא ג"כ ואהבת לרעך כמוך כמו ואהבת את ד' אלהיך שהם בכלל אחד וכמ"ש רז"ל זהו כלל גדול בתורה שכן הוא באמת המתפלל על חבירו ומרצהו לפני הש"י וממליץ טוב עליו לפני אבינו שבשמים הנה הוא גורם אהבה בין ישראל לאביהן שבשמים. הנה באמת זה הוא הרצון של הש"י. ובזה הוא אוהב אותו ועושה נחת רוח לפניו ית"ש וגורם היחוד למעלה בכל העולמות להשפיע כל טוב לישראל. וזה הוא לאהבה את ד' אלהיכם שגורם אהבה בהשמות העליונים למעלה עבור ישראל כנ"ל. וזה שהפרשה הזאת נאמרה בלשון רבים כנ"ל ולכך בפרשה הזאת נאמרה מתן שכרה בצידה ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך כו' למה לא נאמר כן בפרשה ראשונה. אך הוא כמ"ש שהפרשה הזאת היא מלמדת את ישראל שצריך כל אחד ואחד להמשיך שפע רחמים ורצון וטוב על חבירו. ולכך מבטיחם הש"י שאם יעשו כן הנה בודאי ימלא ד' כל משאלותם וישפיעם כל טוב בגשמי רצון וברכה כנ"ל. נחזור לענינינו הנה בהיות הלילה הזה של יצי"מ בבחי' גדלות שני. והיחוד בעולמות העליונים כנ"ל. וכמאז כן עתה בכל שנה ושנה מתעורר הרצון הנ"ל וגדלות הזה לכל בנ"י לדורותם. הנה זה שאמר. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים. ר"ל להתחזק בהתעוררת המדות העליונות וגדלות שני הנ"ל להמשיך שפע טוב על בנ"י כמו בשעת יציאת מצרים בלילה הזה כנודע. וזה שאמר עוד שנאמר והגדת לבנך הגדה הוא לשון המשכה להמשיך השפע לבנך ולזרעך אחריך כמ"ש בהאבות לזרעו אחריו ולבניהם אחריהם בכל דור ודור. וזה כל שלא אמר שלשה דברים הללו בפסח לא יצא ידי חובתו. שיש להבין טעם האמירה הזאת וכי אמר לה הכי מאי הוי. אך לשון אמירה הוא לשון השפעה לזולתו כמו כל עשרה מאמרות שבמעשה בראשית שהשפיע חיות לעולמות כנ"ל וזהו והגדת לבנך לאמר הוא לשון השפעה לזולתו וכל שלא אמר והמשיך בחי' המוחין הנ"ל ובחי' שלשה דברים הללו כידוע להבאים בסוד ד' לא יצא י"ח. וזהו לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך כי רק בלילה הזאת יוכל לפעול זה להשפיע כל טוב לבית ישראל אמן:
19
כ׳מצה זו שאנו אוכלים על שום מה על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ וכו'. לכאורה יש לדקדק הלא המצות הללו של אכילת מצה ומרור נצטוו קודם שיצאו ממצרים כמ"ש בתורה בפ' החודש הזה לכם וכו' ואכלו את הבשר בלילה הזה כו' על מצות ומרורים יאכלוהו ומה זה הטעם אשר נתן בעל הגדה על אכילת מצה על שום שלא הספיק בצקם להחמיץ. אך הנה מבו' בהאר"י ז"ל על פסוק רגלם לא בצקה זה ארבעים שנה לרמז על הדור ההוא שהיו כולם קדושים ונשמרים מכל רע כמ"ש בפרקי דר"א שלא ראו קרי מימיהם וזה רגלם לא בצקה ע"ש וכבר בארנו במ"א בענין הזה כי אם ח"ו האדם איננו בשמירה באב"ק אזי כל המצות שלו נמסרו להחיצוני' ח"ו וזה שאמר פדני מעושק אדם. ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים. כי המצות הללו גזל הוא ביד החיצונים כמ"ש לולב הגזול וכו' וז"ש קודם עטיפת הטלית כנשר יעיר קנו על גוזליו ירח"ף רפ"ח ני"ק. וזה הנקרא חמץ כמ"ש במס' קדושין דף נ"ב האי דהוי קרי לי' בר חמצין וכו' כמ"ש אשרו חמוץ. וזה הענין חמץ שנגזלו המעש"ט שלו ביד החיצוני'. וזה ענין תועלת אכילת מצה בלילה זאת להיות נשמר בכל השנה לבל יעבור בם מקרה רעה. כמ"ש ד' ישמרך מכל רע ואז ממילא יהיו כל המצות ומעש"ט שלו ואל יבוזו זרים וזה שפרש"י ושמרתם את המצות אל תיקרי מצות אלא מצות מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה רמז לדברינו הנ"ל שהמצות שהאדם עושה לא יבואו לידי חימוץ ביד החיצונים לבל יהיו נגזלים ממנו. ובזה בארנו בפ' והשיב את הגזילה אשר גזל רמז לדברים האלו כי ע"י התשובה נכונה ישוב ויקבץ כל המצות הנדחים ממנו שנמסרו ליד החיצונים כנ"ל. ובזה י"ל הפ' ומסל המצות אשר לפני ד' מס"ל עולה בגימ' ק"ל. מצה עולה ג"כ ק"ל ה'. ע"י אכילת מצה יוציא כל הנדחים מאדה"ר באותן ק"ל שנה ולעשות היחוד בשם הוי' ב"ה ואז יעלו כל המצות לפני ד' כנ"ל. ונחזור לענינינו שזה הרמז בדברי בעל הגדה מצה זו כו' על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ מחמת שהיו משומרי הברית כנ"ל לכן ג"כ סגולת מצות מצה זו גם עתה להיות להם לעזר לבני ישראל בשמירה מעולה על כל השנה כימי צאתכם מארץ מצרים דכתיב כי גורשו ממצרים פי' שהעלו כל הני"ק ולא הי' בהם נוגע שום דבר רע ח"ו:
20
כ״אשבעת ימים תאכל מצות כו' מצות יאכל שבעת הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך כו'. יל"ד בסדר הכתוב שהקדים אכילת מצה למצות השבתת חמץ ולאו דבל יראה הלא נהפך הוא כי מתחלה צריך להשבית החמץ ואח"כ בא לאכילת מצה. אכן יבואר עפ"י דברי הזוהר הקדוש שהקשה למה לא נאכל מצה בכל השנה ותירץ שם כי כאשר נתקדש ונתרפא במיכלא דאסוותא פעם אחת שוב לא נצרך עוד ע"ש וז"ש הכתוב מצות יאכל שבעת הימים כאשר תתקדשו ותטהרו באכילת מצה בשבעת הימים בפסח הנה זהו יועיל לכם שלא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר כל השנה כי חמץ ושאר הוא מרומז לבחי' יצה"ר שאור שבעיסה וע"י קדושת אכילת מצה לא יראה לך שאר ר"ל לא ייטיבו בעיניך תאוות היצה"ר ומחשבתו לעולם כנ"ל:
21
כ״בא"י שבעת ימים תאכל מצות כו' מצות יאכל שבעת הימים כו'. יל"ד כפל הלשון סמוך באזהרה למה. גם מהו הלשון יאכל בשלמא לא יאכל חמץ אתיא לדרשא כמבו' בגמ' אבל במצות אכילה מצה למאי אתי. אך הנ"ל לרמז בזה דהנה כבר מבואר בזוהר הקדוש כמה וכמה פעמים כי בעובדא דלתתא איתער הכי לעילא וכל המצות ומעש"ט שאנו עושים למטה הם מרמזים על שרשם למעלה בראש רום המעלות בעולמות העליונים בסוד האורות הרוחנים למעלה למעלה. והנה כך הוא במצות אכילת מצה מתעורר דוגמתו בעולמות העליונים בסוד אכלו רעים שתו ושכרו דודים וזהו מצות תאכל במקום קדוש רומז למעלה קדושה העליונה בחצר אוה"מ יאכלוה למעלה כנ"ל. וזה הציווי שבעת ימים תאכל מצות שתאכלו אך בכוונה הרצוי' לד' שיתעורר עי"כ גם למעלה כמוהו בשרשו היינו מצות יאכל את שבעת הימים הם הימים הידועים למעלה ז' יומין עלאין ושם עי"כ יהי' נפעל ויאכל בסוד אורות העליונים וזהו שסמך לי' ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר כי חמ"ץ ושא"ר גימ' עץ הדעת והמצה היא למעלה מבחי' עה"ד. וזהו שסמך בכל מושבותיכם תאכלו מצות ויקרא משה לזקני ישראל. זקני ישראל רומז למעלה על עולם הזקנה. וזש"א להם שעל בחי' הזאת תאכלו מצות לעורר ולהמשיך קדושה מעולמות העליונים ביחודים הגבוהים וזהו משכו וקחו לכם היינו משכו יומין עלאין לגבי תתאין כיל"ח:
22
כ״גשמחים בבנין עירך וששים בעבודתך וכו' ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו. יש צדיקים המיחלים לחסד הבורא ב"ה כדי שישירו ויתנו שבח והודאה להקב"ה. וז"פ הפ' במזמור שיר חנוכת הבית וכו' היודך עפר וכו' פתחת שקי ותאזרני שמחה למען יזמרך כבוד ולא ידום ד' אלהי לעולם אודך שדוד המלך ע"ה העיקר שהי' מצפה לתשועת ד'. לא למענו. רק כדי שישבח להקב"ה. וז"פ רוצה ד' בעמו. רוצה ד' את יראיו את המיחלים לחסדו שבחי ירושלים את ד' וכו' ג"כ כנ"ל. וזה ג"כ הפי' בהגדה שמחי' בבנין עירך וששים בעבודתך שאז יטהרו כל הנפשות ויהי' עיקר השמחה בעבדות הש"י ב"ה. וג"כ עוד יש כוונה. ונודה לך שיר חדש וכו' פי' שכל השמחה יהי' מה שאנו נודה לך לתת שבח והודאה על גאולתנו ועל פדות נפשנו. (מכי"ק)
23
כ״דוזה ג"כ הכוונה בפסוק. הושיענו ד' אלהינו וקבצנו מן הגוים להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך. פי' שכל מה שאנו מצפים על הגאולה הוא כדי להודות וזה להשתבח בתהלתך. שנזכה לתת לו שבח והודאה על הישועה:
24
כ״המוציא מצה הנראה ברמז דהנה כבר מבו' בהאר"י ז"ל כי עיקר גלות מצרים הי' לתקן ק"ל שנים של אדה"ר כמבואר בזוהר הקדוש וזהו ס"ת של ארץ" מצרים" גימט' ק"ל. וזהו הנס של יצי"מ העלאת הני"ק מתיקון ק"ל הנ"ל. וז"ש ואת בתינו הציל גימט' ק"ל ה' והנה מצות אכילת מצה הוא ג"כ העלאת הני"ק וז"ש ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי ענין מצה שייך עם יצי"מ. וזהו מוציא מצה כי עם אכילת מצה הוא מוציא לאור הני"ק הנ"ל. כי גם מצה גימ' ק"ל ה' כי הכל שב אל הה' וז"ש והכיתי כל בכור במצרים מאדם ועד בהמה. יל"ד מהו לשון אדם במקום הזה. גם איך יקרא למצרים אדם. אך הרמז הוא כי ענין יצי"מ הוא התיקון אדם הם הק"ל שנה וזהו והכיתי כל בכור הרמז על המחשבה הנקרא בכור מאדם שנפגמה מאדה"ר ועד בהמ"ה גימ' שם ב"ן כי כל העלאת הני"ק הכל שב אל שם ב"ן כנ"ל:
25
כ״ובערב תאכלו מצות. לשון עריבות ומתיקות כמ"ש והערב נא כו' את דברי תורתך בפינו שיהי' המצוה זו של אכילת מצה מתוק לחיך ותערב לנפש. כי היא מצוה זמניות פעם אחת בשנה כו':
26
כ״זזכר למקדש כהלל כן עשה הלל בזמן שבהמ"ק הי' קיים היה כורך מצה ומרור ואוכל ביחד כו'. דהנה בזמן שבהמ"ק הי' קיים הי' צריך לכוון כל אדם במצות אכילת הפסח לשמה ואם לאו לא יצא והנה המצה ומרור הבאים ג"כ עם הפסח צריך ג"כ לכוון בהם לשיקבה"ו כמו בפסח אבל בעוה"ר כשחרב בהמ"ק אנו עושים במצה ומרור לכוונה הראוי' ליקבה"ו וכן בכל האכילות של כל השנה שהם נכללים בתיקון אכילת מצה ג"כ צריך לכוון לשיקבה"ו וזש"נ הי' כורך מצה ומרור ואוכלן ביחד ר"ל בכוונת היחוד שלמעלה וממצות מצה נמשך פרנסה על כל השנה ג"כ צריך היחוד הנ"ל וזה מהאוכל יצא מאכ"ל גימ' צ"א הוי' אדנ"י ואוכל מכ"ל גימ' עם הכולל צ"א והבן:
27
כ״חכן עשה הלל. הנראה ברמז הענין דהנה ידוע כי מרור הוא בחי' הדינין שהוא גימ' מות ר"ל. וצריך להמתיק הדינין בתפארת ז"א מצד החסדים ומשם מתפשט בכל קו האמצעי עד הנוק' שהוא שם אדנ"י וזהו הרמז כן עשה הלל. כ"ן גימ' ע"ב עם האותיות והוא שם ע"ב של חסד. הלל גימ' אדנ"י וזהו שהמשיך משם ע"ב לבחי' אדנ"י מצד החסדים. וזהו שהי' כורך מצה ומרור. כור"ך הוא כ"ו שם הוי' גימ' כ"ו. רך הוא מרור תחלתו רך וסופו קשה כמבו' בגמ' ור"ל שצריך להמתיק את המרור ע"י המצה מצד זה ומצד זה כדי שיהי' המרור רך וטוב כמ"ש באברהם ויקח בן בקר ר"ך וטו"ב שגם זה הי' בפסח וזהו שהמשיך לשם ב"ן מבחי' בק"ר הוא חסד להמתיק את הדינין שיהיו רך וטוב ולכך אין הקושי' הלא המצה מבטלת את טעם המרור כי אדרבא כן צריך להיות והבן:
28
כ״טזאת חוקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו. הנה יש להעיר ולשים לב להתבונן הטעם מה נשתנה מצות הפסח חוקיו ומשפטיו מכל המצות שאר אכילת קדשים קלים שבמקדש שכולם נאכלים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם ולא כן באכילת פסח. גם מהו הענין שלא להוציא מן הבשר חוצה. אולם הנה מבואר בכתבי האר"י ז"ל כי באכילת פסח אין בו כוונה על העלאת הני"ק כמו בשאר הקרבנות שהוא הרצון להעלות הקירוב הכוחות בדצח"מ וני"ק המעורבים בהם. אך הקרבן פסח הוא לד' שהוא מרמז על ההארה הגדולה שלמעלה שבא מבחי' עתיקא. וממילא נתגרשו כל החיצוני' ובנ"י יצאו ביד רמה וכמ"ש הכתוב אשר פסח על בתי בנ"י שבא שלא בהדרגה כיל"ח וכן ענין מצה שמורה מרמז ע"ז כיל"ח. והנה לכך כאשר במצות הפסח אין בו מתערובות ניה"ק שהוא כולו קדוש לד'. לכן נכון ההזהרה שלא להוציא מן הבשר חוצה כדי שלא יתאחזו בו החיצונים מניצוצות של מצרים וזהו ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף המשחית הם הניצוצות האלו שהם נקראים מזיקין כנודע. ולכן הלילה זה הוא ליל שמורים שהוא שמור ובא מן המזיקין האלו כנ"ל. ולכן אמר הכ' כל בן נכר לא יאכל בו וכן תושב ושכיר לא יאכל בו שאין בו מתערובות טו"ר ולא להם חלק בו. רק כל עדת ישראל יעשו אותו שבנ"י הם המקודשים מבחי' הדעת והם יעשו אותו כנ"ל. ולכן אינו נאכל אלא למנוייו ואינו נעשה אלא בירושלים ולא בבמה שבשדות כשאר שלמים כי צריך להיות משומר ובא מעין החיצונים כנ"ל. וז"ש ואמרתם זבח פסח הוא לד' אשר פסח על בתי בנ"י כו' ואת בתינו הציל. פי' כאשר בנגפו את מצרים הנה את בתינו הציל לבל יתאחזו בנו מניצוצות שלהם ולכן הפסח נקרא חוקה שההארה הגדולה הזאת בליל פסח הוא חוקת עולם ולא יעבור. וז"ש אח"כ וכי יגור אתכם גר ועשה פסח לד'. לכאורה מהו משמיענו הכתוב בזה הלא כל המתגייר פשיטא שחייב בכל המצות. אך הנה הכוונה כנ"ל דהנה לא גלו ישראל אלא להוסיף עליהם גרים שהוא העלאת ני"ק המעורבים בין המאכלים ובין העובדי כוכבים לכן אחר שהזהיר הכ' כי באכילת הפסח אין הכוונה על העלאת הני"ק כנ"ל הנה לכך חזר והתיר כי הגר שנתגייר כבר והעלה הניצוץ הקדוש לד' הנה הוא מותר לעשות הפסח ככל משפטיו והנה זהו ענין שהפסח נאכל על השובע כי כן רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף מה שהאדם רעב וצמא הוא כדי להעלות הני"ק מהמאכלים כנודע לכן כאשר מצות הפסח אינו בכוונה זו על העלאת הני"ק לכן נאכל על השובע והכל הוא כי הלילה הזה הוא ליל שמורים לד' הוא התגלות ההארה העליונה הגבוה כנ"ל ואשר על הענין הנ"ל מורה ג"כ כוונת המצה שמורה שאין בו ג"כ מתערובת הני"ק הנ"ל לכן הוא נקרא בזוהר הקדוש מיכלא דמהימנותא מיכלא דאסוותא. כי ע"י המאכלים בא לפעמים איזה פגם אל האדם ע"י הניצוצות שאינם טובים המתערבים בהם כיל"ח וכמ"ש הכ' ע"ז ואכלת ושבעת וברכת את ד' ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם כי כאשר ואכלת ושבעת צריך אתה שמירה לבל יתאחזו החיצונים לבל תפגום ע"י הניצוצות. אך אכילת המצה אין בו מתערובות הנ"ל לכן הוא מיכלא דאסוותא שהוא אך רפואה לאדם המאכל הקדוש הזה שהוא מיכלא דמהמנותא וכמו שכן רמוז שם הוי' במצה בחילוף אותיות כנודע לכן הוא נקרא מצה שמורה שהוא משומר ובא מתערובות הנ"ל. וז"ש ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ וכו' וגם צידה לא עשו להם ר"ל מצות כי לא חמץ שלא נתחמצו ע"י ניצוצות של מצרים שלא נתערב בהם החמץ הרע הזה ואמר הכתוב וגם צידה לא עשו להם דהנה הצידה הוא נקרא העלאת הני"ק שצדים אותם מהעובדי כוכבים ובמצרים עשאוה כמצודה שאין בו דגן שהעלו הני"ק שבהם אבל בכוונת אכילת מצה לא צדו מהם כלל כנ"ל כי המצה כולו טהור קודש לד'. וע"ז אמר הכתוב שבעת ימים תאכל מצות שכל שבעת הימים תהיו באותו הקדושה של אכילת המצה השמורה להאיר לכם באור שבעת הימים כנ"ל והבן:
29
ל׳ועשית פסח לד' אלהיך. ר"ל ע"י המצות פסח שתעשו למטה בכוונה תעוררו גם למעלה דוגמתו שכביכול הקב"ה יעשה כמוכם פסח וכ"כ מצות יאכל את שבעת הימים. הלשון יאכל מוסב שיהי' נפעל למעלה כמוהו וכן ע"י סיפור יצי"מ בלילה זה שמשבחים להש"י הנה ג"כ הקב"ה משתבח בשבחייהו דישראל כמבו' בזוהר הקדוש וזהו ועשית פסח פה ס"ח לד' אלהיך כנ"ל כמבואר במ"א:
30
ל״אבערב תאכלו מצות. הנה אמרו חכז"ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן. יש להתבונן ומה נעשה בזמן הזה. אכן הנה מבואר בדברי רז"ל כי אלמלא לא צעקו ישראל ללחם בעת ההוא ביציאתם ממצרים אז היו נזונים משיורי המצה כל הארבעים שנה. אבל אח"כ הוצרך להוריד להם המן. והמן הי' בא ע"י מצות המצה שקדם לו במעלה ובזמן. והנה כן אמרו חכז"ל כי ירמיה הוציא להם צנצנת המן להראות לישראל שאם זכו היו נזונים מלחם שמים ההוא. ויש להבין מה הי' להם לעשות לישראל וכי יספיק להם צנצנת המן לכל ישראל. אך הנה אמנם כל שפע ופרנסות של בנ"י שיורדים לעולם הזה הוא בא ע"י המצה כמבו' בספרים. ולכך המצה הוא שגרם לירידת המן. וז"ש בפסח על התבואה ממצות מצה של פסח בא רב תבואה לעולם תבואתה לראש יוסף ע"י הצי"ע. וז"ש פסח נאכל על השובע ע"י מצות פסח נמשך שובע בעולם. וז"ש בכהנים לחם אלהיהם הם מקריבים כי כל המנחות באות מצה. ועי"כ הם מקריבין וממשיכים לחם אלהיהם שפע ופרנסות לעולם הזה ע"י אכילת מצה של מנחות. וז"ש בהפטרה בכהנים ויאכלו מצות בתוך אחיהם הרמז כי ע"י אכילת מצה המשיכו השפע ממנה לתוך אחיהם בנ"י. נמצא כי אכילת המצה הוא בבחי' גבוה מן המן בהיותו לחם שמים וניתן למצוה להשפיע על ידו רב טוב לבית ישראל עוד אח"כ ומהאוכל יצא מאכל לכל השנה. והנה המן הי' יורד לישראל עם התורה שעל ידו נזדככו ישראל והי' לבם פתוח במצות התורה ולקטו דבר יום ביומו שבכל יום נתחדש להם חדושי הלכות שהוא דבר יום ביומו וכמ"ש במ"א והנה כאשר המצה הוא בבחי' גבוה מהמן הלא בלי ספק ע"י קדושת המצה באה התגלות התורה לישראל כאשר גם היא בבחי' גבוה מן המן וגם הוא לחם שמים רק שנתגשם אח"כ בעולם הזה. ומ"מ ע"י אכילת המצה בקדושה וטהרה נמשך לישראל ממנה שפע התורה והמצות יותר ויותר. וז"ש מצה בזמה"ז דאורייתא כי על ידו יבואו לאורייתא וזה כשהוכיחם ירמי' הוציא להם צנצנת המן לאמר להם כמו שזכו ישראל במדבר לכל הטובה ע"י המן הנה לכם עתה במקומה אכילת המצה ותוכלו לזכות על ידה לשפע קדושה תורה ופרנסה כמו מאז וזהו לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן. ועתה היא המצה במקומה שהיא טובה מהמן. וזהו מצה זו שאנו אוכלין. וזהו בערב בהגלות תאכלו מצות ממנה תאכלו כל השנה כנ"ל:
31
ל״בבזוהר הקדוש אמרינן מצה דעבדה מצותא עם הסט"א כי על ידי מצות המצה הוא מגרש בחי' הרע מקרבו. הנה זהו שנאמר סעדו לבכם אחר תעבורו כי פסח הי' ומצות אפה ויאכלו עי"כ בחי' האחר תעבורו שנאמר לא תשתחוה לאל אחר וזהו שנאמר אלהי מסכה לא תעשה לך וסמך לי' את חג המצות תשמור:
32
ל״גויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל. יל"ד מה ענין אין בשבטיו כושל לענין הזה. אכן כבר נודע כי חסד העכו"ם חטאת ע"י הכסף שישראל לוקחים מהעובדי כוכבים נפגמים חלילה כמבו' בדניאל. והנה אמנם כל מה שישראל לקחו ממצרים כסף וזהב במצרים ובזת הים הנה הם היו מחויבים בהם בשכר עבודתם בהם רד"ו שנים כמבו' בגמ' אך הערב רב שלקחו מכסף מצרים הנה הם לקחו חנם כי לא עבדו כלל במצרים הנה הכסף וזהב ההוא הוא שגרם להם לישראל שנתערב ביניהם לחטא העגל וע"ז הוא שנאמר ודי זהב. והנה גם מה שלקחו בנ"י טוב הי' להם שלא לקחו וע"ז נאמר ויסע משה את ישראל. והא ראי' שבט לוי שלא עבדו כלל ולא לקחו מכל וכל מזהב ההוא לא נכשלו כלל בהעגל. והנה ע"ז שאמר ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל כי לא הכסף שלהם הכשילם כי אם של הערב רב כנ"ל:
33
ל״ד(בפ' וירא) וימהר אברהם האהלה כו' מהרי שלש סאים קמח סולת לושי ועשי עוגות ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ולהלן אצל לוט כתיב ומצות אפה ויאכלו. יש להתבונן מה מודיענו הכתוב בזה שלקח בן בקר רך וטוב מה שבח בזה הבן בקר הזה שהוא רך וטוב. וכן יש להתבונן אמנם למה באמת אצל לוט לא אכלו רק מצות מכל המשתה שעשה להם כמ"ש ומצות אפה ויאכלו ועיין באוה"ח. אכן נודע דברי חכז"ל כי בפסח הי' לכן עשה אברהם עוגות מצות וכן לוט. אכן לבאר ענין מצות המצה שאנו אוכלים הנה מבואר בזוהר הקדוש שהוא מיכלא דאסוותא מיכלא דמהמנותא והענין הוא כי אמנם כבר נודע בספרים כי שורש המאכלים של אדם הוא לתקן העלאת הני"ק שהם מעורבים בתוכם מני חטא אדה"ר באכילת עץ הדעת. והנה מהניצוצות האלו יש שנתערבו בעובדי כוכבים ובפרט במצרים. והני"ק האלו שנתערבו במאכלים עליהם האדם רעב וצמא כידוע בשם הבעש"ט רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף. והנה אמנם זהו בכל המאכלים בכל השנה אבל אכילת מצה איננה צריכה בירור כלל ולא יש בה מתערובות טו"ר כלל רק הוא כולו טוב לבד והלא הדבר זה מבואר בזוהר הקדוש כי מצה לשון מריבה ומצה בגין דמברחת לכל סטרין בישין ועביד קטטה בהו כי המצה כולה קודש לד' בלי שום פסולת ולכך כל המנחות באות מצה כי היא מברחת כל החיצונים וז"ש ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים. פי' המצות גרשו ממצרים כל הקליפות ותערובות טו"ר שהיו במצרים. וז"ש ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארמ"צ. ר"ל אתם תשמרו ע"י המצות להיות לכם כל טוב של הקדושה לבד כי כבר בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם הם צבאות הניצוצין שהם מארמ"צ כי כבר יהוציאו כל הני"ק ממצרים ועשאוה כמצולה שאין בו דגים ע"כ נשאר המצה בחי'סולת נקי' בלי שום פסולת טו"ר כלל. והנה כזה הי' ענין המן שנקרא לחם אבירים לחם המלאכים הוא כי לא הי' בו שום פסולת כלל ולכך נבלע ברמ"ח איברים כנודע. ולזה אמרו חכז"ל שאז באכילת מצה טעמו טעם מן כי כן הוא באמת ענין המצה דומה למן:
34
ל״הנחזור לענין הנה ענין המצה היא נקי' בלי שום תערובות טו"ר כלל ואיננה צריכה ברור כלל לכך נאמר בזוהר הקדוש כי המצה היא מיכלא דאסוותא שהוא הטוב של הנפש והיא מיכלא דמהמנותא כי בהיות שאין בה תערובות טו"ר כלל הנה הוא באמת טובה להאוכל כי נכון ובטוח שלא יזיק לו כלל לנפשו והוא מיכלא דמהמנותא כנ"ל והנה כי כן כאשר באו המלאכים אצל א"א ע"ה ורצה להנות אותם מנכסיו ובא לתת לפניהם לאכול הנה לא הי' יכול לתת להם מאכלים שהם מתערובות הנ"ל כי לא להם התיקון זה כי הם כולם קדושים וטהורים ע"כ כאשר ידע וקיים א"א אפי' עירובי תבשילין פי' עירוב המאכלים לברר אותם כנ"ל לכן טרם נתן לפניהם לאכול נתן לפניהם רק בחי' הטוב ובירר כל התערובות של המאכלים האלו. וזהו קמא קמא דתיקן אמטי ואייתי קמייהו. כי הוא תיקן כל המאכלים להשאירם רק בחי' הטוב לבד ואז נתן לפניהם. וזהו ויקח בן בקר רך וטוב סיפר לנו הכתוב כי הבן בקר הי' בלי שום תערובות הנ"ל והי' רך וטוב לבד בלי שום תערובות רע כלל. וזהו והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו כי אז היו נשענים תחת העץ החיים תיקון עץ הדעת ויאכלו והוא עץ החיים הידוע. אבל אצל לוט שלא הי' כוחו גדול כ"כ להעלות כל ברורי המאכלים טרם נתן לפניהם לכן נאמר ומצות אפה ויאכלו לא יכלו לאכול מזבחו רק המצות להיותם בעצמם מבחי' הטוב לבד כמו שנתבאר:
35
ל״ווהיה כי יביאך ד' אל ארץ הכנעני כו' ועבדת את העבודה הזאת כו' שבעת ימים תאכל מצות כו'. יש להבין הטעם שתלה הכתוב מצות אכילת מצה בביאת הארץ והוא חובת הגוף בכל מושבותם. (ובקדושין דף ל"ז) הקשו שם רק מביאה דכתיב גבי תפילין ופטר חמור ולא הקשו ג"כ ממצה שבפרשה הראשונה. אך הנה כתי' ויוציאנו ד' אלהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול כו' ואמרו רז"ל במורא גדול זהו גילוי שכינה והנה בחי' גילוי שכינה הוא בחי' ארץ ישראל כמבו' לי"ח. נמצא כי בשעת הגאולה הי' להם לישראל בחי' א"י ממש בכל מקום מושבותם כו'. וכך הוא הבטחה לישראל לעולם שבכל ליל פסח כבואם לאכול המצה והמרור וכל הסדר יזכו לעורר כן למעלה להמשיך עליהם בחי' גילוי שכינה וקדושה של מעלה וזהו בחי' ארץ ישראל כנ"ל. וז"ש והי' כי יביאך ד' אל ארץ הכנעני וכו' ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה רמז להעבודה בארץ העליונה ואז שבעת ימים מצות תאכלו. וזהו מצות תאכל במקום קדוש בחצר אוהל מועד יאכלוה שקדושת א"י ובהמ"ק ואוה"מ בא לכאן. וכן מבו' בתרגום יונתן שבשעת אכילת הפסח היו בארץ ישראל ע"ש:
36
ל״זולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו במכסת נפשות איש לפי אכלו תכוסו על השה. הנ"ל לרמז בפסוק הזה על מעלות וגבהות הלילה הזאת של פסח. דהנה כבר נתבאר הענין שאמר משה רבינו עליו השלום כחצות הלילה ולא אמר בחצות כמו שהקשו זה בגמ'. אך זה מבואר עפ"י המובא בזוהר הקדוש כ"פ כי עיקר הנס בלילה הזה הי' בחצות הלילה שהוא העת רצון שהקב"ה נכנס לג"ע להשתעשע בנשמות הצדיקים ובאותו חצות של פסח לא נכנס לג"ע כי אם לפדות את ישראל ממצרים. וזהו הפי' כחצות הלילה כמו בכל חצות הלילה אני יוצא לג"ע אבל עתה אני יוצא בתוך מצרים. והנה כן מבו' בזוהר הקדוש פ' בא ובר"מ שם ובפ' בהעלותך ע"ש כי כך בכל ליל פסח הקב"ה מתענג עם כל הפמליא שלמעלה מהשירות ותשבחות והסדר וסיפור יצי"מ בלילה הזה. ואינו נכנס לג"ע בחצות לילה כ"א לשמוע שירות ותשבחות של ישראל. והנה זהו שרמז הכ' בזה כי בלילה הזה של פסח ולקח הוא יזכה ליקח הקב"ה שנקרא הוא כנודע ע"ד ויקחו לי תרומה וזה ולקח הוא ושכנו רמז קב"ה ושכינתי' הקרוב אל ביתו הם כל הפמליא שלמעלה במכסת נפשות הם נפשות הצדיקים שבג"ע כולם נקבצו ובא ד' אלקי עם כל קדושיו עמו לשמוע ולקבל המצות ומעש"ט של ישראל בעולם הזה. וזהו איש לפי אכלו תכסו על השה הוא לפי כוונת אכילתו יכוון להמשיך רחמים וחסדים על ישראל. וזהו תכסו לשון כיסוי לכסות ולחסות על ישראל שהם שה פזורה. וז"ש בגמ' שנים שאכלו פסחיהן אחד אכלו לשם אכילה גסה ואחד לשם פסח ע"ז הכ' אומר כו' ע"ש. ולמה נקטו זה באכילת פסח דוקא ולא באכילת קדשים ומעשר שני וכיוצא בהם אך זהו האמת להיות כי בלילה זה המלך והשכינה וכל משרתי עליון וצדיקים שבג"ע כולם באים לעולם הזה להשתעשע עם ישראל. לכן האוכל לשם אכילה גסה הוא נבזה מאוד לפני המלך בעמדו לפני ד' ומלאכיו אשר לפניו ויתנהג כאחד הריקים לכך צריך לירא ולרגוז בלילה הזה מפני פחד ד' ומהדר גאונו:
37
ל״חוהשיאנו ד' אלהינו את ברכת מועדיך. הנראה לבאר פי' הלשון והשיאנו. דהנה כתיב למען תזכור את יום צאתך מארמ"צ כל ימי חייך. הפי' בזה הוא כי צריך להמשיך בחי' הזכרות והשפעה מיום צאתך מארמ"צ אל כל ימי חייך כי כן כתי' מקדש ישראל והזמנים. מקדש ישראל כל הימים ע"י בחי' הזמנים וימים טובים. וכ"כ ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה על כל הימים. הכוונה בזה לפ"מ שבארנו לעיל כי בפסח הי' היחוד בהתגלות אור העליון לישראל מאד בבחי' גדלות וכמוב' בזוה"ק. משכו וקחו משכו יומין עלאין ליומין תתאין. וזה הרמז כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. שבחצות הלילה הזה איננו יוצא לג"ע להשתעשע עם נשמות הצדיקים כמ"ש בזוהר הקדוש על פסוק והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גינת הביתן ע"ש רק לחיבת בנ"י אני יוצא לעולם הזה בתוך בנ"י. וכן הוא מבואר (במד"ר פ' בא) כשאכלו בנ"י את הפסח הריחו ריח גן עדן שהוא מריח הקב"ה שבא בתוכם כנ"ל. והבן. נמצא כי בפסח הנה היחוד קב"ה עם ישראל ובפסח נתקדשו בנ"י ע"י המצות וביאה נשואין עושה והוא מקדש ישראל והזמנים העתידים לבא כל הימים כי היום את אשתי ולמחר אי את אשתי לא אמר כלום. לכן אנו מבקשים והשיאנו הוא לשון נשואין שיהיו לנו ברכת נשואין הללו של מועדיך לחיים ולשלום תמיד כל הימים. גם שיהי' נמשך הקדושה בתוכנו על הזמן העתיד בבחי' נשואין כנ"ל ביאה נשואין עושה ביא"ה ב"א י"ה ויהי' הקדושה הזאת בלי הפסק עד הרגל הבא עלינו לטובה. אמן:
38
ל״טמקדש ישראל והזמנים. דהנה אנו אומרים אשר קדשנו במצותיו. וכבר נתבאר כי כל ברכה ומצוה שהאדם עושה נמשך לו אח"כ קדושה יתירה לשעתה לעשות המצוה. מצוה גוררת מצוה וע"י עשיית המצוה נתקדש האדם ביותר אח"כ כמבואר בהאריז"ל ענין גדלות ראשון וגדלות שני. אך אנו אומרים בכל מצוה לשם יחוד קב"ה ושכינתי' ולאוקמי שכינתא מעפרא להקים סוכת דוד. פי' מלבד היחודים הנעשים בשעת עשיית המצות יהי' ג"כ פעולת המצות גורמים לקרב הגאולה העתידה לאוקמי שכינתא מעפרא ועל כזה אמרו ז"ל קדושה הראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל פי' ע"י קדושת המצוה יומשך הקדושה לע"ל להקים סוכת דוד. והנה כי כן יבורך גבר ירא ד' בקדושת המועדים נמשך הקדושה לע"ל כמו בפסח נמשך ומתעורר הגאולה ועת רצון לגאולה העתידה וזהו מהר אהוב כי בא מועד וחננו כי המועד הוא עת רצון ונכון לחוננו בגאולת משיחנו ב"ב. וזהו ג"כ מקדש ישראל והזמנים כי כאשר נתקדשו בנ"י פ"א בקדושת החג הנה הקדושה הזאת לא פקעה בכדי. וממילא נמשך להם לזמנים הבאים אחריהם עד הרגל הבא לטובה. וזהו מקדש ישראל והזמנים שיהי' נמשך הקדושה להזמנים הבאים לשלום:
39
מ׳(ובמסכת שבת) אמר ר' יוסי מימי לא עברתי על דעת חבירי יודע אני בעצמי שאינני כהן ואם אמרו לי עלה לדוכן אני עולה. ואמר ר' יוסי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי פרש"י לראות מי יעמוד אחרי כי אף בפני הבעלים אני אומרה. הנראה בקישור ב' המאמרים האלו וגם איך שייך שיאמרו לו עלה לדוכן למי שאינו כהן. אך הנה כתי' כה תברכו את בנ"י ופרש"י בלשון הקודש. הכוונה בזה כי האיש הצדיק אשר לשונו לשון הקודש לא רגל על לשונו לדבר שום לשה"ר חלילה על שום אחד מבנ"י זהו הראוי לברך את בנ"י באהבה שאוהב את בנ"י אבל מי שפוגם חלילה את לשונו בדברים האסורים איך תשרה הברכה על לשונו וברכתו. כי בברכתו את בנ"י צריך להמשיך עליהם חסדים טובים לאמור כי כולם אהובים כולם ברורים כולם קדושים וראוים לברכה לכן איש צדיק כזה כר"י שנשמר כל ימיו מלדבר לשה"ר חלילה על שום אחד מבנ"י לו נאה לברך את בנ"י באהבה כי כולם טובים בעיניו והוא הלשון הקודש האמור בברכת כהנים וכמ"ש וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת. פי' כשבא לברך את העם אז ירד מענין עשות החטאת לבל יעלה זכרם שחטא שום בר ישראל חלילה ואהרן הוא הרודף שלום לכל ישראל הוא שנצטוה לברכם. וזהו שאר"י כשבאו אצלו שהוא צדיק הדור לברך את שום אחד מהם אמר יודע אני בעצמי שאינני כהן וצדיק ואעפ"כ ברכתים. ואר"י מעולם לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי לדבר ח"ו שום לשה"ר חלילה על שום אדם מבנ"י לכך לי נאה לברך את ישראל:
40
מ״אליום ב' דפסח
41
מ״בבלילה ההוא נדדה שנת המלך ויאמר להביא את ספר הזכרונות כו'. האמנם כאשר נתבונן עניני מרדכי ואסתר בחכמתם להוציא דבר בקשתם מאת המלך יש להעיר ספק עצום על תהפוכות דבריהם אשר בתחלה כאשר ידע מרדכי אשר נעשה צוה מהר להגיד לאסתר לבא אל המלך להתחנן לו והיא מיאנה בדבר באמרה כל אשר יבא אל המלך אשר לא יקרא אחת דתו להמית ומרדכי צוה עלי' מיד להשיב לה את ובית אביך תאבדו למסור נפשה ואח"כ נתהפכו הדברים כי צותה עליו אסתר למהר ולצום שלשה ימים לבטל הפסח כמבואר בגמ' ויעבור מרדכי שהעביר י"ט הראשון בתענית. למה באמת לא המתינה עוד יום אחד לצום בחוה"מ הלא זמן הי' להם כל השנה עד אדר הבא. אך הנה ידוע היות רצון הש"י בעבודת עושי רצונו ושומרי תורתו אשר כל העולמות קיימים אך ע"י הצדיקים ועליהם היתה כל הכוונה בבריאה מתחלה. והנה בחג הפסח הקדוש הזה לא יאומן כי יסופר מקהלות רבבות הסודות והיחודים אשר נעשים בעולמות העליונים ע"י ישראל בסדר ליל שמורים ואכילת מצה ומרור וסיפור יצי"מ בהגדה בלילה זאת. לכן אסתר הצדיקת כאשר ידעה היא כי כל קיום העולמות תלוי רק בבנ"י. התחכמה בזה לעורר אהבת הש"י על עמו לאמר כי בלעדם לא יתקיים העולם א"כ איך יאבדו חלילה והיא כאשר שמעה כי נגזרה הגזירה למעלה ג"כ צוותה שיבטל מרדכי וחביריו כל סדר ליל הפסח וכן כל העם אשר בשושן עמו התענו. ועי"כ כאשר בטלו מעבודתם לילה הזה נעשה רעש למעלה בכל העולמות מה זה ועל מה זה והיא שהמתינה אסתר שלא לגלות דבר בקשתה עד למחר יום א' של פסח כי ע"י שחסרו אז מעבודתם נעשה רעש למעלה כי אם יתבטלו ישראל חלילה יתבטלו כל העולמות ולכך בלילה ההוא נדדה שנת המלך זה מלכו של עולם. ויאמר להביא ספר הזכרונות של מצות מכבר וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי סדר הגדה בליל פסח בכוונה. על בגתנא ותרש. כמו שפוך חמתך ועי"כ נצמח ובא הישועה. ובאמת כן הוא הדבר כי כל המצות שהם בתחלת השנה כוללים כל המצות. כמו בר"ה בשמיעת קול השופר כל המצות הם בבחי' שמיעה והי' אם שמוע תשמעו. שמעו ותחי נפשכם. וכן בניסן התחלת השנה נאמר ושמרתם את המצות ובגמ' א"ת מצות אלא מצות שאם תבא לידך מצוה אל תחמיצנה ר"ל ע"י אכילת מצה תקיים כל המצות בשלימות ובלא פני' שלא תחמיצנה ביצה"ר. וזה תזכה ע"י אכילת מצה בכוונה:
42
מ״גשבת חוה"מ של פסח
43
מ״דבפ' כי תשא ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי כו' ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכך כו' וראה כי עמך הגוי הזה. הנה יש להבין ולשום לב איך אחרי הכעס הגדול של מעשה העגל מלא לב משה רבינו עליו השלום ליקרב ולבקש לו גדולות כאלה הודיעני נא את דרכך. הראני נא את כבודך למה לא בקש זה בשעת הרצון והיחוד בשעת מתן תורה בהר וכדומה לא בשעת הכעס ופנים זועפות כנ"ל. גם יש להבין פי' וראה כי עמך הגוי הזה מה ענינו כאן. אך הנה ידוע מעלת משה רבינו עליו השלום רעיא מהימנא שהוא הי' שורש במדת הענוה כמו שאמר הכתוב והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה והפי' הוא לא שהי' עניו לבד בעניני עולם הזה בפני כל אדם כמו שפל רוח שאמרו חכז"ל. רק מדת הענוה שהי' במשה רבינו עליו השלום הוא גם בעניני עבדות ויראת שמים הנה הוא הי' עניו מאד היינו שלא הי' רוצה כלל לעלות במעלות ומדריגות הראוים לעובדי השם ולא הי' מבקש מאת הש"י להאיר עיניו בזה כמו שאמר הכתוב גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך הורני נא את דרכך וכיוצא בזה הכתובים בספר תהלים שזה ראוי לכל איש ישראל להתפלל אל ד' והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצותיך כמ"ש הכתוב ונדעה ונרדפה לדעת את ד' וכמבו' כן בכל הספרים חיוב השתוקקת לעלות כל יום ויום במדריגות עבדות הש"י. אבל משה רבינו עליו השלום הוא לא הי' מחזיק עצמו כלל בגדר אנושי שיהי' באפשר להשיג איזה מדריגה בעבדות ושיהי' לש"י נחת רוח ממנו כלל. וזהו ואל משה אמר עלה אל ד' שלא רצה לעלות עד שנצטוה בע"כ וכן תמיד ויקרא אל משה וכן לכל הדברות. וזה ששבח הכתוב והאיש משה עניו מאד מכל האדם כו'. והנה כל זה ענין הענוה הי' לו ע"י שהגיע למדריגות ומעלת עולמות העליונים וראה גודל הפחד והיראה של כל העולמות וכל צבא השמים והשרפים הגבוהים מפני כבוד ד' ית"ש הנה עי"כ הוא הי' בטל ממציאות בעצמו כלל כמובן. במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו כל מה שהי' גדול יותר הי' מכיר גדולת המלך הקב"ה יותר הגיע לענוה יותר. וז"ש וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר. ר"ל העם בנ"י ראו והכירו במדת הענוה של משה רבינו עליו השלום שלא רצה להיות רב ומנהיג עליהם מעולם. ומה גם עתה שנשתהה במרום ארבעים יום והשיג שם מה שהשיג הנה בודאי בוש יבוש לרדת מן ההר להיות רב ומנהיג על הדור כי בודאי בטל במציאות בעצמו וזה כי זה משה האיש לא ידענו מה הי' לו. פי' כל ימיו הוא הי' בבחי' מה בעצמו מה אני ומה גם עתה שהוא במרום וראה שם גודל כבוד ד' ונתעלה בהשגתו הנה עי"כ נעשה עניו יותר וע"כ בחי' מה שלו עתה לא ידענו איזה בחי' מה הי' לו כי בודאי הוא לאין שיעור יותר. והנה כי כל המעלות והגדולות שביקש משה רבינו עליו השלום לא בקש לעצמו כלל כמו שנתבאר כי אם עבור ישראל להורות להם הדרך הנכון ולהעלותם מעלה מעלה כראוי לצדיק הדור. לכך כשעשו ישראל אותו המעשה הרע הנה הוא התחיל להתמרמר בנפשו כי זה בא מחסרון הנהגתו אותם כראוי ע"ד שאמרו ז"ל כל סרחון הדור תלוי בהגדולים. לכן תלה כל הסרחון בעצמו. כך כשאמר לו הקב"ה לך עלה מזה אתה והעם פי' שיעלה עמהם במעלות ומדריגות. ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי. כי אנכי אין בכוחי להעלותם כלל כאשר אתה רואה כי לא טוב עשו עד הנה ואירע להם כל זאת ע"כ באופן מעלתי הראשונה לא אוכל שאת אותם אך אם חפץ אתה בע"כ רק בי להיות מנהיגם הנה הודיעני נא את דרכך למען אדע להנהיגם באופן הטוב יותר שלא יבואו עוד לידי חטא כלל אזי וראה כי עמך הגוי הזה אזי תראה כי הם עמך גוי הקדוש וטהור ויהי' לך נחת רוח מהם לעולם ועד"ז הראני נא את כבודך להורות להם איך לירא מפני כבוד הש"י לעולם אמן:
44
מ״הוראית את אחורי ופני לא יראו. ולהלן הוא אומר אשר ידעו ד' פנים אל פנים וכ"כ פנים בפנים דבר ד' עמכם. אך ענין ההשגה בהקב"ה הכל הוא בבחי' אחורים כל מה שמשיג הוא הכל בחי' אחורים לשלמעלה הימנו ולגדולתו אין חקר ואין סוף ב"ה. וזהו הצדיקים אין להם מנוחה כי אין מנוחה לסוף השגתם וז"ש דרשו ד' ועוזו בקשו פניו תמיד ר"ל מי שהוא מאותן הדורשי ד' ומבקשיו הנה יבקשו פניו תמיד ולא יהי' שום הפסק ומנוחה להשגתם כי כל מה שישיגו בחי' פנים הנה יש עוד פנים למעלה מזה וזהו בחי' אחורים לעומתו. וזהו וראית את אחורי אף בחי' פנים בפנים הוא אחורי כנ"ל:
45
מ״ווהנחילנו ד' אלהינו בשמחה ובששון מועדי קדשך. הנ"ל דהנה שמחה וששון הוא רמוז ליסו"מ אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה והשכינה נקראת שמחה אם הבנים שמחה והוא שנאמר עבדו את ד' בשמחה להעלות השכינה אז באו לפניו ברננה כי עוז וחדוה במקומו. וע"י תיקון היחוד בשכינה ישמח ד' במעשיו ישמח ישראל בעושיו. והנה זהו שאמרו בגמ' כאן בבתי בראי כאן בבתי גואי כי מי שעומד בבתי בראי בחוץ הנה יפול עליו העצבות. אבל הצדיק העומד בבתי גואי לפני הש"י עוז וחדוה במקומו. וז"ש נבהלה נפשנו מרוב עצבונינו כי ע"י העצבות נבהלה הנפש ונפגמה כי תפול ממדריגתה כמבואר בע"ח כי זוהמת הנחש מאז הוא העצבות. ולכך עד כמה צריך האדם לשמור ממנה ולהגביר אך השמחה בלבו להיות נכנס לפני הש"י. והוא שאמר דוד המע"ה בחנני ד' וכו' וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם. ר"ל כי ב' דרכים יש דרך עוצב הוא לסט"א. ונחני בדרך עולם הוא השכינה הנקרא דרך שמחה כמ"ש בדרך עדותיך ששתי כעל כל הון וז"ש בהתעלות ישראל ליהודים היתה אורה ושמחה וששון כי השמחה והששון מורה על מעלתם הרמה שנעשה היחוד למעלה על ידם והנה זהו מצות שמחת החג להגיע אל מעלה הגדולה לגרום השמחה למעלה ולמטה וזה הנקרא של"מי שמ"חה הרמוז אותיות י"ה של"ם שמ"ח שע"י העבדות בשמחה בלב שלם ושמח גורם היחוד בעולמות העליונים. והנה ע"ז אנו מבקשים והנחילנו לשון נחל להמשיך ולהשפיע לנו ד' אלהינו בשמחה וששון הוא היחוד למעלה מועדי קדשך להנחיל קדושתם גם לעתיד בכל הזמנים וישמחו בך ישראל תמיד וזהו מקדש ישראל והזמנים לעולם כי טוב:
46
מ״זרמזי שביעי של פסח
47
מ״חוה' הולך לפניהם יומם בעמוד הענן לנחותם הדרך. הנ"ל לשון לנחותם הוא לשון נחת ורצון. כי הש"י הורה להם לישראל הדרך אשר ילכו בה לפני ד' להיות נ"ר לפני הש"י מהעבדות שלהם. וזהו בחי' עמוד הענן שהוא בחי' החסד של אהרן רודף שלום בין ישראל לאביהם שבשמים להיותם עושים המצות באהבה וכוונת הלב. שעי"כ יהיו לרצון לפני הש"י ב"ה ואחר כוונת הלב הן הדברים והוא שנאמר והזהרת אתהם את החוקים ואת התורות והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון כי לכאורה כבר אמר להזהיר אותם על החוקים והתורות ומה יודיע להם עוד בהדרך והמעשה הזה אשר יעשון. אך הנה זה בא ללמד כי צריך לידע ולהודיע דרך ד' וכוונתו בהמעשה לבד משפטי החוקים והתורות. כי כן נכון לדעת לכל איש אופן הדרך הנאות לו בקיום המצות על מתכונתו לבל יעשה מהעיקר טפל וכן להיפך. גם צריך לדעת גודל כח מעשה המצות של ישראל העושה אותם בכוונה עד היכן מגיע להתעלות למעלה וכמה וכמה תיקונים הוא עושה בעולמות העליונים. וכמה הטובות אשר יושפעו עי"כ כי גדול כח המעשה של המצוה בכוונה ליחד העולמות העליונים כולם ולגרום שפע רבה אין קץ. וכל זה יכול לפעול ע"י מצוה קטנה בעד זהב אחד כנודע. ותכלית הידיעה הזאת הוא כדי לעשות המצוה באהבה ושמחה לגודל יקר ערכה כמו העושה מו"מ אם ידע כי ירוויח הרבה הנה ישתדל ויעסוק בה בשמחה וזריזות. ואם לא ידע הריווח יתרשל מעבודתו בו. וע"ז הוא שאמר דוד המע"ה בדרך עדותיך ששתי כעל כל הון. ר"ל כמו אם הרווחתי על ידם כל הון שבעולם כי באמת יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה. וכן הוא אומר וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה כי הם ששים ושמחים לעשות רצון קונם להיות נחת רוח לפני הש"י ב"ה וזהו לנחותם הדרך לשון נחת כמו דברי חכמים בנחת נשמעים למעלה:
48
מ״טא"י וד' הולך לפניהם יומם לנחותם הדרך. הנ"ל עפ"י מ"ש בפ' לגוזר ים סוף לגזרים כי לעולם חסדו. והעביר ישראל בתוכו כל"ח. להבין כפילת הדברים הלא כל הטובה בקריעת ים סוף הי' למען יעברו ישראל בתוכו בחרבה דאל"כ מאי מהני הקריעת ים סוף ולמה נחלקו לב' ענינים. אך הענין הוא עפמ"ש עת צרה היא ליעקב וממנו יוושע. פי' כשהוא ח"ו עת צרה לבני ישראל אזי הש"י כביכול מסתירם בסתר כנפיו בפנימיות הרצון והרחמים הרבים הנסתר מעין כל חי כדי להסתירם מפני המקטריגים. וז"ש ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם. ר"ל בעת צרתם הש"י מעמיד אותם בבחי' הרחמים הרבים כנ"ל. וזהו ויקחם ויעבירם את הנח"ל כמבואר בכתבי האר"י ז"ל שם נחל הוא גדול ונורא ר"ת "נוצר "חסד "לאלפים. וז"פ וד' הולך לפניהם יומם לנחותם הדרך. לנחות"ם אותיות נח"ל ת"ם הוא הדרך עולם הנסתר בחי' רחמים רבים כמ"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי פי' בפנימיות הרצון והרחמים כנ"ל. וז"ש בזוהר הקדוש משכו וקחו לכם משכו יומין עלאין ליומין תתאין כי עולם הנסתר הוא בחי' יומין עלאין כו' וזה הרמז בר"ת של שלשה רגלים "פסח "שבועות "סוכות גימ' ת"ם כמ"ש ויעקב איש ת"ם שהי' כחו להפוך אותיות מ"ת לאותיות ת"ם כמ"ש ויעבירם את הנחל. וזה הרמז לנחת"ם הדרך ע"י נח"ל ת"ם זכותו של יעקב איש תם יהפוך הכל לטובה בשלשה רגלים פסח שבועות סוכות הבע"ל ר"ת ת"ם כנ"ל:
49
נ׳א"י וד' הולך לפניהם יומם כו'. הנראה לרמז עפ"י מ"ש בפ' וילך ד' כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו. כידוע כי עיקר גדלות הבורא ב"ה ע"י הצדיקים בשירות ותשבחות כמ"ש ונגדלך ונשבחך ונפארך כו' כביכול הש"י נתגדל ונתרומם ע"י השירות ותשבחות כמ"ש ברכי נפשי את ד' ד' אלהי גדלת מאד. הללו את ד' מן השמים הללוהו במרומים הללוהו כל מלאכיו. כי ע"י השירות ותשבחות שאנו אומרי' למטה גם המלאכים יש להם עלי' למעלה במרום כמ"ש ביעקב אבינו ע"ה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. ועוד יותר במעלה. והנה ד' נצב עליו. כביכול הש"י יש לו מעמד ומצב עליו. וז"ש וילך ד' כאשר כלה לדבר אל אברהם. כביכול הש"י הי' לו הליכה והתרוממת ע"י אברהם. ואברהם שב למקומו כנ"ל גם בעולמות העליונים שם הי' אברהם. וז"ש באברהם אתה ד' לבדך וכו' ומצאת את לבבו נאמן לפניך. וזה הרמז בפ' הנ"ל גודל מעלת בנ"י אז בשעת יצי"מ. וד' הולך לפניהם. בחי' הליכה והתרוממת על ידיהם כנ"ל וז"ש הנביא זכרתי לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי במדבר כו' שהי' בבחי' הליכה כנ"ל והם הלכו אחריו במדריגה גדולה כנ"ל. וז"ש בתהלים. אשרי כל ירא ד' ההולך בדרכיו. ע"י מדריגת הצדיקים כביכול הש"י נקרא הולך ע"י דרכיו. וז"ש כי כאשר גבהו השמים מהארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם. פי' ע"י דרכיכם נתרומם כבודי ע"י השירות ותשבחות:
50
נ״אא"י וד' הולך לפניהם יומם כו' הנראה לבאר עפ"י פי' הפ' במגלת רות. וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה שלף איש נעלו ונתן לרעהו. זאת רמז לשכינה הקדושה כמ"ש זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי. עפ"י דברי הזוהר הקדוש כי הצדיקים הם אנפי דשכינתא כי השכינה מתפארת בהם חזי במאי ברא אתינא לגבך. לכן ג"כ מגודל קדושתם השכינה שורה על פניהם. כמים הפנים אל פנים. וז"פ וד' הולך לפניהם. כביכול השם הוי' הי' שורה על פניהם כנ"ל והבן. ולבאר ענין קדושת המועדים שנקראו ימים טובים הנה בארנו במ"א גודל מעלת הצדיקים שכל שמחתם ומגמת רצונם כל ימי חייהם להיות מצפה לישועת ד' לע"ל שיהי' מלא כל הארץ כבודו. וז"ש דוד המע"ה יגל לבי בישועתך אשירה לד' כי גמל עלי ר"ל כל שמחת וגילת לבבו הי' מה שהי' מסתכל על ישועת ד' לע"ל. ועד"ז בעצמו הי' נותן שבח והודי' על שנתן לו שכל כזה להיות בזאת המדריגה להיות מצפה על הישועה וזה כל גמולו הטוב בעולם הזה וזה אשירה לד' כי גמל עלי. לכן בי"ט שיש היחוד למעלה אזי גם למטה הצדיקים הם המרגישים השמחה למטה לכן הימים האלה נקראים ימים טובים כמ"ש אמרו לצדיק כי טוב. וז"ש ביעקב אבינו ע"ה ומשמחתך ששמחת בו הפי' הוא בב' אופנים הא' ע"י השמחה והיחוד שהי' למעלה הי' מביא השמחה בלבב יעקב אבינו וגם ע"י שמחת יעקב אבינו נעשה היחוד למעלה להביא השמחה כביכול בהבורא ב"ה. וז"ש עבדו את ד' בשמחה כמבואר במ"א. ולזה כאשר בא יוסף אל אביו כתי' ויפול על צואריו ואמרו חכז"ל יעקב קרא ק"ש. וצריך להבין מפני מה דוקא הגיע זמן ק"ש אז. אך לפי הנ"ל אתי שפיר כי אך אז כאשר בא יוסף נגמר היחוד למעלה כי כל כ"ב שנים שפירש מאביו לא הי' היחוד למעלה כזה לכן אך אז הי' עונת ק"ש. וז"ש במשנה הקורא ק"ש בעונתה עונ"ת ה' לרמז על היחוד הנ"ל כמ"ש שארה כסותה ועונתה כו' כמבואר במ"א. וז"ש במגלת רות על הגאולה ועל התמורה שלף איש נעלו ונתן לרעהו. הקב"ה נקרא רעהו כי הצדיקים כל שמחתם הבאה להם למטה בעולם הזה הם מחזירים ומשיבים למעלה כמ"ש השיבה לי ששון ישעך. ועי"ז הם באתערותא דלתתא מעוררים השמחה למעלה שכביכול הש"י שמח בשמחתם למטה. וזה ג"כ הפי' וידבר משה את מועדי ד' אל בני ישראל. הוא ג"כ בב' אופנים הנ"ל. וידבר לשון הנהגה משה רבינו ע"ה הנהיג השמחה שלמעלה שהם מועדי ד' היחוד שנעשה למעלה הנהיג למטה בהרגשת שמחת המועדים. וממילא עי"ז נתעורר למעלה השמחה ביתר שאת. ויורד השפע טובה וברכה אל בנ"י והבן:
51
נ״בא"י וד' הולך לפניהם בעמוד הענן יומם לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה. הנה ענין העמוד ענן לנחותם בחי' נחת ואהבה. ועמוד אש להאי"ר אותיות לירא"ה כי האדם צריך לעבוד ד' בדחילו ורחימו אז פרחית לעילא. וזהו ללכת עי"ז יש להם הלכה להמצות להעלותם לפני ד'. וזה הרמז בתיבת הלכה שהולכת ועומדת למעלה ואח"כ ממשכת השפעה טובה לעולם וזהו האמור בכתבי האריז"ל בר"ת "הריעו "לד' "כל "הארץ ר"ת הלכה פי' כל בחי' הלכה ששונה האדם בעולם הזה הוא להעלות כל עניני העולם וזהו כל הארץ. והצדיק הוא המוליך והמביא כ"ט לעולם והוא הנקרא שליח להלכה. ויש שליח לקבלה שמקבל כל טוב לעולם הזה והוא הענין לימוד הקבלה. וזהו הרמוז מקבלה ואילך מצות כהונה שהצדיקים הם משפיעים ומקבלים החסדים ויש הולכה ג"כ בקרבן כי הכהן איש החסד מוליך ומביא וזהו ללכת יומם ולילה כנ"ל:
52
נ״גלנחותם הדרך. כבר בארנו למעלה לרמז בתיבת לנחתם נח"ל ת"ם. כי ענין קריעת ים סוף הי' צריך להיות רק מאתערותא דלעילא כמ"ש בזוהר הקדוש בעתיקא תליא וכו'. וזה שאמר להם משה רבינו ע"ה ד' ילחם לכם ואתם תחרישון פי' שלא יתפללו כלל. ולכאורה אינו מובן כי מה אכפת לי' אם בנ"י ג"כ יתפללו על דבר זה. אך מפני כי ענין קריעת ים סוף לא הי' יכול להיות רק ע"י אתערותא דלעילא לבד מפנימיות רצונו העליון כיל"ח. ובזה פרשתי בפסוקי תהלים שנראה דברים כפולים. לגוזר ים סוף לגזרים כי לעולם חסדו. והעביר ישראל בתוכו כל"ח. לכאורה הם דבר אחד כי כל קריעת י"ס הי' רק למען יעברו ישראל בחרבה. אך הפי' לגוזר י"ם לגזרים ים ר"ת "יסוד "מלכות. ואח"כ כתי' והעביר ישראל בתוכו. פי' בפנימיות רצונו ית"ש אשר שם הוא רחמים גמורים ואין בו שום מגע נכרי למען לא יהי' עליהם שום קטרוג כלל. וז"ש להם ואתם תחרישון כי דבר זה לא תוכלו לפעול כלל ע"י תפלה ולמה תבואו לכלל טעות כי תפלתכם עשתה זאת אך בעתיקא תליא מילתא. וזה ענין שם נח"ל ר"ת "נוצר "חסד "לאלפים. נוצ"ר אותיות רצו"ן. וז"ש נחלה עבר על נפשנו אזי עבר על נפשנו המים הזדונים. לפי פשוטו אינו מובן. אך הרמז על הנ"ל נחל"ה אותיות נח"ל ה'. כאשר נתעורר שם נחל לבני ישראל אזי ממילא עברו וחלפו המים הזדונים הם הסט"א ולא יכלו לנגוע בנו לרעה בשום קטרוג כלל. וזה ג"כ הפי' נחלה לישראל עבדו. נחל ה' כשנתעורר עליהם שם נחל לכנ"י אזי הם מקבלים עליהם אלהותו ית"ש לעבדו באמת ותמים:
53
נ״דלהאיר להם ללכת יומם ולילה. הרמז בתיבת להאיר אותיות ליראה כמ"ש המשפילי לראות בשמים ובארץ כביכול הש"י משפיל א"ע על מי שיש בו יראת שמים להפיץ ענן אורו עליו בקדושתו ית"ש. ובזה פרשתי בהגדה לעיל ובמורא גדול זה גילוי שכינה כמ"ש התולדות יעקב יוסף בשם הרמב"ן ז"ל שאמר לבנו כי זהו הבחי' אם למד תורה לשמה כאשר יבחן בעצמו בשעת לימודו שהוא מלא יראת שמים ואהבה עזה אזי ידע כי לימודו עלה לרצון וזהו בחי' שכינתא תתאה אשה יראת ד'. ובזה פרשתי בפ' למען תלמד ליראה את ד'. וז"פ ג"כ להאיר להם ללכת יומם ולילה ע"י היראה הם בבחי' הולך במדריגה יומם ולילה וכ"ז זכו ע"י משה רבינו מנהיגם כמ"ש וייראו מגשת אליו שבא להם היראה ע"י התקרבם אליו. וזה הענין (בגמ' מגילה דף ג') אצל חנניא מישאל ועזרי' חרדה גדולה נפלה עליהם אע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזי מחמת שהיו יחד עם דניאל שהוא חזא לכן נפל גם עליהם הפחד. וזה ג"כ הענין פי' הפ' להאיר להם ללכת יומם ולילה. ע"י שזכו לבחי' היראה כנ"ל היו הולכים ממדרגה למדרגה למעלה מבחי' המלאכים שהם בבחי' עומד כמ"ש באאע"ה והוא עומד עליהם. ואח"כ כתיב ואברהם הולך עמם:
54
נ״הזכר עשה לנפלאותיו כו'. כבר בארנו במ"א כי הוא לשון השפעה ודבר הנוהג בכל דור ומתעורר ביום זה כח קריעת ים סוף. וענין יצי"מ וקריעת י"ס הוא הכנה לקבלת התורה כמ"ש רש"י ז"ל בפ' יתרו מה שמועה שמע ובא קריעת י"ס וכו' וגם בעשרת הדברות מתחיל אנכי ד' אלהיך אשר הוצאתיך מארמ"צ כי בלתי זאת לא היו יכולין לבא למתן תורה. וכן הוא מני אז והלאה חג הפסח זמן חרותנו הוא גאולת הנפש ממאסר היצה"ר כמ"ש קרבה אל נפשי גאלה. וכל איש הנלבב יבין לאשורו כאשר ירצה להתקרב לעבודת הבורא ירגיש בעצמו כי הזמן גרמא להיות מסייע לכל הבא לטהר להמציא לנפשו פדות ורווחה. וז"ש בהגדה על גאולתנו ועל פדות נפשנו. לכן חג הפסח הוא הכנה לקבלת התורה. וז"ש אם אין קמח אין תורה. קמ"ח גימ' פס"ח ולכן הפסח הוא הקדמה לחג השבועות הבע"ל. כי זה קשור בזה כל הימים:
55
נ״וויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ד' אשר יעשה לכם היום כו'. הנ"ל לבאר אריכות לשון הזה הכתוב כאן. דהנה אמנם צריך לשוב להתבונן על ענין התועלת שיצא לנו מסיפור הניסים ונפלאות אשר עשה עמנו הש"י מעולם הגם שיש שבח והודי' להש"י על נפלאותיו אשר עשה עמנו ביצי"מ וקריעת ים סוף וכדומה. הנה זהו אך הודאה לשעבר. ומה זה האזהרה הגדולה שהפליגו חכז"ל לספר ביצי"מ כמבו' בגמ' בכ"מ וכי על ההודאה הזאת לבדה העמידו דבריהם אך כשנעמיק בענין הזה הוא על כמה פנים. הא' שע"י הסיפורי ניסים ונפלאות שעשה הש"י לנו בשונאי השם ע"י שינוי הטבע ובשידוד המערכת הנה מכח הסיפור הזה תתחזק ותתאמץ האמונה הישראלית בהש"י כי הוא לבדו הוא האלהים השליט בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד מלבדו כמ"ש לפרעה למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ וכמ"ש בנוסח התפלה בעזרת אבותינו אתה הוא מעולם וכו'. אמת ממצרים גאלתנו ומבית עבדים פדיתנו וכו'. הב' הוא ע"י ההזכרה ופירסום הנס בימים ההם אשר פעל ד' בימי קדם הנה עי"כ מתעורר למעלה הרצון העליון וחסדים הראשונים לפעול גם עתה ישועות בקרב הארץ כמאז כן עתה ג"כ בימים ההם ובזמן הזה וקדושת היום גורם כי לעולם חסדו. הג' הוא ע"י הסיפור בכוונת הלב את מעשי ד' הגדול הנה עי"כ יבא התעוררת חדש בלב כל איש ויתלהב ויתעודד לעבוד הש"י בשמחה ובטוב לבב לקבל עליו עול מלכות שמים מחדש. כמ"ש הודו לד' קראו בשמו כו' שיחו בכל נפלאותיו עי"כ ישמח לב מבקשי ד' דרשו ד' ועוזו בקשו פניו תמיד כו'. וזה גורם ידיעה והשגה ברורה בלב האיש לבל יסתכל ויצטער חלילה על שום מקרה ופגע ר"ל כי אין לעמוד בהדינין רק יסתכל בהחסדים העליונים בשרשם כי כולו טוב ומאתו לא תצא הרעות. וכוונת הש"י ב"ה אך להטיב מעולם ועד עולם רק לפי שעה נראה למטה שהם דינין אבל למעלה בשרשם הם הכל טוב וטבא הוא וטבא ליהוי. וכמו שנראה כל זה מגבורות ד' במצרים כי מתוך החשך העב האיר לישראל אורו הגדול שהי' נכון להם מעולם עד עולם. והנה על שני הבחי' הראשונים הנ"ל. הוא שאמר הכתוב במזמור לתודה דעו כי ד' הוא האלהים וכו' הודו לו ברכו שמו כי טוב ד' לעולם חסדו ועד דור ודור אמונתו. ביאר הכתוב כי ע"י הסיפור והודאה על הניסים יתרבו החסדים והאמונה לעולם עד דור ודור. וכן אמר הכתוב שירו לד' שיר חדש כי נפלאות עשה עי"כ זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל הוא ג"כ בשני בחינות האלו. וז"ש זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו עי"כ מעוררים למעלה כי חנון ורחום הוא שיהי' הקב"ה מטיב ומרחם כמ"ש ורחמיו על כל מעשיו וכו'. וז"ש עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה כו'. אמנם על בחי' הג' שביארנו הנה אמר הכתוב למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים וכו' וידעתם כי אני ד' שלכאורה אם תכלית הסיפור הוא להבנים הול"ל וידעו כי אני ד' שיהי' מוסב על הבנים שעי"כ ידעו ויכירו כי אני ד' כנ"ל. אך הכוונה הוא כמ"ש כי גם אתם יגיע לכם התכלית ותועלת בסיפור הזה שיבא לכם ידיעה חדשה בכ"ע כי אני ד' ולכן כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח שנעשה משובח וטוב בכל עת שירבה לספר ביצי"מ כמ"ש בגמ' יותר מה שהאשה יולדת משובחת הנה ע"ז אמר הכתוב וזכרתם את כל מצותי ועשיתם אותם כו' כי אני ד' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים אני ד'. שלכאורה למה נאמר עוד הפעם אני ד' אבל הוא הכוונה שתעשו כל המצות בזכרון הזה של יצי"מ עי"כ תכירו ותדעו כי אני ד' ולכן ברוב המצות נאמר בתורה זכרון הנס של יצי"מ שהוא יסוד מועיל להשגת הבורא וקיום כל המצות כמו שפתח בזה הדיבור הראשון אנכי ד' אלהיך אשר הוצאתיך מארמ"צ והוא המועיל לקבלת התורה ועול מלכות שמים מחדש בכ"ע ועל בחי' הזאת הוא קבלת עול המצות בפרשה זו וזכרתם את כל מצות ד' ועשיתם אותם כי אני ד' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארמ"צ כמו שבארנו עי"כ תקבלו עליכם ג"כ מחדש כי אני ד' כנ"ל. והנה הבחי' הזאת הוא שעמדה לנו בגלות המר הזה בקבלת עומ"ש והמצות ע"י שאנחנו מזכירים בכ"ע נפלאות ד' אשר עשה לאבותינו מימי קדם עי"כ מתחזקים ומתעוררים עוד היום לעבודת הבורא ב"ה לאמר כי חפץ ד' בנו וכימי צאתנו מארמ"צ יראנו נפלאות ועוד יתגלה כבוד ד' וראו כל בשר יחדו כי פי ד' דבר. וז"ש ערב וידעתם ובקר וראיתם את כבוד ד'. פי' ערב הוא הגלות כי בזמן הגלות הוא רק בבחי' ידיעה כי אני ד' ע"י שמזכירין יצי"מ בלילות שהוא הגלות עי"כ מגיע לכם הידיעה והשגה בד' אבל בבקר בזמן הגאולה ב"ב וראיתם את כבוד ד' בהתגלות הגדול ונגלה כבוד ד' וראו כל בשר יחדו וכו'. והנה ע"ז הדרך הוא כל הפסוקי דזמרה שאנו אומרים בכל יום להתחזקות ולהתעוררות מנפלאות ד' לקבל עליו עומ"ש גם עתה בגלות המר הזה כמ"ש במזמור שיר חנוכת הבית. הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה למען יזמרך כבוד. שכל הפסוקים הללו הם התחזקות כמבו' לכך ד' אלהי לעולם אודך ומתחיל מיד ד' מלך ד' מלך כו' שהוא קבלת עומ"ש וכמו שאומרים וראו בניו גבורתו שבחו והודו לשמו ומלכותו ברצון קבלו עליהם שע"י השבח והודי' קבלו עליהם ברצון עול מלכותו כשראו בניו גבורתו והתבוננו בגדלות הבורא ב"ה ית"ש כנ"ל:
56
נ״זאמנם אמיתית ההתחזקות הנ"ל הוא הבחי' שבארנו כנ"ל שבסיפורי הניסים והנפלאות הנה מורה כי עיקר ההסתכלות הוא על עצם החסדים והישועות אשר למעל' ולא על בחי' הדינין אשר נראה למטה בעולם הזה ועי"כ מגביר כח החסדים על הגבורות שבחי' זאת היא המתקת הדינין בשרשן שצריך בכל עת להמשיך החסדים על כל הנעשה בעולם הזה וזה הענין שמזכירין נס חנוכה בשני הסדרים של פ' מקץ ופ' וישב שמדברים מענין מכירת יוסף שהוא מורה על הגלות כיל"ח לכך מזכירין הניסים שנעשו בימים ההם בזמה"ז לאחוז בשורש החסדים כנ"ל והדרך הזה נכון הוא לכל איש אשר בעת צרה ר"ל ישא ויסתכל אך על החסדים של הענין הזה למעלה כולו טוב כי לעולם חסדו. וכמ"ש מן המצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה כי גם מן המצר יקרא רק לד' שם י"ה ששם זה הוא רחמים וחסדים עי"כ הוא מעורר כי ענני במרחב י"ה שממשיך החסדים לשם ו"ה שהוא המילוי י"ה גימט' י"א כיל"ח:
57
נ״חוהנה זה הענין כשראה משה רבינו עליו השלום את ישראל דואגים ויראים מאד מפחד הים והמצרים אשר עליהם. חיזק אותם ויאמר משה אל העם אל תיראו כלומר אין לכם להסתכל על הדבר הנראה לכם למורא למטה בעיניכם כי אין זה רק בעצם החסדים והישועות ועתה אל תעצבו כי התיצבו וראו את ישועת ד' ר"ל שאו נא עיניכם וראו את ישועת ד' שלמעלה הוא כולו טוב אשר יעשה לכם היום ועי"כ תזכו מיד כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם כאשר תביטו רק על ישועות ימתקו הדינים בשרשן לפעול לכם הישועות בקרב הארץ כנ"ל:
58
נ״טמה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו. ויש להבין מה שאמר לו הקב"ה מה תצעק אלי וכי מה הי' יכול משה רבינו עליו השלום לעשות בעת הצרה הזאת רק לצעוק אל ד' כי ראה כי אין מנוס לישראל כי הים לפניהם והמצרים מאחריהם. אכן הנה כתי' וישאו בנ"י את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם ויצעקו בנ"י אל ד' וכפרש"י תפסו אומנות אבותם באברהם הוא אומר אל המקום אשר עמד שם וביצחק כנ"ל ע"ש. ויש לשום לב לדברי רש"י ז"ל בזה שתפסו אומנות אבותם וכי בלא זה לא יכלו לצעוק אל ד' הלא גם בהיותם במצרים כתי' ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים ולמה לא פרש"י שם כי תפסו אומנות אבותם. אמנם הנה כבר נודע כי מאז ברא ד' את העולם ומלואו הנה בחסדו הגדול מסר את כל חוקי ההנהגה וטבעי העולם הזה וכל כחות צבאי השמים ממעל להיותם כולם נשמעים אל הצדיקים אשר בעולם הזה וביד עבדיו הצדיקים לשנות את מנהגם ולעשות מופתים בשמים ובארץ בעת הוצרך אליהם וזהו הוא אחרי כי כל העולם ומלואו נברא בשביל הצדיקים ועליהם הוא מתקיים. לכך הם המושלים בקרב תבל. ולא יעשה ד' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. והנה מאז הבריאה היו נשמעים אליהם. ומשתנים על פיהם בעת הצורך להם כמבואר בכתוב להמעיין בכל הניסים שנעשו להם בכל עת ובכל שעה. אולם גם אחרי שנסתלקו האבות הנה זה כחם לבניהם אחריהם בכל דור ודור והנה הצדיקים הם המושלים בקרב תבל בכל הנהגת העולם כמבו' זה במד"ר על פסוק ולמשול ביום ובלילה ע"ש והנה בצאת ישראל ממצרים הנה המה היו כולם צדיקים כולם קדושים והיתה כח הממשלה של העולם בידם הנ"ל. וכמו שאמר הכתוב בצאת ישראל ממצרים היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו. פי' היתה יהודה לקדשו למסירות נפש כי שורש הקדושה הוא מסירות נפש וכמבו' במד"ר שקפצו תחלה לתוך הים. וזהו ישראל ממשלותיו כמ"ש צדיק מושל ביראת אלהים והיו הם המושלים בקרב תבל כנ"ל. והנה זהו שפרש"י ז"ל שתפסו אומנות אבותם. ר"ל כי פי' אומנות הוא כמו האומן העושה בהכלי כרצונו לפי פעלו ברצותו מרחיב וברצותו מקצר כאשר נראה לו. כן כל הנהגת העולם הי' ביד אומנות אבותינו לפעול בהם כרצונם. הן בדרך טבעי הן לפעול ניסים. ועד"ז אמרו חכז"ל שהתורה היתה כלי אומנות של הקב"ה ר"ל שעל ידי התורה מנהיג את העולם ברצונו. ולכך הנה בצאת ישראל ממצרים באותות ומופתים והוצרכו לילך אל המדבר אל מקום תוהו ומה גם לעבור דרך הים ביבשה. הנה הצדיקים האלה תפסו אומנת הזאת של אבותם בהנהגת העולם על פיהם לעשות להם ניסים ונפלאות בים ובמדבר וע"ז הוא ויצעקו בנ"י אל ד' לכן פרש"י באברהם הוא אומר וכו' וכן ביצחק וכן ביעקב. כי באמת כן מתעורר עמהם כח שלשת האבות בקריעת י"ס כמו שרמוז להמעיין ויהי באשמורת הבקר זה בקר של אברהם ויבקע"ו המים אותיות יעקב בתוכו. וכן הים ראה וינס בכח יוסף וכן כולם ע"ש. והנה כאשר מאז החזיקו בנ"י באומנת אבותם הלא בלי ספק אין להם לירא כלל מפחד מצרים ומהים ולכך הוא שאמר הקב"ה למשה מה תצעק אלי הלא כבר נמסר הכל בידם ואין הים עומד בפניהם דבר אל בנ"י ויסעו כדאי הם לקרוע להם את הים כנ"ל:
59
ס׳ויהי באשמורת הבוקר וכו'. הנראה עפ"י מ"ש (בתהילים ק״ל:ו׳) נפשי לד' משומרים לבקר כו' להורות דרך הישרה לאיש הירא וחרד לדבר ד' תיכף בקומו בבקר יתעורר בלבבו להיות דואג על חורבן בהמ"ק ולהיות עומד ומצפה על הגאולה ב"ב ואז יהי' שמו יתברך מהולל ומפואר כמ"ש גדול ד' ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו. כי עיקר רוממות הבורא ב"ה כאשר יבנה ירושלים וארמון על משפטו לכן צריך כל אדם לקום ולעמוד בחצות לילה כמ"ש קומי רוני בלילה לראש האשמורת. וזה הפי' וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר. פי' תיכף כאשר תקום בבקר יהי' עיקר מחשבתך שיהי' עלי' למקום אשר יבחר. ולזה מצינו באבות הקדושים שתפלתן הי' עבור בהמ"ק באברהם אבינו ע"ה כתי' ויקם וילך אל המקום. ביצחק כתי' לשוח בשדה לפנות ערב מרמז על גלות לפנות ולהסיר הסט"א מהעולם ויבנה בהמ"ק במקום אשר יבחר. ביעקב כתי' ויפגע במקום וז"ש בגמ' כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו. פי' אם עיקר תפלתו על המקום בהמ"ק אז אלהי אברהם בעזרו לעורר רחמים וחסדים. וזה ג"כ הרמז בפ' הנ"ל ויהי באשמורת הבקר שהיו בנ"י בבחי' זו שומרים לבקר על גדולתו ית"ש. לכן נתעורר עליהם רחמים גדולים וישקף ד' אל מחנה מצרים להומם ולאבדם ולהציל את בנ"י מתחת ידם. וז"ש שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ד' אלהיך במקום אשר יבחר פי' בזה יראה כל זכורך למעלה אף בגלות כאשר תזכרו ותבקשו ותצפו אך על המקום וכבוד הש"י שיבא אל המנוחה ואל הנחלה בבהמ"ק. ושם נעלה ונראה ונשתחוה. כי זהו שמחת הרגל שמשמחים להקב"ה כי במהרה ישוב לביתו למקום אשר יבחר. וז"ש ושמחת אתה והלוי כו' במקום אשר יבחר בזה תשמחו אתם ותשמחו את המקום ב"ה. אז ממילא יושפע עליכם כל השפעות טובות כמו שמסיים כברכת ד' אלהיך אשר נתן לך לשון הברכה. וזפ"י מ"ש ערב וידעתם כי ד' כו' ובקר וראיתם כו' לרמז כי בזמן הגלות הוא רק בבחי' ידיעה ואיננו בבחי' הליכה כמ"ש העומדים בבית ד' בלילות בחי' עמידה הוא אמת ואמונה. ובזמן הגאולה ב"ב הוא בבחי' בקר כתי' וראו כל בשר יחדיו כי פי ד' דבר בחי' הראי' הוא למעלה מבחי' ידיעה. וז"פ נפשי לד' משומרים לבקר היא הגאולה כי הצדיקים אינם שמים מגמתם על צרכיהם רק על הגאולה ב"ב. ובזה הבחי' היו אז בנ"י שלא הסתכלו על צרכי עצמם כדכתי' ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה רק על כבוד הבורא ב"ה מה שנוגע למעלה. לכן זכו לבא למדריגה גדולה לגדלות שני כמבו' במ"א:
60
ס״אויבקעו המים. הרמז בתיבה זו אותיות יעקב באמצע וב' ווין מן הצדדים לרמז בזה על יעקב ויוסף בווין תתקטר. לכן כתיב למעלה בפ' ויגש אל תירא מרדה מצרימה שהי' יעקב ירא לירד למצרים והבטיח לו הש"י ואנכי אעלך גם עלה. שיראה בעיניו דורות צדיקים העולים ממצרים. וז"ש וישב יעקב בטח ושאנן. פי' ע"י תשובת בנ"י ומעש"ט שלהם הוא עלי' ליעקב והוא תיקון לאדה"ר כידוע. ולזה הרמז בלילה הזאת שביעי של פסח הוא ו' ימים לספירה רמז לספי' יסוד שבחסד כי ע"י בחי' צי"ע מתעורר החסד העליון וז"ש ארונו של יוסף ראה וינס והבן:
61
ס״בוירא ישראל את מצרים מת כו' וירא ישראל את היד הגדולה כו' ואח"כ כתיב וייראו העם את ד' כו'. המשך הכתובים הללו איך תלוי זה בזה ע"י שראו את מצרים מת השיגו יראת ד' הלא גם מקודם היו בבחי' היראה. הרמז בזה ע"פ מ"ש בפ' וישובו ויחנו לפני פי החירות. לרמז בזה כי יש ב' בחי' בענין התשובה. הא' הוא תיקון המעשה בתשובת המשקל ובזהירות מן העבירה אך בכל זאת עוד נשאר הרשימו מהחטא לבא עוד למחשבה והרהור. אך צריך עוד תשובה ביתר שאת להמית המקטרג מהני"ק שנפלו לעומק הקליפות והם מתדבקים באדם במחשבה פסולה והרהור רע ח"ו. וז"פ אבדו גוים מארצו ד' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים. פי' כאשר נאבדו העובדי כוכבים הם הני"ק שנפלו בין העכו"ם עי"ז מפיר מחשבותיהם. לכן במפלת המן כתיב ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים. הם המחשבות רעות שהביא בלבבם. וזה ג"כ סמיכת הפסוקים הנ"ל. וירא ישראל את מצרים מת כו' וכאשר נאבדו הגוים האלו בטלו ג"כ כל המחשבות הרעות והרהורים רעים מבנ"י ואז השיגו יראת הרוממות כראוי בלי שום מחשבת פסול חלילה:
62
ס״גויאמינו בד' ובמשה עבדו. הנ"ל דהנה כתי' והאמין בד' ויחשבה לו צדקה. דהנה כתי' בספרים דשורש האמונה הוא להאמין כי הש"י ב"ה חפץ בעבודת בנ"א ונתגדל ונתקדש על ידם כביכול וע"י המצות ומעש"ט שלהם פועלים היחוד והקדושה בעולמות העליונים עד א"ס ב"ה וז"ש ויאמן העם כי פקד ד' את בנ"י וכי ראה את ענים ושורש אמן הוא היחוד הוי' אדנ"י גימ' צ"א וזהו אמונה אמ"ן ו"ה וז"ש ויאמר משה וכו' קרבו לפני ד' כי שמע את תלונותיכם שיש להבין מהו לשון קריבה וחיבה שייך במקום הזה של התלונה על ד'. אך הוא שאמר להם. הנה ראו והבינו מעתה איך הש"י ב"ה עיניו פקוחות על כל דרכי בנ"א ואיך שמע את כל דברי פיכם ותלונות שפתותיכם עאכ"ו כי יקשיב לקול תפלתכם ותורתכם. לכן מעתה קרבו לפני ד' בתורה ועבודה כי אז בוודאי ישמע אליכם כי קרוב ד' לכל קוראיו. והנה בהאמונה הזאת יתעודד האדם כל הימים להתקרב לפני ד' שיזכור תמיד כמה הש"י ב"ה רוצה בתפלת עבדיו ועבודתם וכמה הם פועלים במעשיהם הטובים בעולמות העליונים גבוה מעל גבוה ולהיפך חלילה הוא להיפך. וגם המחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ויכול לפעול יחודים למעלה כנ"ל. וז"ש הכתוב והאמין בד' ויחשבה לו צדקה. ר"ל אברהם אבינו האמין בד' כי גם המחשבה טובה שלו תחשב לו לצדקה לפני ד'. היינו שהמחשבה שלו גורם היחוד למעלה צדיק וצדק שהיא צדקה. וזהו ג"כ שבח של ישראל שאמר הכתוב ויאמינו בד' ובמשה עבדו שהאמינו בד' כנ"ל. ובמשה עבדו שהוא אמונת חכמים הקרובים אל ד' והם פועלים היחוד למעלה וממשיכים כל טוב למטה שזה הוא האמונה כנ"ל. וזהו ויאמן העם ו"י אמ"ן. וכאשר נשלמו ישראל באותו המדה האמונה הכוללת אז ישיר משה ובנ"י את השירה הזאת כנ"ל:
63
ס״דויאמרו לאמר. מבואר עפ"י מ"ש בדרוש שבועות ע"פ מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת. פי' שיהי' באותו החשק והרצון שהי' לו בשעת הנדר וזה ג"כ ויבא אל המקום אשר אמר לו האלהים שהי' א"א באותו החשקות שהי' לו בשעת הדיבור של הש"י ולא נפל ממדריגתו כל שלשה ימים מחמת טרדת הדרך. וזה ג"כ שבקשו בנ"י ויאמרו לאמור. שיאמרו השירה תמיד באותו הבחי' שהיו אז בשעת קריעת ים סוף ובאותו החשק והרצון:
64
ס״הותקח מרים הנביאה אחות אהרן כו' ותצאן כל הנשים אחרי' וכו'. יל"ד מה בא הכתוב להשמיענו בזה שעשתה מרים כזה ומה חדשה התורה בהשירה זאת גם מה לנו לדעת כי יצאו כל הנשים אחריה או לפני' כי מה יוצא לנו בסיפור הזה. אולם לבאר כל זה נקדים עוד באמור אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לאמר מה לאמר אל מי אמרו הלא כולם ענו ואמרו השירה הזאת. אך הנה מבואר בשערי קדושה לרח"ו ז"ל בסוד הענין הנשמה שיורדת להתלבש בגוף בעולם הזה כי שורש הנשמה הוא עליון מאד בראש רום עולם ואצילות הענף ארוך מאד מתפשט בכל העולמות עד התלבש קצהו בכח הגוף ובכל מדריגה שבכל עולם מניח שם שורש אחד באופן שאין לך נשמה שאין לה שרשים אין קץ זה למעלה מזה וע"י מעשהו זוכה להעלות לכולן כנ"ל ע"ש. וכן אמר שם עוד כי אורות העליונים הם מתלבשים באור מחצב הנשמות וכל נשמות התחתונים כלולות שם וברדתם בעולם הזה להתלבש בגופות הם מניחות שרשיהם למעלה ורק ענפי השרשים הם יורדות לעולם הזה וכופפות למטה כעין ענפי האילן וזה סוד הצדיקים שכפל שמותם אברהם אברהם יעקב יעקב א' כנגד השורש וא' כנגד הענף ע"ש באורך. היוצא מזה כי נשמת האדם למטה איננה יחידה לעצמה רק היא יש לה שורש נשמות רבות בעולמות העליונים אין קץ ומהם יורד אך ענף אחד להתלבש בגוף בעולם הזה. והנה זה שאמר רשימין וסתימין בגו כל עלמין כי כן נשמות ישראל הן רשימין וסתימין בכל העולמות כמ"ש. ונפש האדם הנראה לנו אחת יש לה נפשות רבות בעליונים והוא שאמר הכתוב ואת הנפש אשר עשו בחרן כי ע"י מעש"ט זוכה להעלות כל הנשמות העליונים לעשות כולם כמוהו וזהו ובמקהלות רבבות עמך בית ישראל ברנה יתפאר שמך מלכנו בכל דור ודור הוא רומז לבחי' השרשים והנשמות שבכל עולם ועולם כי כן באמור שירות ותשבחות למטה מתעוררים כל הנשמות העליונים של האדם לאמר אתו עמו גם הם כמוהו. וזהו שכן חובת כל היצורים הם היצורים העליונים לומר לפניך ד' כו' והנה זה שנא' הללו את ד' מן השמים הללוהו במרומים הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאיו וכו' אשר לכאורה יקשה כפל הלשון הללו את ד' מן השמים הללוהו במרומים הלא כולם הוא כולל ואח"כ הוא פורט מלאכיו צבאיו וכו'. גם יקשה למה התעורר הוא לקרא בשמם מעתה להלל לד' הלא מאז ברא ד' העולם כולם עומדים ברום עולם ומשבחים ומפארים לשמו הגדול ית"ש. אך כדברינו הנה זהו מוסב על בחי' שרשי נשמתו של דוד המלך ע"ה שבכל עולם ועולם כמ"ש לעיל כי כאשר התחיל דוד המע"ה לומר שירות ותשבחות לפני הש"י הנה התעורר עמו כל שרשי נשמתו שבכל העולמות להיות כולם עולים כאחד עמו לשבח ולהלל וכל העולמות מתעוררים על ידו בשירות ותשבחות לשמו הגדול ית"ש וז"ש הללוי' הללו את ד' מן השמים הם השמים החדשים שנבראו ע"י תורתו ועבודתו הללוהו במרומים כו' הללוהו כל צבאיו הם הנשמות אשר בשרשו למעלה למעלה אין קץ כנ"ל. והוא שסיים אח"כ כל הנשמה תהלל יה כו' ר"ל כל הנשמות אשר בשרשו יהללו עמו להש"י וז"ש בכל מקומות ממשלתו ברכי נפשי את ד' הוא מורה על כל המקומות העליונים ששרשי נשמתן אחוזים שם בכל המקומות האלו ברכי נפשי את ד' שכל העולמות ברכו עם נפשו את הש"י כאחד כנ"ל. והנה כמו כשנשמת האדם למטה ע"י המצות ומעש"ט והשירות ותשבחות מעוררים את כל הנשמות העליונים והעולמות עמה בשבח והלל כולם כאחד עונים ואומרים קדוש קדוש עם נפשו אשר למטה. כן השכינה הקדושה אשר העלו מ"נ לעומתה גם היא מתנשאת ומתקשטת ברון שיר ושבח ע"י מ"נ של הצדיקים ומתעוררת עמה כל בחי' המלכות של כל העולמות להודות ולהלל לשמו הגדול. וכל העולמות מתמלאים שמחה ונעשה היחוד בכל העולמות ע"י העלאת מ"נ שבבחי' המלכות דעשי'. וכמ"ש לעתיד ישמחו השמים ותג"ל הארץ אותיות גלות הארץ כי עיקר הגלות לבחי' מלכות דעשי' שנקראת ארץ ולכן בזמן השמחה עיקר הגילה והחדוה יהי' תחלה לבחי' המלכות הזאת וממנה יעלה לשמח כל העולמות עמה. והוא שנאמר וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן כי בשעת הגאולה בעליות כל העולמות לתיקונם הנה ראשית הדבר תהי' אשר ללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת להתעלות בחי' המלכות הזאת שנקראת לבנה תתעלה להיות עטרת בעלה כמו שהיתה בתחלה בסוד עמוסי בטן. וז"ש רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה רבות בנות הוא בחי' נוקבא שבכל העולמות עשו חיל ואת בחי' המלכות הזאת שהיא אתנו עלית על כלנה. והנה זה הענין אצל השירה הזאת שנאמר ויאמרו לאמר ר"ל כל בנ"י אמרו השירה הזאת למטה לאמור ג"כ למעלה כל שרשי הנשמות שבכל העולמות עמהם כמ"ש. ואח"כ ע"י כוונתם בשירה הנעלה התעוררה השכינה דוגמתה ע"י העלאת מ"נ שלהם לומר שירה לפניו. וז"ש ותקח מרים הנביאה הוא רומז לשכינה שהיתה אז במצרים בגלות קושי השיעבוד שמררו את חייהם ע"כ נקראת מרים. ועתה ביום ההוא בים ותקח מרים היא השכינה אחות אהרן שהוא איש החסד והמשיך את החסדים אלי' ולקחה השכינה ופתחה לומר שירה ותצאן כל הנשים אחרי' הם בחי' נוק' שבכל העולמות העליונים יצאו אחרי' כי היא הראשונה ולה יתר שאת בהגאולה כמ"ש ולכן הם ענו אחרי' כו' שירו לד' כי גאה גאה כמו שאמרו בנ"י:
65
ס״וכל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ד' רופאך. הנ"ל דהנה כבר נודע בספרים כמו שמצב גוף האדם בגשמיות הוא מבחי' התמזגות ארבע יסודות ארמ"ע המורכב מהם. כן בחי' הנפש השכליות אשר הוא באדם בחיים חיותו הם נמשכין פעולתם עפ"י ארבע יסודות שהם מלובשים בגוף האדם. והנה זהו כמו שמקרי הגוף ותחלואיו הוא מחמת תגבורות היסודות זה על זה שהוא מארבע מרות כנ"ל שאם יתגבר בו כח האש דרך משל הנה יתגבר בו חום הטבעי ויחלה ר"ל. כן הוא בכוחות הנפשות ותחלואים שהם צורות הד' יסודות הנה ג"כ בא מחמת התגברות הכוחות שבהאדם זה על זה שאם יתגבר בו כח יסוד האש הנה יבא לידי כעס והתנשאות וכדומה וכן הוא בשאר היסודות כנ"ל. כלל הדברים כמו שחולי הגוף באים מחמת התגברות היסודות זה על זה שיוצא מגדר השיווי כן הוא בענין חולי הנפש ובחינותי' כשהוא יוצא מדרך השיווי כנ"ל. אמנם כשהוא יוצא מגדר השיווי לגשמיות העולם הזה הנה זה חולי רעה שבנפש. אך ישנה לטובה כשכוחות שבנפש הטוב מתגברים בחומם להתלהב לדביקות הש"י ב"ה כמ"ש בא"א ע"ה שכל ימיו הי' מתלהב ומשתוקק למסור נפשו על קידוש השם וכמ"ש דוד המע"ה חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני. כלתה לישועתך כו' וכיוצא שזהו התגברות כחות הנפש זה על זה לעלות לדביקות הש"י ב"ה הנה הוא בוודאי יוצא מגדר השיווי לכל האדם הנה זה הנקרא חולת אהבה כנ"ל. והנה כן הוא ענין האדם כל הימים הוא במלחמה הזאת של היסודות וכוחות הנפשות זה על זה. פעם יגברו בו כחותיו מצד היצה"ר לעניני העולם הזה ופעם יגברו בו כוחות האלו מצד הקדושה של יצר טוב לעבודת הש"י ב"ה. והנה התגברות הכוחות מצד היצר הם המביאים את האדם בידי הנסיונות בתהפוכות ענינים שונים כמו שאמר בזה שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו מצד היצר בא לידי הנסיונות הללו. לכן מיד אמר הכ' והי' אם שמוע תשמע לקול ד' אלהיך וכו' אז כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך. כי כן אצל פרעה הי' כזה שבחי' הרע שבו מצד היצה"ר לא הניחו בתחלה להטיב לישראל אבל הי' יכול עדיין לשוב טרם יגבור עליו חליו והוא שהי' בבחי' הניסיון כמו שבארנו אבל אמר הכ' כי אני הכבדתי את לבו ובמד"ר הריני מוסיף טומא' על טומאתך שאח"כ הי' הסיבה מד' להגביר ולהוסיף עליו חולי הנפש עד שיחלה. אבל בישראל אמר הכתוב כל המחלה אשר שמתי במצרים להגביר כח החולי לא אשים עליך. ואף גם מעט הרע אשר בך מצד היצה"ר ותכונות היסודות. גם מזה אני ד' רופאך:
66
ס״זועשית פסח לד' אלהיך. כבר בארנו בפי' מ"ש ועברתי בארץ מצרים בלילה הזאת לשון העברה והעלמת עין כי הש"י איננו מסתכל כלל בתוכן רוע מפעלינו ומקבל ברצון את מעשינו ומסתפק במיעוט וקוצר השגתינו. וז"ש המשפילי לראות בשמים ובארץ. לשון רואה אני את דברי אדמון כי נראה לנכון לפניו. כי גם במלאכיו ישים תהלה ושמים לא זכו בעיניו וגם המלאכים אינם יכולין לצאת ידי חובתם ומה גם שוכני ארץ גלומי גוש. והש"י ב"ה כביכול משפיל א"ע לקבל הכל ברצון כנ"ל ולזה נקרא חג הפסח לשון דלוג וקפיצה הש"י פוסח ומעביר עיניו מראות ברע לכן כל המצות שהאדם עושה בכל השנה יש להם עלי' בחג הפסח. וזה ועשית פסח לד' כו'. והבן.
67
ס״חובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות. להבין מ"ש כאן שעשו כדבר משה וכו'. הנראה לבאר עפ"י מ"ש כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה חוץ מהוצאות שבתות וי"ט. עפמ"ש בענין הברכות שרצה יצחק לברך דוקא את עשו ולא ליעקב מחמת כי מדתו של יצחק הוא מדת הפחד ועלה מורך בלבבו לברך את יעקב בהשפעות עולם הזה לבל ירום לבבו וישמן ישורון ויבעט אך רבקה אמנו אמרה אל יעקב עלי קללתך בני. פי' אני בטוח בך כי לא תתקלקל ע"י הברכות כי לא יאונה לצדיק כל און. אף אם יושפע לו כל טוב לא יטה אשוריו מני אורח הישר כמו שראינו כמה צדיקי הדור אשר התפללו על הדור להיות להם השפעות טובות וכמבו' בספרי הרב הקדוש מלובלין ז"ל וז"פ כל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה הוא בבחי' קצבה אשר הוא ההכרח בחי' צמצום כידוע מענין ראש השנה הוא בחינת יצחק כנ"ל. אך כח השבת וי"ט בשפע חדשה בהרחבה יתירה כמ"ש בזוהר הקדוש כל ברכאין דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין. והשפע הזאת הוא מסטרא דקדושה. וידוע כי הצדיקים הם ג"כ בבחי' י"ט ושבת לכן ההשפעות הבאים מכחם הם ג"כ מסטרא דקדושה לכן אין לדאוג כלל לבל יתקלקלו ח"ו ע"י רוב השפע כי לא יאונה לצדיק כל און לכן ההשפעות ההם ג"כ חוץ מר"ה כנ"ל. ובזה נבין הפ' הנ"ל כי בנ"י היו יראים לנפשותם לקחת בזת מצרים לבל יהי' להם למכשול לזאת אמר הכתוב ובנ"י עשו כדבר משה. פי' שהיו סמוכים על צדקתו של משה שהשפעה שלו יהי' מצד הקדושה. לכן וישאלו ממצרים כו'. וז"פ תערוך לפני שולחן נגד צוררי. פי' כאשר אתה כביכול תערוך לפני שלחן מצד הקדושה. הוא נגד צוררי לא יגע בם דבר רע. כמ"ש אורך ימים אשביעהו כו':
68
ס״טעומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. ירושלים הבנוי' כעיר שחוברה לה יחדיו. הנראה לבאר עפ"י מ"ש בגמ' שמעתי שמקריבין אעפ"י שאין בית. פי' כי עיקר הקרבן שהי' בבהמ"ק הוא הרצון של האדם שהי' סומך ידיו על קרבנו ומתודה עליו אשר חטא. והכהן כאשר הקריב למטה אזי גם למעלה עמד מיכאל הכהן הגדול והקריב רצונו של האדם לפני הש"י ב"ה וז"ש כי היום ד' נר"אה אלי"כם אותיות אהר"ן מיכא"ל. וז"ש בהמ"ק שלמטה מכוון נגד בהמ"ק שלמעלה. לכן גם עתה לא יחסר למעלה להקריב הרצונות טובים של בנ"י להקריב כל הקרבנות כל אחד במועדו. וז"ש שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית כי למעלה נוכל להקריב הרצונות שלנו כמו בזמן הבית. וז"פ עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. רמז על הרגלים שלנו עודם עומדים למעלה בשערים של ירושלים שלמעלה. ירושלים הבנוי' כעיר שחוברה לה יחדיו. כי בהמ"ק שלמעלה מכוון נגד בהמ"ק שלמטה. וז"ש בנוסח התפלה ושעירי עזים נעשה ברצון. כי הרצון הוא כאלו הי' בפועל ממש. והביאנו לציון עירך ברנה וכו' ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו וכו' ואת מוסף יום החג הזה נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך. פי' יום החג הזה ממש. כי בכל דור ודור בהגיע יום החג עולה למעלה הרצון שיש לנו ביום הזה להקריב כאלו נעשה בפועל ממש. שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך. ע"י שאנו מתפללים על שלום ירושלים שלמטה ישליו אוהביך. יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך הוא ירושלים שלמעלה למען בית ד' אלהינו אבקשה טוב לך:
69
ע׳לגוזר ים סוף לגזרים כי לעולם חסדו והעביר ישראל בתוכו כל"ח. הנה סוד שביעי של פסח שהוא בחי' הולדה של נשמות הקדושות ע"י היחודים העליונים בפסח נשפעים ובאים נשמות קדושות לישראל. וגם יש מהם שבאים ועוברים לישראל בסוד העיבור כמבואר בספרים. והנה גם כאן בקריעת ים סוף בצאת ישראל ממצרים נתעברו ונתדבקו נשמות הקדושות של האבות בישראל והם שעברו עמהם. וכמ"ש וידידים העברת הנה ידידים הם נקראים האבות כמ"ש אשר קדש ידיד מבטן. וכן מ"ש מה לידידי בביתי זה אברהם אבינו ע"ה וירא ישראל זה ישראל סבא כי כן הי' עמהם וזהו והעביר ישראל בתוכו שהוא בא בבחי' עיבור לישראל בתוכו וכן כל האבות הקדושים. וזהו שפרש"י זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו מוחזקת ועומדת לי הקדושה מימי אבותי. פי' קדושה והעבדות של ימי אבותי שעבדו האבות להש"י בימים ההם כמו ואברהם זקן בא בימים וכו' והנה הימים האלו נתעברו ושבו אלי בחזקתי לעזרתי כי על בחי' עזר וסעד באים הנשמות הקדושות לישראל בעולם הזה כנודע בספרים. והבן:
70
ע״אא"י לגוזר ים סוף לגזרים כו' אי' במד"ר שנגזר לי"ב גזרים לכל שבט ושבט בפני עצמו. נראה לרמז בזה ע"פ מ"ש אשר קדשנו במצותיו. כי כל מצוה ומצוה הוא צנור להביא השפעות טובות וקדושה וטהרה. וגם כל איש ואיש לפי ערכו ג"כ הוא יש לו צנור בפ"ע לפי דרכו והלוכו בקדושה והנהגה שלו כמ"ש בגמ' כל העולם ניזון בשביל חנינא בני. שביל הוא דרך וצנור כאשר הנה זה הי' דרכו והלוכו להשפיע חסדים וטובות לעולם. האמנם כי היו בדור ההוא כמה וכמה תנאים אשר נזכרו כמה פעמים בש"ס בהלכות ובפלפול והוא איננו נזכר רק מעט בש"ס. אמנם זהו הלוכו ודרכו להשפיע טובת הדור. ומצינו בגמ' הויות דאביי ורבא. כי זהו דרכם ליחד שם הוי' בלימודם וזהו לשון הויות וידוע כי י"ב שבטי י"ה הם רמוזים על י"ב צרופי הוי' ב"ה וכל שבט ושבט הי' דרכו והלוכו בקדושה לפי מדתו וערכו ביחודים שלו. אך ענין קריעת ים סוף רומז לענינים רמים למעלה לכן הי' קריעת י"ס לגזרים כל שבט בפני עצמו. וזה הרמז לגוזר ים סוף מיו"סף כידוע מ"ש חכז"ל הים ראה וינס ארונו של יוסף ראה ע"י תיקון מדתו של יוסף בחי' היסוד. אבל לעתיד ב"ב כתיב והכהו לשבעה נחלים. כי יהי' תיקון כל ז' מדות כיל"ח:
71
ע״בבצאת ישראל ממצרים כו' היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו. כבר בארנו במ"א ענין הקדושה שמצינו בתורה רמוז למסירות נפש כמ"ש ונקדשתי בתוך בנ"י. ומפני שהיו בנ"י אז צדיקים היו בכוחם לבטל כל הדינים כמ"ש צדיק מושל ביראת אלהים. וז"פ ישראל ממשלותיו כביכול הי' להם הממשלה לבטל כל הדינים כנ"ל:
72
ע״גהים ראה וינס. במד"ר ארונו של יוסף ראה. כבר בארנו במ"א ענין ארונו של יוסף. לרמז בזה כי בכל עת וזמן מי שהוא בבחי' יוסף צי"ע משומרי הברית הוא ארונו של יוסף אשר כל בית ישראל נשענים עליו להיות לנו קיום בזמן הגלות. וז"ש ויישם בארון במצרים. ויוסף הי' במצרים. כי הוא פנה הדרך לפני בנ"י במסלה הישרה שיהיו כולם נשמרים באב"ק. וגם עתה בזמן הגלות אנו נקראים על שמו כמ"ש אולי יחון שארית יוסף ולזה כתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו. פי' כוחו של יוסף. ובזה פרשתי הפ' ביהושע. ואת עצמות. יוסף אשר העלו בנ"י ממצרים. פי' שבזכות העצמות של יוסף העלו בנ"י ממצרים כמבואר במ"א:
73
ע״דא"י הים ראה וינס. במד"ר בזכות וינס החוצה כו'. יש להבין מה ענין יוסף לקריעת ים סוף. אך הנה שביעי של פסח הוא בחי' יסוד שאז הנה נעשה הזיווג גמור כיל"ח. והנה זה סוד קריעת ים סוף שנפתח הרחם ויוצאים ממנה הנשמות וכמו בים דלעילא כן בים דלתתא נקרע הים ויצאו ישראל מן הים וכמבו' לי"ח. וז"ש ויוסף הי' במצרים ובנ"י פרו וישרצו כו' שנולדו נשמות רבות עי"ז. וזהו וינ"ס לשון נ"ס הוא "סומך "נופלים. י"ו הוא בחי' יסוד כיל"ח. הנה לכך ע"י היחוד של יסו"מ נעשה קריעת י"ס והולדת נשמות. וזהו הים ראה וינס ארונו של יוסף ראה שנאמר בו וינס החוצה:
74
ע״הא"י הים ראה וינס. במד"ר בזכות וינס ויצא החוצה. ארונו של יוסף ראה. כבר בארנו בפ' ויוסף הי' במצרים ע"י כח צדקתו של יוסף הי' להם עזר להוציאם ממצרים מפני כי הוא הי' בחי' צי"ע והוא העלה ר"ב ני"ק כמ"ש לשבור ב"ר. וגם עתה בגלות הוא לנו לעזר בזה כנ"ל. וז"פ בהגדה מעשה בר"א ור"ע ור"ט שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרים ביצי"מ כל אותה הלילה. לרמז בזה כי הצדיקים הללו היו בתחלת החורבן בית שני לזאת למען יהי' לנו קיום בזמן הגלות המשיכו ג"כ בחי' שמירת אב"ק וזה הרמז כל אותה הלילה כ"ל הוא בחי' היסוד. אותה. אות ה' הלילה רומז לזמן הגלות. עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם הגיע זמן ק"ש ש"ש. כי בזכות זה נזכה לגאולה קרובה במהרה כימי צאתכם מארץ מצרים אראנו נפלאות:
75
ע״ומלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה זה אלי ענו ואמרו. נקדים לפרש הפ' ואתה הרם את מטך וכו'. שדקדקו המפורשים כאן כתי' הרם את מטך ובשעת קריעת ים סוף כתיב ויט משה את ידו ולא נזכר כלל המטה. אולם כבר בארנו ענין קריעת י"ס בעתיקא תליא כי עיקר ענין הנס הזה לא הי' רק ע"י גודל הענוה והשפלות כי במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו ולהפך במקום העניוות הוא הגדלות. לכן ענין קריעת י"ס הי' צ"ל דוקא ע"י משה רבינו עליו השלום כי הוא הי' עניו מכל אדם. וז"ש מה תצעק אלי. שהוא תמוה מדוע לא יצעק בעת צרה כזו למה לא יתפלל עד"ז. אך הרמז בזה כי הדבר זה אינו תולה כלל בתפלה רק במדת העניוות וזה הרמז מ"ש מוציא אסירים פודה ענוים כו' ועונה לעמו ישראל כו' עונה אותיות ענוה העונה לעמו ישראל בעת שועם אליו. וידוע כי ענוה גימ' קל"א כמנין ס"ם כו' וזה הרמז התולה קלא אילן בבגדו. כי את זה לעומת זה להשפיל הסט"א צריך להיות כנגדו צדיק כזה שיהי' בו מדת הענוה ועי"ז משפיל גאים ומגביה שפלים עדי מרום. (וז"ש ועונה לעמו ישראל בעת שוועם אליו). וז"ש בכל יום קודם תפלת י"ח כי זהו עיקר ההכנה לתפלה במדת הענוה. וזה הרמז המשפילי לראות בשמים ובארץ. כי ע"י הענוה ושפלות הוא המשפיע בשמים וארץ להיות עושה נפלאות. ובזה ניחא שאמר למשה רבינו הרם את מטך פי' תרום מדתך הענוה והשפלות כמ"ש למעלה ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות. איש איש למטה ראש לבית אבותיו הוא. פי' מי שהוא למטה בשפלות הוא הזוכה להיות ראש לבית אבותיו לזאת קריעת י"ס הי' צריך להיות דוקא ע"י משה כי משה גימ' רצון עה"כ כי הוא המשפיע לעורר הרצון ובעתיקא תליא מלתא. ולכן בקריעת ים סוף כתי' ויט משה את ידו כוחו במדת ענוה שהי' עניו מכל אדם לכן נבקע הים מלפניו. נחזור לענינינו מלכותך ראו בניך כו' זה אלי ענו ואמרו. הרמז בזה לגודל מעלת הענוה כי האדם איננו יכול לומר זה אלי להמשיך עליו עומ"ש רק ע"י מדת הענוה. ענו ואמרו. אותיות ענו. בבחי' זאת אמרו ד' ימלוך כו'. וזהו ההכנה בכל יום קודם התפלה בבקר ובערב בבחי' ענוה כנ"ל:
76
ע״זמלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה. הנראה לבאר עפ"י דברי הזוהר הקדוש זכאי דרא דמשה הוה בגווי'. הענין בזה עפמ"ש בפי' וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה. כי הגואל האמיתי הוא אם הוא בבחי' צדיק כזה שאינו מצפה שום תשלום גמול לא בעולם הזה ולא בעוה"ב בג"ע רק לישועת ישראל ולגדלות ורוממות כבודו ית"ש וזה האהבה האמיתית. וזהו מחסדי אבות להביא גואל כזה אשר כל מגמתו למען שמו באהבה כנ"ל. וזה ג"כ מ"ש יזכו לרב טוב כל המתענגים בה' בביאת גואל לחיי עוה"ב. כי ענין עוה"ב הוא ההשפעות טובות ולהמתיק הדינין. וז"פ הגמ' מנצפך צופים אמרום. לפי הידוע שיש פ"ר דינין והצופים הם הצדיקים אמרום לשון אמירה רכה להמתיקם להביא חסדים טובים אמן. וזה הענין ג"כ הנ"ל מלכותך ראו בניך שגם כללות ישראל הכירו וקבלו עול מלכותו ית"ש. אמנם בוקע ים לפני משה. כי הוא הי' הגואל האמיתי אשר כל ימיו הי' מצפה לישועת ישראל ולרוממת קרנו ולגדלות הבורא ב"ה כמ"ש בתד"א:
77
ע״חמפני היד שנשתלחה במקדשך. ומסיים איש כמתנת ידו כברכת ד' אלהיך אשר נתן לך. הנראה לרמז בזה עפ"י מ"ש שבעת ימים ימלא את ידכם וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. שניתן הכח בידיו של אהרן אשר בהרמת ידיו היו מתברכים מחמת גודל הקדושה שהי' שורה עליהם. וכן במשה רבינו ע"ה וידי משה כבידים שהיו ידיו מכובדים לכן כתי' והי' כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל. וז"ש כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות. וזה ג"כ הפי' שבעת ימים ימלא את ידכם כמ"ש פותח את ידיך יודי"ך. [וכבר בארנו במ"א. שמצינו ג' ידות. יד רמה כמ"ש ובני ישראל יוצאים ביד רמה ר"ם ה'. רם על כל גוים ד'. יד הגדולה. יד החזקה]. וז"ש הברכות מסורות בידך. לשון כח בהידים להשפיע בהם ברכות וחסדים [כמ"ש בהר סיני ביד משה. פי' ע"י כוחו של משה כמבואר במ"א] לכן המנהג בבנ"א כאשר יתראו יחד תוקעים כפיהם זה לזה ואומרים שלום עליכם וזה משיב לו עליכם שלום. כי בהרמת ידיהם באהבה זה לזה יש כח בידם להשפיע כאו"א לחבירו ברכת שלום וכ"ט. וז"ש המברך את עמו ישראל בשלום. לשון הברכה ונטיעה במדת שלום. ולזה בשעת החורבן בהמ"ק מחמת שנאת חנם נאמר מפני היד שנשתלחה במקדשך שנחסר מהם ברכת היד כנ"ל. וכאשר יצמח לנו מהרה הגאולה בקרוב ע"י האחדות מסיים כברכת ד' אלהיך אשר נתן לך הכח במתנת היד ע"י הרמת ידיו להשפיע כ"ט:
78
ע״טבגמרא קשה מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. להבין הדמיון בזה. דהנה אמנם ע"י הנס של קריעת י"ס ניתן להם לישראל אח"כ השפעות טובות כמבואר בכתוב מיד אחר קריעת י"ס ניתן להם מים ומזון לדרך. כי נמתקו המים. וסמך אחריו פרשת המן. והנה זהו הענין שביעי של פסח שהוא בבחי' יסוד שבחסד להוריד ולהשפיע תמיד חסדים וטובות לעמו בנ"י. וזהו בחי' יוסף לאמר יוסף ד' עליכם ועל בניכם ברוכים אתם לד'. כי אמנם זהו העיקר להמשיך ולהשפיע לישראל בגלות השפעות טובות אם בעוה"ר עדיין משיח לא בא וארכו ימי הגלות צריך בע"כ להחזיק את ישראל ולהשפיע להם כ"ט למען יוכלו להתקיים עד ביאת המשיח וזה הי' בחי' יוסף שנאמר בו ויכלכל יוסף את אחיו. והוא שנאמר וירא אתם את בנימין וכו' ויבא החדרה ויבך שמה וכו' ויתאפק ויאמר שימו לחם. דקשה למה לא התוודע אליהם מיד לומר אני יוסף. אך כל הענין הזה מרמז על הגלות האחרון עד כי יבא הגואל ב"ב כשראה יוסף את בחי' בנימין כי הוא יהי' עוד המשמש בהגלות כנודע. וידע כי יארכו ימי הגלות ויבא החדרה ויבך שמה על אורך הגלות איך יתקיימו ישראל בכל עת הרב הזה ובכ"ז ויתאפק ויאמר שימו לחם ר"ל מ"מ צריך להשפיע להם לחם ומזון וכ"ט בהגלות עד ביאת הגואל ב"ב. וכן אמר לו אליהו לר' יוסי הי' לך להתפלל בדרך. ר"ל טרם ביאת משיח לקיימם בדרך וזה הוא הקול ששמע אוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם כמ"ש תערוך לפני שלחן נגד צוררי. זה השלחן אשר לפני ד':
79
פ׳וכשם שאנו אומרים לפניך שירה בעולם הזה כן נזכה לומר לפניך שירה בעוה"ב. הנראה לבאר דהנה אמנם זה הי' מעלת דוד המע"ה נעים זמירות ישראל שזכה לראות בעולם הזה בכל הכבוד והגדולה שיהי' לעתיד בהגאולה בקיבוץ כל ישראל והוא שאה"כ ויברך דויד את ד' לעיני כל הקהל. למה לא נאמר לפני כל הקהל גם מה מספר לנו הכתוב בזה. אך הנה זה הדבר שנתבאר שברך דוד את ד' בבחי' זו הגדולה הזאת שיהי' לעיני כל הקהל שראה כל הקהל עין בעין בשובם אל נוויהם. לכן הוא שמצא את לבבו לברך ולהודות לד' בשמחה מעין העתיד. וז"ש בתהלים ס"ח במזמור יקום אלהים ויפוצו אויביו לעתיד ואמר שם וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה. ר"ל הצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלהים גם בזמה"ז וישישו בהשמחה שיהי' לעתיד בהתגלות כבוד ד' הם זוכים עתה לראות הנחמה והשמחה הגדולה העתידה ובזה נכון כפל הלשון וישישו בשמחה שזה מוסב שישישו עתה בשמחה שלעתיד כמו שהי' זה אצל דוד המע"ה כנ"ל וע"ז הוא שאמר ר"א בן עזרי' הריני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יצי"מ בלילות ר"ל שתאמר ענין הגאולה של יצי"מ בהגלות בשמחה ובטוב לבב באמת כי זה הוא מחמת שעדיין אנחנו משועבדים תחת ידי זרים ולא זכיתי עדיין להגאולה השלימה עד שדרשה בן זומא ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות ר"ל גם בלילות בהגלות צריך לספר נס יצי"מ כי הוא על כלנה כנודע. וחכמים אומרים ימי חייך עולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח פי' כי החכמים אומרים כי בימי חייך העולם הזה צריך להמשיך להם התגלות של כל ימות המשיח לזכות לחזות בנועם ד' העתיד בעודו בעולם הזה כמו דהמע"ה אז עי"כ ימלא פי תהלות לספר בנפלאות ד' אשר עשה. וזהו שאנו מבקשים ועינינו תראינה מלכותך כדבר האמור בשירי עוזך ע"י דוד משיח צדקך ר"ל שנזכה לראות בעינינו מלכותך כדבר האמור שראה דוד כל זה משיח צדקך. והוא שאמ"ה ובמקהלות רבבות עמך לעתיד יתפאר שמך כן מבקשים אנחנו שיתפאר שמך בהתגלות הזה בכל דור ודור באותו הבחי' העתידה. וזהו וכשם שאנו אומרים לפניך שירה בעזה"ז כן נזכה לומר לפניך שירה באותו הבחי' של עוה"ב כמו שנתבאר שנזכה בכבוד ד' העתיד להיות בב"א:
80
פ״אמקדש ישראל והזמנים. כבר בארנו במ"א ענין עליית הרגל וכן מ"ש חכז"ל חייב אדם להקביל פני רבו ברגל. הוא כדי להעלות כל התורה ומצות אשר לא נעשו בדו"ר ולא פרחו לעילא ונשארו למטה בבחי' הרגלים ועתה יש להם עלי' בעליית הרגל ובקבלת פני הצדיק. וז"פ נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי וכבר בארנו בענין תפלת נעילה הכל הולך אחר החיתום. כי סיום הדבר הוא כדי להעלות כל התפלות מכל היום וכן הוא ענין סיום המסכת כדי להעלות כל הלימוד מראש ועד סוף. וז"ש מקדש ישראל והזמנים הוא הזמן שעבר ממועד העבר עד המועד הזה. ולזה מברכין שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה בכל רגל ורגל כנ"ל:
81
פ״בלאחרון של פסח
82
פ״גבענין י"ט שני של גליות. הרמז בזה שגם עתה בזמן הגלות יש כח בידינו לעשות היחוד למעלה בעולמות העליונים שיהי' י"ט שני וזה הרמז מ"ש זיווג שני לפי מעשיו פי' ע"י התו"מ ומעש"ט יכולים אנו לגרום היחוד וזיווג בעולמות העליונים גם בי"ט שני. וז"ש בתורה ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם כו' להפר את בריתי אני ד' כו'. פי' שיש ג"כ עתה השראת הקדושה בתוכנו כנ"ל. ועיקר הדבר ע"י הצדיקים שבכל דור ודור היודעים ומכוונים בזיווגי מדות העליונים כי לולא זאת היתכן כי בדורות שהיו אחר חורבן הבית שהיו גדולי הדור כגון ר"ע ורשב"י וכדומה אשר כל בית ישראל נשענים עליהם בוודאי עשו היחוד בי"כ כמו הכה"ג שנכנס לפני ולפנים. אך הוא עשה בפועל והם עשו בכח כוונתם למטה ועלה לרצון למעלה כאלו נעשה בפועל. וכן מני אז והלאה בכל דור ודורשיו הצדיקים אשר מפיהם אנו חיים האריז"ל והבעש"ט וכדומה זי"ע. וז"ש ובמקהלות רבבות עמך בית ישראל ברנה יתפאר שמך מלכנו בכל דור ודור. כאשר יבא במהרה משיח צדקנו אז תחזינה עינינו משרים כלמקהלות רבבות הצדיקים והתיקונים שעשו בכל דור ודור ועלו מעשיהם לרצון לפני אדון כל:
83
פ״ד(קדושין דף לט) כל העושה מצוה אחת מאריכין לו ימיו כו'. הנראה לרמז עפמ"ש ר"י לא הי' צריך התורה להתחיל אלא מהחודש הזה לכם שהוא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל. לכן מאשר כי מצות אכילת מצה וקרבן פסח אחת הוא. ולאשר עתה בזמן הגלות לא נשאר לנו רק מצות אכילת מצה גם במקום הפסח מאריכין לו ימיו ליום שכולו ארוך:
84
פ״הוהשב כהנים לעבודתם וכו'. הנ"ל עפ"י מ"ש (במלכים ב כ״ג:ט׳). אך לא יעלו כהני הבמות על מזבח ד' בירושלים כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם. הענין מה שלא מצינו בכל התורה לברך על שום אכילה בכל השנה חוץ מאכילת קדשים שהי' מברך ברכת הזבח וגם על אכילת מצה בליל פסח. מפני כי ענין אכילת מצה הוא גבוה מאד בבחי' הרוחני. לכן כשבאו המלאכים אצל א"א ע"ה כתי' ואקחה פת לחם וכו' ואצל לוט כתיב ומצות אפה ויאכלו. כי מעלת קדושת אכילת של א"א הי' גבוה מאד. וז"ש לושי ועשי עוגות וכו'. ואקחה פת לחם וכו' אחר תעבורו פי' שיעבור מכם בחי' אחר הוא הסט"א. כי ע"כ עברתם על עבדכם פי' שהאכילה אצלי יותר גבוה מעבדות שלכם כידוע אשר מעלת הצדיקים גבוה יותר ממלאכי שרת לכן אצל א"א לא הי' צריך לתת להם מצות. אבל לוט לא הי' במדרגה כזו הי' צריך לתת להם מצות בחי' הרוחני. ולזה אצל מנוח כתיב אם תעצרני לא אוכל בלחמך. עפ"י דברי האריז"ל מ"ש בגמ' מנוח ע"ה הי' כי לפי כוחו לא הי' בכוונת האכילה כראוי. וענין המצה היא הכנה ועזר על כל השנה לכל הבא לטהר כמ"ש בזוהר הקדוש שנקרא מיכלא דאסוותא. אך הכהנים באכילת הקרבנות היו המשפיעים לכל ישראל קדושה. וז"ש כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם. פי' שהיו משפיעים טובות וחסדים לכלל ישראל וכמ"ש בפי' כבודו מלא עולם משרתיו שואלים זה לזה שצריך האדם להתפלל על טובת חבירו. וזהו עבודת הכהנים כנ"ל:
85
פ״ופסח שני
86
פ״ז(פ' בהעלתך) ויהיו אנשים וכו' ויאמרו האנשים ההמה כו' למה נגרע לבלתי הקרב את קרבן ד' במועדו בתוך בני ישראל. ויאמר אליהם משה עמדו ואשמעה מה יצוה ד' לכם. יש להעיר בלשון עמדו ואשמעה שלא מצינו כמוהו עוד והול"ל ויקרב משה את משפטן לפני ד' וכדומה. ומה השיב להם בזה מה שאמר להם עמדו וכו'. אך הנה נודע כי האדם ההולך לפני ד' גם אם ישיג איזה מעלה והתלהבות בעבודת השם עכ"ז צריך התחזקות ושמירה מעולה בעצמו לבל יפול ממדריגתו חלילה באשר עינינו הרואות שהאדם עומד בתפלה ואומר בהתלהבות הללוי' ותוך כדי דיבור טרם אמרו שנית הללוי' מחשבתו נסוג אחור ומתקרר מההתלהבות כי האדם עומד תמיד בחזקה העשוי' להשתנות לכן כתי' בתורה חזק ואמץ. והנה כבוא האנשים האלו אל משה בכוונתם העצומה במר נפשם כי נגע עד לבבם אד חסרון עבודת הפסח שלא הקריבו מבמועדו כאמרם למה נגרע כו'. אולי והלואי שאנחנו היינו מתמרמרים כזאת על חסרון העבודה הזאת של קרבן פסח אשר נתבטל ממנו בחורבן בהמ"ק זה קרוב לאלפים שנה. והאנשים האלו היו בשנה ראשונה עכ"ז נתעורר לבבם ונגעה בם עד הנפש חסרון העבודה זאת. והנה כאשר הם התעוררו בעצם הקדושה לעבודת הש"י. הנה עי"כ כמוהו גם משה רבינו עליו השלום התעורר ברוח ד' אשר עליו מאד להתקרב לד' לשמוע הדיבור מפי הקב"ה כי מעלת הצדיק תתנשא ע"י מעלת הדור כידוע. והנה לכך כאשר רצה משה רבינו עליו השלום להתקרב לשמוע דיבור מפי השכינה אמר והזהיר להם עמדו נא והתחזקו עוד במעלתכם וכוונה הרצוי' הזאת כדי שאוכל לשמוע מה יצוה ד' לכם. כי על ידכם יבא הדיבור מפי השכינה אלי ואם תפול לבבכם לא אוכל לשמוע עוד כמו שמביא רש"י ובמד"ר שאמר משה לישראל על ידכם בא הדיבור ונדבר עמי והבן:
87
פ״חפיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה. הנה ידוע לי"ח שהנקודות המה כנגד הספירות קמ"ץ רומז נגד ספירת הכת"ר וקמץ הכהן ואח"כ נקודת הפתח רומז על חכמה. דהיינו כשאדם יושב ללמוד צריך לפתוח מעולם החכמה ולהמשיך מדת החסד כדי להמשיך חסדים בעולם כמו שתקנו לומר בכל יום אחר ברכת התורה ברכת כהנים כי כן עיקר הלימוד צריך להיות להמשיך כל טוב וזה ובטובו מחדש בכל יום וכו' אין טוב אלא תורה שהקב"ה מחדש בתורתו בכל יום מעשה בראשית וז"פ הפ' פ' וירא והוא יושב פתח האהל כחם היום כחם אותיות חכם דהיינו שפתח עולם החכמה. וזה שמצינו במשנה הלשון וחכמים אומרים ולא בלשון צדיקים. אותיות חכ"ם י"ם יסו"מ:
88
פ״טמרגלא בפומיה בשם הרב הקדוש איש היהודי זלה"ה מפרשיסעחא על פסוק בקהלת סוף דבר הכל נשמע את אלהים ירא ואת מצותיו שמור כו'. פי' סוף דבר לעתיד בזמן הגאולה ב"ב לא יהיה נשמע שום דיבור אלא את אלהים ירא ואת מצותיו שמור:
89