תפארת שלמה, על התורה, מקץTiferet Shlomo, on Torah, Miketz

א׳(מכתי"ק)
ויהי מקץ שנתים ימים. דהנה כתיב קנאת ה' צבאות תעשה זאת. הפי' הוא דהנה יש צדיקים שהם נקראים מקנאים לה' צבאות שכל ימיהם הם הולכים במס"נ עבור כבוד הש"י שיתגדל ויתקדש שמו הגדול לכן הם מקנאים על הרשעים עוברי רצונו ית"ש כמבואר ענין הזה אצל פנחס בקנאו את קנאתי בתוכם. וכמו זה היה ענין יצחק אבינו ע"ה. פינחס עם יו"ד גימט' יצחק כי הנה ב' הצדיקים הללו היו ממאסים בחיי עוה"ז מפני צער גלות השכינ' כמ"ש ותקצר נפשו בעמל ישראל. כן יש צדיקים שרוצים להסתלק מן העולם כדי שלא יראו גודל צער הגלות של בנ"י וגלות השבינה וזהו עבדות של יצח"ק אותיות ק"ץ. ח"י שהיה קץ בחייו. וז"ש באליהו הנביא שהיה בו נשמת פנחס נאמר בו וישאל את נפשו למות כו' לא טוב אנכי מאבותי. קנא קנאתי לה' צבאות כו':

ב׳והנה יוסף בגימ' קנאה היה ג"כ בבחי' קנאה כנ"ל. וכן רבקה אמרה ג"כ קצתי בחיי כו' אם לוקח יעקב אשה מבנות ח"ת. היינו אם תרד ההשפעה של היסודות לבנות ח"ת הוא הסט"א למה לי חיים. שיצחק ורבקה שניהם היו בבחי' קנאה כנ"ל במס"נ. לכן כתיב ג"כ כאן אצל יוסף ויהי מקץ כו' שהיה ג"כ בבחי' קנאה ומס"נ נרמז בו ג"כ אותיות ק"ץ. בבחי' יצחק ק"ץ ח"י. וזהו שאמר הכתוב קנאת ה' צבאות תעשה זאת. זאת היא השכינה ומי שהוא בבחינת קנאה לה' צבאות. עושה התיקון בשכינה הנקראת זאת. כמבואר במ"א כי עיקר תיקון השכינה להעלותה ולגמור היחוד הוא ע"י הצדיקים שהולכים במס"נ עבור כבודו ית"ש כנ"ל. והבן:

ג׳א"י ויהי מקץ כו'. ופרש"י כל לשון קץ סוף הוא. הנ"ל לרמז בדרך הנ"ל אצל יצחק ורבקה שנא' לשון קצתי בחיי. וכאשר נרמז באותיות יצחק ק"ץ א"י כי היו תמיד במס"נ כאשר ראו שפלות הדור שהיו מכעיסים הבורא ב"ה כמ"ש ותהיין מורת רוח ליצחק ולרבקה. וכל מגמתם היה על כבוד הבורא שיתגדל ויתקדש שמו הגדול ויכירו וידעו כו' ויקבלו כולם את עול מלכותו. וז"ש ג"כ באברהם אבינו לך לך כו' אל הארץ אשר אראך. פי' שהיה מראה לו שפלות הדור שהם מכעיסים הבורא ב"ה ועוברים על רצונו. ולזה אמר לו לזרעך נתתי את הארץ הזאת. הוא קיום הבטח' הגאולה העתידה ב"ב. אז היה שמח בישועת ה' שיהיה במהרה. כמ"ש דוד המלך ע"ה יערב עליו שיחי אנכי אשמח בה'. שאביא השמחה בהבורא ב"ה כמבואר במ"א. וזה הרמז ג"כ בתיבת יצחק ק"ץ ח"י כי היה תמיד במס"נ על כבוד הבורא ב"ה. אך זה היה כל חיותו שהיה יודע כי בזמן הגאולה יהיה צדיק ונושע ותגלה כבוד מלכותו ית"ש. לכן הוא ג"כ בהיפך לטובה ח"י ק"ץ כי כל חיותו היה מקץ הגאולה ב"ב. וזה הענין המובא בספרים כי באותו היום שיצא יוסף מבית האסורים אותו יום מת יצחק אבינו ע"ה לרמז על הנ"ל. ולזה כאשר ראה יעקב את יוסף כתיב רב עוד יוסף בני ח"י בבחי' ח"י ק"ץ. וזהו הרמז בדברי רש"י כל לשון קץ סוף הוא. שהיו האבות הקדושים כל חיותם ותשוקתם להיות מצפים שיהיה סוף וקץ לכל צרותינו. ותחלה וראש לפדיון נפשנו. אמן:

ד׳ויהי מקץ וכו'. פרש"י כל לשון קץ סוף הוא. הנראה לרמז בדבריו הקדושים עפ"י מ"ש בפי' הפיוט קדם רבון עלמין במילין סתימין וכו'. להורות לכל איש בגשתו אל הרנה ואל התפלה על כל מחסורו בעניני עוה"ז אשר יחסר לו לא ישים מגמתו על מצוקותיו רק יהיה עיניו ולבו על גודל צער גלות השכינה כמ"ש בספרים על המשנה באבות דע מה למעלה ממך. פי' מהחסרון שחסר לך למטה תוכל להבין החסרון שנוגע למעלה צער גלות השכינה. וז"ש ושמחתים בבית תפלתי תפלתם לא נאמר אלא תפלתי. פי' שיהיה עיקר תפלתם למען כבודו ית"ש. וזה הרמז בגמ' שנים שנכנסו להתפלל. פי' בשעת התפלה צריך להיות בשני בחי'. מה שנוגע למעלה וגם בצרכי נפשו למטה. לכן במשה רבינו כשהיה מתפלל עבור אחותו כתיב אל נא רפא נא לה. הרמז בזה רפא נא לה' האחרונה בשם הוי' לעשות היחוד למעלה ואז ממילא תתרפא. וז"פ לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים. וז"ש ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם. פי' שהעמידו נגד עיניהם צער גלות השכינה שהקב"ה כביכול סובל גודל צער בנ"י וכאשר באו למדריגה זו לעורר רחמי שמים אז נצמח להם הישועה רבת את ריבם. העולה מזה כי גם בכל נוסח התפלה שאנו מתפללים בשמ"ע רפאנו ברך עלינו וכדומה הנראי' לעיני בשר כי הם דברים פשוטים הנצרכים בעוה"ז. אמנם הם עומדים ברומו של עולם. וז"פ קדם רבון עלמין במילין סתימין. כי במחשבה היא דברים סתומים לכן עולה לרצון למעלה. וז"ש שועתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות. פי' מה שאנו צועקים על מחסורינו אתה היודע תעלומות לבבנו כי כל כוונתינו על צער גלות השכינה כנ"ל. ונחזור לענין הנ"ל שזה רמז בדברי רש"י במתוק שפתיו. רהי מקץ כל לשון קץ. פי' הצדיק כזה אשר כל לשונו בתפלתו הוא רק על הקץ ומצפה לישועת ה'. סוף הוא. פי' הוא אשר יזכה להיות בסוף ולראות במהרה בישועה ונחמה בבוא הגאולה ב"ב. אמן:

ה׳א"י ויהי וכו' ופרעה חלם והנה מן היאור עולות שבע פרות יפות מראה וכו' והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהן רעות מראה כו' ותאכלנה הפרות הרעות המראה כו' ויחלום שנית והנה שבע שבלים עולות בקנה אחד מלאות וטובות והנה שבע שבלים דקות צומחות אחריהן כו' ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמליאות. הנ"ל לרמז בפרשה הזאת דהנה מבואר בזוה"ק כי שבע פרות הטובות ושבלים המליאות הם רומזים על שבע היכלות ושבע מדות דקדושה ופרות הרעות ושבלים הדקות הנה רומזות על שבע בחי' הסט"א בקליפה. ופרעם רומז לבחי' בינה. והנה לכך בפרות הרעות ושבלים הדקות נאמר לשון אחרות אחריהן שהוא בחי' אלהים אחרים ובחי' אחורים והם עולות וצומחו' אחרי הקדושה שרצונם תמיד לאחוז בהקדושה כאשר מדות הקדושו' עולות למעלה בבחי' בינה הנה הם רצונם לעלות אחריהן כמבואר בכוונת תחום שבת. והנה להם אחיזה בכח מחשבה זרה של המצות שהוא בחי' מצוה הבאה בעבירה אז ותאכלנה הפרות הרעות כו' ותבלענה הדקות והרעות את הטובות שח"ו יש להם כח להתגבר ולבלוע את הני"ק. וזהו שאמר יעקב אבינו ע"ה הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם היינו בתוככם ממש במחשבותיכם מחשבות זרות ח"ו. לכך נאמר אח"כ ויסירו כו' ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר אשר בידם שיעקב אבינו ע"ה העלה ותיקן כל המחשבות זרות שהם בחי' אלהי נכר כנודע אח"כ ויסעו ויהי חתת אלהים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב כי עיקר אחיזתם הוא הסביבות סביב רשעים יתהלכון ולכך כאשר תיקנו כל המ"ז היה חתת אלהים על החיצונים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב שלא היה להם אחיזה עוד בהם כנ"ל. והוא כמ"ש ירושלים הרים סביב לה וה' סביב לעמו. כי נעשה להם אור המקיף להגן מן החיצונים. והנה זהו שאמר יוסף אשר האלהים עושה הגיד לפרעה. שבחי' אלהים אחרים עושה לחטוף את המצות ח"ו מזה הגיד לפרעה והראה את פרעה יש לך כח ע"י זה כנ"ל. אבל בהתיקון כתיב ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם. ועתה הוא בתשובה שלימה הנה כתיב ע"ז שצריך לראות ולמצוא איש נבון וחכם הוא צדיק הדור וישיתהו על ארץ מצרים שהוא לתקן בחי' הארציות והמצרים שיש על האדם ויפקד פקידים על הארץ להיות שמור בכל עניני הארציות ויקבצו את כל אוכל שהוא לקבץ הניה"ק ויצברו ב"ר רמז לר"ב ני"ק אשר העלה יוסף אוכל בערים ושמרו שיהיה הכל בבחי' השמירה שלא יחטפו החיצונים את המצות ומעש"ט. והיה האוכל לפקדון לארץ פרש"י כשאר פקדון הגנוז לקיום הארץ. היינו בחי' העלאת מ"נ לארץ העליונה וזהו בחי' הפקידה לקיום הארץ. והפקדון הוא כמ"ש "בידך "אפקיד "רוחי שהוא בחי' העלאת הבא"ר במ"נ של המצות ומעש"ט שעשה האדם וזהו בחי' השמירה והפקדון הגנוז לקיום הארץ לעולם לבל ישלטו בהם החיצונים כמ"ש עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי. "חיל "בלע "ויקיאנו. ורחקו כל מבלעיך מה שנאמר בהם ותבלענה ותאכלנה הנה כבולעו כך פלטו. רני פלט תסובבני סלה שפלטו תמיד מה שבלעו. וזהו פעמי הכן באמרתיך ואל תשלט בי כל און. הנה פעמי הם המצות ומבקש הכן באמרתיך לשם שמים ואל תשלט בי כל און. הם המחשבות זרות נקראים און כמ"ש מחשבות און לבל יהא שום אחיזה במחשבה זרה ושום פניה בשעת עסקנו בתורה ומצות. וזה שכתוב וישלחני ה' לפניכם לשום לכם שארית להיות לכם לפליטה גדולה הוא על לשון פליטה מהחיצונים מה שבלעו וזה יהיה להחיות עם רב כנ"ל. והבן:

ו׳ויריצהו מן הבור. בזוה"ק פ' מקץ דף קצד ע"ב כגוונא דא יוסף הוה עציב כו'. יבואר עפ"י מ"ש רצון יראיו יעשה. כי הנה רצון הצי"ע תמיד הוא להשפיע כל טוב לכנ"י כי כן הוא מדת היסוד כמ"ש ועל פיך ישק כל עמי. ע"ד שאמרו חכז"ל כל המחובר לטהור טהור. משיקין בכלי אבן לטהרו. כי כל עניני השפעות יורדים ע"י הצדיק. וז"ש התרגם על פיך ישק יתזן. לכן יוסף הצי"ע בכל עת ההוא שהיה בבית הסהר לא היה יכול להוריד השפעות לכן היה עצוב כמו שעינינו הרואות מדרך הנדיבים אשר הם רודפי צדקות בימי עשרם. וכאשר נהפך להם מצוקות העתים בגלגל החוסר ואין ביכולתם להשפיע כמקדם הם בעצבות. ולזה עתה כאשר נצמח לו הישועה ויריצוהו מן הבור. לשון רצון והוא אותיות צנו"ר להוריד השפעות כמקדם. וז"ש פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. ידיך יודי"ך רומז לחכמה פי' פתחה בחכמ"ה כמבואר במ"א. וז"ש יעקב ואל שדי יתן לכם רחמים. כי בשם שד"י העיקר הוא היו"ד כי בלא יו"ד כו'. וזה ג"כ מ"ש "נוצר "חסד "לאלפים ר"ת נח"ל הוא חסד העליון נחל קדומים להשפיע לאלפים הם הלומדי תורה. וגם "להדליק "נר "חנוכה ר"ת נח"ל כמבואר בהאר"י ז"ל שהוא שם קדוש ונורא ולזאת כאשר באו אחי יוסף שבטי י"ה והיה היחוד בשלימות אמר להם שלום לכם אל תיראו כידוע כי מדות היסוד נקרא שלום ורמז להם כי מדתו היא מדת יסוד צדיק ואל תיראו אלהיכם וכו' נתן לכם מטמון באמתחותיכם הם השפעות טובות. אמן:

ז׳ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים. הנ"ל לרמז בזה דהנה סוד ענין יוסף שגלה למצרים ערוות הארץ כי בחי' יסוד דקדושה יתגבר ויתעלה על יסוד דטומאה. והנה זהו היה עבודתו במצרים לבטל כחות יסוד דטומאה שזהו נקראת בחי' ערוות הארץ שהיה בחי' יסוד דקליפה. ולכך המצרי' היו שטופי זמה. והנה זהו שהיה בבית פוטיפרע דוקא שהוא שר הטבחים כי בחי' שר הטבחים מבו' בזוה"ק ובהאר"י ז"ל שהוא בחי' הוורידין נגד קו האמצעי בסוד הדעת לכן רק שם היתה עבודתו שלימה לבטל כח הדעת ויסוד דקליפה ולא יצא משם עד שבטלו. וזהו סוד ענין שנסתרס הרמז שיוסף עקרו מכל וכל כמבואר כן בספרים הקדושים ובספרא דצניעותא דצניעותא. וזהו ענין הצרעה שאמרו חכז"ל שהיתה זורקת בהם מרה ומסרסתן כי כן הכנענים הם ממדה זו לכן בפ' העריות התחיל הכ' כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה כו' כי תועבת ה' גם שניהם והם קרובים זה לזה כנ"ל. וזהו בסוד קדושת ישראל והיו עוקרים ומבטלים כח יסודם בטומאה והיו נסתרסים ע"י הצרעה כנ"ל. וזהו היתה עבודת יוסף הצדיק כל הימים. וזהו וירא יעקב כי יש שבר במצרים כי כן כתיב ומצבותם תשברו. וזהו שראה כי יש שבירה בקליפת מצרים.וזהו בפוטיפרע הרמז כי נצח בחי' הדכר דקליפה ונסתרס אבל בחי' הנקיבה קשה ממנו כמ"ש כן באוה"ח במעשה החלום הנראה אליו ע"ש בפ' ויחי ע"פ אסרי לגפן וכו'. ולכך כשרצה ג"כ לבטלה ויבא הביתה לעשות מלאכתו כנ"ל. אבל וינס ויצא החוצה וזש"א הכתוב לאסור שריו בנפשו כי אסר השרים וכחות הטומאה תחתיו. וזהו וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען. כסף לשון נכסוף ותאווה היינו תאוות הניאוף שלהם בטל מהם וזהו שהביא ביתה פרעה הוא רומז לעולם הבינה כמבו' בסה"ק שהחזיר ותיקן הכל לשרשו כו'. וזהו שצוה לבסוף להמצרים שימולו כי תיקן יסוד דקליפה והחזיר הכל לקדושה ומזה היה ערב רב שנתערבו בישראל. וז"ש אני פרעה היינו רמז לעולם הבינה ובלעדיך לא ירים איש את ידו הוא יו"ד בחי' יסוד ואת רגלו ג"כ בחי' יסוד היינו שלא ירים עוד היסוד דקליפה. וזהו וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו. הנה בחי' אב הוא רצון ובחי' אב בחכמה כמ"ש ויקרא לפניו אברך. לפרעה בחי' בינה. ולאדון ולכל ביתו. בחי' ביתו ידוע. ומושל בכל ארץ מצרים כמ"ש והיתה לה' המלוכה ומושל בגוים. והבן:

ח׳וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו. הנ"ל לרמז בזה על תפלת מוסף שהוא נגד יוסף הצדיק כפי המבואר בדברי האר"י ז"ל מוסף הוא יוסף. כאשר מתחלף אות י' זעירא בא"ת ב"ש לאות מ' נעשה מן מוסף יוסף ע"ש. וזה יש לרמז בתיבת מרכבת אותיות מ"ב כת"ר כידוע לי"ח שם מ"ב הוא.להעלות הני"ק. ולזה אומרים קדושת כתר בכל תפלת מוסף:

ט׳ויפתח יוסף את כל אשר בהם. יבואר עפ"י מ"ש בפ' כל ארחות ה' חסד ואמת. תתן אמת ליעקב. כי ענין החסד האמנם כי יורד משמי'. עכ"ז עודנו צריך שמירה מעולה לבל יבוזו זרים וילך השפע חוצה ויתקלקל ח"ו. וזה שהיה שבע שנים שובע בארץ מצרים. ואח"כ בשני שנים נשכח כל השובע שהיה במצרים. אך אם השפע יורד ע"י הצדיק שהוא משומרי הברית הוא חסד של אמת ויש לו קיום לעד. וזה היה בחי' יעקב כמ"ש תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. כידוע מדתו של אברהם הוא בחי' החסד עכ"ז לא היה דבר קיום כי נפסק כאשר נולד ממנו ישמעאל. וכן ביצחק נולד ממנו עשו הרשע. אך ביעקב שהיה מטתו שלימה י"ב שבטי י"ה לכן היה אמת וקיום למדת החסד בלי שום הפסק. וז"ש וחסד ה' מעולם ועד עולם כו' וצדקתו לבני בנים לשומרי בריתו כו'. כמ"ש רז"ל יעקב אבינו לא מת מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. וז"ש לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. כידוע כי מדת היסוד נקרא שלום והוא הכלי המחזיק ברכה להיות שמור לעד וז"ש תתן אמת ליעקב כנ"ל. וז"פ נחית בחסדך עם זו גאלת. פי' שהחסדים יש להם נייחא כאשר הולכים ביושר לבנ"י כי הם הראוים לקבל החסדים כלי מחזיק ברכה. וז"ש להם יוסף שלום לכם אל תיראו כו' לרמז על בחי' יוסף שהוא יצטרף עמכם אל תיראו עוד כי יהיה לכם חסד של אמת לקבל השפע בלי הפסק. וכזה פרשתי בפ' נח בפרש"י והקמותי את בריתי אתכם ברית היה צריך על הפירות שלא ירקבו ושלא יהרגוהו רשעים שבדור. לרמז על הנ"ל שהיה צריך לבחי' צי"ע שומר הברית על הפירו' רומז ג"כ למעש"ט של האדם שנקראו פירות כמ"ש כי פרי מעלליהם יאכלו. שלא ירקבו לבל יתקלקלו ח"ו ולא יהיו פורחות לעילא ח"ו. ועל הרשעים שבדור כו' הם הסט"א שלא יגזלו ממנו השפע כנ"ל. ונחזור לביאור הכתוב ויפתח יוסף את כל אשר בהם. לפי הידוע שמדת היסוד נקרא כל כמ"ש ויכלכל יוסף ב' פעמים כ"ל הם השפעות טובות וקדושת המעש"ט. ויוסף פתח כל אשר בה"ם בשם מ"ה והוא היה כלי מחזיק ברכה כנ"ל לכן התבואה שלו לא נרקבת כלל. וז"ש כל הזן אינו מפסיד. פי' כאשר השפע יורד ע"י הצדיק שנקרא כל אינו מפסיד והוא דבר קיום לעד:

י׳ויאמר יעקב לבניו למה תתראו. הנ"ל לרמז פי' למה תפרסמו עצמכם שאתם אנשים גדולים ותתראו לפני בני אדם לראות במעלתכם. רדו שמה. טוב לכם בחי' ירידה ושפלות אני אשכון את דכא. וכן להלן כתיב שלום לכם אל תיראו. ר"ל שלימות יהיה לכם כשתהיו צנועים במעשיכם ולא תיראו לפני בני אדם וז"ש אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחותיכם. פי' דבר זה של בחי' השפלות הוא לכם מטמון ירושה מאבותיכם כמש"א אברהם אבינו ע"ה ואנכי עפר ואפר. וכן יעקב אמר קטנתי. כי ענין ההתנשאות הוא בחי' שבירת הכלים אני אמלוך. אבל באמת ה' ימלוך לעולם ועד כנ"ל לך ה' המלוכה:

י״אויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם כו'. הנ"ל לרמז בזה עפ"י מ"ש חכז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא. מזל"א עולה ע"ח בגימט' לחם כמנין ג' הויות. וזה היה ענין החלם שהיה בכחו של יוסף להפוך על אותיות לחם להשפיע להם כל טוב אם היו אז השבטים מסכימים עמו בתחלה. אך עתה כאשר באו אחי יוסף היה היחוד בשלימות כתיב ויזכר יוסף כו' לשון זכרות והשפעה. את החלמות אשר חלם להם. להפוך לטוב להביא להם השפעות הרומז ללח"ם כנ"ל לזה אמר שימו לחם. רמז שם יו"ד שיהיה השפע מן הקדושה. כמ"ש פותח את ידיך יודי"ך. ואז תרד ההשפעה רק לזרע קודש בנ"י. כמ"ש וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האוכלים אתם לבדם כי לא יוכלון המצרים כו' כי מנע מהם השפע לבל יבוזו זרים כנ"ל. ובזה יש לרמז מ"ש בגמ' שבת דף ך"א ע"ב. בשעת הסכנה מניחו על שולחנו ודיו. לרמז על ההשפעות ופרנסות בנ"י שיהיה בניקל כמ"ש כי לא במסכנות תאכל בה לחם. וזה מניחו על שלחנו הוא שפע הפרנסה. ודי"ו אותיות יו"ד פותח את ידך וכו' כנ"ל:

י״בא"י בדרך הנ"ל. ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם. ע"ד המובא בספרים כי נקודת חולם הוא הגבוה מכל הנקודות רמז לבחי' יסוד כמו הלולב שהוא גבוה במינו כאשר בחי' היסוד שהוא למעלה משבע ספירות והוא המשפיע לכולם. וכן הענין הוא בשבת הוא האחרון משבעת ימי בראשית והוא המשפיע לכל ששת הימים כנ"ל. וזה הרמז בגמ' תדיר ומקודש תדיר קודם רמז לששת ימי המעשה שהם הקודמים ליום השבת שהוא המקודש והוא המשפיע לכל ששת הימים כנ"ל. וז"ש וישראל אהב את יוסף מכל בניו. כי מדתו של יוסף היה ג"כ מדת היסוד והוא שאב השפע מכל השבטים ומשפיע להם. וז"ש להם והנה תסובינה אלמותיכם כו'. אך הם הבינו כפשוטו לכן אמרו המשול תמשול בנו וכו'. אך אביו שמר את הדבר כי כן צריך להיות בכל דור צי"ע צנור השפעות כמ"ש חנון ורחום וצדיק. וז"ש כאן ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם. בחי' צדיק יסוד עולם רמז על חל"ם כנ"ל. ויזכר לשון השפעה בחי' דכר. ויאמר שימו לח"ם אותיות חל"ם בבחי' מזל"א עולה לחם בגימ' ג' הויות כנ"ל:

י״גזאת עשו וחיו את האלהים אני ירא. הנראה לרמז על פי מ"ש בפ' זאת חנוכת המזבח. זאת היא השכינה וכן דוד המלך ע"ה אמר זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי. כי דוד המע"ה היה בחי' נוקבא דז"א דלית ליה מגרמיה כלום כי אם מתשעה ספירות העליונות. לכן היה לו להוולד בבחי' נפל. וכל חיותו היה מאדה"ר ומאבות הקדושים. וז"ש זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי. לקשט הכלה בפקודי אורייתא. וכן כל איש ישראל מחויב לחנך א"ע בלימוד תורה לשמה לזכות באור החכמה העליונה אשר מופיע בימי החנוכה ויכוון לעשות כ"ד קשוטי כלה כמ"ש קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה. כי בתחלה קמו בניה ויאשרוה במצות ובמעש"ט והשכינה מתפארת חזי במאי ברא אתינא לקמך. ובזה בעלה ויהללה. וז"ש זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו מאת נשיאי ישראל. היינו לתקן השכינה שנקראת זאת. ביום המשח אותו לשון אות וזה הרמז כי מאיש לקחה זאת היינו שתיקון לזאת הוא ע"י איש האלקים. וז"פ ביום המשח כו' שזה נמשך מאת צדיקי הדור שומרי אב"ק והם נשיאי ישראל. וזה שאמר ג"כ יוסף זאת עשו וחיו. כאשר תתקנו בחי' זאת עי"ז וחיו. תוכלו להחיות באור פני מלך חיים. אך בזה האופן את האלהים אני ירא. כי אשה יראת ה' היא תתהלל. והבן:

י״דמכי"ק
אם כנים אתם אחיכם אחד יאסר כו' ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם ואת אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם וכו'. הנה יש לשום לב על התימה הגדולה שכבר הקשו בה הראשונים ז"ל למה לא הודיע יוסף לאביו כי עודנו חי והוא מושל בארץ מצרים. האמנם כי טרם באו אחיו אליו לא יכול להודיעו מפני החרם וקיום החלומות שהיו צריכין אחיו לבא אליו. אבל כאשר כבר באו אחיו הלום היה לו להתוודעות להם מיד למען החיות רוח אביו הזקן איזו ימים קודם ולא לצערו עוד יותר בבנימין כי לפי האמת מה צורך היה לו בבנימין לבא אליו תחלה למצרי'. אמנם הנה כבר נודע ומובא בזוה"ק ובספרים כי כל ענין הזה של מכירת יוסף הוא רמוז על סודות נשגבים ונוראים. הנה כן יש לרמז בזה כי ענין גלות יוסף למצרים ואשר התוודע אל אחיו וכל הענין הכל הוא ברמז על גלות האחרון ועל הגאולה שאנו מחכים אליה במהרה. והנה ביאת בנימין למצרים ואח"כ התוודע יוסף אל אחיו זה רומז על אליהו הנביא כמו שכתוב בספר הגלגולים שנשמת אליהו הנביא שיורדת לעוה"ז הוא נשמת בחי' בנימין כמו שאמר אליהו לחכמים מבני בניה של רחל אני. והוא שכתוב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' כמו שבגלות מצרים הוצרך בנימין לבא לפני התוודעו' יוסף. והנה יוסף הוא רמוז על משיח בן יוסף וז"ש האיש אשר נמצא הגביע בידו הגבי"ע גימ' צ' כמבו' בזוה"ק כי בנימין הוא צדיק במקום יוסף דהיינו יסוד של יעקב כמ"ש אלה תולדות יעקב יוסף כנודע. וז"ש הגבי"ע ביד"ו ביו"ד הוא יסוד. וז"ש הוא יהיה לי עבד הוא רמז על העתיד כמ"ש ביום ההוא יהיה ה' אחד. כי לעתיד יהיה השם בשני יודי"ן וזה הו"א יהי"ה. והנה זה שכתוב והוא נחש ינחש בו כי נחש ינחש איש אשר כמוני נחש גימט' משי"ח כי כשנשכח הנו"ן של נח"ש נעשה משי"ח וזהו נחש בן יוסף הוא משיח בן יוסף כנ"ל איש אשר כמוני כמו יוסף שהיה בגלות ואח"כ למחיה שלחני אלהים לפניכם ויכלכל יוסף את אחיו. הים ראה וינס ארונו של יוסף ראה. כן המשיח של העתיד. ובהגלות הוא חליינו הוא נשא והיינו חבלו של משיח כמבואר בזוהר ובספרים. ולזה הטמין הגביע באמתחת בנימין שהוא נשמת אליהו הנביא. וזה שמסיים אח"כ ואתם עלו לשלום אל אביכם. היינו שע"י בנימין ויוסף שהוא אליהו ומשיח בן יוסף עלו לשלום אל אביכם יהיה הגאולה ב"ב. ואח"כ ויגש אליו יהודה היינו משיח בן דוד שבא מיהודה. כי משיח בן יוסף הוא תיקון היסוד של כל העולמות ומשיח בן דוד הוא יתקן ספירת המלכות שהוא שם אדנ"י כנודע והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני היינו שם אדנ"י שהוא בית המקדש. ולזה היה שבט יהודה ובנימין שותפים בחלק הבהמ"ק כמבואר בתנ"ך ובגמרא שחלקו של יהודה היה אוכל אמה במזרח ודרום של המזבח שזה מרמז לעתיד שע"י שניהם אליהו ומשיח יהי' הגאולה ב"ב. גם מבואר בספר הגלגולים שגם נשמת יוסף היה באליהו ונשמת בנימין היא היורדת לצדיקים ולומד עמהם ועושה נסים לצדיקים ולזה הוצרך לבנימין למצרים קודם התוודעות יוסף לאחיו שהוא הגאולה באותו הזמן. ולזה אמר לו אלהים יחנך בני. וזהו ותרב משאת בנימין היינו שיוסף נתן לו חלק מנשמתו כנ"ל. ולזה במרדכי ואסתר שהיה איש ימיני נאמר וגם חרבונה זכור לטוב ואמרו חכז"ל שזה היה אליהו כי הוא איש ימיני כנ"ל. וזהו הרמז במס' בבא בתרא דף י"א בבנימין הצדיק שהחיה אשה ושבעה בניה. היינו בנימין שהיה צדיק במקום יוסף כנ"ל החיה השכינה ושבעה ימי הבנין שלה מחסד עד המלכות. והבן:

ט״וויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו כו' כי המליץ בינותם. הנ"ל לפי מה שבארנו במ"א בענין השבטים שכל ך"ב שנה שמכרו את יוסף אחיהם לא עלתה על לבם כי עשו עוול בזה אך סברו כי עשו מצוה בזה. אך הקב"ה היה מסבב להם סיבות במצרים להבין שחטאו במכירת יוסף כדי שיחזרו בתשובה כי באו לידי נסיון מדה כנגד מדה כי לקח מאתם את שמעון. ויאסור אותו לעיניהם ואח"כ צוה להביא את בנימין. וכאשר הבינו הדבר התוודו על חטאתם באמרם אבל אשמים אנחנו על אחינו כו'. ולזאת סמך הכתוב כי המליץ בינותם. כמ"ש אם יש עליו מלאך מליץ אחד להגיד לאדם ישרו כי על ידי הווידוי היה תיכף מליץ טוב עליהם. וז"ש כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים. כדרך הצדיקים שכל מה שחוזרים בתשובה יותר מתחרטים על יום האתמול שלא הי' במדריגה זו. וזה לשון פעמיים. כמ"ש שובי שובי השולמית שובי שובי כו' כמבואר במ"א:

ט״זויאמר יהודה אל ישראל אביו שלחה הנער אתי כו' אנכי אערבנו מידי תבקשנו. ובפ' ויגש כתיב ג"כ כי עבדך ערב את הנער. ובגמ' ב"ב בא ללמוד ענין הערבות מכאן ע"ש. הנה יש לשום לב מדוע אך במקום הזה אצל יהודה ובנימין התחיל דין הערבות ולא נזכר זה במקום אחר. וחכז"ל אמרו כבר כל ישראל ערבים זה בזה. עוד יש להבין מה שאמרו רז"ל במס' מכות דף י"א ע"ב ואר"ש בן נחמני אר"י מאי דכתי' יחי ראובן ואל ימות כו' וזאת ליהודה שכל ארבעים שנה שהיו בנ"י במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד שעמד משה כו' וזאת ליהודה. עאל איברי' לשפא כו' ע"ש. הנה יש להתבונן למה בכל העת הזה הרב ארבעים שנה לא שם משרע"ה על לבו להתפלל על עצמות יהודה היבישות שהיו מגולגלין עד סוף ימיו כשבא להסתלק מן העולם אמר וזאת ליהודה הלא ידוע מאז כי זהו בעבור הערבות וח"ו אין בידו שום ענין אשר חטא כו'. אמנם הנה נודע כי בחי' יהודה הוא בחי' המלכות וממנו הוא המלכות בית דוד כו' הנה בחי' המלכות שלמעלה שם הוא עיקר הערבות כמבואר ענין הזה בכתבי האריז"ל בסדר תיקון חצות שבחי' המלכות יורדת בסתר המדריגה כדי לברר האורות והנשמות העשוקות להעלותם מן הקליפה שנפלו ר"ל וזה הוא ענין בחי' הגלות של השכינה שמקבלת עצמה לירד בשפל המדריגה כביכול אך כדי להטיב לישראל ולהעלותם מעומק הקליפות וזהו בסוד מסירת רחל הסימנים ללאה והיא שכבה תחת המטה ע"ש. כי שורש ענין הערבות לקבל על עצמו חוב זולתו ולסבול עבור חבירו זה הוא בבחי' המלכות כיל"ח. והנה בזה נבין מעתה מאמר הזוה"ק בשלשה משמורות וז"ל בשירותא דמשמורה תליתאה כו' ע"ש עד דאתי קלא לגבי אביהן כו' קם אברהם סבא בקדמייתא וכו'. ולא הועיל בתפלתו כלום על ישראל וכן כולהו כגוונא דא עד אשתארת תמן רחל ארימת קלא בבכי' כו' אמר לה קב"ה רחל מה את מבכה אמרת קמי' ולא אבכה בני אן אינון ומה חטאו לגבך אמר לה אעילו צרתי בביתי כו' ע"ש מיד יהב לה סימנין כיון דעאלת לאה אמרה רחל השתא מיכספא אחתי אזלת ומסרת לה סימנין וכו' ע"ש עד דאמר לה קב"ה דכתיב כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כו'. הנה יש להבין מה זה שנצחה רחל בטענותי' הזאת יותר מכל שאר האבות שכולם לא נענו והיא נחמה הקב"ה מיד בכמה תנחומין וקולה ברמה נשמע ונתבשרה על הישועה מיד מה זה הדבר הגדול שמסרה סימני' ללאה נגד כל הנסיונות של א"א שלא הועיל בצדקתו להגן עליהם כנ"ל. אך זה הדבר שדברנו כי ענין מסירת הסימנים וסודם הוא מורה על בחי' הערבות הנעלה שמקבל ע"ע חובין וצרת ישראל כמו שמאז קבלה על עצמה צער ויגון עבור טובת אחותה כנ"ל. וכ"ז מרומז ג"כ בשכינתא עלאה כמבו' שם. הנה לכך צעקה שפיר את דכתי' בך רחום וחנון ארך אפים הוה לך לאעברה חובין כי מי ערב יותר בעד בני' כי אם הקב"ה והוא סובל וארך רוח כו'. והנה זהו שנאמר ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם הנה רמז לכלותם הוא לשון כלה בהיות השכינה היא הכלה בתוכם. וז"ש ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר שבהגלות הנה כל העבדות של ישראל היא בעד השכינה והיא מזדווגת עם ישראל ומשמרת אותם והיא המעלה אותם מעמקי הקליפות כמו שנתבאר. והנה זהו ענין ויגש אליו יהודה כמבו' במד"ר כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו שבחי' יהודה הוא בחי' המלכות והיא קרובה אל יוסף להעלות את אחיו מעמקי הגלות מצרים כו'. והנה על ענין הערבות זאת של השכינה עם בנ"י הוא שמרמז במעשה תמר הרמוז על השכינה כמבואר בזוה"ק שאמרה מה תתן לי ותאמר אם תתן לי ערבון עד שלחך. ערבון היא הערבות. ומה הי' הערבון חותמך ופתילך. חותמך היא בחי' חותם אב"ק. ופתילך הוא אות תפילין. ומטך הוא להטות לבב בנ"י להש"י. וזהו לאיש אשר אלה לו הנה תדבק השכינה וזה אשר בידך הוא בכחך כלומר הצדיק הדור אשר בכוחו לקדש ולטהר נשמות בנ"י להטותם להש"י בבחי' התדבק כצמיד פתיל לאיש כזה הנה השכינה היא המצפה כל הימים. נחזור לענינינו הנה שורש בחי' הערבות היא יתכן בבחי' המלכות שלמעלה אשר מתרפקת עבור ישראל כל הימים שכביכול אינה רוצה לעלות בעולמות העליונים רק מזדווגת עם ישראל להושיע להם בהגלות ולהשתדל בצרכיהם כמ"ש ותתן טרף לביתה לא יכבה בלילה נרה ולילה היא הגלות כנ"ל. והנה זהו בחי' יהודה שהיא בחי' המלכות כמ"ש וזאת ליהודה בחי' זאת היא ליהודה וכן בי אדנ"י כו'. לכן הנה בחי' ושורש הערבות של ישראל נצמח מיהודה. וזה ענין דביקות יהודה ובנימין מעולם כמו מאז בתחלה כי עבדך ערב את הנער כן הוא לעולם שבט יהודה ובנימין מחוברים ואף בחלקם בארץ ישראל היו מחוברים במקום המזבח והמקדש כנודע. וכן בהגלות הנה אנחנו משבט יהודה ובנימין כידוע כי בחי' בנימין הוא מרומז ליסוד ובהגלות משמש בנימין במקום יוסף כיל"ח. לכן שבט יהודה הוא המלכות מחוברים אליהם כנ"ל. והנה אמנם בחי' יהודה לא על בנימין לבד אמר אנכי אערבנו כ"א בעד כל ישראל שבחי' המלכות הוא הערבות בעד כל בנ"י כמ"ש ונתתי משכני בתוככם שהשכינה כביכול הוא במשכון אתנו בהגלות. ולכן הוא בחי' הערבות נצמח במקום הזה כי יעקב הוא תיקון תפלת ערבית המעריב ערבים שהוא לשון ערבות שיהיו בנ"י ערבים זה בזה אבל מקודם לזה לא הי' יכול להיות ענין הערבות כי מי יערב לבו בעבור ישמעאל ועשו. אך בבנ"י שבטי י"ה י"ב שבטים בהם שייך ענין הערבות. ולזה ויגש אליו יהודה הגשה לתפלה העיקר הוא כי עבדך ערב את הנער שצריך להתפלל עבור חבירו שבבחי' התפלה הוא שמצינו בדברי חכז"ל שישראל ערבים זה בזה ולכך יכול להוציא את חבירו בתפלתו כלומר יכול להוציא חבירו ממצוקתו בתפלתו עליו כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתנו פי' איך תהי' לי עלי' בלתי אחי ישראל פן אראה ברעה אשר ימצא את אבי שלא תהי' היחוד למעלה בבחי' אב"א בחסרון אחי הקטן כאמור לא תראו פני בלתי אחיכם הקטן אתכם כנ"ל. והנה כאשר בחי' הזאת הוא ליהודה מעולם להיות ערב בעד כלל ישראל לכן כל הארבעים שנה שהיו ישראל במדבר ולא באו עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה היו עצמותיו מגולגלים. פי' כחו ועצמותו בקדושה היו מגולגלים להושיעם כמ"ש היתה יהודה לקדשו כו' כי הוא הערב בעדם בכל גלגולי סיבתם. אבל כשבאו לעת סילוק של משרע"ה הוא אתפשטותא בכל דרא והוא העומד תמיד להושיע את ישראל בכל דור ודור ולכן כשנסתלק לא הוצרך עוד לערבות יהודה להתפלל אז עליו לבא אל מקום מנוחתו בשלום וזאת ליהודה שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו כו'. והבן:

י״זכי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמיים. הנראה לרמז בדברים הללו עפ"י מה שאנו אומרים השיבנו אבינו לתורתך. לפמ"ש בגמ' פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה. דלכאורה צריך להבין איך שייך לומר פשפש ולא מצא אם הוא יודע שלא למד. אך באמת אף אם האדם לומד בהתמדה אם איננו שמור מהעבירות אז גם לימודו הוא כדבר בטל כמו בחמץ שהוא בעין ואפ"ה הוא בטל כמו שאינו. וזהו מדאורייתא בביטול בעלמא סגי. כי ענין הלימוד הוא להורות לאדם דרך הישרה לעבודת הבורא ב"ה ואם התורה איננה מדריכו לעבודה היא בבחי' ביטול מעיקרא. וז"ש יתלה בביטול תורה שהלימוד שלו הוא ג"כ בטל. והתקנה לזה מבואר בזוה"ק מי שעומד בחצות לילה ומשים על לבו להתמרמר על חטאיו ומתחרט על הימים אשר עברו וחלפו בהבל וריק אז אורייתא מודעת לי' חובי'. ואז עיניו תחזינה מישרים וחטאתו לנגדו תמיד לשוב בתשובה שלימה. וז"ש השיבנו אבינו לתורתך. כי גם התורה אשר למד צריכה לתשובה שלימה ואז כאשר ידע מה שחטא יכול לשוב בתשובה שלימה. וכדומה לזה מובא באלשיך על פסוק למנצח מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע כי עתה הי' שמחתו בזה כאשר ידע כי חטא כי עתה ישוב בתשובה ויעלה לרצון כי עד עתה הי' סבור כי נעשה בהיתר כמ"ש בגמ' כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב כו'. וזאת ידוע כי ראיית פני הצדיק והתקשרות עמו מועיל לתיקון נשמתו לבא לתשובה שלימה לנכון כידוע המעשה מהרב ר' חייקא המדורא ז"ל וכו'. לכן גם בענין השבטים שמכרו את יוסף לא עלתה על לבם כי עשו עוול בזה כי המה סברו שעשו מצוה ב"ה לכן לא חזרו בתשובה. אך עתה כאשר באו אל יוסף וראו פניו והוא הי' בדורו בחי' צי"ע כמ"ש כי בן זקונים הוא לו. לכן בראיית פניו נתעורר לבבם בהרהור תשובה על מה עשו ככה וז"ש אבל אשמים אנחנו כו'. וז"ש והם לא ידעו כי שומע יוסף כי המליץ בינותם כמ"ש אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף. כי כאשר. התוודו על אשר חטאו נתעורר למעלה מליץ טוב בעדם. כי בראיית פניו נמשך עליהם עול מלכות שמים לשוב בתשובה שלימה לפניו. וזה שאמרו כי לולא התמהמהנו לראות פניו המאירים. כי עתה שבנו זה פעמיים. היינו חוזרים בתשובה זה פעמיים כמבואר לעיל:

י״חמכי"ק
ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש וכו'. בשעה שאמר יעקב אבינו אותי שכלתם יוסף איננו וכו' ואת בנימין תקחו עלי היו כולנה. גם הרעב בביתם. ראה יעקב שנתמלאו רחמים עליו ועל יוסף ושמעון ועל בנימין וכולם נכנסו בסכנה למצרים מחמת שנתמלאו רחמים עליו ועל בני ביתם. התפלל יעקב שהרחמים יעלה על לבם שיהי' להם רחמים על קב"ה ושכינתי' שהם בגלות. וכמו שאמרתי הפי' כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים. היינו שאנו מלאי רחמים על קב"ה ושכינתי'. וכן הפי' ורחמיך ה' אלהינו אל יעזבונו שלא נשכח להיות לנו רחמנות על קב"ה. יתן לכם רחמים לפני האיש היינו הקב"ה שנקרא איש כמ"ש ה' איש מלחמה. ושלת לכם את אחיכם אחר היינו משיח בן יוסף. ויתר הדברים מבואר במ"א בר"ה]:

י״ט(מכתי"ק)
וטבוח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים. אי' במדרש שזה הי' ביום השבת. הנה הכוונה אחת. שהצדיק הוא יסוד והוא המשביר לכל עם הארץ. כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וכו' וכן שבת ממנו הולך כל ההשפעות לכל ימי השבוע כמבואר. ות"ח נקרא ג"כ שבת. וא"כ מפרש יוסף כאן בזמן הגלות איך יתנהג ואיך יחיו בגלות אחת היא וטבוח טבח והכן. במה שמכינים על יום השבת. הב' כי אתי יאכלו האנשים בצהרים. היינו אותי הוא האות ברית כמאמר המדרש על מה אנו קיימים בזמן הגלות בזכות יוסף הצדיק היינו היסוד ולפעמים אנו משפיעים ליסוד אף שהיסוד משפיע לחוד כי אנו רואים שמהמאכל יביא זרע ואם לא יאכל האדם אין לו יסוד להשפיעי ומבשרי אחזה אלוה. מה שאנו נותנים לשבת אזי השבת הוא משפיע לכל השבוע. אבל אם אין אנו מכינים לשבת. אזי אין ההשפעה הולך ממנו כלום ונהר יחרב ויבש וזה כל העולם ניזון כו' היינו כינוי ליסוד הקדוש ויקרא שמו חנינא שכל החן תלוי ביסוד. ולזה כשראה יוסף את בנימין אחיו. אמר אלהים יחנך בני. שגם הוא הי' בבחי' צדיק יסוד עולם:

כ׳וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו על אחיו וכו' ויבא החדרה ויבך שמה וכו' ויתאפק ויאמר שימו לחם. הנ"ל עפ"י מ"ש כי הצי"ע הוא צנור כל ההשפעות כמ"ש ביוסף הצדיק ויכלכ"ל יוסף ב' פעמים לכן ידבר נא עבדך דבר באזני אדנ"י הוא השכינה ואח"כ אמר אדנ"י שאל את עבדיו לאמור כמו שבארנו ע"י השם אדני יעלה לעולמות העליונים. וזה אדני שאל כו' היש לכם אב או אח. הוא כמ"ש שאל נא לימים הראשונים הם הנקראים ימי קדם ומהם הושאל הארה לשכינה כמ"ש בזוה"ק אימא אוזיפת מנהא לברתא נקרא בלשון שאלה והיא חוזרת בעיני' אור החוזר וכ"כ שאל אביך ויגדך לשון שאלה מאבא עילאה ויגדך לשון המשכה לך. וז"ש אדני שאל לשון שאלה. את עבדיו. פי' העבדות היש לכם אב מבחי' יש לנו אב זקן היא הארה מבחי' זקן מלא רחמים מי"ג מכילין דרחמי וילד זקונים הוא התולדה מההארה מעולמות העליונים בהשכינה להאיר על הארץ קדושה וברכה וכל טוב א"ס: