תפארת ישראל כ״אTiferet Yisrael 21
א׳התבאר לך כי ראוי שתנתן התורה על ידי אחד שהוא מיוחד ונבדל מן הכלל. ודבר זה למדרגת התורה, שיש אל התורה המדרגה העליונה המיוחדת, עד שלא ישתתף לה דבר. ולכך ראוי שתנתן התורה על ידי מי שהיה* מיוחד במדרגה מכל באי עולם, הוא משה. ואף כי התורה היא תורה אל הכלל, נתנה על ידי משה. והענין הוא כמו שהענין בנפש האדם, אשר הלב מקבל החיות למעלתו ולחשיבותו, הוא שולח החיות לכל האברים, ואין בכל אבר ואבר החיות בפני עצמו.
1
ב׳ומה שאמר בפרק בתרא דמכות (כג:) תרי"ג מצות נאמרו למשה מסיני, שנאמר (דברים לג, ד) "תורה צוה לנו משה", 'תורה' בגימטריא תרי"א, "אנכי" ו"לא יהיה לך" (שמות כ, ב-ג) מפי הגבורה שמענום, עד כאן. ויקשה לך, למה שמעו "אנכי" ו"לא יהיה לך" מפי הגבורה. ודבר זה בודאי ראוי שיהיה כך, כי בדבור "אנכי" הוא שקבלו השם יתברך לאלוה. וכן "לא יהיה לך", שלא* יהיה להם אלוה זולת השם יתברך. שאם היה להם אלוה זולת השם יתברך, היו מבטלים מלכותו יתברך חס ושלום. והנה דבר זה שהוא קבלת מלכותו עליהם אינו לכל יחיד ויחיד, רק לכלל ישראל. שאין השם יתברך מיחד שמו יתברך על יחיד לומר "אנכי ה' אלהיך", רק על כל האומה. ואי אפשר לומר באלו שתי מצות שהמצוה היא לכל יחיד ויחיד בעצמו. שאין השם יתברך מלך על יחיד, שאין מלך בלא עם. ולפיכך באלו ב' דברות, שהם לכלל ישראל ביחד, היה במה שהם עם אחד, והשם יתברך מלך עליהם, ובכלל זה משה עם כל ישראל, ומשה נכלל עמהם. רק שאר הדברות אינם מצד שהם כלל אחד.
2
ג׳ודבר זה אין ראוי למעלת התורה ומדרגתה, כי אם שתנתן התורה על ידי משה רבינו עליו השלום, ש"לא קם נביא בישראל כמשה עוד" (דברים לד, י). וזה מפני שאין ראוי שתנתן התורה, שהיא יחידה במדרגה העליונה, כי אם על ידי מי* שהוא מיוחד במדרגת הנבואה.
3
ד׳ומה שאמרו בספרי (דברים לד, י) "ולא קם נביא בישראל כמשה עוד", אבל באומות קם. שלשה דברים היו במשה מה שלא היו בבלעם ; משה היה מדבר עמו פה אל פה, שנאמר (במדבר יב, ח) "פה אל פה אדבר בו כו'". משה היה מדבר עמו פנים אל פנים כו'. משה היה מדבר עמו עומד, שנאמר (דברים ה, כח) "ואתה פה עמוד". בלעם היה מדבר עמו "נופל וגלוי עינים" (במדבר כד, ד). בלעם היה יודע מה הקב"ה עתיד לדבר עמו, שנאמר (במדבר כד, טז) "ויודע דעת עליון". משל לטבח של מלך שיודע מה המלך קרב על שלחנו. כך* בלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר (במדבר כד, ד) "אשר מחזה שדי יחזה". בלעם היה מדבר עמו כל שעה, שנאמר (שם) "אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים", עד כאן. ואם כן יקשה לך, הרי לא נתיחד משה בנבואתו, כי אף באומות קם. אבל חס ושלום שלא יהיה מיוחד משה בנבואה, כי מה שאמרו 'אבל בנביאי אומות עכו"ם קם', מכל מקום היה נבואתו דרך נביאי אומות עובדי כוכבים.
4
ה׳ובמדרש (ויק"ר א, יג), מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם עכו"ם; נביאי אומות עולם אין הקב"ה נגלה עליהם רק בחצי דבור, שנאמר (במדבר כג, ד) "ויקר אלהים אל בלעם". אין לשון 'ויקר' אלא לשון טומאה, כמו דאת אמר (ר' דברים כג, יא) "כי יהיה בך איש לא טהור מקרה לילה". אבל לישראל בלשון טהרה, בלשון קדושה, בלשון ברור, "ויקרא אל משה" (ויקרא א, א) בלשון שמלאכי השרת מקלסין, שנאמר (ישעיה ו, יג) "וקרא זה אל זה", עד כאן.
5
ו׳וביאור זה, כי נבואת אומות העולם עכו"ם אינה נבואה בבירור גמור. ולפיכך כתיב "ויקר", שהוא חצי דבור בלבד, כפי מה שהיא הנבואה שאינו בירור גמור. והנבואה היא בטומאה. אף שהשם יתברך קדוש ודבריו קדושים, נביאי אומות העולם מקבלים הדבור, אף אם הם טמאים, ואין צריכים קדושה וטהרה. המשל* למי שמשליך ממנו דינר זהב, אינו מקפיד אף אם נופל לאשפה, כי אין כונתו רק להשליך ממנו הדינר, יפול בכל מקום. כך השם יתברך אינו חפץ כאשר מדבר עם נביאי אומות העולם רק שיצא הדבור ממנו, יבא אל המקבל אף בטומאה. אבל כאשר מדבר עם נביאי ישראל, נתיחד עמו הדבור. וזה עיקר דבורו יתברך*, שמדבר הוא יתברך אל הנביאים, ונתיחד עמהם הדבור. אין ראוי שיהיה עצם דבורו יתברך בטומאה. ולכך אין מקבלים נביאי ישראל הנבואה - שהיא דבור השם יתברך - רק בקדושה. ומעתה מה שאמרו 'אבל בנביאי אומות העולם עכו"ם קם', היינו דמכל מקום היתה הנבואה שלו בחסרון ובטומאה. ואף אם היה גדול בנבואה מאד, כיון שנבואתו היתה בחסרון ובטומאה, אין זה מעלת הנבואה. כי מעלת הנבואה כאשר היא בקדושה ובטהרה ובבירור. ולא אמרו 'בנביאי אומות העולם עכו"ם קם' רק שהיה יודע דברים עליונים.
6
ז׳וכאשר תבין דברי אמת, תדע כי מה שהיה יודע משה בנבואה, ומה שלא היה יודע, הכל נמשך אחר עצם המעלה בנבואה שהיה למשה. ומה שהיה יודע בלעם בנבואה, ומה שלא היה יודע, הכל נמשך ממה שלא היה לבלעם המעלה העליונה שהיה למשה. וזה כי מה שהיה מדבר עם משה פנים אל פנים (שמות לג, יא), שהיה משה עומד עם השם יתברך, הכל הוא הקירוב והדיבוק עמו. ובלעם שלא היה לו זה, מורה על הריחוק מן השם יתברך. ומה שלא היה יודע משה הדבור קודם שבא אליו הדבור, וכן מה שלא היה מדבר עמו כל שעה שירצה, ומה שלא היה יודע מי מדבר עמו, נמשך אל מעלת משה. שכל נבואת משה נבואה ברורה, כמו שהיה הדבור עמו פנים אל פנים, ופה אל פה. לכך לא היתה נבואתו רק נבואה ברורה. ואין בירור הנבואה רק כשבא הנבואה אל הנביא. שכל דבר שיוצא מפי הקב"ה אין לו חזרה, כדאיתא במסכת ברכות (ז.). ודבר זה נקרא 'בירור הנבואה' כאשר יוצא הדבור מפיו. אבל שידע הדבור קודם שנדבר ונתבררה הנבואה, אין זה ראוי למשה ולמעלתו, שהיתה כל נבואתו בענין הבירור הגמור. אבל בלעם שלא היתה מדרגת נבואתו בענין הברור הזה, אפשר לו לדעת דבר זה, שכן כל נבואתו בענין זה.
7
ח׳וזה שהביא משל מן הטבח וכו'. וזה כי מה שיודע הטבח מה שיאכל המלך, ואותו אשר נקרא לשלחן המלך אינו יודע, מפני שאין הנקרא* אל המלך מצטרף אל המלך לדעת שלחנו רק כאשר השלחן ערוך בפעל, וזה כבודו ותפארתו של האורח. ולא יצטרף אל המלך זולת זה. ולכך אינו יודע קודם זה מה יאכל המלך. וכך משה לא היה נבואתו רק כאשר הדבור בפעל יוצא מפי השם יתברך מעצם כבודו יתברך, ודבר זה הוא נבואה ברורה, ובמדרגה זאת דבק משה בו יתברך, וזהו מעלתו וכבודו של משה. אבל בלעם לא היה לו מעלה זאת, ולכך ידע הנבואה קודם שבא הדבור, ודבר זה מבואר.
8
ט׳וכן מה שלא היה* מדבר עם משה כל שעה, הכל נמשך אחר מדרגתו ומעלתו. וזה כי הענין נותן כך, כי היה הדבור עם משה פנים אל פנים. ואין לאדם כמדרגה זאת שיהיה עם השם יתברך תמיד פנים אל פנים. אבל עם בלעם היה הנבואה כמו שאמרנו למעלה (ד"ה וביאור זה), שהיה משליך ממנו הדבור, והיה בלעם מקבל אותו, ולא היה כאן דבור פנים אל פנים, ולכך היה תמידי. וכן מה שלא היה יודע משה מי מדבר עמו, היינו "כי לא יראני האדם וחי" (שמות לג, כ), כי אי אפשר להתחבר עם השם יתברך. ודבר זה היה למשה שנסתכל באספקלריא המאירה (יבמות מט:), והיה לו דבקות אל השם יתברך, ולפיכך אי אפשר שיהיה יודע מה שידבר השם יתברך עמו. ושהיה מדבר עמו כל שעה אינו* מורה שהיה גדול בנבואה מאד שלא היה נמצא דבר זה במשה, רק שלא היה אפשר שיהיו אלו דברים במשה למעלת נבואתו. ומאחר שלא היה בו הידיעה הזאת בשביל מעלת נבואתו, אין זה חסרון, כי המעלה נותן זה. ומה שהיה לבלעם דבר זה, מפני שלא היה לו מעלת נבואתו של משה, שהיה לו דבקות גמור בו יתברך כמו שאמרנו (ד"ה וכאשר תבין), רק בענין הידיעה היה גדול בנבואה. ודברים אלו ברורים מאד.
9
י׳ומה שאמרו בפרק קמא דראש השנה (כא:) "ולא קם נביא עוד וגו'" (דברים לד, י), רב ושמואל; חד אמר בנביאים לא קם, אבל במלכים קם. אין זה קשיא. כי פירוש דבר זה, כי בודאי ראוי שיהיה משה מיוחד בנבואתו. ואם היה לו שתוף בנבואה, לא נתנה התורה - שהיא מיוחדת - על ידי משה. רק שהוא היה מיוחד בנבואה, ולא קם כמוהו, ולכך נתנה תורה על ידו, שאין כמוהו. ומה שאמר 'במלכים קם', דכיון דלא קם בבני אדם כמוהו, הרי היה משה מיוחד בנבואתו. אף כי במלכים קם, דהיינו מפני גודל מדרגתו ומעלתו של שלמה, שהיה מלך על עליונים ותחתונים, כדאמרינן שם (סנהדרין כ:), ולכך נבואתו גם כן במדרגה עליונה, עד שיאמר 'בישראל לא קם, אבל במלכים קם'. ועם זה לא יצא משה ממה שהיה מיוחד במעלתו מצד הנבואה, כי אין המלך בכלל שאר בני אדם. ולפיכך אף אם קם במלכים, לא יצא משה ממה שהיה מיוחד בנבואה.
10
י״אואין הפירוש גם כן כי היה לשלמה נבואת משה רבינו עליו השלום. כי אין הדבר כן, רק כי היה למשה בודאי מדרגה בנבואה עד שנמסרו למשה כל מ"ט שערי בינה (ר"ה כא:). ובודאי אין* דבר זה לשלמה. רק מה שאמר 'אבל במלכים קם', שהגיע בנבואתו לדעת דברים עליונים נעלמים, כמו משה שהיה משיג דברים הנעלמים. והנה היה מדרגתו בנבואה כל כך גדול, כמו שהיה גדול משה רבינו עליו השלום. אבל שיהיה יודע מה שהיה משה רבינו עליו השלום - דבר זה אינו. כי למשה נמסרו כל מ"ט שערי בינה. ובידיעה הכללית שהיה למשה רבינו עליו השלום - שידע משה רבינו עליו השלום הכל* - בודאי אינו מדבר מזה בגמרא כלל.
11
י״בולפיכך היה נתינת בתורה על ידי משה. ולא נתנה תורה לכלל ישראל, כי ראוי שתנתן התורה - שהיא מיוחדת, ואין לתורה שום שתוף אל כל שאר השגות - ראויה שתנתן דוקא על ידי משה רבינו עליו השלום, שהיה מיוחד, דכתיב (דברים לד, י) "ולא קם נביא עוד וגו'".
12
י״גומפני גודל מעלת משה, ויחודו בנבואה, מורה עליו שמו. כי "זה משה האיש" (שמות לב, א) הוא מהתחתונים, והיה מתעלה מעלה מעלה עד שנאמר עליו (תהלים ח, ו) "ותחסרהו מעט מאלהים". ועליו נאמר (משלי ל, ד) "מי עלה שמים וירד". ומפני כי משה היה מן התחתונים ומן העליונים, כמו שאמרו (דב"ר יא, ד) שנקרא משה "איש האלהים" (דברים לג, א), מחציו ולמטה היה "איש", ומחציו ולמעלה היה "אלהים". ולכך אי אפשר לומר רק שהיה כמו אמצעי בין העליונים ובין התחתונים, והאמצעי מצורף לשניהם, ולפיכך "עלה שמים וירד". והיה למשה משפט האמצעי, שנאמר (ר' דברים ה, ה) "אנכי עומד בין ה' וביניכם להגיד לכם דבר ה' וגו'". ולפיכך בשם 'משה' אות המ"ם, שהיא אמצעית בסדר אלפ"א בית"א. ואחר כך השי"ן, שהיא מדרגה האחרונה חוץ מן האחת, שנאמר (תהלים ח, ו) "ותחסרהו מעט מאלהים". וזה נאמר על משה, כדאיתא במסכת ראש השנה (כא:). ואות ה"א מורה שיורד לתחתונים. וידוע כי האדם מדרגה חמישית. כי הפשוטים מדרגה ראשונה, והמורכבים מדרגה שניה, והדוממים מדרגה שלישית, והבעלי חיים רביעית, והאדם מדרגה חמישית. והרי משה עולה עד המדרגה האחרונה חוץ מאחת, ויורד לתחתונים עד המדרגה החמישית, ודבר זה מבואר. הרי נתבאר לך כי נתיחד משה בנבואה, ולכך ראוי שעל ידו נתנה התורה. ועוד יתבאר לקמן (פרק כג) יחודו של משה, שבשביל אותו היחוד נתנה על ידו התורה המיוחדת. ודי בזה.
13