תפארת שלמה, על התורה, וישלחTiferet Shlomo, on Torah, Vayishlach
א׳וישלח יעקב מלאכים. פרש"י מלאכים ממש. י"ל כוונת רש"י דהנה ידוע מזוה"ק שמכל מצוה ומצוה נברא מלאך. והנה נגד השר של עשו עיקר התקנה נגדו הוא ק"ש להכניעו. וז"ש והיה בית יעקב אש ובית עשו לק"ש ר"ת "קריאת "שמע כמ"ש במג"ע על פסוק כה תאמרון לאדוני לעשו כה הוא ק"ש. ויש לרמז בתיבת ממ"ש ר"ת "מקבלת "מלכות "שמים היינו המלאכים היוצאים מכוונת ק"ש הוא העיקר להכניע שר של עשו ומכללו הוא עמלק אין השם שלם כו' ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה וכו' ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:
1
ב׳אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והי' המחנה הנשאר לפליטה. פרש"י התקין עצמו לשלשה דברים לדורון ולתפלה ולמלחמה. הנראה לרמז בזה מבלי שנאריך בדקדוקים. (א' מה לשון והכהו. ב' איך יצא מפי אותו צדיק דברי' כאלה לא טובים להחליט הדבר כי יבא אל המחנה האחת והכהו שלא יהיה ח"ו כשגגה היוצאת מפי השליט). אך הנה מבואר בכתבי האר"י ז"ל כי עיקר קיום הרשעים בעוה"ז הוא ע"י בליעת ניה"ק אשר בקרבם וע"י הוצאות בלעם מפיהם הם מתבטלים וכמבו' זה בגמ' ענין יהיב עיניה ביה ונעשה גל של עצמות שהוא ע"י ראות עיניו והסתכלות של הצדיק מוציא הניה"ק מקרבו אז עי"כ ממילא מת ונעשה גל של עצמות. והנה כבר מבואר כי עשו הרשע היה בו ני"ק רבים וגדולים שהם אשר דברו מקרבו כמבואר בהאר"י ז"ל על כי ציד בפיו שהם הנשמות של הצדיקים שהיה בפיו. והנה כאן אמר וארבע מאות איש עמו ר"ל ארבע מאות ני"ק היו עמו ממש בקרבו ועי"כ התאמץ הרשע הזה לצאת לקראת יעקב אך כאשר הסתכל יעקב אבינו עליו הוציא ממנו הני"ק האלו ושבו אל הקדושה. וז"ש כי ע"כ ראיתי פניך כראות פני אלהים ע"י הוצאת ני"ק להשיבם אל הקדושה ועי"כ נתבטל כח הרשע ושב לאהוב את יעקב כי הד' מאות איש יצאו ממנו וזה שפרש"י וישב ביום ההוא עשו לדרכו עשו לבדו אבל הד' מאות איש שהלכו עמו נשמטו מאצלו אחד אחד. ר"ל הד' מאות ניה"ק נשמטו ויצאו ממנו ונתדבקו באחד שבקדושה. וזהו אחד אחד של ק"ש באחדו' העליון. וז"ש הנביא מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ר"ל החמס של ניה"ק שחמס אחיך יעקב ממך עי"ז תכסך בושה כי לא נשאר בידו כלום. וזה שנקרא חמס כי חמסן יהיב דמי וכן כאן ע"י הדורון שנתן לו הוציא ממנו הני"ק. וזה שפרש"י שהתקין א"ע לשלשה דברים לדורון ולתפלה ולמלחמה כל השלשה הם להוציא ניה"ק. מעשו וזה הנקרא מלחמה כמ"ש בים ה' איש מלחמה ע"י העלאת הני"ק של מצרים ה' שמו נתיחד השם ב"ה וזהו ע"כ יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה ר"ל שנתנו בסופה את הני"ק. וזה שנאמר כאן והיה המחנה הנשאר לפליטה הוא פליטת הני"ק שבקרבו יצאו אל הקדושה:
2
ג׳אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק ה' האומר אלי כו' קטנתי מכל החסדים כו'. בפרש"י הנ"ל התקין עצמו לשלשה דברים לדורון ולתפלה ולמלחמה. דהנה כבר פרשתי אצל וישובו המלאכים אל יעקב כמה האדם צריך ללמוד להשיב בתשובה שלימה קודם גשתו להש"י לעמוד בתפלה לפניו והנה כן בכל הפ' הזאת נלמוד סדר תפלת האדם מיעקב אבינו ע"ה כמו שפרש"י התקין עצמו לדורון ולתפלה ולמלחמה. לדורון ר"ל ע"ד שאמרו חכז"ל דהוה יהיב פרוטה לעני והדר מצלי כי הנה צריך האדם לכוון מעלותיו בעליות התפלה כי לא יוכל לעלות אל העולם האצילות קודם שעלה אל העולם העשיה ויצירה ובריאה. לכך צריך לעשות זה לכוון מעשיו ועניניו דרך כל עולם בעלותו הר בית ה' השמים נגד עולם העשיה צריך לעשות צדקה ומעש"ט קודם התפלה וכן ביצירה צריך לכוון מעשיו נגד יצירה וכן בכולם כמבואר בכוונת ע"ש. וזהו כוונת מעשי המצות שאנו עושים בפעולה הגשמיית השייך ג"כ לתפלה כמו פעולת הנחת תפלין וציצית לעלות בסולם העולה למעלה כסדרן בכוונת המחשבה עמהם כנכון. וזה שפרש"י לדורון כמו שפרשנו נגד עולם העשיה כך מעשה המצות הם דורון בגשמיות ולתפלה. ועם הכל למלחמה כי בכל תפלה צריך להגביר מלחמתו נגד המחשבות המבטלים אותו מכוונתו כי עבודה שבלב זהו התפלה ובאמת הוא עבודה קשה לכוון מחשבתו שיהיה בלי מחשבה זרה לכן התפלה נקראת עבודה. וז"ש כאן אלהי אבי אברהם כנ"ל מה זה שאמר אלהי אבי אברהם ולא אמר אברהם סתם. אך הנה כתיב זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו. דהנה כבר בארנו כי המחשבות נקראו אבות וזה שאומרים אלהינו ואלהי אבותינו הם הרצונות והמחשבות אשר יכינו לה' כי כן עיקר קבלת האלהות הוא טהרת המחשבה וכל אשר יגבר איש על מחשבתו לבטל המחשבות זרות בזה מתרומם כבוד הבורא ב"ה כי מלך אסור ברהטים ברהיטי מוחא כמבואר בזוה"ק. וזהו אלהי אבי וארוממנהו האלהות הוא במחשבתו ובזה וארוממנהו. וז"ש יעקב אבינו ע"ה אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק. כי האמנם הוא שהיה תם במחשבתו שלא נפגם במחשבה זרה כל ימי חייו וכמ"ש הכ' מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב. פי' כי לעתיד בעת אשר מלך במשפט יעמיד הארץ הנה עיקר הפחד והחיל יהיה כאשר יבחן בחינת האלהות של יעקב כי יפקד עליהם על מחשבתם הזרה והשנואה זה קשה מכולם כי יש אשר בפועל לא עשה רעה אך המחשבה מי יכילנה. וזהו מדת יעקב אבינו כמ"ש כחי וראשית אוני כי לא נפגמה מחשבתו כלל. וז"ש ישראל עלה במחשבה ולכך זכה בזה שהיתה מטתו שלימה בלי פסול. ולכך התפלל בבחינת אלהי אבי כנ"ל כי אתה לבדך הוא במחשבתי. קטנתי. כי אני אינני כדאי לכל הקדושה הזאת לולי עזרתך עמדי ואל יבלבל מחשבתי עוד כי ירא אנכי אותו כו'. ואתה אמרת היטב איטיב עמך. כי כוונת הבריאה היתה להטיב לברואיו ולטובתינו נברא העולם ולכך תשמרנו ותצילנו כל הימים:
3
ד׳ואתה אמרת היטב איטיב עמך. הנ"ל דהנה כתיב ואני הנני בריתי אתך לך ולזרעך אחריך. כי אמנם כל היחודים והשפעות החיות בכל העולמות הם נעשים רק ע"י צדיקים כמו שאנו אומרים קודם ק"ש שהוא היחוד אהבה רבה אהבתנו חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו ומסיים וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול כו' ליחדך באהבה וכו' הבוחר בעמו ישראל באהבה. כי באמת זה חמלה גדולה שחמל הש"י עלינו להיות רק אנחנו הגורמים היחוד בעליוני' יותר מכל צבא מרום וזהו רק מחסד עליון שבוחר בעמו ישראל באהבה של שמע ישראל יותר משל המלאכים ורק אותנו צוה ואהבת את ה' אלהיך לאהוב וליחד אותיות הוי' ב"ה כמ"ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם כו' וזהו כי כל בריאת העולמות ג"כ נבראו רק בשביל צדיקים שהם יהיו המתקנים ומיחדים בכל העולמות. וז"ש ואתה אמרת ר"ל בתחלת הבריאה אמרת היטב איטיב עמך ר"ל על ידך ועמך יהיה היחוד כמ"ש פנים בפנים דבר ה' עמכם כמ"ש כבר:
4
ה׳ויאמר שלחני כי עלה השחר. ופרש"י וצריך אני לומר שירה ע"ש. יש להבין למה רק בעת הזאת שהיה עם יעקב הגיע זמנו לומר שירה וכי כל המלאכים אומרים שירה בכל יום הלא יש שאין אומרים רק פעם אחת ביובל או פעם אחת בשמיטה ואיך במכוון רק בעת הזאת הגיע זמנו לומר שירה. אך הנה מבואר בזוה"ק פ' שמות י"ז וז"ל כד אנח לישראל תחות שלטנותא דאומין יתיב וגעי ובכי הה"ד במסתרים תבכה נפשי וכו' ע"ש. אי טרנא עציב וכ"ש דגעי ובכי שמשוי מאי עבדי הה"ד הן אראלם צעקו חוצה וכו' ע"ש. הנה לכך אין דרך המלאכים לומר שירה למעלה בעת אשר לא טוב לבנ"י חלילה כמבואר בזה אך בעת אשר טוב לישראל בישועה ורחמים הנה גם המלאכים בטוב לב אומרים שירה לפני הש"י. וז"ש פנות צבאיו קדושים רוממי שדי תמיד מספרים כבוד אל וקדושתו. פי' שגם אמת אשר יש מלאכים גדולים אשר תמיד מספרי' כבוד אל וקדושתו תתברך כו' ועונים באימה כו' קדוש קדוש כו' אבל עיקר הדבר לאל ברוך נעימות יתנו וכו' לברך הש"י כי אך הוא פועל גבורות בעל מלחמות זורע צדקות וכו' ומשפיע לבנ"י כל טוב. אזי הנה המלאכים בטוב לב ירונו להש"י כי השמחה במעונו אז הנה זמירות יאמרו ותשבחות ישמיעו הנה התשבחו' האלו הם מקובלים לפני הש"י. לכן גם המלאכים צריכין לבקש תמיד על ישועת ישראל כו' וז"ש שאין המלאכים אומרים שירה למעלה עד שאמרו בנ"י למטה תחלה. פי' שיהיו נושעים ברב טוב למטה להיות שמחים וטובי לב לומר שירה ושבחה להש"י אזי גם המלאכים אומרים שירה. והנה גם בזה כ"ז שהי' יעקב אבינו ע"ה בגלות במר נפשו מצרת עשו ולבן לא יכלו המלאכים לומר שירה למעלה אך כאשר בעת הזאת הנה ישראל נושע בה' מלבן ומשר של עשו אז בא הזמן עת הזמר של המלאכים לומר שירה למעלה כולם כאחד כנ"ל:
5
ו׳ויזרח לו השמש כאשר עבר את פניאל והוא צולע על ירכו. עפרש"י ויזרח לו השמש לרפאותו מצלעתו כמ"ש שמש צדקה ומרפא כו'. ועדיין יש לדקדק שלשון הפסוק הוא בהיפך שמתחיל ויזרח לו השמש כו' ואח"כ כתיב והוא צולע על ירכו דהול"ל מקודם שהי' צולע על יריכו ואח"כ ויזרח לו השמש לרפאותו. אכן הנ"ל עפמ"ש בפ' מקץ בפ' לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמי' לרמז בזה כי אם האדם עומד במרדו ואינו תוהא על הראשונות כל דרך איש ישר בעיניו כאשר איננו יודע מה חסר לו כי גם זה הסתת היצר לומר לו כי הכל עושה למצוה רבה ואין בו שום עול. ועל זה צריך להיות לו עזר מן השמים למען ידע כי לא טוב עשה ויתקן המעוות בעוצם התשובה הנכונה. לכן גם השבטים הקדושים כל ך"ב שנה שמכרו את יוסף אחיהם לא ידעו אם עשו שום חטא בזה רק נדמה להם כי זה דרך הטוב והישר. רק כאשר באו למצרים אל יוסף הצדיק והופיע עליהם מגודל קדושתו אז הרגישו כולם מה עשו ובא הרהור תשובה בלבבם אז אמרו אבל אשמים אנחנו על אחינו כו'. וז"ש ליעקב אביהם לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים כי כן הוא דרך התשובה לעלות בכל יום במעלה יתירה ולהתחזק בכל יום יותר וידע כי ביום אתמול לא הי' במעלה זו ויחזור וישוב בתשובה על יום שעבר. ונחזור לענינינו. ויזרח לו השמש פי' כי השי"ת ברוב חסדיו מאיר לאדם ונותן לו אור הנשמה ואימתי זאת כאשר עבר את פניאל פי' כשעברו ממנו הפניות שהי' לו בהעבדות של תורה ומצות מקודם לזה שלמד תורה שלא לשמה כי לא הי' טהור ועודנו מעונה ומוכה מעצת היצה"ר והי' צריך רפואת הנפש לכן לא הי' מרגיש כלל מה שחסר לו. אך עתה כאשר זרח לו השמש אור הנשמה הבהירות הקדושה מסיעתא דשמיא אזי הוא מבין מדעתו כי הוא צולע על ירכו ועודנו צריך תיקון ורפואה לנפשו כנ"ל:
6
ז׳ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו. לכאורה איך יתכן לדחות נפש מפני נפש למה הקדים השפחות לבני לאה ראשונה לפני עשו ובאחרונה יוסף ורחל. אמנם ידוע כל ענין יעקב ונשיו מורה לעתיד וסדר תיקון הבריאה מתחלה ועד סופה. ובאמת סדר התיקון כך הוא כי סוף הכל הוא תיקון יוסף ורחל כמ"ש והיה ביתיעקב אש ובית יוסף להבה ועלו מושיעים בהר ציון כנ"ל. וע"כ נאמר בתוכחה ולא נחלו על שבר יוסף בחינת שבירת הכלים וכן ברחל כתיב כה אמר ה' כו' רחל מבכה על בניה כו' ושבו בנים לגבולם:
7
ח׳יעבר נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים כו'. הנ"ל דהנה ע"י העבדות והקדושה של הצדיקי' הנה הם מבריחים את החיצונים כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. וז"ש יעקב בע"כ יעבר נא אדוני להלן מלפני העבדות שלי ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה לאט"י גימט' נ' ר"ל אני אתנהלה ואמשיך לאטי הנו"ן שערי בינה. לרגל היא היסוד כמבואר בספרים. וע"ז הוא שאמרו בגמרא האומר רגלה של זו עולה פשטה קדושה בכולה כי כן ע"י קדושת היסוד הנקרא רגל הוא עולה ופשטה קדושה בכולה ונעשה הצדיק הזה כולו קודש לה' אם האדם מקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו למעלה ונעשה כולו בבחי' יסוד כמו יוסף וכן הוא מבואר בזוה"ק. וזהו שאמר יעקב אתנהלה לאטי אמשיך מנו"ן שערי בינה לבחי' יסוד לרגל המלאכ"ה הוא אותיות מלכ"ה ה"א להשפיע למלכות וזהו לרגל הילדים להשפיע ולהוליד כל טוב לישראל. אמן:
8
ט׳ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו ונקומה ונעלה בית אל. ואעשה שם מזבח וכו'. פירש"י והטהרו מעבודת גלולים עכ"ל. התורה מלמדת אותנו דרך לעבודת הבורא ב"ה מדברי יעקב אבינו ע"ה ונקדים דברי הש"ס בקדושין כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהי' לו עסק עמהם והרגישו המפורשים למה הקדימה גיטין לקדושין הלא בכ"מ קדושין קודמין לגיטין דבתחלה האדם מקדש ואח"כ אם מצא בה וכו' הוא מגרשה. אך נקדים דברי הש"ס על פסוק מה ה' דורש ממך כי אם הצנע לכת עם ה' אלקיך. ודרשו חכז"ל זה הוצאת המת והכנסת כלה. ונדחק רש"י בפי' הש"ס הזה. ועוד מה הוא הענין שדרשו דוקא הפי' הצנע לכת לשני דברים הללו דלמא הפי' הצנע לכת ליתן צדקה בסתר כמ"ש מתן בסתר וכו' או להתפלל בהצנע כיון שכל הדברים טוב בהם הצניעות. ועוד מאי כי אם הצנע לכת וכי אם יקיים אדם הני תרי דברים הוצאות המת והכנסת כלה יותר אין הקב"ה חפץ מן האדם. ולמה תרי"ג מצות. אך נקדים לזה דברי הספרים הקדושים ובפרט האריז"ל שכל המצות ותפלות ותורה ומעש"ט שהאדם עושה אם חטא מקודם ולא עשה תשובה כל התפלות והמצות נוטלים הסט"א וחיילותיו ואדרבא מוסיף כח לקליפה בתורה ומצות. ובזה פרשו הפסוק ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי וכו'. ובזה פרשו הפסוק סור מרע ועשה טוב היינו קודם עשיית הטוב מקודם צריך להיות סור מרע דהיינו לעשות תשובה. ובזה פרשו תשובה ומעשים טובים בעוה"ז שלכל מעשים טובים שאנו עושים בעוה"ז צריך תשובה מקודם ואח"כ מעשים טובים. ובזה פרשנו ואמרנו שהדברים האלו מפורשים בתורה בפ' התשוב' בפ' וילך ושבת עד ה' אלקיך וכו' ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך וכו'. עוד שם פסוק אחר ואתה תשוב ושמעת בקול ה' כו' לשמור מצותיו וחוקותיו הכתובה בספר הזה כי תשוב אל ה' אלקיך כו' מבוארים הדברים שהתורה אומרת שהתשובה קודמת לכל המצות ומבלעדה לא ירים איש את ידו לעשות שום מצוה שהרי אמר הכתוב לשמור מצותיו וכו' כי תשוב וכו' שכל זמן שלא עשה תשובה הכל הולך לסט"א. ובזה נחזור לש"ס הנ"ל הצנע לכת עם ה' אלהיך ע"ד שאיתא בזוהר על פסוק הנסתרות לה' אלהינו שהיא יראה ואהבה שהם דברים שבלב. וזהו הצנע לכת עם ה' אלקיך שיראה ואהבה הם בהצנע לכת כי היא בתוך בנ"א דהיינו השם י"ה שהוא יראה ואהבה כמבואר בזוהר ותלך עם ה' אלקיך שהשם הוי' יהי' שורה עמך בכל דרכיך. וזהו הוצאות המת והכנסת כלה. וגם מבואר שס"מ וסט"א נקראים מתים. וזהו אמרו כאלו אכלו מזבחי מתים. וגם אמרו בש"ס רשעים בחייהם קרוים מתים משום שהס"ם וסט"א שולטין על האדם הרשע כמאמר חכז"ל רשעים יצה"ר שופטן והן נקראים מתים לכן הרשעים שהם תחתיהן נקראים ג"כ מתים כמוהם. וזה כוונת הש"ס מעבירין את המת מלפני הכלה אם אדם רוצה להכניס הקדושה היינו השכינה הנקראת כלה לתוכו יצטרך מקודם לפנות המת ולהעבירו מלפני הכלה שאין אדם דר עם נחש וכו' ומכ"ש הקב"ה. וזה רמז הכתוב בפ' חיי שרה בדברי לבן ויאמר בא ברוך ה' למה תעמוד בחוץ ואנכי פניתי הבית ופרש"י פניתי הבית מע"ג רמז לנו הכתוב שקודם פניות הבית מע"ג היינו פנימיות ועקמימות שבלב ע"ד לא יהי' בך אל זר היינו היצה"ר שבלבבו של אדם שאי אפשר לבוא בתוכו ברוך ה' ומכש"כ השכינה וכמבואר בזוהר שצריך כל אדם להעביר הסט"א מכל אבר ואבר אז שורה השכינה עליו. וזה רמזו רז"ל זהו הוצאות המת והכנסת כלה היינו השכינה הנקראת כלה וזהו כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין קודם כל מצוה. שידוע עיקר כוונת כל מצוה היתה להתקדש אותנו בהם כמ"ש אומרים אשר קדשנו במצותיו שבכל מצוה ומצוה אנו מוסיפין עלינו קדושה ואם האדם נתעב בחטאיו ועוונו אין הקדושה יכולה לשרות על האדם כי אין אדם דר עם נחש וכו'. וזה נקרא גיטין היינו גרושין. וזה כל שאינו יודע בטוב גיטין וקדושין היינו מקודם גיטין ואח"כ קדושין. ומזה פרשתי הכתוב משכו וקחו לכם צאן ופרשו רז"ל משכו ידיכם מע"ג שזה היתה מצוה ראשונה כמאמר חכז"ל לא הי' צריך התורה להתחיל אלא מהחודש הזה לכם למדה התורה אותנו שקודם עשיית הקרבן שהיא מצות קרבן פסח למשוך ידיהם מע"ג. ולזה היתה הרמזים וכוונת התורה במצוה הראשונה בפסח שיצאו מתתת הסט"א היינו מיד מצרים דכל זמן שהיו תחת יד מצרים היו תחת יד הסט"א כמבואר בספרים. אך אחר שיצאו ממצרים מתחת שיעבודם הי' כוונת הקב"ה שיצאו מתחת יד שיעבוד היצה"ר. ולזה מצוה ראשונה הוא פסח ואכילת מצה היינו להתקדש גופו של בנ"י בהשראת הקדושה צוה הש"י לגרש הסט"א והיצה"ר דהיינו ביעור חמץ הוא היצה"ר כמבואר בזוה"ק ובספרים. ולזה אמה"כ אחר מצות קרבן פסח ואמר עוד ז' ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם היינו מערב יו"ט ולא ביו"ט עצמו ע"ד שאמרו מעבירין את המת מלפני הכלה. וזה כוונת רבא בש"ס בפסחים דף ה' אך ביום הראשון הוא מעיו"ט ולא ביו"ט עצמו הרי נאמר לא תשחט על חמץ דם זבחי א"כ ראינו שכוונת הכתוב שקודם עשיית המצוה יהי' ביעור חמץ. ולזה אמר אח"כ ושמרתם את המצות ודדשו חכז"ל אל תיקרי מצות אלא מצוות הרמז שבכל המצות צריך מקודם ביעור חמץ. ולזה יש לומר מה שמקשים שבדברי משה לא נזכר רק עשיית הפסח ולא נזכר כלל ביעור חמץ. אך במה שאמר משכו ידיכם מע"ג כדרשת חכז"ל ממילא מרמז בזה מצות ביעור חמץ כנ"ל. ולזה בא הרמז בסמיכות בפ' כי תשא אלהי מסכה לא תעשו לכם את חג המצות תשמור. עוד רמז בכ' ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים. וזה ג"כ בפ' משפטים לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם וכו' ושבר תשבר מצבותיהם ועבדתם את ה' אלהיכם כו'. וזה ג"כ הרמז בפ' אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה כו' תקריבו את קרבנכם. היינו מקודם צריך להקריב הבהמיות שבאדם לעשות לה' בכל דרכיך דעהו ואח"כ אדם כי יקריב מכם כו' יכול האדם להתקרב להקב"ה. וכן נאמר בפ' קדושים לרצונכם תזבחוהו היינו הרצון הרע שבכם תזבחוהו קודם עשיית הקרבן. וזה היתה כוונת יעקב אבינו ע"ה בפסוק הזה הסירו את אלהי הנכר אשר בקרבכם ע"ד שאמרו חכז"ל לא יהי' בך אל זר זה היצה"ר שהוא בתוך לבו של אדם והטהרו מע"ג כפרש"י ונקומה ונעלה בית אל ונעשה שם מזבח כו' היינו כנ"ל שקודם עשיית המצוה ובפרט הקרבנות. הסירו את אלהי הנכר כו'. כן יהי רצון בכל מעשינו אמן:
9
י׳אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהי' ממך ומלכים מחלציך יצאו. ואי' בגמרא פסוק זה דרש אבנר כשהמליך את איש בושת ע"ש. ולכאורה קשה הלא לא עלתה לו המלוכה ומהו פי' הפסוק. אמנם איתא בגמ' יעקב אבינו לא מת מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. דהנה בארנו כבר בחי' מדות האבות נאסף עם בנ"י לזרעם אחריהם בכל דור ודור ובחי' יעקב אבינו בפרט אמרו חכז"ל כי צורתו של יעקב חקוקה בכסא כבוד נמצא כל עניני המצות ושרשי בחינותיהם נוגע עד יעקב אבינו ע"ה והוא מתעורר עמם בכולם לטוב כמ"ש שמע ישראל. ושמעו אל ישראל אביכם. דבר אל בנ"י הכל רומז לישראל סבא. וכמוה כל הטובות והשפעות הבא לבנ"י שייכים לו יגל יעקב ישמח ישראל. וכן אמרו חכז"ל בפ' ויחי למה פרשה זו סתומה. ולהבין זאת נראה כי למעלה סיים ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד בזה ויחי יעקב כי הוא חי בטובת ישראל זרעו אחריו ולזה פרשה זו מחוברת למעלה וגם היא סתומה כי איננו נראה כלל. וכ"כ וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב כנ"ל. והנה ידוע לי"ח כי יעקב אבינו הוא שלימו דסיהרא. ובזה חקוקים כל שלימו דזרעא דישראל ע"ב א"א בזמר אל אדון בתפלת שבת טובים מאורות שברא אלהינו כו' וקאי על הצדיקים שהם המאורות ומושלים בקרב תבל ומלאים זיו וכו'. פאר וכבוד נותנים לשמו צהלה ורנה לזכר מלכותו כי הם גורמים היחוד יסוד מלכות קרא לשמש ויזרח אור ראה והתקין צורת הלבנה. ר"ל בחי' הראות נתקן צורת הלבנה. שבה כל צורת ישראל ובחי' צורתם כמ"ש הללו בעלי צורה הם. פי' שהי' צורתם שלימה ולא נפגמה נמצא כל בחי' המעש"ט מגיע עד יעקב אבינו ע"ה שלימו דסיהרא והוא אמרם צורתו חקוקה בכסא כבוד כנ"ל. וז"ש לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחוורו כי בראותו ילדיו כו'. כי כאשר ישראל עושים רצונו של מקום לא עוד פניו יחוורו ולהיפך הפגם נוגע עד יעקב אבינו חלילה. וז"פ כי יפגשך עשו אחי הוא הסט"א ושאלך למי אתה ואנה תלך. ר"ל אנה תלך תפלתך ומעשיך הטובים. ואמרת לעבדך ליעקב. שייך העבדות של יעקב והנה גם הוא אחרינו כנ"ל. וז"ש אני אל שדי פרה ורבה. אתה תפרה ותרבה עי"ז. גוי וקהל גוים יהיו ממך ומלכים מחלציך יצאו. כי באמת כל המלכים ומלכי בית דוד ומשיח יצאו ממנו:
10
י״אויבא יעקב שלם עיר שכם ויקן את חלקת השדה. הנה ויקן הוא אותיות קנ"ו יו"ד. קנ"ו גימ' יוסף יו"ד רומז לציון בחי' יוסף ונקה ג"כ עולה קנ"ו עה"כ:
11