תפארת שלמה, על התורה, בשלחTiferet Shlomo, on Torah, Beshalach

א׳ויקח משה את עצמות יוסף עמו. הנה בספר יהושע ך"ד כתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בנ"י ממצרים קברו בשכם. בגמ' סוטה דף י"ג ע"ב הקשו קראי אהדדי דהא כתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו. והכא כתיב אשר העלו בנ"י כו' ע"ש. עוד תמהו הראשונים ז"ל למה לא צוה יוסף את בניו שישאוהו ליקבר בא"י מיד כמו שצוה יעקב אבינו ע"ה. הנ"ל לרמז בזה כוונת יוסף לתועלת בנ"י שע"י כח קדושת עצמותיו של יוסף הצדיק שנשארו עמהם במצרים הנה זה שזכו בנ"י לגאולה. כי זהו בחינת יוסף שנקרא גואל כיל"ח ובזכות עצמותיו נגאלו. (וכעין זה מצינו בזוהר פ' ויחי דף רכ"ב אמר הקב"ה אי יוסף אסתלק מהכא גלותא לא אתקיים ע"ש). וז"ש פקוד יפקוד אלהים אתכם פי' הפקידה מהגאולה אשר יפקוד אתכם יהיה ע"י עצמותי. וזה והעליתם את עצמותי מזה אתכם שהם יסבבו את הגאולה לכם ולהעלות אתכם להשפיע לכם כל טוב לעולם. כי כן הוא גדול כח קדושת הבלא דגרמי של הצדיקים אף לאחר פטירתם הם משפיעים כ"ט לבנ"י ושפתותיה' דובבות בקבר. וז"ש חכז"ל קנה שם טוב קנה לעצמו קנה לו דברי תורה קנ"ה גימט' יוסף עה"כ לרמז ע"י קדושת יסוד יוסף קנה לעצמו פי' שגם עצמותיו הם משפיעים כ"ט והוא קנה לו ד"ת שנעשה כמעיין המתגבר. ועד"ז הוא שאמרו חכז"ל צדיק זכיותיו חקוקים על עצמותיו וכן להיפך. כי ענין עצמות רומז לבחי' יסוד לכן אמרו מי שלא נשא אשה מבן עשרים שנה ולמעלה תיפח עצמותיו. אבל בהתיקון כתיב ועצמותיך יחליץ. הנה לכך כתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו. כי משה רבינו ע"ה היה יודע את כל אשר נעשה בשביל העצמות האלה שגרם להם הגאולה כמ"ש כי השבע בשביע את בנ"י לשון שביעה להשפיעם כ"ט לכן לקחם עמו בכל המסעות של בנ"י כנ"ל. ומה שנא' בס' יהושע ואת עצמות יוסף אשר העלו ברי הכי פירושו שהם העלו בנ"י ממצרים כי בזכותם נגאלו כנ"ל. וכן הגאולה העתודה ב"ב יהיה ג"כ ע"י הצדיק יסו"ע (כמ"ש בדרוש פורים בפ' בישעיה כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכו' עוד אקבץ עליו לנקבציו ע"ש). וזה שמסיים שם הפ' קברו בשכם כו' ויהיו לבר יוסף לנחלה. לכאורה היה צריך לומר ויהי לבני יוסף לנחלה שזה קאי על חלקת השדה שהיא לבני יוסף לנחלה. אך לפי הנ"ל שזהו מוסב על העצמות הקדושים שאמר בתחלת הפסוק ואמר שהעצמות האלו הם בכוחם וקדושתם גם לעולמי עד להשפיע לבניהם אחריהם נחל"ה נח"ל ה' . וזה מודיע הכתוב כי כל מי שישבו בחי' יוסף הנה עצמותיו יהיו לבניו ולכל בני ישראל נחלה להשפיעם כל טוב סלה:

ב׳א"י ויקח משה את עצמות יוסף עמו. ע"ד שבארנו כי רמז על בחי' יסוד צדיק שלקח עמו לזון את בנ"י במדבר. לכן ירד המן בזכות משה שהיה ג"כ בחי' יוסף הצדיק.. וז"ש כי השבע השביע את בנ"י לשון שביעה והשפעה כי הוא המשביר. וז"ש ולקטו לחם משנה. פי' משנה כפול ב"פ לח"ם גימ' יוסף. לכן הרמז בש"ק לחם משנה כי שבת הוא ג"כ בחינת יוסף ולחם משנה פי' ב"פ לחם גימ' יוסף. והבן:

ג׳פקד יפקוד אלהים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם. כבר בארנו בחג השבועות כי ענין כל ההכנה למתן תורה היא ע"י שמירת הברית וז"פ פקד יפקוד לשון פקודי ה' ישרים. וזה א"א לקיים אותם כראוי רק אם תתחזקו בשמירת הברית. וזהו והעליתם את עצמותי לשון עצמיות הכח שלי בחי' צי"ע. כי בזכות זה יהיה ג"כ הגאולה ב"ב. וזהו שאמר להם בלשון שבועה השבע השביע עפ"י מה דאיתא בגמ' כתובות סוף פרק המדיר דף ע"ז ע"ב בר' יהושע בן לוי שנכנס לג"ע בחייו נקטיה בקרנא דגלימי' א"ל בשבועתא דלא אתינא אמר קב"ה אי אתשיל אשבועתא נהדר אי לא לא ניהדר. לכן זה היה כוונת יוסף להיות קפץ ונשבע כי פקוד יפקוד אתכם שיהיה הגאולה. אך והעליתם את עצמותי כנ"ל. והבן: א"י פקד יפקוד כו' . לרמז בזה גודל חסדי הבורא ב"ה שאינו מתרחק מעמו בנ"י אף שהם בדיוטא התחתונה אעפ"כ הוא שוכן בפנימיות לבבם. ח"פ פקוד לשון חסרון ואעפ"כ יפקוד אלהים אתכם פי' לשון פקדון כי הוא גנוז בפנימיות כל איש מבנ"י. וז"פ אחיכם אחד יאסר בבית משמרכם ואתם לכו קחו שבר רעבון בתיכם. הרמז בזה כי גם בשעה שהאדם הולך בשוק לעשות צרכיו לקנות שבר רעבון ביתו הנה אז ג"כ הקב"ה אצל האדם בבחי' הסתרה כמ"ש והסתרתי פני מכם ר"ל בפנימיות אני נסתר בכם. וז"ש אחיכם אחד יאסר כו' הקב"ה הוא נקרא אח לבנ"י כמ"ש למען אחי ורעי כו' והוא אחד יחיד ומיוחד וכביכול בבחי' נאסר בפרמיות לבבכם בשעה שאתם הולכי' בצרכי עוה"ז לקנות שבר רעבון בתיכ' כנ"ל:

ד׳וה' הולך לפניהם יומם וכו' ללכת יומם ולילה. יבואר עפ"י מ"ש בפ' בצאת ישראל ממצרים היתה יהודה לקדשו וכו' . דאיתא בגמ' ר' יהודה הי' דורש סמוכים. ר"ל שהיה דורש הד' אשר היא מפסקת בשם הוי' רומז לגלות כמ"ש דלות"י ולי יהושיע. ובשם יהודה הם אותיות שם הוי' רק הד' מפסקת לכן הוא היה דורש ומבקש שיהיה השם כסדרן. וז"ש ובקשו את ה' כו' באחרית הימים. פי' כי ספירת המלכות נקרא אחרית הימים ואת טובו הוא מדת היסוד יהי' היחוד בספי' יסוד ומלכות כיל"ח ואז יהיה הגאולה שלימה. וז"פ היתה יהודה לקדשו אף שהוא לע"ע ההפסק בשם הויה בתי' יהודה. הנה הקדושים אשר בארץ הם ממשלותיו ע"ד שאמה"כ צדיק מושל ביראת אלהים כי הצדיק גוזר כו' . וז"ש וה' הולך לפניהם. ר"ל שהיה מרחיק א"ע מהם כדי שידעו כי גדלות הבורא הוא בחי' א"ם כמ"ש וראיתם את אחורי ופני לא יראו. כי האמנם אם כי האדם עושה כל מה שביכולתו לעשות אעפ"כ הכל הוא בחי' אחור. וז"ש ללכת יומם ולילה. הוא ע"ד הכ' ובכל יום ויום מרדכי מתהלך. וכן באברהם אבינו כתיב הלוך ונסוע הנגבה. הכוונה בזה שהצדיקים הללו היו בכל יום בבחי' הולך באהבת הבורא בהשגה יתירה מיום האתמול. וז"ש כאן ללכת יומם ולילה. שהיו אז במדריגה גדולה בבחי' הולך ביום ובלילה. כי בזמן הגלות נדמה ללילה איננו באפשרי להיות בלילה בבחי' הולך רק בבחינת עומד כמ"ש העומדים בבית ה' בלילות כי איננו באפשרי להיות בהארה הגדולה בחי' יום. אך אז בשעת קריעת ים סוף היו בנ"י במדריגה גדולה להיות בתינת הולך ביום ובלילה. אך אחר שפגמו בתלונתם אחר קריעת ים סוף כתיב ערב וידעתם כו' ובקר וראיתם. שהיו אז בבחי' מעורב טוב ברע ונפלו ממדריגת ראיה. רק אז היו בחי' ידיעה ובקר וראית' בחי' ראיה ממש בהשגה גדולה. ולזה אנו אומרים בתפלה ביום אמת ויציב ובלילה אמת ואמונה כי רק ע"י האמונה אנו מתחזקים בלילה להיות נשמרים. וז"ש וילונו כל עדת בנ"י על משה ואהרן. ר"ל בלילה לא היה להם עזר רק ע"י משה ואהרן לשמור אותם מפחד בלילות. לכן כתיב להלן ואהרן מה הוא כי תלינו עליו. פי' שהיה תולה הגדולה באחיו שכל לינת הלילה ושמירת בנ"י הוא עליו. כי בלילה הוא בחי' עמידה וא"א להיות בבחי' הולך:

ה׳א"י וה' הולך לפניהם. פי' שהקב"ה יש בו בחי' הליכה בצדיקים וזהו לפניהם. ופרהם היא השכינה שהם אנפי שכינתא שהם מתקנים ומקשטים פני השכינה והיא מתפארת בהם חזי במאי ברא אתינא לקמך. והש"י שוכן אך בהם בהצדיקיסכמ"ש ממקומו הוא יפן ברחמים ויחון עם המיחדים שמו. פי' ויחון לשון חניה שכביכול הש"י עוזב העולמות העליונים וחונה עם עמו המיחדים שמו. וזהו והתהלכתי בתוככם שאני מתהלך בתוככם בבחי' הולך עי"כ והייתי לכם לאלהים האלהות מתפשט בעולם. וזה וה' הולך לפניהם יש לו הליכה להיות פניהם כנ"ל:

ו׳ולילה בעמוד אש להאיר להם. הנ"ל דהנה עמוד הענן היה הארה מבחי' תפארת וזהו וה' הולך לפניהם בעמוד הענן יומם לנחותם הדרך לשון נחת בהדרך אשר ילכו בה. היינו דרכי ה' שיעשו המצות ומעש"ט ולימוד התורה בנחת ובהרחבה ובתשוקה ואהבה ויהיה להם נ"ר ומשיבת נפש כמ"ש והערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו שיהיה עריבות ומתיקות בתורה ותפלה כמו חלב ודשן תשבע נפשי. ולילה בעמוד אש היא בחי' מלכות שממשלתה בלילה ותקם בעוד לילה כמבואר בזוה"ק. וספירת המלכות נקראת אש כמ"ש כי ה' אלהיך אש אוכלה היא ונקראת אשה אש ה. שהה' היא ההמתקה שלה. וזהו להאי"ר להם אותיות לירא"ה כי מלכות איהי יראת ה' ובמורא גדול זה גילוי שכינה. לכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיר כל ישראל. פי' שהשרה השכינה עליהם ולכך היה להם מורא גדול כמש"א הרמב"ן ז"ל. וז"ש וירא משה את כל המלאכה כו' ויברך אותם משה. פי' וירא משה שהמשיך בחינת היראה על מלאכת המשכן ופירש הכתוב אח"כ ויברך אותם משה ופרש"י אמר להם יה"ר שתשרה השכינה במעשי ידיכם ויהי נועם כו' הוא כמו שנתבאר ע"י שתשרה השכינה במעש"י יהיה לכם יראת שמים וכו' וזהו אשה יראת ה' היא תתהלל שכל האשת חיל מדבר בהשכינה כנודע ובפסוק זה מבאר עיקר שבח של השכינה. רבות בנות עשו חיל. פי' רבות ספירת המלכות שבכל עולם ועולם עשו חיל פועלים טובות וישועות בעולם. אבל את עלית על כלנה. פי' בחי' המלכות אשר עמנו עלית על כלנה כי אשה יראת ה' היא תתהלל שהשכינה שהיא עמנו מביאה לידי יראת שמים וזהו עיקר העבדות אי איכא יראת ה' אין כו' . וזהו תנו לה מפרי ידיה לעבוד ביראה ותכוונו בעשיית המצות והתורה לאוקמי שכינתא מעפרא. ויהללו בשערים מעשיה שערי"ם גימט' כת"ר לכוון על תיקון היחוד האמיתי ששני המלכים ישתמשו בכתר אחד כמו שעתיד להיות בב"א. והבן:

ז׳וישובו ויחנו לפני פי החירות. פרש"י להגיד שבחן של ישראל כו' אלא אמרו אין לנו אלא דברי בן עמרם. לכאורה למה לא אמרו אלא דברי משה מה זה שהזכירו בשם אביו בן עמרם. אמנם כתיב ויאמינו בה' ובמשה עבדו וכן אמרו ז"ל כדאי הם וזכות אבותיהם והאמונה שהאמינו בי ויצאו לקרוע להם הים. דהנה ידוע שבזכות האמונה נגאלו ממצרים ובפרט בים הוצרכו להתחזק יותר באמונה גדולה עד מאד. והנה במ"ח דברים שהתורה נקנית בהם נאמר באמונת חכמים. ושורש אמונת חכמים להאמין בדבריהם של צדיקי הדור אשר רוח ה' נוססה בם וכל הענין שיאמרו ויעצוהו אף בדבר הרשות ואף שהוא נגד השכל הפשוט ואף כי יאמר שאינו מפי ה' כמו הנביא. כי בזה חכם עדיף מנביא. כי הנביא אשר ידבר דבר בשם ה' כה אמר ה' אינו שייך האמונה בו זולת בדבר ה' אשר דבר ויאמינו בקול ה' ע"י נביאו. אבל אמונת חכמים הוא האמונה בדברי החכם עצמו אף שהוא נגד השכל ולא מפי ה' אעפ"כ נהנין ממנו עצה ותושיה וכאשר יגזר אומר כן יקום בכל דבריו גם בדברי עוה"ז ועצות אנשים בעוה"ז במו"מ וכיוצא. ובדרך הזה יהיה הגאולה ב"ב כימי צאתך מארץ מצרים ומי שאינו מאמין בכל זה הנה הוא מעכב הגאולה וגורם גלות כו' ע"כ כאשר הוצרכו בנ"י לעבור כו' לזכות לגאולה על ידי דרכי האמונה נתן הש"י להם ע"י משה הנסיון שלא ע"ד השכל הישר ויצום משרע"ה וישובו ויחנו כו' אשר לכאו' נראה דבר זה זר בעיניהם. כי איך נתקרב אל רודפינו. אעפ"כ נתחזקו ישראל באמונתם ואמרו אין לנו אלא דברי בן עמרם. ר"ל דברי בן עמרם אע"פ שאינו משה רבן של כל הנביאים ואף אם יאמר דבר זה מלבו ולא על פי נבואה נשמע לו וזהו ויאמינו בה' ובמשה עבדו בשתי האמונות האלו עברו וזכו לקריעת ים סוף לנס הגדול הזה השייך לקבלת התורה וגם שם נאמר וגם בך יאמינו לעולם וזה דרך קניות התורה באמונת חכמים כנ"ל:

ח׳א"י וישובו ויחנו לפר פי החירות. יש לפרש עפ"י מ"ש חז"ל תשובה ומעש"ט כו' דהנה בכל המצות ומעש"ט שהאדם עושה צריך לעשות תשובה מקודם. והתשובה אשר מוקדם לו יהיה כעין פניות מקום למעש"ט והמצוה הבא אחריו וזה לשון תשובה ומעש"ט הנ"ל ובכל יום ויום צריך לשוב על יום האתמול אף אם הוא צדיק ולא חטא כלל ועולה במדריגה יותר גבוה בכל יום צריך לשוב היום על יום האתמול למה לא זכה לזה אתמול. וכן דרך כל הצדיקים ההולכים לפר ה' בתשובה כל ימיהם וז"ש כל הנחלים הולכים א"ל הי"ם והים איננו מלא נחלי מים חיים מבאר צדיק אל הים ימא עלאה כו' כולם הם שבים ללכת. ר"ל הם שבים בתשובה ללכת אל מעלה מעלה עד אשר זוכים בתורתם ותפלתם להיות עטרה בראש הצדיק חי עולמים וכמו רשב"י עד עתיק יומין וזוכי' להיות כביכול הש"י שונה ההלכות מפיהם אלעזר בני אומר מאיר בני אומר. וזה על פי ה' יחנו ועפ"י ה' יסעו עפ"י ה' כביכול.ויש אמנם שלא זכו למדריגות כאלו זכו עכ"פ למדריגות העלאת מ"נ לעולם בריאה ויצירה עשיה. ועל כולם הוא אומר הכתוב וכל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו אף עשיה הוא טוב וכל הרצונות טובות של בנ"י בעולם העשיה עולים עד הרצון הטליון ב"ה. והנה בצאת ישראל ממצרים נאמר וחמשים עלו בנ"י כי הש"י הרימם עד שנת החמשים שנה ביובלא נפקא והוא עלמא עילאה תקע בשופר גדול לחירותנו. כידוע לי"ח אבל בקריעת ים סוף רצה הקב"ה לנטלם ולנשאם כל ימי עולם ובעתיקא תליא מלתא ע"כ הוצרכו לשוב בתשובה קודם לזה שיזכו לעלות במדריגה גבוה כזו ולכך נאמר וישובו בתשובה ויחנו לפני פי החירות עפ"י ה' כנ"ל החירות עולם הבינה כנ"ל. והבן:

ט׳א"י וישובו ויחנו לפני פי החירות. יש להבין למה הוצרך לכל זה. אך הנ"ל דהנה כבר נודע בספרים כי עיקר תיקון ניצוצי שז"ל ר"ל הוא להמי' המזיק וכל זמן שהמזיק קיים עדיין אין תשובה והוא שכתוב לא אשוב עד כלותם. והנה כל מצרים היו מני"ק האלו כנודע שנקראים ערוות הארץ. ולכן אי אפשר רק להמיתם בע"כ בתוך הים כנ"ל. וז"ש וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים. לכאורה מה ענין יד הגדולה אל מצרים מת. הלא זה הוא מבחי' יד החזקה שהמיתם חללים אבל יד הגדולה היא בחי' החסד. אך הוא כמו שנתבאר כאשר ראו מצרים מת ידעו כי המיתו כל המזיקים והעלו ני"ק מתוכם והנה זהו באמת גדולה וחסד לניה"ק שעלו מתוכם וזהו וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים שהעלה כל הני"ק מתוכם כנ"ל. וזהו וישובו ויחנו לפני פי החירות. פי' וישובו בתשובה שלימה עד שיגיעו לפני פי החירות עלמא עלאה שצריך לעשות תשוב"ה עלת"ה תשו"ב ה' עלאה. וזהו ואמר פרעה לבנ"י נבוכים הם בארץ הוא יאמר כי הני"ק שהם בנ"י עדיין נבוכים בארץ כלואים ומשוקעים לא יוכלו לצאת ולכך סגר עליהם המדבר. פי' אין בהם כח הדבור כי הדבור הוא בגלות עי"כ וכמ"ש אצל יוסף כשנתגלה אל אחיו ויצאו ני"ק ובחי' היסוד מהגלות אח"כ דברו אחיו אתו שהדבור יצא מהגלות אתו כנ"ל. וז"ש הושיענו ה' אלהינו וקבצנו והצילנו מן הגוים להודות לשם קדשך. פי' כאשר יקבצנו ויצילנו מן הגוים הני"ק יצאו מהגלות אז יהי' באפשרי להודות לשם קדשך כמ"ש. וזהו ואכבדה בפרעה ובכל חילו ברכבו ובפרשיו הם הני"ק הפורשים ממטועל ידיהם אכבדה וידעו מצרים הם הני"ק כי אני ה' כנ"ל:

י׳א"י נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר. הנראה לרמז בזה כי אם האדם משוקע בתאוות העוה"ז אזי גם הדבור הוא בגלות אצלו. וז"פ נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר. כח הדבור שאינם יכולי' להוציא הדבור מפיו כראוי בדחילו ורחימו בכוונה הראויה לנכון:

י״אכי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם כו' . יש לדקדק מה הבשורה הזאת שלא יוסיפו לראותם מה יזיק להם אם יראו אותם אם לא יכלו להרע להם. אך הנה כתיב וישאו בנ"י את עיניהם וכו' וייראו מאד ויצעקו כו' כי אמנם הקב"ה שלח להם את המצרים הללו ליירחם ביראה החיצונית כדי שעי"כ יגיעו ליראת הרוממות כי כן כשהקב"ה שולח לאדם איזו מכאוב ויראה החיצונית הוא למען השב לבבו ליראת ה' יראת הרוממות ואיש נבוב ילבב ויבין את זאת כי ישרים דרכי ה' . והנה גם בזה זכו ישראל והשיגו עי"כ ליראת הרוממו' כמ"ש אח"כ וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ולא היה להם לירא עוד ממצרים ואעפ"כ וייראו העם את ה' . כי כן צריך להיות אעפ"י שתסיר מהאדם היראה החיצונית והמכאוב אעפ"כ יעמוד על משמרתו נכון לירא את ה' כל הימים. ובדרך הזה פרשתי הפ' ביונה מה שאמר להם את האלהים אני ירא אשר עשה את הים ואת היבשה. פי' שאין יראתו מחמת הפחד וסכנת הים שהיה סוער עליהם ועמדו בצרה גדולה כי זה רק יראת העונש. אך גם בעודנו ביבשה היה לו היראה האמיתית יראה עלאה. ולזה כתיב להלן וייראו האנשים יראה גדולה היא היראה עלאה. (ובדרך זה איתא בספ' תורת אמת בפ' וארא על פסוק וגם אני שמעתי את נאקת בנ"י אשר מצרים מעבידים אותם. פי' כל זה היה דוה לבם שהעבדות שלהם במצרים היה מיראת העונש כמ"ש אשר מצרים מעבידים אותם ע"ש). וז"ש כאן כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם כו' . זה היה לשון הבטחה לבשר אותם שלא יצטרכו עוד ליראה חיצונית ע"י המצרים רק תיראו את ה' בכל לבבכם עד העולם. כמ"ש וייראו העם את ה' כו' אז ישיר משה. פי' כשראה משרע"ה כי בנ"י הגיעו למעלת היראה האמיתית אז שמח בזה ואז ישיר משה כי זה היה כוונת משה רבינו כל הימים לזכות את ישראל ביראת הרוממות האמיתית. (עיין בזוה"ק בפ' ופרעה הקריב דקריב לון לתשובה):

י״בה' ילחם לכם ואתם תחרישון. יבואר עפ"י מ"ש בפ' ואני תפלתי לך ה' עת רצון כו' . היינו כשהאדם משים כל מגמתו בתפלתו על צער גלות השכינה. וזה ואני תפלתי לך דייקא. אז הוא עת רצון. כי רצונו ית"ש הוא להטיב לברואיו. וכאשר בנ"י הם חלילה בצרה נוגע הצער למעלה. וז"ש להם משה ה' ילחם לכם. עיקר המלחמה עבור כבודו ית"ש. ואתם תחרישון כי על הצער הנוגע בכם תחרישון. וזה שהשיב לו הש"י למשה. מה תצעק אלי מה שנוגע לכבודי. דבר אל בני ישראל ויסעו. כי עיקר הרחמנות של הקב"ה עבור בנ"י שהם שרוים בצרה. לכן כאשר תדבר בתפלה עבור בנ"י. ויסעו. כי זה כבודו ית"ש לראות בישועת ישראל כמ"ש יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו:

י״גמה תצעק אלי דבר אל בנ"י ויסעו. כבר הקשו הראשונים ז"ל הלא הוכרח לצעוק ולהתפלל אל ה' כי לא ידע מה לעשות. אך כבר בארנו במ"א כי הנה באהבת ה' את עמו בנ"י העובדים לשמו כביכול כאשר פועל ישועות בקרב הארץ הנה תולה בהם לאמר כי הם העושים את כל ולא אני כמ"ש כי רוצה ה' בעמו יפאר ענוים בישועה. ר"ל יפאר אותם בהישועה כי אתם העושים וכן הדר הוא לכל חסידיו תולה ההדר בכל חסידיו כי הם הפועלים כל הנסים בצדקתם ותפלתם ולכן הם שותפים במע"ב כי המקיימים העולם אחר הבראות לבל יאבד כמו שהי' בימי המבול שלא היה מי להגן עליהם כי נח ובניו היה די להם שקיימו א"ע. וז"ש רז"ל והלא במאמר אחד יכול להבראות פי' כל הצטרכות העולם מאז ועד עתה ועד עולם היה יכול להבראות במאמר אחד. אלא כדי ליתן שכר טוב לצדיקים שהם מקיימי' את העולם. פי' ולכך תולה הכל בהם לפעול כ"ט לקיום העולם להראות חיבתו עליהם וליתן להם שכר טוב בעולם במה שהם מפיקים רק טובת העולם ובזה הם נקראים שותפים במע"ב כמ"ש חכז"ל כל האומר ויכולו נעשה שותף במע"ב. פי' הצדיק האומר ויכולו שיכלה מדה"ד מן העולם כמ"ש ויכל אלהים ביום השביעי ובכל מע"ב נאמר אלהים והצדיק כזה הוא שותף במע"ב כי ראה שאין העולם מתקיים ושתפו למדה"ר הם הצדיקים. וזהו האמור גם כן באברהם אבינו ע"ה אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד. (מה) שייכות הדברים זה לזה. אך הכוונה כנ"ל אחר שראה אברהם כי כל הנם הזה נעשה לו נתירא פן נתמעטו זכיותיו ואמר לו הקב"ה אל תירא אברם אנכי רק מנן לך ומסייעך ואתה העיקר לכל בריאות העולם כי שאר הצדיקי' נקראים רק מקיימי העולם אחרי שנברא. אבל אאע"ה הנה תחלת הבריאה היתה בעבורו בהברא"ם באברה"ם כנ"ל. ולכך אתה הוא היסוד בבריאת העולם ואנכי רק מגן לך ושכרך הרבה מאד. נחזור לעניננו הנה הצדיקים הם המקיימי העולם כמ"ש במשרע"ה מה זה בידך ויאמר מטה. הקב"ה שאל לו מה זה בידך וכחך ויאמר מטה להטות מדה"ד שלמעלה כלפי חסד ולכלה הגבורות. ולזה כשבא להוציא להם מים מן הצור אמר ומטה אשר הכית בו את היאר. פי' היא"ר גימט' רי"ו בחי' הגבורות העולה רי"ו והמטה הזה לכוף הגבורות תקח בידך והוצאת להם מים מן החסדים כי בידך נתתי את כל. וזהו תקח בידך. והנה זהו האמור ג"כ בענין מה תצעק אלי. ר"ל אחרי כי הנהגה של העולם מסור בידך מה תצעק אלי הלא בך הדבר תלוי. דבר אל בנ"י ויסעו כי על פי מעשיהם הטובים אם יזכו תוכל לקרוע הים לפניהם:

י״דובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. הנ"ל דהנה כתיב ירעם הים ומלואו יעלוז שדי וכל אשר בו. הנה בחי' הי"ם הוא מלכות ובחי' שד"י הוא יסוד כנודע ואמה"כ ישמחו "השמים "ותגל "הארץ ר"ת הוי' שהוא היחוד שמים וארץ זו"נ בהשפעת החסדי' על ידי היסו"ד ממוזגים למלכו"ת. וזהו ירעם הי"ם שהוא המלכות. יעלוז שד"י הוא יסו"ד וכל אשר בו. וזה בפסוק הזה רמוז היחוד וההשפעה מעילא עד בחי' דרגא תתאה. והוא שאמר הכ' והודעת להם את הדרך ילכו בה ולא נאמר ילכו בו. אך הוא מורה כי בשלימות הדעת יוכלו לעשות היחוד מעילא לתתא וזהו והודעת להם כו' מבחי' הדעת ילכו ב"ה מלכו"ת. וזהו ובנ"י הלכו ביבש"ה גימט' שד"י ה' היחוד ע"י יסוד מצד ההשפעות החסדים הלכו בתוך הים שהיא מלכות ולכך והמים שהם החסדים להם חומה מימינם ומשמאלם. והבן:

ט״ואז ישיר משה ובני ישראל וכו' ויאמרו לאמר. יל"ד מלת לאמר מיותר אל מי יאמרו. אכן כבר נתבאר בפנים מעלת הלומד תורה לשמה או מתפלל בכוונה אז כל מצוה שעושה בכוונה הנה הש"י ב"ה כביכול עושה דוגמתו וכמבואר בגמרא אליעזר בני אומר. והנה זהו שאמרו ז"ל מנין שהקב"ה מניח תפלין כי כשאדם מניח תפלין כביכול הש"י עושה דוגמתו. וזה שאמרו בגמ' ומי משתבח קב"ה בשבחייהו דישראל ומשני אין דכתיב את ה' האמרת וה' האמירך וכו' ע"ש והקשה בספ' פני יהושע מאי פריך וכי קמשתבח קב"ה בשבחייהו דישראל הלא מצינו כמה מקראות מפורשים בתנ"ך שהוא משבח בישראל ולמה לא מביא הפ' ישראל אשר בך אתפאר. אך כוונת הגמ' כמו שבארנו כי שאל ומי קמשתבח קב"ה כו' כוונתו ומי משתבח ע"י שבח ישראל לעשות דוגמתם להניח תפלין דוגמתם ולהשתבח כמו שהם משבחים. וע"ז משני אין דכתיב את ה' האמרת. פי' האמרת לשון אמירה כמו שפי' הרשב"ם ור"ל האמרת פי' כביכול הש"י היה אומר כמו שאתה אומר כנ"ל. וזש"א ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ. ואולם חי אני כביכול החיות שלי ונ"ר הוא ע"י הצדיקים המבקשים שימלא כבוד ה' את כל הארץ וזהו הש"י שונה הדבור מפי האומרו ולכך נאמר כבוד ה' ולא כבודי. וזה ג"כ הרמז במ"ת שנאמר וירד משה אל העם ויאמר אליהם ונאמר מיד וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר למה לא כתיב עליית משה אל ההר קודם לזה כי בלי ספק עלה אל ההר קודם התחלת עשרת הדברות. אך בזה ניחא כי כשירד משה אל העם ולימד אותם מצות הגבלה ומצות פרישה אותם הדברים עצמם שנה הש"י מפיו וזהו וירד משה ויאמר אליהם. וידבר אלהים את כל הדברים האלה שאמר משה לישראל לאמר. לכן הכריחו הש"י ב"ה דוקא לירד שנית אל העם כי זהו ענין ההקדמה ההכרחית למ"ת שהקב"ה שונה ההלכות מפי החכמים וכן כאן בענין השירה כביכול שנה מפיו וזהו לה' לאמר שיאמר כמוהם כנ"ל:

ט״זא"י אז ישיר כו' ויאמרו לאמר אשירה לה' כו' . כבר דקדקו המפרשים מפני מה נכתבה השירה בלשון עתיד עיין במד"ר ובפרש"י ז"ל. אכן הנ"ל ע"פ מ"ש בס' תהלים נ"א ורוח קדשך אל תקח ממני השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני. דלכאורה קשה מה הבקשה הזאת עתה להשיג עוד רוח הקודש אחר גודל המרירות על אותו החטא הלא די לו בכפרת העון לבד ולא לבקש עוד גדולות כזה. אכן כבר בארנו בגודל מעלת הצדיקים ההולכים תמיד במרירת לב על כובד הגלות וצער גלות השכינה באין מרגוע לנפשם להיות להם קורת רוח רק במה שהם מובטחי' בחסד עליון במה שיהיה הגאולה ב"ב ויתגדל כבוד מלכותו ית"ש ויכירו וידעו כל יושבי תבל כו' . וז"ש בתפלת שבת שמחנו בישועתך וטהר לבנו לעבדך באמת. פי' מה שאנו מצפים על הגאולה ב"ב שיהי' שמחת הבורא ב"ה כמ"ש נגילה ונשמחה בישועתו. כי בזמן הגלות כתיב עמו אנכי בצרה. והכתיב גאולה לעצמו כמ"ש ושב ה' אלהיך את שבותך. זהו העבודה באמת. וז"ש דוד המע"ה יגל לבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי. שדוד המלך ע"ה נתן שבח והודיה להש"י במה שגמל עליו השיג זה הענין הגדול שיהיה לו שמחה בישועת הבורא ב"ה. וזהו סמיכת הברכה משען ומבטח לצדיקים ולירושלים עירך ברחמים תשוב. כי כן דרך הצדיקים לפום צערא אגרא כי הצדיקים המצטערים על כובד" הגלות הם הרואים תיכף הישועה כמ"ש כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה. וז"פ כי זאת המשען ומבטח לצדיקים לראות תיכף הגאולה לירושלים עירך ברחמי' תשוב. וז"ש בתהלים יערב עליו שיחי אנכי אשמח בה' אחר כל השירות ותשבחות שאמר בספר תהלים זאת היתה כל מגמתו שהיה מצפה להביא השמחה בהבורא ב"ה יערב עליו שיחי אנכי אשמח בה' . וז"ש על כל שירות ותשבחות דוד בן ישי עבדך משיחך. פי' על כל השירות ותשבחות שיאמרו בנ"י לעתיד הוא היה רואה מקודם. כמ"ש ויברך דוד את ה' לעיר כל הקהל. פי' לעיני כל הקהל היינו לעתיד באותו בחי' היה מברך עתה להש"י. (וז"ש ורוח קדשך אל תקח ממני. השיבה לי ששון ישעך שיהיה תמיד בבחי' זו לראות הישועה העתידה כנ"ל. וז"ש במס' ברכות דף ד' ע"ב אעפ"כ סמכה דוד ברוח הקודש סומך ה' לכל הנופלים. והבן). נחזור לעניננו כפי המבואר בשירת הים כי כל זה נרמז בשירת הים מה שיהיה לע"ל כי לה' המלוכה כו' והיה ה' למלך על כל הארץ. לכן גם התחלת השירה היא בלשון עתיד אשירה כו' . זה אלי ואנוהו. ותרגם אונקלוס דין אלהי ואבני לי' מקדש ואפלח קדמוהי וכו' . פי' מה שיהיה לעתיד לבא בנין בהמ"ק זה גם עתה לי לישועה כנ"ל:

י״זא"י אז ישיר כו' . כבר האריכו המפרשים לדייק בלשון השירה שנאמר בלשון עתיד האמנם כי תירצו שקאי על לעתיד עכ"ז עדיין הקושיא במקומה עומדת הלא גם עתה אמרו השירה הזאת ולמה נכתב בלשון עתיד. גם סיום השירה כתיב ה' ימלוך לעול' ועד כתיב ג"כ בלשון עתיד. ונקדים הפ' כי מיצאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות כידוע שכל הנסים אשר נעשו לאבותינו בקריעת ים סוף ושאר כל הנסים הכל הוא הכנה על לעתיד שאז יהיה התגלות האלקו' כמו שהיה בעת יציאת מצרים ולילה כיום יאיר. וזה הרמז בפ' ה' בשמי' הכין כסאו. נכון כסאך מאז.כולם לשון הכנה אלעתיד ב"ב. כי בזמן הגלות הדומה ללילה איננו באפשרי להיות התגלות האלקות תמיד בין ביום ובין בלילה. ולכן כתיב העומדים בבית ה' בלילות לשון עמידה ולא בבחי' הולך. לא כן אז בזמן יצי"מ גם בלילה הי' ההתגלות האלקות ולילה כיום יאיר. ולכן כתיב וה' הולך לפניהם יומם וכו' ללכת יומם ולילה. פי' שהיו אז במדריגה גדולה בבחינת הולך גם בלילה והוא מדריגה גדולה. כמ"ש במרדכי ובכל יום מרדכי מתהלך. פי' שהיה הולך בכל יום במדריגה יותר גדול מיום האתמול. וזה שמרמז הפ' וה' הולך לפניהם יומם כו' כביכול הבורא ב"ה מתרומם ומתגדל על ידי עבודת בנ"י עם קדושו מאתערותא דלתתא. כמ"ש כי כאשר גבהו השמים מעל הארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ר"ל מחמת דרכי' של בנ"י הוא מתגדל ומתרומה. וזהו על ישראל גדולתו פי' ע"י ישראל כביכול נתגדל ונתרומם. וז"ש ונגדלך ונשבחך כו' ר"ל ע"י השירות ותשבחות אנו מגדלים אותו כביכול. וז"ש דוד הללויה הללו אתה' מן השמים. כי דוד המע"ה בנועם זמירותיו הי' לו כח בזה כאשר התחיל לומר שירות ותשבחות לעורר השמים וכל צבא מרום. וז"ש אשר נסוני אבותיכם. לשון הרימו נס הוא התרוממות כבודו ית"ש על ידי אבותיכם עי"ז זכו וגם ראו פעלי. וזה ג"כ הרמז וה' הולך לפניהם כביכול היה לו הליכה ורוממות להאי"ר להם אותיות לירא"ה כי עמוד האש היה בבחי' יראה ועמוד הענן בבחי' חסד ואהבה ללכת יומם ולילה שגה בלילה היו בבחי' הולך במדריגה גדולה כנ"ל. וכל זה היה בשעת יציאת מצרים שהיו אז במדריגה גדולה אולם אחר שנפלו בנ"י ממדריגתם כתיב ערב וידעתם כו' ובקר וראיתם. כי איננו באפשרי להיות הלילה בהתגלות האלקו' כמו בחי' היום כי בלילה הוא רק בחי' עומד כמ"ש העומדים בבית ה' בלילות. לכן כל המצות אינם נוהגים רק ביום כמ"ש בזוה"ק כי בלילה תרעין סתימין. ומצות ק"ש היא להרחיק את האדם מן העבירה ומצה היא ליל שמורי' מאז כנודע. וזה שאנו מצפים ומיחלי' כי לעתיד ב"ב יהי' ג"כ ההתגלות כמו ביצי"מ כמ"ש והי' לעת ערב יהי' אור. לכן כל השיר' נכתב' בל' עתיד כמו שמסיי' ה' ימלוך לע"ו:

י״חא"י אז ישיר. עפ"י מ"ש דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד. ר"ל כי בדרך העולם האדם אשר יחסר לו מאומה הן בעינן הבריאות או בפרנסה ח"ו הוא שופך נפשו בתפלתו ותחינתו לפני בעל הרחמים. וכאשר נשלח עזרו מקודש להוושע אז נחה ושקטה דעתו כי איננו צריך להתפלל עוד על דבר זה. אמנם לא כן מי שהוא דואג על צער גלות השכינה ומצפה על גדלות הבורא ב"ה להרים עוזו ותפארתו. וכן להשגת הבורא ב"ה שהוא א"ס צריך להתפלל על זה תמיד כי הוא בלי תכלית וסוף. וזהו שאמה"כ דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד. על זה תבקשו תמיד כמ"ש וראיתם את אחורי ופני לא יראו. כי כל מה שהאדם משיג הוא בחי' אחור כי תכלית הידיעה לידע אשר לא ידעוך וכל מה שמשיג הוא רק בחי' אחור ופני לא יראו. אע"פ שכתוב פנים אל פנים דבר ה' עם משה מ"מ א"ם להשגה וצריך לבקש תמיד כי הכל רק התחלה. וז"ש אומרים וקדושים בכל יום יהללוך סלה. פי' שהקדושים מבקשים תמיד להללו ולשבחו יותר ויותר. וזה הרמז בפ' ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמור אתה החילות כו' . בעת ההוא רומז לעתיד כמ"ש ביום ההוא כו' בעת ההיא אביא אתכם כו' כי אז יהי' התגלות האלקות ועכ"ז יהי' הכל בחי' התחלה כמ"ש אתה החילות. וזה ג"כ בשירת הים שנאמר אז ישיר לשון עתיד כי כל זה הי' רק התחלה כי היו מצפים לשבח ולפאר יותר והיו מצפים לומר השירה הזאת בבחי' גדולה יתר שאת ויתר עז:

י״טא"י אז ישיר כו' . ונקדים לפרש הפסוק בתהלים. כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך כו' . פי' שהאדם צריך לתת שבח והודי' על זה גופא אשר זכה לזה שיהי' משבח ומפאר להבורא ב"ה כי החסד הזה גדול מכל החיים והחסדים אשר האדם זוכה שפתי ישבחונך. וזה ג"כ מ"ש טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו יודוך ה' כל מעשיך. פי' זה הרחמנות מכל מעשיו. יודוך כו' שנתן לאדם רשות להודות לו. וז"ש בברכת ברוך שאמר קודם פסוקי דזמרה. האל האב הרחמן המהולל בפה עמו. זה בחי' אב וקודם כל הרחמנות אשר הוא מהולל בפה עמו. אב הרחמן שמע קולנו כו' גם אחר פסוקי דזמרה מברכין ברכת ישתבח כנ"ל. וז"ש בתהלים ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד. כי כביכול הש"י מתרומם ומתגדל ע"י השירות ותשבחות שלו. וז"ש בתפלת מודים על חיינו המסורים בידך וכו' ועל כולם יתברך כו' ומסיים הטוב שמך ולך נאה להודות. ע"ז גופא ההודאה שאנו זוכים להודות. וכזה נשמע מפה קדוש הרב אדומ"ו מו"ה דוב בער ז"ל בפי' הפ' שוש אשיש בה' ותגל נפשי באלהי. שמזה שוש היינו שמחתי מה שאוכל אשיש בה' שאוכל להביא שמחה בהשי"ת ב"ה. וז"ש אשירה לה' כי גאה גאה. בזה הדבר בעצמו אמר שירה מה שהקב"ה נתגאה ומתרומם ע"י השירה כי זה חפצו ורצונו שאנחנו בנ"י ישבחוהו כמ"ש הרמב"ן בפ' בא עיקר תכלית כוונת הבריאה שיתקבצו בנ"י בבתי כנסיות ויאמרו אתה בוראנו ולך נאה להודות עכ"ל. וז"ש ובמקהלות רבבות עמך בנ"י כו' כי כן חובת כל היצורים כו' . ובזה פרשתי הכל יודוך וכו' מוציא חמה ממקומה כו' שאומר לחמה דום כדי לשמוע תהלות בנ"י. וז"ש אשירה לה' כי גאה גאה ע"י השירות ותשבחות שלנו זה גופא הוא חסד גדול חוץ מה שעשה עמנו ניסים סוס ורוכבו רמה בים. אך עוד יש מעלה גדולה ונפלאה מזה שיש כח באדם לעורר בדבריו הקדושים להיות אמרת ה' צרפתהו שכביכול הש"י יאמר עמו. כמ"ש בתד"א יחיד ששונה הקב"ה שונה כנגדו. וז"ש ויאמרו לאמור. שהקב"ה יאמר ג"כ השירה כמ"ש אמרת ה' צרפתהו כמבואר במ"א:

כ׳בגמ' מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה. הנ"ל דהנה אמנם אמיתית התיקון שיהי' לעתיד הוא שיחזרו וישובו כל הגוים אל הקדושה וכל הרע יתהפך לטוב וכמבואר זה בכתוב ונהרו אליו כל הגוים וכמוהו הרבה בנביאים. נמצא כי העלאת ניה"ק ע"י הריגה זו איננו העיקר. לכך כאשר אז טבעו המצרים בים עדיין לא נעשה התיקון לנכון לכן עדיין אינו הזמן לומר השירה הנכונה. וז"ש מעשי ידי טובעים בים ואין התיקון לנכון ואתם אומרים שירה. אבל לעתיד כי אז יהפוך אל עמים שפה ברורה יחד לקרא כולם בשם ה' אז יהי' הזמן הנכון לומר שירו לה' כל הארץ:

כ״אזה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו. פרש"י לא אני תחלת הקדושה אלא מוחזקת ועומדת לי הקדושה ואלהותו עלי מימי אבותי. הנראה לפרש בענין כוונת רש"י ז"ל דהנה אמנם כן בכל זכות או מעלה ומדריגה שהאדם זוכה ועולה בקדושה בעוה"ז צריך לשמור עמה דרך הענוה בעצמו לבלתי רום לבבו מאחיו ולבל יזוח דעתו עליו וצריך לומר בכל עת כמ"ש דוד המלך ע"ה מי אנכי ומי ביתי כי הבאתני עד הלום כי מה אני ומה חיי וכמבו' זה בספר תהלים בכ"מ וכמ"ש הוא על עצמו אחרי מי רודף מלך ישראל אחרי כלב מת אחרי פרעוש אחד כו' . והנה דוד משיח אלהי יעקב אעפ"י שידע וראה מאז כי ה' עמו בכל אשר הוא עושה והוא נגיד ומשיח ה' אעפ"כ הוא הי' נבזה בעיניו ונמאס כי אינו חשוב לכלום ובתום לבבו דבר את הדברים האלה באמת אל שאול. אמנם אמיתת הדברים שצריך האדם לשום אל לבו כשיזכה לאיזה מעלה ומדריגה כי אני אינני ראוי לכל זה ולא בזכותי כי אם בזכות אבותינו שהם פתחו לנו פתח וישרו לנו הדרך לעבודת ה' וכמ"ש ז"ל כל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אבותיו כו' ע"ש. וכן אמה"כ לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט מכל העמים פי' שאתם ממעטים עצמכם מכל העמים וכמ"ש רק באבותיך חשק ה' ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים. וז"ש אלהינו ואלהי אבותינו. מכח האלקות של אבותינו הוא אלהינו. אבל המתנשא ומתרומם בעצמו בהמעלה ומדריגה שזוכה בה הנה לבסוף נופל ויורד אין שיעור ח"ו כמ"ש יעלו שמים ירדו תהומות כי המתנשא עד שמים עי"כ ירדו עד תהומות כמבו' אצל נבוכדנצר שאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון. אך אל שאול תורד אל ירכתי בור כנ"ל. והנה זהו הי' ג"כ אצל פרעה שעשה עצמו אלוה כנ"ל. וז"ש בשירה אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים. פי' ע"י שבעת גדולתם הם עולין והתנשאו עד לרקיע עי"ז אח"כ ירדו עד התהום. והנה זה הענין שייך אצל כל אדם והחכם עיניו בראשו. וכן כל ענין גאולת מצרים הי' ג"כ ע"י מדת הענוה שהי' בבנ"י כמו שרמזו בנוסח התפלה בעזרת שאמר ממצרים גאלתנו כו' וים סוף להם בקעת כו' על זאת שבחו אהובים כו' שירות ותשבחות ברכות והודאות למלך אל חי וקים. ומתחיל להפסיק באמצע רם ונשא כו' משפיל גאים ומגביה שפלים. שכל זה אינו מענין גאולת מצרים עד אח"כ תהלות לאל עליון כו' שיש להבין ענין הפסק זה השבח לכאן. אבל הרמז בזה כנ"ל שע"י מדת הענוה שהיתה בהם נגאלו. וז"ש ממצרים גאלתנו וכו' וים סוף בקעת וידידים העברת. וכבר אמרו רז"ל שבשעת קריעת י"ס נתעלו ישראל עד אין שיעור עד שראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים עכ"ז לא זחה דעתם עליהם ונתנו ידידים זמירות שירות ותשבחות מתוך ענוה ושפלות רוח כי הש"י לבדו הוא רם ונשא והוא משפיל גאים ומגביה שפלים. ולכך הוא מוציא אסירים ופודה ענוים שמה שפדאם מפני היותם עטים ונמוכי רוח ומסיים ועונ"ה לעמו הוא אותיות ענו"ה והיא העומדת לישראל בעת שועם אליו. וכן ג"כ בערבית אומרים בוקע ים לפר משה זה אלי ענו ואמרו. שיל"ד מה שאמר בוקע ים לפני משה לבדו הלא כל ישראל היו עמו. אך הנה משה רבינו ע"ה הוא הי' היסוד המשובח במדת הענוה וממנו גתפשטה לכל ישראל כמו שמצינו שהתורה מספרת במעלת משרע"ה רק מה שהי' עניו כמ"ש והאיש משה עניו מאד כו' כי במקום גדולתו שם ענוותנותו כמו שראינו האות יו"ד בשם הוי' הוא היותר חשוב במעלתו והקוצו של יו"ד יותר גדול כמ"ש בגמ' לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד שהיא העיקר באות יו"ד. לזאת עיקר מעלתו של משרע"ה שהי' עניו מכל אדם. לכן קריעת י"ס שהי' ע"י בחי' ענוה אמר בוקע ים לפני משה בזכות הענוה ומזה נמשך לכל בנ"י זה אלי ענו ואמרו אעפ"י שזכו לראות ולרמז באצבע אעפ"כ ענ"ו היא הענוה שבתורה כתי' חסר שכל ישראל אמרו כן. [גם י"ל זה אלי ענו ואמרו. כי איננו באפשרי לקבל האדם עול מלכות שמים לומר זה אלי רק ע"י הענוה. ענ"ו ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד]. וז"ש במשה נטה ידך על הים פי' כחך על הים ובקעהו בזכות הענוה שלך יבקע הים. ועי"ז זכו ברי לקבל עליהם עול מלכות שמים כמ"ש ה' ימלוך לעולם ועד. אבל המתגאה אין אני והוא יכולין לדור כו' . ולזה אומרים קודם עמידת החפלה י"ח ועונה לעמו ישראל בעת שועם אליו עונה לשון ענוה כמ"ש בגמ' אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל רק במקום נמוך כמ"ש ממעמקים קראתיך כו' . פי' שיהי' שפל רוח בעצמו. וז"ש וכל קומה לפניך לבד תשתחוה. ולזה מצינו במשה דכתי' ואת שם האחד קרא אליעזר כי אלהי אבי בעזרי כו' שהי' מעורר זכותאבות. וז"שבמלחמת עמלק ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה. הם האבות הקדושים כמ"ש מגבעות אשורנו .וכן בקריעת י"ם היו מעוררים זכות אבות כמ"ש וירא ישראל. ואי' בזוה"ק ישראל סבא הוא יעקב אבינו ע"ה. וז"ש ונצעק אל ה' אלהי אבותינו וישמע ה' את קולנו. ר"ל שהם לא צעקו להושיעם בזכותם רק בזכות אבותם לכן וישמע ה' את קולנו. וכן וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב. פי' כשרצה הש"י לשמוע צעקתם הנה נתן בלבם להתפלל רק בזכות אבות אז ויזכור אלהים את בריתו אעפ"י שהיו בבנ"י אז נביאים וקדושים מ"מ לא תלו בזכות עצמם רק בזכות האבות כמ"ש ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו. ויוציאך בפניו בכוחו הגדול ממצרים. וזה הורה להם בתחלה מה שאמר ה' אלהי אבותיכם נראה אליכם. וז"ש אח"כ וירא אלהים את בנ"י וידע אלהים רק מה שהם ברי זה וידע אלהים זכות אבות כנ"ל. וז"ש ותרא את עני אבותינו במצרים ואת זעקתם שמעת על ים סוף. לפי פשוטו אין שייכות והבנה לדברים האלו. אך לפי הנ"ל הוא כך. ותרא את עני אבותינו לשון עניוות בתפלה שהיו מתפללים רק בזכות אבות יתקבל תפלתם ברצון. וזה שהשיב להם הש"י שיהיו נענים בזכות עצמם כמ"ש ואת זעקתם שמעת על ים סוף. כמ"ש בגמ' אצל חזקיה כל התולה בזכות עצמו תולים לו בזכות אבות וכל התולה בזכות אבות תולים לו בזכות עצמו ע"ש. וזה הרמז בדברי רש"י ז"ל לא אני תחלת הקדושה רק היא מימי אבותי כי אע"פ שאמרו והראו באצבע זהאלי וכו' מ"מ היתה בהם מדת ענוה שלא בזכותם היתה זאת רק שקדושת וזכות אבות גרמה להם זאת כנ"ל וזה הנרמז בגמ' זה אומר של אבותי וכו' והבן:

כ״בא"י זה אלי ואנוהו כו' . פרש"י אלהי אבי לא אני תחלת הקדושה אלא מוחזקת ועומדת לי הקדושה ואלקותו עלי מימי אבותי. הנה כבר נתבאר במ"א כי זהו מנת חלק אבותינו הקדושים בכל צדקתם ועבודתם להש"י להוריד ולהשאיר ברכה לזרעם אחריהם כיום הזה וכוונתם הי' מאז להיות בניהם אחריהם עובדים את ה' באהבה ויראה ובתמימות כמוהם אשר ע"כ יתארו בשם אבות להיותם נאמנים לתולדותם הבאים אחריהם מכחם. וע"כ הצדיקים הקדושים ההם בחייהם ובמותם לא נפרדו מזרעם אחריהם בכל דור וכח האב דבוק בבן לא נפרד ממנו גם עתה. א"כ כל עניני המצות ומעש"ט אשר בנ"י עושים שייך ומגיע לשורש נשמתם של אבותינו הקדושים ומיוחס להם לכך צריך האדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי להדבק בשורש האבות כנ"ל. וזש"א אלהינו ואלהי אבותינו האלקות מאבותינו נמשך לנו כן כל ענין כריתות ברית עם האבות הי' רק למען תת השפעות טובות לבנים כי כן מורה ענין הברית וכרות עמו הברית לתת ר"ל כל ענין הברית רק לתת כו' לכן נאמר וזכרתי להם ברית ראשונים כנ"ל. וכ"נ וארא אל האבות כו' ואזכור את בריתי כו' . ר"ל כבר הראיתי להאבות כל הטוב והשפעות טובות אשר יגיע לבנ"י זרע ברך ה' בשם אל שדי לכן ואזכור את בריתי. והנה כי כן כי כל הטובות אשר יגיע לעם בנ"י הם נוגעים אל האבות ומטובתם של הבנים מגיע שמחה להאבות אשר עמנו כהיום הזה משרשם. לכן רמזו בתפלת י"ח אתה גבור כו' מחיה מתים ורב להושיע. מכלכל חיים בחסד כו' סומך נופלים ורופא חולים כו' . לכאורה מה ענין סומך נופלים וכו' לענין מחי' מתים. אבל לפי דרכינו יאמר בזה שאתה גבור ובעל גבורות ונמתקין בשרשם ורב להושיע בזה מחי' מתים הם האבות ובמה שאתה מכלכל חיים בחסד וסומך נופלים בזה מקיים אמונתו לישיני עפר דמיכי חברון כמ"ש במ"א ע"פ כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו כו' למען הביא ה' על אברהם כי באמת הכל שב אל אברהם וכן ביעקב מה זרעו בחיים אף הוא בחיים כנ"ל. וז"ש ומשמחתך ששמחת בו ביעקב כי לו מגיע השמחה ואח"כ נאמר בפ' ק"ש שמע ישראל ישראל סבא ושמעו אל ישרא"ל אביכם. ונחזור לענין הנה בקריעת ים סוף לא הי' כל הגדולות והונראות רק זאת לבד להעביר את ישראל בחרבה כי לכאורה לא הי' ענין הכרחי כמבו' בספרים. אך באמת גבהו מחשבות ה' בענין קריעת י"ס וסודו ידוע להמשכילים כמבו' בזוה"ק בעתיקא תליא מלתא וכדי לדכאינן במיין עלאין בבחי' נחל קדומים לגוזר ים סוף לגזרים והעביר ישראל בתוכו כנודע בספרים. ע"כ כמוהו יעברו גאולים לעתיד כמ"ש והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים כי הוא ענין עבדות טהרה וקדושה לכן אחרי העבירם בים סוף נתקדשו ואמרו תיכף שירה ולא אמרו זאת אחר צאתם ממצרים. ולכן נאמר וירא ישראל ישראל סבא כנ"ל. וזה שפרש"י מוחזקת ועומדת היא הקדושה ואלקותו מימי אבותי כי אלקותו ועוצם הקדושה היא באה לי מכח חזקה זה היא של אבותי אשר השאירו אחריהם ברכה אתנו כנ"ל:

כ״גויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וכו' ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם כו' וילונו העם וכו' ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו ויאמר אם שמוע תשמע כו' כי אני ה' רופאך. הנראה לרמז בפסוקים הללו בלי שנאריך בדקדוקים. דהנה אמנם כן דרך הצדיקים אשר מעולם בהגיעם אל מדריגה העליונה ברוה"ק ובדביקות הש"י ב"ה הנה נותנים אל לבם אך להסתכל במה שיהי' לעתיד בדורות הבאים עם בנ"י כמו שמצינו זה באברהם אבינו ע"ה בברית בין הבתרים והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו וכן במשרע"ה אהי' אשר אהי' כמבו' בגמ' וכן לכל שאר הצדיקים הוא כן וכמו ביעקב קודם הסתלקותו כמבו' בכתוב וכן רשב"י כמבו' בזוה"ק וכ"ז הוא שנותנים אל לבם להעתיר אל ה' על בניהם להקל מהם עול הגלות ולהשיבם אל נוויהם בשלום. והנה גם כאן אחר שהגיעו ישראל בים אל המדריגה הגדולה ראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים הנה נתנו ג"כ אל לבם להסתכל על לעתיד. וזה הפי' ויסע משה את ושראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור מאי שור אסתכלותא ויבואו מרתה פי' רמז מרתה מר"ת ה' ראו והסתכלו הצער גלות השכינה מרת ה' תתאה כמ"ש והיא מר לה. וזהו בגלות נקרא מרתה והוא שרמוז ג"כ בגמ' גיטין דף נ"ו ע"א בלשון חכז"ל מרתא בת ביתוס עתירתא דירושלים שכל זה מרמז על השכינה מירושלים וזהו שדרתי' לשלוחא אייתי לי סמידא שהשכינה מבקשת להביא לה מנחת סלת שהם המצות ומעש"ט כראוי אדאזיל אזדבין כי אבד חסיד מן הארץ אייתי לי חיוורתא כו' עד אייתי קמחא דשערי עכ"פ מנחת שעורים וגם זה אינו בנמצא בעוה"ר כו' כל המעשה הזאת על השכינה כמבואר להמעיין שם ומ"ש ומתה רומז לנפילה כיל"ח. קרי עלה ריב"ז הרכה בך והענוגה הפסוק הזה מרמז על השכינה בסה"ק. והנה כעין זה עוד שם מעשה באשה אחת וצפנת בת פניאל שמה צפנת שהכל צופים ביפיה בת פניאל בתו של כה"ג גם זה רומז הכל על השכינה והיא בתו של כה"ג הוא אב"א יסד ברת"א שנתעלל בה שבאי כל הלילה שבעוה"ר ראתה גוים באו מקדשה כי ראו ערותה הלבישה ז' חלקים והוציאה למכרה השבעה חלקים הנה ידוע בלבושי שכינה היא מלכות. וכן שם הפשיטה ששה חלקים. והשביעי של מלכות קרעתו ונתפלשה באפר. הענין הזה יתבאר להמעיין בספרים בענין אורות השכינה כיל"ח. וזה שם כל הענין המעשה ע"ז הדרך ע"ש. והנה כן הוא ענין גלות השכינה בעוה"ר הוא בכל יום קללתו מרובה משל חבירו ר"ל כמבואר זה בתיקון שלשה משמורות ע"ש בפלגות לילא עאלת לגוי אתר דבית קודש קדשים אמת לי' דאתחריב ואסתאב אתר בית מותבא כו' ע"ש שיש להבין מה ראה חורבן הזה מחחדש בכל לילה הלא הבית הזה חרב מני אז זה אלף וכמה מאות שנה ומה נתחדש בכל לילה בכי' חדשה. אך הנה בעוה"ר עיקר טומאת המקדש וקדשיו וגלות השכינה הם העוונות והם שגרמו החורבן מאז בתחלה וכן בכל יום מתגברים יותר ר"ל וזה שצועקת השכינה בכל לילה יותר ובוכה ומיללת על זה בכי' חדשה שנתחדשו עתה עוונות חדשים שלא היו אתמול. וזהו חמת דאסתאב אתר בית מותבה נטמא טומאה חדשה ר"ל והיא גרם עיקר הפירוד וגלות השכינה כמ"ש כי אם עוונותיכם היו מבדילים כנ"ל. ולכן נאמר בכל לילה שני פעמים תנחומין כמ"ש שם כדין זמין קב"ה לגבה ונחים לה ומלל עמה כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש תקוה לאחריתך. ופעם שנית שם עוד עד דאומי לה דכתי' כה אמר ה' מנעי קולך מבכי. כי את זה לעומת זה ג"כ הנחמות מתחדשים בכל יום ויום יותר כי בהתיקון יתעלה ויתנשא הכל יותר לאין שיעור בכל יום ומדה טובה מרובה על מדת פורעניות כנ"ל. וז"ש נחמו נחמו עמי שני פעמים יאמר אלהיכם בכל לילה הוא כן ובכל לילה מתחדש הנחמה ומתגדל יותר מה שלא הי' הנחמה כזה ביום אתמול. וכמו שהחטא והטומאה מתרבה בכל לילה כנ"ל הנה לעומתו נתרבה הישועה והנחמה בכפליים יותר. והראי' מענין טומאת ימי לידה וימי טהרה לזכר ולנקבה שהטומאת לידה היא שבועיים הנה ג"כ ימי הטהרה בכפליים ששים יום וששת ימים כי כאשר הטומאה רבה בכפליים הנה לעומתו גם ימי הטהרה רבה בכפליים כנ"ל. נחזור לענינינו הנה זהו שכתוב ויצאו אל מדבר שור ויבאו מרתה כשהסתכלו באורך הזמן ראו באריכות הגלות ויבאו להסתכל בצער גלות השכינה שהיא מר"ת ה' כמ"ש בצרת"ה לי קראתי ויענני שהיא צר"ת ה' וכ"כ אל תקראן לי נעמ"י קראן לי מר"ה כי המר שדי לי מאד בחי' שדי הוא יסוד שאין יחוד כנ"ל. וז"ש ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם. פי' לא יכלו לסבול ולהבין ענין צער הגדול הזה איכה יהי' זה באפשר להיות לטובה כי בחי' מים הם חסדים. אך איכה אפשר שיהי' זה הכל חסדים וכמו שצעק הנביא אי' חסדיך הראשונים זכ"ר אדנ"י חרפת עבדך כו' כי החסדים בתוך הגלות המר הזה הם חסדים מכוסים אי אפשר להבינם כי מרים הם מבחוץ ולכך וילונו העם כו' ויצעק משה אל ה' ויורהו ה' עץ ר"ל הורה לו ה' דרך ועצה וישלך אל המים וימתקו המים שהם נראים מרים כי בתיקון מעט יהיו כולם חסדים גמורים. וזהו ויורהו ה' עץ בתיקון עץ הדעת ימתקו המים יתהפכו הכל לטובה ויתוודע הכל כי כך הי' צריך להיות. וזהו שם שם לו חק ומשפט ר"ל שם בהגלות ג"כ שם לו חק פרנסה כמ"ש ותתן טרף לביתה וחק לנערותי' ומשפט עמו כמ"ש שבטך ומשענתך המה ינחמוני שני הבחי' צריכין לנחמה. וזהו ושם נ"סה"ו הוא נ"ס ה"ו כי מתוך הצרה ימציאם פדות ורווחה יתירה יותר ויותר כי הכל לטובה. וזהו ויאמר אם שמוע תשמע כו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך. ר"ל אם תשמע בהתשובה ותיקון הנה לא אשים עוד עליך מחלה לא תצטרך עוד לגלות ויסורין ובחי' חסדים מכוסים כי אז ישפיע לך חסדים טובים ומגולים ואז תוודע כי אני ה' רופאיך. פי' גם היסורים והגלות שעברו עליך כולם היו אך רפואות וטובות לנפשך שהיו צריכין לך ואף אם נראו מרים הם חיים לנפשו כמו סמי הרפואה שנראים מרים להחולה והם חיים מרפא לנפש כי אני ה' רופאיך וחפץ להטיב לך כל הימים אמן: א"י ויבואו מרתה כו' ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם וכו' וימתקו המים. הנ"ל עפ"י מ"ש בתהלים קי"ט טוב אתה ומטיב למדני חוקיך. ע"ד שבארנו במ"א בעסק לימוד התורה שיהי' בכוחו להשפיע כל טוב לעולם. וז"ש כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה. פי' שיהי' בכח לימודו להוריד השפעות טובות בעולם. ולזה בכל יום אחר ברכת התורה אומרים יברכך כו' כי זהו עיקר הלימוד ואם לאו סופו בטילה. וז"ש דוד המע"ה טוב אתה ומטיב למדני חוקיך שיהי' לימודו בבחי' טוב ומטיב לאחריני. וז"פ והערב נא כו' את דברי תורתך לשון עריבות ומתיקות עם הבורא ב"ה כביכול כמ"ש כל הלומד תורה לשמה הקב"ה שונה כנגדו ואז הוא בחי' טוב ומטיב כנ"ל. ולזה כשבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה שהתורה נמשלה כמים. ויצעק אל ה' . פי' שצעקו אל הש"י שיעזור להם שימצאו טעם בלימודם. וז"ש אל ה' לצרף לימודם עמו כביכול ויורהו ה' עץ הוא הצי"ע כי על ידו יבא לתכלית לימוד לשמה להעלותו לרצון למעלה וע"י הצירוף שלהם למשרע"ה העלה לימודם למעלה. וימתקו המים מצאו טעם ודעת בלימוד' הנמשל' למים.וזה הענין שחייב האדם להקביל פני רבו ברגל כי גם עליית הרגל הוא התועלת להעלו' כל התו"מ שהיו בבחי' הרגליים ולא עלו למעל' לרצון עתה בהתקשר' עם הצדיק יעלה אותם עמו:

כ״דוילונו כל עדת בנ"י על משה ועל אהרן במדבר. יש לרמז טעם על הכתוב כאן וילינו ביו"ד והקרי וילונו בוי"ו. וכן בפ' קרח כתיב ג"כ ואהרן מה הוא כי תלינו עליו. דהנה זהו כח קדושת הצדיקים ורועי ישראל שעל ידיהם הנה בנ"י החוסים בצילם הם נשמרים כל הימים וכל הלילות מכל מקרה לא טהור ח"ו כמ"ש חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם הם הסובבים את היראים. וזה הי' בכח קדושת משרע"ה ואהרן הכהן שני השושבונין של בנ"י וכמבו' בפרקי דר"א פרק מ"א שכל הדור ההוא זכו להיות כמלאכי השרת שלא ראו טפת קרי מימיהם ורמה לא שלטה בם. וז"ש ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה. שלא הספיק בציקם של אבותינו להחמיץ כו' הכל רמז על ענין שמירת ברי"ק. וכ"ז הכל ע"י קדושת משרע"ה שהקריבם לפני הר סיני תורה צוה לנו משה והוריד לנו את המן מן השמים. ובקדושת המן נאמר לא הבאיש ורמה לא היתה בו כי נבלע הוא באיברים ולא יצא כלל ממנו לסט"א. מ"ן בגימ' צ' רמז לבחי' יסוד צדיק לכן האוכלי מן היו כולם צדיקים שלא הבאישו ורמה לא שלטה בהם. וכן אמרו שגם אשה נדה לא היתה בהם. וזה שצוה משה מלא העומר ממנו משמרת לדורותיכם. מל"א גימ' ע"ב עה"כ שהוא בחי' החסד כמ"ש חסד יסובבנהו עמר גימ' ש"י שיהיו נשמרים בבחי' המקיפים בקדושה בחסד עליון שלא יראו קרי ח"ו כנ"ל. וזהו למשמר"ת אותיות שמר מפסיק בין שתי אותיות מ"ת שלא יתקרבו. וזהו יהיו לדורותיכם שיהי' ביכולתם להפריד בין ב' האותיות ע"י שמירת הברית כנ"ל. וז"ש קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה' כי ע"י מל"א העמ"ר שהוא רומז לבחי' שמירת היסוד כמ"ש והוא בחי' צדיק גימ' מ"ן עי"ז הנח אותו לפני ה' יש בחי' נייחא לבחי' יסוד שלמעלה לפני ה' . וז"ש ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת העד"ת אותיות הדע"ת שהוא תיקון הדעת כיל"ח. וז"ש לעיל זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשותיכם איש לאשר באהלו תקחו כי ע"י המן היו מעלים ניה"ק כל איש לפי אכלו וכוונתו. וזהו עמר גימ' ש"י כנ"ל הם הני"ק שנפלו ע"י טפת קרי ר"ל היו מעלים אותם עד בחי' לגלגלת הוא בחי' כת"ר ובחי' חכמה הוא בחי' ש"י. וזהו עמ"ר לגלגלת מבחי' אב"א ולמעלה וע"ז נאמר מספר נפשותיכם שהני"ק הם בחי' מספר נפשות שלכם כנודע וז"ש איש לאשר באהלו תקחו כי ע"י עליות הני"ק הנה חוזרים הנשמות לבא בבחי' רחם דקדושה כמ"ש רחם ארחמנו. וכה"א וכל בכור אדם בבניך תפדה בכור הוא לשון מחשבה ואמה"כ כי תיקון פגם אדה"ר שהי' במחשבה הנה בבניך תפדה בבניך ממש אשר תוליד בקדושה תפדה את הני"ק שנפלו מאדה"ר. וז"ש אחר עליית הני"ק מבחי' מ"ן כנ"ל איש לאשר באהלו תקחו אוהל זה אשתו להשיבם אל הולדת הקדושה. ועל זה הענין רמז בתחלת הפרשה וילינו כל עד"ת בנ"י שהיו נשמרים בלינה כל בחי' היסוד עד"ת הוא בחי' הדעת של בנ"י שלא נפגמו בלילה וכ"ז ע"י משה ואהרן מכח קדושתם כנ"ל. וכן אמה"כ ונחנו מה כי תלינו עלינו ע"ד הנ"ל והבן. וז"פ הפ' עזרי מעם ה' כו' היינו הצי"ע שהוא דבוק בבורא ב"ה. וז"ש אל יתן למוט רגלך. רגלך רומז עד"ז כמ"ש ורגלי חסידיו ישמר כנודע. וזהו הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ה' ישמרך מכל רע בחי' רע מורה עד"ז. וכן כתי' שומר ה' את כל אוהביו. כל הוא בחי' היסוד כנודע. וזה כוונת ק"ש שעל המטה. פדית אותי ה' אל אמת. אות"י הוא בחי' היסוד אב"ק אל אמת הוא בחי' דכ"ר והבן:

כ״הויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. צל"ד למה נאמר מן השמים ולא נאמר משמים. וכ"כ הללו את ה' מן השמים. וכן בעקידה כתי' ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ג"כ תיבת מן צריך ביאור. גם כי הוא מיותר כי מי לא ידע בכל אלה שהמלאך הוא משמים. ובכמה מקומות כתי' מלאך ה' סתם וגם בסנה לא נאמר רק מלאך סתם. אכן כבר נודע כי דרך העבדות הנכון הוא בבחי' מ"ר לעולמות העליונים. וגם בהעליות מ"נ עצמו יש כמה בחי' ומדריגות כי יש בחי' גם באדם עצמו כמ"ש זכר ונקבה בראם וכן בי אדני ולמעלה ממנו שעולה מ"נ עד בחי' זו"נ ולמעלה ממנו שגורם מ"נ עד בחי' או"א ובחי' ארי"ך אי"ן ועתי"ק עד בחי' א"ם ב"ה כי ע"י מעשה התחתונים הנה כל העולמות הם מתעוררים בהעלאת מ"נ זה לזה עד למעלה למעלה כיל"ח. והנה בענין העקידה ע"י מעשה של א"א בהניסיון הזה באהבה וברצון הגדול הנה עי"כ התעורר כל העולמות העליונים שנעשו כולם בבחי' מ"נ זל"ז כנ"ל. ולכן כתיב ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים כלומר שנעשה היחוד למעלה ובא שפע הארה הגדולה אליו בבחי' מלאך ה' ע"י שהי' בבחי' מלאך מן השמים שהשמים ושמי השמים שהם העולמות העליוני' כיל"ח כולם נעשים בחי' מ"ן זל"ז כנ"ל. וכן אמר הללו את ה' מן השמים שהם העולמות העליוני' כולם נעשים מ"נ זל"ז ויהי' היחוד למעלה למעלה מן השמים ושמי השמים. והנה עד"ז רמוז כאן לחם מ"ן השמי"ם. כי בחי' המן בא מעולם העליון הגבוה מאד כמ"ש והמן כזרע ג"ד הוא לבן. מ"ן ר"ת "מיין "נוקבין ר"ל שהעלאת מ"נ הי' עד בחי' חיוורתא. וז"ש והמ"ן גרם היחוד למעלה עד שהי' כזרע ג"ד ר"ת "גומל "דלים שבא השפע לבחי' מלכות הנקראת בחי' דלה וזה הי' מעולם הלבן כנ"ל. וזש"א הוא הלחם אשר נתן לכם לאכלה בחי' הוא רומז על עלמא עלאה דאתכסיא שנקרא הוא כיל"ח ואמה"כ מבחי' הוא כתר עליון נתן ה' לכ"ם. גימ' צ' שהוא בחי' היסו"ד לאכלה לאכ"ל ה' שהוא באי' מלכות כנ"ל. וזש"א ויאמרו איש אל אחיו מ"ן הו"א כי לא ידעו מ"ה הו"א. כי הנה דור המדבר היו כולם צדיקים והעלו מ"נ עד בחי' הוא כתר עלאה כנ"ל. אבל הם תלאו כל אחד בחבירו וזה שאמרו איש אל אחיו שחבירו פעל כל זאת. וזפ"ה מן עד הוא כנ"ל כי לא ידעו מ"ה הו"א הוא העלאת בחי' זעיר שם מ"ה עד בחי' הו"א כנ"ל. וכן למעלה הי' ג"כ בחי' היחוד ופניהם איש אל אחיו כמו שהם הסתכלו איש אל אחיו כנ"ל. וז"ש הנני ממטיר לכם לחם מן השמים שהוא בחי' לחם שפע מהאור העליון שיהי' העלאת מ"נ השמים העליוני' כנ"ל והבן:

כ״וא"י הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. פי' שלא תצטרכו עוד לכסף וזהב. כי למעלה אמר ויסע משה את ישראל מים סוף ודרשו רז"ל הסיען בע"כ. וזהו לשון ביזת הים שהוא לשון בזיון בכסף כזה כמ"ש באברהם. ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן מתנות כל כסף וזהב שהי' לו מפרעה ומאבימלך הכל נתן להם שלא רצה ליהנות כלל ממנו כנ"ל:

כ״זא"י הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ולקטו דבר יום ביומו כו' . הנה יש להבין הלשון דבר יום ביומו מהו לשון דבר. גם מה שלא יכלו להותיר המן מיום לחבירו. אמנם הנה אמרו רז"ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן. ולהבין דבריהם בזה. נקדים עוד מאמרם לחם אבירים אכל איש זה משה יל"ד הלא כל ישראל אכלו המן ארבעים שנה. אכן הכוונה להם בזה דהנה הקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. פי' כל העולם נברא ע"י התורה וכן בכל יום מתחדשים הלכות בב"ד שלמעלה שבהם נברא ונתחדש העולם בכל יום מחדש ועיקר קיום העולם ע"י התורה ותלוי באותן החידושים שמודיעים אותם לבנ"י ולצדיקי הדור שהעולם קיים עליהם. והנה זה הי' ענין המן לחם מן השמים שהוא בא מאורות העליוני' וחיות האלקי שכל צבא מעלה ניזונים ממנו והוא לחם אבירים לחם המלאכים רק כשירד אח"כ נתגשם קצת ונעשה ממנו לחם לפי אכלו אולם הכל ע"י אור התורה העליונה אשר ממנו בא השפע והחיות לכל העולמות והנה כאשר ירד המן שהוא משפע אור התורה כשנתחדש ההלכה לצורך היום וזה לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן כי עם המן ירדה התורה לישראל אמנם הנה לכאו"א מבנ"י יש לו חלק בתורה כמ"ש ותן חלקנו בתורתך אבל למשרע"ה לו יתר שאת ויתר עז כי הוא דגל התורה כולה ולכך אמרו חכז"ל לחם אבירים אכל איש זה משה כי כן הוא לבדו השיג אור התורה העליונה מה שלא השיגו בנ"י זולתו. והנה זה ביאור הכתובים. הנני ממטיר לכם וכו' ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו. פי' לקטו מההלכות ואורות העליור' החדשים דבר יום ביומו כי בדבר ה' שמים נעשו ולכך לא יותירו ממנו עד בקר ליום חבירו כי אין לשנות החידושים מיום לחבירו. וז"ש למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. פי' אנסנו לישראל אם ילך המן בתורתי עם תורתי כי אם יזכו ירד ויתגלה להם שפע האורות מחדושי תורה שלמעלה. וז"פ והי' משנה על אשר ילקטו יום יום. משנה לשון משניות וזהו הרמז בגמ' שירד להם עם המן אבנים טובות ומרגליות הם דברי תורה ומרגלאן טבן דאורייתא. וז"ש איש לפי אכלו לקטו היינו לפי אכילתו ומדריגתו לקטו מאורות העליונים כי עיקר ושורש אכילתו הוא רק חיות האלקות אשר בתוך המאכל המן כנ"ל. וזה הטעם נכון מה שלא אמר להם משה מצות השבת מיד כמו שנצטווה כמבו' הקושי' בראשוני' ז"ל כי אחרי שירד המן להם עם התורה הי' סבור משרע"ה כי הם מעצמם ישיגו וידעו מצות השבת וז"ש להלן ראו כי ה' נתן לכם את השבת. הלא הי' לכם לראות בעין ע"י אכילת המן מצות שבת שנשתנה טעמו וריחו הי' לכם לטעום טעם התורה שירד ע"י אכילתו בקדושה יתירה בשבת כמ"ש ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו קדשו במן. והבן:

כ״חא"י ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים כו' ויאמר משה אליהם הוא הלחם כו' לקטו ממנו כו' . הנ"ל לבאר בפסוקים הללו עפ"י מ"ש במ"א בעניני ההשפעות בפרנסת בני אדם שצריך שמירה גדולה מאד לבל יהי' יניקת ההשפעה מסט"א ח"ו כי דבר זה הוא מטמטם לבו של אדם כמו סם המות ח"ו. וז"ש בין החי' הנאכלת ובין החי' אשר לא תאכל. וז"ש יעקב אבינו ע"ה על יוסף בנו חו' רעה אכלתהו טרוף טורף יוסף. שהי' דואג עד"ז לבל יהי' יניקתו ע"י חי' רעה רומז לסט"א טומאת מצרים. ופוק חזי מה עלתה בו כי לולא שהי' יעקב אבינו נהנה משפע מצרים לא היו בניו יורדים לגלות מצרים כלל. [כמ"ש בזוה"ק בפ' שמות דף ב' ]. וזה הרמז בגמ' קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף של אדם דייקא. פי' כשהשפעה באה ע"י אדם צריך שמירה גדולה כמו בקריעת י"ס שהי' הקטרוג הללו ע"ג כו' . ובזה פרשתי הפ' אמר אויב ארדוף כו' תמלאמו נפשי. שפרעה הי' רצונו לרדוף אותם בזה מכח ההשפעה שלו אחלק שלל תמלאמו נפשי לשון רצון ותאוה. להביא אותם לידי תאוות רעות ועי"ז אריק חרבי כו' . אולם ה' מפיר מחשבות ערומים כמ"ש נשפת ברוחך. פי' שהי' נוסף עליהם רוח טהרה וקדושה כדי שלא יוכל פרעה להביאם לידי תאוות רעות והיו בנ"י מלאים בקדושה וטהרה וכשזה קם זה נופל. וז"ש ואת עצמות יוסף אשר העלו בנ"י ממצרים כי יוסף הצדיק הוא הי' התיקון של חטא אדה"ר. עצמות אותיות עץ מות. ובכוחו הי' קריעת י"ס כידוע. ובזה יבואר הפסוקים הללו הנני ממטיר לכם לחם מן השמי' כי ההשפעו' הם לפי האתערו' דלתתא והיא בחי' מ"ן ולפי הידוע בברכת המוציא לחם מ"ן הארץ ר"ת מ"נ אך ירידת המן הי' ממקום גבוה מאד אשר גם השמים הי' כנגדו בבחי' מיין נוקבין ויצאו העם ולקטו. פי' שעכ"ז הי' צריכין להתעורר ג"כ למטה איש איש לפי מדרגתו וקדושתו כן הי' המן יורד אליו. וזה איש לפי אכלו לקטו. מספר נפשותיכם עומר לגלגלת כי ע"י אכילת האדם בקדושה הוא מתקן הגלגולים שבמאכל הזה. ויאמר משה אליהם הוא הלחם. ע"ד מ"ש לעיל בפ' בא אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. רמז לעולם הנסתר מעין כל חי נקרא הו"א כמ"ש ממקומו הוא יפן ברחמים. אשר יאכל לכל נפש כשאדם מתנהג בקדושה ואינו חפץ להתענג בתענוגים רק להחיות את נפשו כמ"ש הלל שהולך לגמול חסד עם נפשו. לאדם כזה הש"י בעצמו מכין פרנסתו וזה הוא לבדו יעשה לכם ולא לעובדי כוכבים לא יבוזו זרים יגיעו וז"ש משה הוא הלחם כמ"ש אתה הו"א הה' קודם רומז לעולם הנסתר. לחם גימ' ע"ח רמז לג' הויות הקדושות נגד שפע בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא. מזל"א עולה ע"ח וז"ש תערוך לפני שלחן נגד צוררי. כשהקב"ה בעצמו ממציא לו השפעתו לא ישלטו זרים וזה נגד צוררי. וז"ש בנ"י מן הוא כי לא ידעו מה הוא רמז כנ"ל בחי' מיין נוקבין כי לא ידעו מה הוא שלא השיגו עד עתה בחי' מעלות העולם הנקרא הוא. וז"ש להלן ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן למשמרת לדורותיכם. לפי הנ"ל שכח המן הי' לפי הכנת ומדריגת הקדושה אשר בכל איש ואיש לפי אכלו לקטו. ממילא משה רבינו ע"ה שהוא הי' בקדושה גדולה ויתירה מאד כתיב בו לחם אבירים אכל איש זה משה אשר חלקו במן הי' בו קדושה יתירה כמו מלאכי השרת. והוא זכה וזיכה את הרבים כמ"ש מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' . לכן בעוצם קדושתו עמד על כל ברי שיהיו משומרים מכל פגם כל ארבעים שנה כמ"ש ורגלך לא בצקה כו' כמבואר בכתבי האר"י ז"ל שזה רמז לשמירת הברית כמ"ש לעיל בפ' וילונו כל עדת בנ"י שהלינה הי' בקדושה מפחד בלילות. וכמ"ש במשנה ולמה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה כי בחצי לילה ראשונה צריך שמירה מאד וזה ענין ק"ש עד חצות כי מחצי לילה ואילך אינו צריך עוד לזה. וז"ש ויניחהו אהרן לפני העדו"ת למשמרת לשון דע"ת שיהי' שמירה לבחי' הדעת לדורותיכם. כמ"ש בברהמ"ז שתהא למשמרת שלום בחי' היסוד נקרא שלום במ"ש ויבא יעקב שלם שלם בגופו רמז להנ"ל ה' ברחמיו יגן עלינו ויפרוס עלינו סוכת שלו' אמן:

כ״טראו כי ה' נתן לכם השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים. יש להבין ענין הדבור שאמה"כ ראו מה הראי' השייך בזה. גם מה חדש עתה באזהרה זו הלא כבר אמר להם למעלה ככתוב. אכן מה שנ"ל בזה. דהנה מבואר בגמ' מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה. הכוונה בזה על נשמת הצדיקים שהם גנוזים באוצר העליון ונשמת הצדיק הוא מתנה טובה לעוה"ז ושבת שמה כי הצדיק נקרא שבת. וז"ש גנזו לצדיקים לע"ל פי' שגנז את נשמת הצדיק להיות עתידים לבא בכל דור ודור להטיב לישראל והן המה בחי' אור הגנוז כמ"ש במ"א. אולם הנה יש ב' בחי' בהצדיקים. יש בחי' צדיק אשר בא לעוה"ז רקל למד תורה ומצות לבנ"י ולהורות להם דרך היראה והעבודה להש"י. ויש בחי' צי"ע שהוא הצנור ויסוד המשפיע כל טוב לעוה"ז לבנ"י כמו יוסף הצדיק כמ"ש וישלחני אלהים לפניכם כלומר מה ששלחני האלהים בעוה"ז הוא לפניכם עבור טובתכם להחיות עם רב כמבו' בכתוב. וכן מרומז בכתוב ויאמר ישראל אל יוסף רומז על בחי' ישראל שלמעלה אל בחי' יוסף רומז ליסוד הלא אחיך רועים בשכ"ם כמ"ש במ"א. לכה ואשלחך אליהם פי' אשלח אותך לעוה"ז להשפועם כ"ט כמ"ש לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר פי' להמתיק הדינין דיבור לשון קשה כמ"ש ואת הדבר הקשה. ותשיב אותם להעלות ולהמתיק הדינין בשרשן. אמנם בחי' משרע"ה אעפ"י שהוא הי' דגל התורה הנה הוא הי' כלול משני הבחי' הצדיקים הנ"ל כמ"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו. פי' עצמיות וכוחו של יוסף לקח עמו להיות משפיע ולהמתיק הדינין כמ"ש כל דבר הקשה יביאון אל משה. וכן כי יהי' להם דבר בא אלי. וכ"נ וישב משה את דברי העם אל ה' . פי' שהעלה בחי' הדינין למעלה ע"י מס"נ שרצה לשוב ולמסור נפשו עבור בנ"י כנ"ל. והנה כן הוא אומר וישב משה אל ה' ויאחר למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה. כי הנה מבו' בזוה"ק בפ' זו כי ענין השליחות של נשמת משרע"ה היקרה לעוה"ז הי' עבור ב' ענינים אחתלתת התורה לישראל. והשנית לעשות אותות ומופתים בפרעה וז"ל דא הוא דזמין לנחתא בין בני נשא וזמינא אורייתא גניזא דגניזין לאתמסרא על ידוהי וכו' ע"ש באורך עוד והיא יהיבת לי' מתנין זייונין לאלקאה לפרעה ולכל ארעא ע"ש. הנה זה שאמר וישב משה אל ה' שרצה לשוב למעלה כשראה שלא הועילה דבריו לפרעה וזה שצעק למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני כלל לעוה"ז הלא רק בעבור זה באתי לכאן. וזש"א ומא"ז רומז לעולם הבינה שהיא השמינית גימ' א"ז ואמר הלא מה שמבחי' הבינה באתי לעוה"ז הוא רק עבור ב' הענינים. האחת אל פרעה כמ"ש בזוה"ק והשנית לדבר בשמך תורה ומצות ועתה כי דברי לא הועילו ואינם נשמעים הרע לעם הזה כי לא אוכל להועיל ולמה זה שלחתני לעוה"ז כלל. ועל ב' הענינים הנ"ל של משרע"ה סיים התורה בשבחו שאמה"כ ולא קם עוד בישראל נביא כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים וכו' לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארמ"צ לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. לכאורה ב' הפסוקים האלו אין להם ביאור. אך הוא הדבר אשר בארנו המובא בזוה"ק הנ"ל שהכתוב מספר בשבחו של משרע"ה שתיקן ועשה כל מה שנשלח לעוה"ז. האחת אשר שלחו ה' לעשות אותות ומופתים לפרעה ולכל עבדיו והשרת אשר שלחו ה' לכל היד החזקה ולכל המורא הגדול זה גילוי שכינה במעמד הרוחני על הר סיני שנאמר שם לעיני כל ישראל כמ"ש וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. ובכן הנה ב' הבחי' הצדיקים האלו שבארנו שניהם כאחד טובים לישראל שהם בחי' שמור וזכור בדבור אחד. כי כן יוסף הוא בחי' יום הששי ומשה הוא בחי' השבת כיל"ח ישמח משה במתנת חלקו. וזה ביום הששי והכינו את אשר יביאו בחי' היסוד מכין לשבת. וזה שנאמר ביוסף וטבוח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרי"ם ובגמ' מוכח מזה הכנה לשבת. וז"ש בצהרי"ם גימ' במשה לכן אתי יאכלו האנשים מבחי' יסוד כנ"ל. וז"ש והכינו את המנחה עד בא יוסף בצהרי"ם הוא עם מש"ה כי יוסף ומשה הם כאחד כמ"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו והוא בבחי' כליל תפאר"ת בווי"ן תתקטר. וזה כי שמעו כי שם יאכלו לחם ב"פ לח"ם עולה גי' יוסף. וזהו סמיכת יום הששי ויכולו השמים בחי' יוסף לבחי' משה. וזה ענין תוספות שבת יוסף בחי' מוסף כיל"ח. וזהו איכה תרעה איכה תרביץ בצהרי"ם שלמה אהי' כעוטי' על עדרי חביריך. כי שאל איכה תרעה בהגלות איכה תרביץ. ומשיב בצהרי"ם בבחי' מש"ה כי אתפשטותי' בכל דרא. וזהו שלמ"ה אותיות למש"ה אהי' כמ"ש כי אהי' עמך. וכן משה נקרא בחי' צהרי"ם כי פני משה כפני חמה כיל"ח. ומעתה נחזור לביאור הכ' זה שאמר ראו כי ה' נתן לכם השבת כמ"ש כי נותן לכם מתנה טובה נשמת הצדיק ושבת שמה ע"כ הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים בחי' יוסף המשיך ב"פ לחם גימ' יוסף וזה נותן לכם בהכנת השבת כנ"ל. והבן:

ל׳ויאמר משה ואהרן אל בנ"י ערב וידעתם כו' ובקר וראיתם כו' בשמעו את תלונותיכם על ה' . הנ"ל לרמז בזה באריכות לשון הכתוב הזה על סדר תיקון חצות. כי הנה כל הירא ומר לבב על צער גלות השכינה הנה צריך לקום ולהתעודד לשתף עצמו על צערהגלות הזה כמבו' בכל הספרים והאיש אשר כיוון לבו באמת בזה הנה השכינה היא בעזרו להושיעו אח"כ בחסד בקר בהשפעות טובות ורפואות כמבו' בזוה"ק בכ"מ ע"ש באורך. וז"ש כל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד משוך עליו ביום וז"ש הכתוב ה' אלהי ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך ר"ל ה' אלהי הוא ישועתי ביום ע"י כי צעקתי בלילה נגדך על צער השכינה שהיא בגלות כיל"ח. וז"ש אתהלך בלחץ אויב שלח אורך ואמתך המה ינחוני כו' ר"ל כאשר אתהלך בלחץ על השכינה כי גבר אויב עי"כ שלח אורך ואמתך המה ינחוני אל שמחת גילי כו' . וז"ש בגמ' אר"א מיום שחרב בהמ"ק ננעלו שערי תפלה אבל שערי דמעות לא ננעלו. ולכאו' קשה להבין האם מיום שחרב בהמ"ק חלילה לא נתקבל שום תפלה ח"ו. אך הענין הוא כי לעולם צריך להתפלל תחלה על גלות השכינה כמבו' ועי"כ ממילא אח"כ נמשך עליו השפעות טובות וחסד בקר כנ"ל. וז"ש ננעלו שערי תפלה ר"ל שאין להתפלל על צרכי עוה"ז לבד זולת על צער גלות השכינה ואז היא תפלה נכונה כי השכינה נקראת תפלה כמ"ש ואני תפלה. וזה שערי דמעות לא ננעלו שצריך לבכות ולקונן בדמעות שליש על אורך הגלות הזה עי"כ ממילא נמשך השפעות טובות בעולם. וז"ש בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע כ"ט בשמוע ה' כו' אשר אתם מלינים עליו. ר"ל כאשר ישמע כי עיקר תלונותיכם הוא רק עליו דהיינו על צער השכינ' עי"כ כאשר יתעורר לכם הרחמנו' על צער השכינה כן השי"ת ירחם עליכם ויתן לכם שביעה וכ"ט. וזה ג"כ פי' הכתוב ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארמ"צ שיהי' לכם הבנה וידיעה כי ה' הוציא אתכם ועתה הנה כביכול בגלות. אז עי"כ ובקר וראיתם את כבוד ה' יהי' לכם התגלות האלקות והישועות בחסד בקר כנ"ל כמ"ש בקר אערך לך ואצפה וזה יהי' בשמעו את תלונותיכם על ה' ולכבודו שימלא מהרה כבודו את כל הארץ בב"א:

ל״אא"י ויאמר משה אל בנ"י ערב וידעתם כו' בקר וראיתם את כבוד ה' בשמעו את תלונותיכם על ה' ונחנו מה כי תלינו עלינו. הנה יש להבין במעלת התלונה הזאת שלא כעס עליהם הקב"ה יותר מכל התלונות וכמו שמצינו במרה שנאמר ושם נסהו. וכן לקמן אצל המים ששאלו כהוגן ועכ"ז כעס משה ונא' שם ויקרא שם המקום מסה ומריבה כו' וכאן הוא בהיפך שלא כעס עליהם ועוד קרבם אחר התלונה באהבה ואמר להם קרבו לפני ה' כי שמע את תלונותיכם. וכבר עמד בזה הרמב"ן ז"ל ע"ש. וגם כי הקב"ה בעצמו אמר למשה שמעתי את תלונות בנ"י אמור להם כו' וגם למה במקום הזה אמר להם ונחנו מה כי תלינו עלינו מה שלא אמר כן בשאר התלונות. אכן לישב קושיו' הראשונות עפ"י הידוע בדרך התפלה אשר האדם ישפוך שיחו בכל עניניו בצרכי בני חיי ומזוני לא ישים עיקר תפלתו עבור צרכי עצמו לבד רק על כללות בנ"י ואז יהיה נענה תחלה. והנה הכוונה הזו הנכונה היא שמצינו בענין התלונה הזאת במן בזה ולא בזולתו.כי זהו שאמרו כאן כי הוצאת' אותנו כו' להמית את כל הקהל הזה ברעב. כי רק מתה בקשו על כלל ישראל. אבל במים אמרו בתלונת' להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא. שמו מגמתם לצורך עצמם ובניהם לבד לכן כעם עליהם משה. וז"ש ויקרא שם המקום מסה ומריבה כו' וכן במתאונני' כתיב וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו איש לפתח אהלו לבד ולא על זולתו לכן אמר להם משה מאין לי בשר כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה. פי' אחרי כל מבוקשו רק עבור נפשו וב"ב לבד תנה לנו בשר ולא בקשו עבור כלל ישראל. באופן הזה אין לי בשר לתת לכל אחד ואחד. אכן כל מבקש ה' צריך לכלול תפלתו בתוך קהל כלל בנ"י להתפלל על חבירו אז תקרא וה' יענה. והבן. אכן משה רבינו ע"ה הורה להם עוד מעלה יתירה בענין התפלה לשום מגמתם רק על מה שנוגע למעלה לכבוד הבורא ב"ה. והענין הוא כפי שאמרו רז"ל כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו שנאמר והיה שדי בצריך וכסף תועפת לך. וכן הוא בכל צער ודוחק אשר מגיע לאדם צריך לדעת כי הדבר נוגע למעלה כמ"ש בגמ' בזמן שהאדם מצטער השכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי הנה לכך שוב כשמבקש על הישוע' והרווחה מתוך הדוחק צריך לשום אל לבו לבקש העיקר על צער השכינה אשר עמו בצרה כביכול להושיע לה (וכן הוא במהרש"א) וכמ"ש בזה בזוה"ק בפסוק שומר מה מליל ע"ש שבקין צערא דלהון ותבעין על מטרוניתא ע"ש. ועי"כ באה הישועה במהרה כי לה' הישועה ואח"כ על עמך ברכתך סלה כמ"ש במ"א. וזה המשתף שם שמים בצערו להתפלל על כבוד הבורא ב"ה שיתגדל במהרה כופלין לו פרנסתו כי עי"כ באה אליו הברכה בכפליים מצד השכינה מקור הברכה כנ"ל. והנה זה הדבר שהיה גם כן בכוונת בנ"י בתלונה הזאת שהם לא נתגו על לבם לבקש לחם לפי הטף להשביע נפשם כדרך כל הארץ. אכן כוונו לדבר אחר מה שנוגע למעלה כבוד הבורא ב"ה בל יהיה חילול השם וזה שכוונו לומר אם ח"ו ימות כל הקהל הזה ברעב במדבר איפא יהיה כבוד משה ואהרן שהוציא אותם מארץ מצרים ואיה כבוד הבורא שהוציא אותם משם. וכדרך שאמר משה למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם כו' וז"ש וילונו כל עדת בנ"י על משה ועל אהרן נצטערו על כבוד משה ואהרן כאשר הם ישארו לבדם חלילה במדבר איך ישאו פניהם לכן היה טוב יותר מותנו בארמ"צ טרם באו לכלל זה מה יאמרו הבריות כי הוצאתם אל המדבר הזה להמית כל הקהל ברעב. והנה זה שאמרו להם משה ואהרן ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארמ"צ. ר"ל מה לכם להצטער כל כך על כבודנו לאמר כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה הלא ה' הוא המוציא אתכם מארמ"צ ויאות לכם לבקש כבוד ה' להצטער על כבודו ית"ש ותפסו העיקר אבל נחנו מה כי תחוסו על כבודנו טוב לכם לבקש על כבודו כמ"ש בשמעו את תלונותיכם על ה' כמ"ש ותתפלל חנה על ה' . פי' על כבוד הש"י. וזה שהורה להם משה לכוון בתפלתם בלתי לה' לבדו כמ"ש בתת ה' לכם בשר לאכול כו' בשמעו את תלונותיכם על ה' . כאשר יהיה תפלתכם על כבוד הבורא ב"ה אז תיכף יושיע אתכם. וזה היה מגודל הצדקות והענווה של משרע"ה ואהרן הכהן שני שושבונין של בנ"י הורו להם הדרך הטוב להטיב להם כל הימים בתפלתם כמ"ש דאל"כ מה זה שאמרו לא עלינו תלונותיכם כי על ה' וכי חפץ היה משרע"ה ואהרן להצדיק נפשם נגד בנ"י ולהסב מעליה' התלונה על הש"י כביכול והלא זה יהיה יותר קשה לבנ"י שיהי' תלונתם על הש"י מעל משה ואהרן ויותר טוב היה לקבל עליהם התלונה ולחוס על כבוד הבורא ב"ה. אכן כמ"ש הנה נכון כי זה עצת משה ואהרן ע"ה לטוב להם לבנ"י. וז"ש קרבו לפני ה' כי שמע את תלונותיכם כי באמת תלונותיכם טובה לפני ה' והנכם שואלים כהוגן ומדעת והוא שאמה"כ לעיל וילונו כל עדת ובשאר התלונות לא נאמר עדת. אכן לצד שהי' הכוונה בתלונה הזאת נעלה לפני ה' מאד לכן תארם בשם עד"ת בנ"י לשון דעת שהיה בהם דעת קדושים וכוונה טובה בהתלונה הזאת כנ"ל אבל בשאר התלונו' לא נאמר רק וילונו העם וכיוצא כי לא היו בבחינת הדעת ותבונה שצריך לכוון בזה לכן כעס עליהם משה כנ"ל. וז"ש קרבו לפני ה' כי שמע כו' . פי' התפלה הזאת קרובה לפני ה' לשמוע לכם. וע"ז השיב הש"י שמעתי את תלונות בנ"י אמור אליהם כו' . כמ"ש בפ' הקודמת כי משה אמר להם ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. פי' שלא תתפללו עבור עצמיכם על צרכיכם רק על כבודו ית"ש ולזה השיב הש"י למשה מה תצעק אלי מה שנוגע לכבודי דבר אל בנ"י כי זה כבודו ית"ש לראות בטובת בנ"י ובישועתם. וזש"א ובקר וראיתם את כבוד ה' בשמעו את תלונותיכם עפמ"ש כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה. עפ"י דברי הזוה"ק פ' בשלח דף נ"ה ע"ב קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו מאין צופיך אלא אינון דמצפין אימתי ירחם קב"ה למבני ביתיה ישאו קול מבעיא לי' אלא כל בר נש דבכי ומצפה וארים קליה על חורבן ביתיה דקב"ה יחדיו ירננו וזכי למחמי ליה בישובא בחדותא וכו' . ובזה פרשתי הפ' לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד עפ"י מ"ש כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה. וז"פ כלתה לתשועתך נפשי לשון כלות הנפש וזה ג"כ לכל תכלה ראיתי קץ מחמת שכלתה נפשי וצפיתי לישועת ה' לכן ראיתי תיכף הקץ ישועה שיהיה לע"ל. וז"ש ובקר וראיתם כבוד ה' . כי הגאולה נקרא בקר כמ"ש אתא בקר. וכאשר האדם מצפה על הגאולה רואה תיכף כמ"ש וראו כל בשר יחדו אמן:

ל״בותעל שכבת הטל. הנ"ל דהנה כתיב שראשי נמלא טל שיש שם מ"ה ובגלות הנה נפרדה הה' האחרונה ונשאר אותיות ט"ל. ולזה כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו. וזהו האמור בגלו' שראשי נמלא טל ומצפה להורידו לה' האחרונה לעשות היחוד ועי"כ יבא כ"ט לבנ"י. והנה שכבת רומז ליחוד כמ"ש בשלום יחדו אשכבה ואישן כמ"ש בזוה"ק על וישכב במקום ההוא ע"ש וז"ש שכבת הטל סביב למחנה ע"ד שכתוב חונה מלאך ה' סביב ליראיו. וזה ותעל שכבת הטל שבכל לילה הוא יחוד חדש ושלם ע"י שעלה מ"נ חדשים מהצדיקים שלמטה לשם מ"ה גימ' הטל עה"כ. והבן:

ל״געבור לפני העם וקח אתך מזקני ישראל. כבר בארנו מ"ש שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך רומז על החסדים הראשונים ג' ראשונות קודם ז' ספירות כמ"ש איה חסדיך הראשונים. וזש"א שאל אביך. כי ענין בחי' אב ואם יכול ג"כ להיות בחי' התעוררת הדינים ח"ו כמ"ש ותפסו בו אביו ואמו ואמרו בננו זה כו' אבל בחי' הזקנה הוא זקן מלא רחמים כמ"ש לית בסבא טעמא ואין לשאול כלל מפני מה מטיב עמו כי אפי' אינו הגון ואינו כדאי. וז"ש נודע בשערים בעלה בשבת"ו עם זקני ארץ. רמז ליום השבת בחי' עתיקא קדישא שנתעורר עולם הזקן כנ"ל. וזה נודע בשערים שערי"ם גימ' כת"ר בשבת"ו אותיות שב"ת בעתיקא תליא. וז"ש ג"כ כאן עבור לפני העם. כמ"ש ויעבר ה' על פניו לעורר חסד עליון כמ"ש וקח אתך מזקני ישראל לעורר עולם הזקן מלא רחמים כנ"ל:

ל״דא"י עבור לפני העם כו' . יש להבין מ"ש בלשון עבור ולא נאמר לך לפני העם. אך הנה כתיב ה' אלהיך הוא העובר לפניך הוא ישמיד את הגוים האלה לפניך. כי הש"י ב"ה הוא עובר על פשע עם בנ"י ואינו משלם להם כפעלם וכמעשי ידיהם. אבל הוא ישמיד כו' כי ישלם להם כפעלם וכמדתם. וכן אחר שאמר משה לפני ה' עוד מעט וסקלוני. א"ל הש"י עבור לפני העם ואל ירע בעיניך עליהם וקח אתך מזקני העם לעורר עליהם בחי' הזקנה מי"ג מדות הרחמים. ויעש כן משה לעיני זקני העם. בחי' עין מבואר בזוה"ק עינא פקיחא עין טובה. עיני ה' אל צדיקים תרין עיינין. הנה עין ה' אל יראיו עין חד בחינת הרחמים הפשוטים העליונים בלי שום דין כלל. וז"ש כי עין בעין נראה אתה ה' . והבן:

ל״הכתוב זאת זכרון בספר כו' כי מחה אמחה את זכר עמלק כו' . הנראה לרמז בזה עפ"י מ"ש זה ספר תולדות אדם. ר"ל כי תולדות האדם הוא כמו ספר. וזהו הספר דברי הימים אשר נקראים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהאדם צריך לעיין בכל דרכיו ותולדות ימי חייו לבל ימצא בהם שום שמץ פסול שיעלו כולם לנכון בתשובה ומעש"ט. וז"ש חכז"ל ברמז המשהה ספר שאינו מוגה בתוך ביתו עובר משום אל תשכן באהלך עולה. ספר שאינו מוגה הוא האדם בעצמו כי כן הוא על לימוד התורה צריך האדם להתעורר בתשובה ע"י חטאיו שעשה כל הימים כמ"ש בזוה"ק ע"פ או הודע אליו חטאתו מאן דקאים בלילה למלעי באורייתא אורייתא קא מודעת ליה חוביה כו' והוא לא אנשי ליה ותב בתיובתא קמי מאריה כו' ע"ש. וז"פ המשהה ספר שאינו מוגה שהאדם אינו מגיה את עצמו על כל דרכיו לשוב בתשובה עובר על בל תשכן באהלך עולה וע"ז כתיב והגית בו יומם ולילה שצריך להגיה בעצמו תמיד ופסול הנמצא בסוף הספר נפסל ג"כ כל הספר כן הוא ג"כ ספר תולדות האדם. אשרי זקנותינו שלא ביישה את ילדותינו. וז"ש אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה ר"ל כאשר האדם אומר ועושה עם הספר שלו שיהיה כשר ישיב מחשבתו הרעה הש"י יעזור לו ג"כ לבטל כל המחשבות רעות. וז"ש כתוב זא"ת זכרון הוא רמוז זו"נ בספר הוא הספר תולדות שלך עי"כ מחה אמחה את זכר עמלק מה שהוא מזכירך במחשבות זרות כנ"ל: