תפארת יוסף, פרשת האזינו שבת תשובהTiferet Yosef, Ha'azinu and Shabbat Shuvah
א׳האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי.
ביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה אשר משה רבינו השתיק את אלו הכחות של שמים וארץ. והענין בזה, כי שמים רומזים על בהירות, כדאיתא בזוה"ק (ויקהל קצ"ז.) שמים לא יכולין למסבל אפילו כגרעין חרדל מגופא דהאי עלמא שאינם יכולים לקבל שום לבוש מעוה"ז, כי שמים הם הבדלה בין מים העליונים למים התחתונים, כי מים העליונים רומזים על בהירות, ומים התחתונים רומזים על מה שאין הבריאה מזדככת כ"כ, כי אם שהבריאה יזדכך אז המה ג"כ נחשבים מים העליונים. וכמו שביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה על מה שלא נאמר בהקפיטל (תהלים קמ"ח) הללו את ד' המים אשר מתחת לארץ ואף שכתיב תהומות, זה קאי רק על הכלי המחזיק את המים ולא על המים התחתונים, כי בעת שהם עומדים בהלול, אז אין שום מים התחתונים כלל, כי הכל נחשבים מים העליונים. כי ענין של מים התחתונים נקרא בעת שאין הבריאה מזדככת, אבל בעת שהבריאה מזדככת, אז נחשבת הכל מים העליונים. וזה היה הטעות של בן זומא שאיתא בש"ס (חגיגה ט"ו.) שאמר צופה הייתי בין מים העליונים ובין מים התחתונים ואין בין זה לזה אלא כשלוש אצבעות, ואיתא (שם) עדיין בן זומא מבחוץ. כי באמת אין שום הבדל ביניהם אלא כתרי כסא דסחיפא אהדדי או כתרי גלימא דפריסי אהדדי וכנ"ל שבעת שמהללים אין שום הבדל ביניהם, וארץ מורה על הסתרה, כי שם יכול לדמות לאדם שכחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה. ואף שאיתא בזוה"ק (פנחס רנ"ח.) ד' בחכמה יסד ארץ אבא ייסד ברתא, והיינו מחמת שיש בהארץ הסתר גדול השליך שם השי"ת נקודה גבוה, כדי שיוכל האדם לעלות מן ההסתר הזה, ואז אם תוציא יקר מזולל תראה שאפילו הדומם עומד ומשבח להשי"ת, אבל מצד האדם הארץ הוא בהתרחקות גדול. וזה שמשרע"ה השתיק את אלו הכחות של שמים וארץ, שהשמים לא יזריח לאדם יראה יותר מדאי, והארץ לא יזריח לו תקיפות יתירה, ורק יהיה תמיד באמצע כדי שיהיה להאדם כח עבודה:
ביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה אשר משה רבינו השתיק את אלו הכחות של שמים וארץ. והענין בזה, כי שמים רומזים על בהירות, כדאיתא בזוה"ק (ויקהל קצ"ז.) שמים לא יכולין למסבל אפילו כגרעין חרדל מגופא דהאי עלמא שאינם יכולים לקבל שום לבוש מעוה"ז, כי שמים הם הבדלה בין מים העליונים למים התחתונים, כי מים העליונים רומזים על בהירות, ומים התחתונים רומזים על מה שאין הבריאה מזדככת כ"כ, כי אם שהבריאה יזדכך אז המה ג"כ נחשבים מים העליונים. וכמו שביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה על מה שלא נאמר בהקפיטל (תהלים קמ"ח) הללו את ד' המים אשר מתחת לארץ ואף שכתיב תהומות, זה קאי רק על הכלי המחזיק את המים ולא על המים התחתונים, כי בעת שהם עומדים בהלול, אז אין שום מים התחתונים כלל, כי הכל נחשבים מים העליונים. כי ענין של מים התחתונים נקרא בעת שאין הבריאה מזדככת, אבל בעת שהבריאה מזדככת, אז נחשבת הכל מים העליונים. וזה היה הטעות של בן זומא שאיתא בש"ס (חגיגה ט"ו.) שאמר צופה הייתי בין מים העליונים ובין מים התחתונים ואין בין זה לזה אלא כשלוש אצבעות, ואיתא (שם) עדיין בן זומא מבחוץ. כי באמת אין שום הבדל ביניהם אלא כתרי כסא דסחיפא אהדדי או כתרי גלימא דפריסי אהדדי וכנ"ל שבעת שמהללים אין שום הבדל ביניהם, וארץ מורה על הסתרה, כי שם יכול לדמות לאדם שכחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה. ואף שאיתא בזוה"ק (פנחס רנ"ח.) ד' בחכמה יסד ארץ אבא ייסד ברתא, והיינו מחמת שיש בהארץ הסתר גדול השליך שם השי"ת נקודה גבוה, כדי שיוכל האדם לעלות מן ההסתר הזה, ואז אם תוציא יקר מזולל תראה שאפילו הדומם עומד ומשבח להשי"ת, אבל מצד האדם הארץ הוא בהתרחקות גדול. וזה שמשרע"ה השתיק את אלו הכחות של שמים וארץ, שהשמים לא יזריח לאדם יראה יותר מדאי, והארץ לא יזריח לו תקיפות יתירה, ורק יהיה תמיד באמצע כדי שיהיה להאדם כח עבודה:
1
ב׳האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי.
במדרש (רבה בראשית כ"ב) מזמור שיר ליום השבת. מזמור זה אדם הראשון אמרו בשעה שפגע בו קין א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי א"ל כך גדול כחה של תשובה פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת, ביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה דהנה באמת תיכף אחר חטא אדה"ר, היה לו תקיפות גדול לטעון לפני השי"ת אתמול הייתי מוטל גולם לפניך, כי היה יציר כפיו של הקב"ה ומהיכן ניקח לו כח לעשות ההיפך מרצון השי"ת. ואח"כ כשראה שנסתעף מחטאו חטא קין, שחטאו היה בין אדם למקום וחטא קין היה בין אדם חבירו, והיינו שקין ג"כ טען השומר אחי אנכי, והיינו כדאיתא במדרש (תנחומא בראשית ט') שטען אתה שומר את הכל ולי הנחת להרגו, שטען לפני השי"ת מהיכן ניקח לו כח לעשות היפך מן הרצון השי"ת. ומהיכן היה לגרזן כח לפרוח באויר ולעשות היפך מרצון השי"ת. וכשראה אדם הראשון ההסתעפות מחטאו, שחטאו היה בין אדם למקום, וחטא קין היה בין אדם לחבירו, ואיתא בש"ס (שבת ל"א.) מה דעלך סני לחברך לא תעביד זה כל התורה כולה וכו', והיינו שראה שנסתעף מחטאו היפך מן הכלל של דברי תורה. ובאמת השיב השי"ת לקין על טענתו, קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה, היינו שמה שהוא רצון השי"ת מפורש ע"ז כל מערכות הבריאה מסכים. ומזה שיש צעקה מן האדמה מזה ראיה שהיה לך בחירה, ואח"כ כשראה אדם הראשון זאת, היה יכול לעשות תשובה, כי קודם שרואה אדם הסתעפות מחטאו לא יכול אדם לעשות תשובה. כדאיתא (תורת כהנים) אחרי נמכר גאולה תהיה לו יכול אמר אלך ואמכר ת"ל אחר נמכר גאולה תהיה לו. היינו אחר שרואה הסתעפות מחטאו, אז גאולה תהיה לו ואז יכול לבוא לידי תיקון. וכשראה אדם הראשון זאת, אמר, טוב להודות לד', כי ענין הודאה הוא כפיפת הקומה, היינו שהכיר שטוב לכפוף את קומתו לפני השי"ת ולא ילך בתקיפות ובטענות לפני השי"ת, רק יקבל החטא על עצמו ואל יהיה לו שום טענה לפני השי"ת. ולזה אמר זאת דוקא בשבת, מחמת שביום השבת אז בניקל לאדם לכפוף את קומתו לפני השי"ת, שבימי החול אז אדם פועל ומכין לעצמו כל צרכי הגוף שחורש וזורע וקוצר. ובשבת אז רואה האדם שמה היה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה, היינו שאז רואה האדם שזה הכח הוא ג"כ מן השי"ת, ואז יכול לכפוף את קומתו שאל ילך בתקיפות, רק יתקן כל מה שיכול לתקן ויקבל החטא על עצמו, ואז מאיר לו השי"ת איך היה לו חיבור עם השי"ת, ואיך היה התקשרות שלו:
במדרש (רבה בראשית כ"ב) מזמור שיר ליום השבת. מזמור זה אדם הראשון אמרו בשעה שפגע בו קין א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי א"ל כך גדול כחה של תשובה פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת, ביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה דהנה באמת תיכף אחר חטא אדה"ר, היה לו תקיפות גדול לטעון לפני השי"ת אתמול הייתי מוטל גולם לפניך, כי היה יציר כפיו של הקב"ה ומהיכן ניקח לו כח לעשות ההיפך מרצון השי"ת. ואח"כ כשראה שנסתעף מחטאו חטא קין, שחטאו היה בין אדם למקום וחטא קין היה בין אדם חבירו, והיינו שקין ג"כ טען השומר אחי אנכי, והיינו כדאיתא במדרש (תנחומא בראשית ט') שטען אתה שומר את הכל ולי הנחת להרגו, שטען לפני השי"ת מהיכן ניקח לו כח לעשות היפך מן הרצון השי"ת. ומהיכן היה לגרזן כח לפרוח באויר ולעשות היפך מרצון השי"ת. וכשראה אדם הראשון ההסתעפות מחטאו, שחטאו היה בין אדם למקום, וחטא קין היה בין אדם לחבירו, ואיתא בש"ס (שבת ל"א.) מה דעלך סני לחברך לא תעביד זה כל התורה כולה וכו', והיינו שראה שנסתעף מחטאו היפך מן הכלל של דברי תורה. ובאמת השיב השי"ת לקין על טענתו, קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה, היינו שמה שהוא רצון השי"ת מפורש ע"ז כל מערכות הבריאה מסכים. ומזה שיש צעקה מן האדמה מזה ראיה שהיה לך בחירה, ואח"כ כשראה אדם הראשון זאת, היה יכול לעשות תשובה, כי קודם שרואה אדם הסתעפות מחטאו לא יכול אדם לעשות תשובה. כדאיתא (תורת כהנים) אחרי נמכר גאולה תהיה לו יכול אמר אלך ואמכר ת"ל אחר נמכר גאולה תהיה לו. היינו אחר שרואה הסתעפות מחטאו, אז גאולה תהיה לו ואז יכול לבוא לידי תיקון. וכשראה אדם הראשון זאת, אמר, טוב להודות לד', כי ענין הודאה הוא כפיפת הקומה, היינו שהכיר שטוב לכפוף את קומתו לפני השי"ת ולא ילך בתקיפות ובטענות לפני השי"ת, רק יקבל החטא על עצמו ואל יהיה לו שום טענה לפני השי"ת. ולזה אמר זאת דוקא בשבת, מחמת שביום השבת אז בניקל לאדם לכפוף את קומתו לפני השי"ת, שבימי החול אז אדם פועל ומכין לעצמו כל צרכי הגוף שחורש וזורע וקוצר. ובשבת אז רואה האדם שמה היה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה, היינו שאז רואה האדם שזה הכח הוא ג"כ מן השי"ת, ואז יכול לכפוף את קומתו שאל ילך בתקיפות, רק יתקן כל מה שיכול לתקן ויקבל החטא על עצמו, ואז מאיר לו השי"ת איך היה לו חיבור עם השי"ת, ואיך היה התקשרות שלו:
2
ג׳האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי.
אמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה שמשרע"ה השתיק כאן כחות שמים וארץ. והיינו שאם האדם מתחיל לילך בעבודה ובבירורים, צריכין כל כחות העוה"ז לסייע לו. והוא, כי שמים מרמזים על בהירות עד שאין ביכלתם לקבל שום לבוש מעוה"ז. כדאיתא בזוה"ק (ויקהל קצ"ז.) שמים לא יכולין למסבל אפילו כגרעין חרדל מגופא דהאי עלמא. וכן איתא בזוה"ק (ויגש רז:) ושמים לא זכו בעיניו ואי תימא גריעותא דשמים חשובתא דשמים וכו' דאתקין ליה תדיר. כי שמים מרמזים על זה המקום שהוא למעלה מגבול תפיסת הבריאה. ובמקום שאין גבול תפיסת הבריאה משגת שם הוא בהירות גדול, כי שם אין שום עונש ואין שום העדר. וארץ מרמז על הסתרות שהציב השי"ת בעוה"ז, כי הארץ הוא במקום שכבר התחיל תפיסת הבריאה. ובאמת זה הכל מצד הבריאה, כי מצד השי"ת אין שום נ"מ בין שמים לארץ. והיינו שאם אדם מעמיק בעבודה, יכול להכיר האור מן הארץ, ויכול להכיר אור השי"ת בבהירות כמו בשמים, כדאיתא במדרש (רבה בראשית ב') על הפסוק והארץ היתה תהו ובהו משל למלך שקנה שני עבדים באוני אחת ובטומי אחת על אחד גזר שיהיה ניזון מפלטין של מלך ועל אחד גזר שאם אינו יגע אינו אוכל וכו' כך ישבה לה הארץ תהו ובהו. והיינו, שמצד הבריאה מרמזת הארץ על הסתרה, וזה נקרא אם אינו יגע אינו אוכל, שצריך לילך בעבודה. ושמים מרמזים על בהירות, זה מורה שיהיה ניזון מפלטין של מלך. אבל מצד השי"ת שניהם קנה באוני אחת ובטומי אחת, והיינו שמצד השי"ת אין שום הבדל ביניהם. וכדאיתא בש"ס (חגיגה ט"ו.) גבי בן זומא שאמר צופה הייתי בין מים העליונים ובין מים התחתונים ואין ביניהם אלא כשלוש אצבעות אמר להן ר' יהושע לתלמידיו עדיין בן זומא מבחוץ. והיינו כמו שאמר כבוד אזמו"ר זללה"ה שזה היה טעות בן זומא שהשיג הבדל בין מים העליונים המרמזין על בהירות, ובין מים התחתונים המרמזין על הסתרה, ובאמת אין שום הבדל ביניהם כדמסיים (שם) שהם כתרי כסא דסחיפו לאהדדי או כתרי גלימא דפריסי אהדדי. והיינו שאלו הרצונות היינו זה הרצון שהציב השי"ת בהירות, והרצון שהציב השי"ת שיהיה הסתרה, המה הכל מרצונו ית'. ועל זה הענין ביאר כבוד אזמו"ר זללה"ה שלזה לא נאמר במזמור הללו את ד' מן השמים ומחשב שם המים אשר מעל השמים. ולמה לא מחשב שם נמי המים אשר מתחת לארץ אף שנאמר שם תהומות, תהומות לא קאי על המים רק על הכלי המחזיק את המים אבל המים לא נאמר שם. והוא כי יען אשר בעת שעומדים להלל אין שום מים התחתונים כלל. כי בעת שמהללים המה נחשבים הכל מים העליונים. כי כל ענין של מים התחתונים המה הכל בעת שעומדים בהסתרה, אבל בעת שאדם בוקע את ההסתרה, מכיר שאין שום נפקא מינה בין דברים המרמזים על בהירות ובין דברים שמרמזים על הסתרה. כי על הארץ, אף שמרמז בעוה"ז על הסתרה היותר גדולה, מ"מ איתא במדרש (רבה בראשית ה') למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה. וזה מרמז שאם אדם רוצה להעמיק בהארץ רואה גם שם בהירות ואור השי"ת מפורש. וזה שמשרע"ה השתיק כאן כחות שמים וארץ, ואמר האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי וגו'. כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלהינו. והיינו שאם אדם ירצה לילך בעבודה לברר את הבריאה, וזה מורה שם ד'. הבו גודל. היינו שכל הכחות יסייעו לו. ששמים לא יזריח לו יראות גדולות שיתרשל האדם לגמרי בעבודה, מאחר שידמה לו שאי אפשר לתקן כל כך. וארץ אל יסתיר בעדו בהסתרות גדולות כל כך, רק הבו גודל שיסייע לו בכל מיני סיועות:
אמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה שמשרע"ה השתיק כאן כחות שמים וארץ. והיינו שאם האדם מתחיל לילך בעבודה ובבירורים, צריכין כל כחות העוה"ז לסייע לו. והוא, כי שמים מרמזים על בהירות עד שאין ביכלתם לקבל שום לבוש מעוה"ז. כדאיתא בזוה"ק (ויקהל קצ"ז.) שמים לא יכולין למסבל אפילו כגרעין חרדל מגופא דהאי עלמא. וכן איתא בזוה"ק (ויגש רז:) ושמים לא זכו בעיניו ואי תימא גריעותא דשמים חשובתא דשמים וכו' דאתקין ליה תדיר. כי שמים מרמזים על זה המקום שהוא למעלה מגבול תפיסת הבריאה. ובמקום שאין גבול תפיסת הבריאה משגת שם הוא בהירות גדול, כי שם אין שום עונש ואין שום העדר. וארץ מרמז על הסתרות שהציב השי"ת בעוה"ז, כי הארץ הוא במקום שכבר התחיל תפיסת הבריאה. ובאמת זה הכל מצד הבריאה, כי מצד השי"ת אין שום נ"מ בין שמים לארץ. והיינו שאם אדם מעמיק בעבודה, יכול להכיר האור מן הארץ, ויכול להכיר אור השי"ת בבהירות כמו בשמים, כדאיתא במדרש (רבה בראשית ב') על הפסוק והארץ היתה תהו ובהו משל למלך שקנה שני עבדים באוני אחת ובטומי אחת על אחד גזר שיהיה ניזון מפלטין של מלך ועל אחד גזר שאם אינו יגע אינו אוכל וכו' כך ישבה לה הארץ תהו ובהו. והיינו, שמצד הבריאה מרמזת הארץ על הסתרה, וזה נקרא אם אינו יגע אינו אוכל, שצריך לילך בעבודה. ושמים מרמזים על בהירות, זה מורה שיהיה ניזון מפלטין של מלך. אבל מצד השי"ת שניהם קנה באוני אחת ובטומי אחת, והיינו שמצד השי"ת אין שום הבדל ביניהם. וכדאיתא בש"ס (חגיגה ט"ו.) גבי בן זומא שאמר צופה הייתי בין מים העליונים ובין מים התחתונים ואין ביניהם אלא כשלוש אצבעות אמר להן ר' יהושע לתלמידיו עדיין בן זומא מבחוץ. והיינו כמו שאמר כבוד אזמו"ר זללה"ה שזה היה טעות בן זומא שהשיג הבדל בין מים העליונים המרמזין על בהירות, ובין מים התחתונים המרמזין על הסתרה, ובאמת אין שום הבדל ביניהם כדמסיים (שם) שהם כתרי כסא דסחיפו לאהדדי או כתרי גלימא דפריסי אהדדי. והיינו שאלו הרצונות היינו זה הרצון שהציב השי"ת בהירות, והרצון שהציב השי"ת שיהיה הסתרה, המה הכל מרצונו ית'. ועל זה הענין ביאר כבוד אזמו"ר זללה"ה שלזה לא נאמר במזמור הללו את ד' מן השמים ומחשב שם המים אשר מעל השמים. ולמה לא מחשב שם נמי המים אשר מתחת לארץ אף שנאמר שם תהומות, תהומות לא קאי על המים רק על הכלי המחזיק את המים אבל המים לא נאמר שם. והוא כי יען אשר בעת שעומדים להלל אין שום מים התחתונים כלל. כי בעת שמהללים המה נחשבים הכל מים העליונים. כי כל ענין של מים התחתונים המה הכל בעת שעומדים בהסתרה, אבל בעת שאדם בוקע את ההסתרה, מכיר שאין שום נפקא מינה בין דברים המרמזים על בהירות ובין דברים שמרמזים על הסתרה. כי על הארץ, אף שמרמז בעוה"ז על הסתרה היותר גדולה, מ"מ איתא במדרש (רבה בראשית ה') למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה. וזה מרמז שאם אדם רוצה להעמיק בהארץ רואה גם שם בהירות ואור השי"ת מפורש. וזה שמשרע"ה השתיק כאן כחות שמים וארץ, ואמר האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי וגו'. כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלהינו. והיינו שאם אדם ירצה לילך בעבודה לברר את הבריאה, וזה מורה שם ד'. הבו גודל. היינו שכל הכחות יסייעו לו. ששמים לא יזריח לו יראות גדולות שיתרשל האדם לגמרי בעבודה, מאחר שידמה לו שאי אפשר לתקן כל כך. וארץ אל יסתיר בעדו בהסתרות גדולות כל כך, רק הבו גודל שיסייע לו בכל מיני סיועות:
3
ד׳האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי.
זה שאמר הכתוב כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל. כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה אשר אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו (ישעיהו נ״ה:י״א). הענין הוא כי כל הטובות של עוה"ז בעת שיוצאים ממקורם המה הכל בבהירות האור ואין שום התעלמות שם. ורק כשנכנס לעוה"ז נתעלם ונתלבש בלבושים ונתגשם בגשמיות של עוה"ז, שלזה נקראים בשם גשם, וכל כך נתעלם האור בעוה"ז, עד שאיתא בש"ס (תענית ז'.) מטר לכל בין לצדיקים ובין לרשעים, והיינו שאין מכירין בעוה"ז מטרת כוונת השי"ת, ונדמה שעוברי רצונו מקבל טובה כמו עושי רצונו. ולפעמים נעלם כ"כ האור שנדמה שכל הטובה והשפעה הולך רק לעוברי רצונו, וזה הכל יען שכל דבר שבא לעוה"ז מוכרח להתלבש ולהתעלם. וזה כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו' והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל, היינו מי שמעמיק רואה מפורש הכוונה של רצונו ית', שבאמת הוא רק לעושי רצונו. כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם, והיינו שבכל מאמר בעת שבא לעוה"ז מוכרח להתעלם מקודם לבל יראה פעולתו בעוה"ז, וכמו שמצינו אצל פרעה מלך מצרים שבכל עת אשר השי"ת שלח אמרתו שלח את עמי ויעבדוני, נתעלם המאמר מאד וקושי השעבוד גבר יותר, וכמו שמצינו שפרעה אמר תכבד העבודה על האנשים וגו' (שמות ה׳:ט׳), וכן מצינו וגם תבן לא ינתן להם, עד היכן שמשרע"ה אמר, למה הרעות לעם הזה, והיינו שכל כך גברה ההסתר ונתעלם האור, עד שמשרע"ה לא הבין מטרת כוונתו ית', ונדמה שמצרים מושלים ע"ז המאמר ג"כ. אבל באמת, לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו, והיינו שמאמרו ית' מוכרח לפעול, ורק תחלה נתעלם האור, אבל אח"כ נתגלה שמאמרו ית' פועל כל. וזה הענין של האזינו השמים ואדברה, כי שמים מרמזים על בהירות גדול שאין בעוה"ז בהירות גדול כ"כ כמו שמים, כדאיתא בזוה"ק (ויקהל קצ"ז.) שמים לא יכולין למסבל אפילו כגרעין חרדל מגופא דהאי עלמא. וזה הענין שהתפלל משרע"ה, שישראל יקבלו כל מיני טובות בבהירות, ולא יהיה אצלם שום התעלמות האור. וכל הבריאה יכירו איך שכל הטובות הולכין רק לעושי רצונו. ורק אם יקבלו בבהירות כ"כ כמו שהוא בשמים, לא שייך להקרא הטובה על שמם, כי בבהירות כזאת אין להבריאה שום חלק בו. וזה ותשמע הארץ אמרי פי, והיינו כי ארץ מורה על הסתרה, כי ארץ רומז על מדת מלכות, וכל המדות משפיעות אחת לחברתה, אבל מדת המלכות היא המדה האחרונה שאין למטה הימנה וכל אורה הוא באור חוזר. ולזה מורה על הסתרה, כי הגרעין שבא לארץ מוכרח להתרקב, כ"כ גברה הסתרה אצל הארץ. וזה ותשמע הארץ אמרי פי, והיינו שבאמת יקבלו כל מיני טובות בבהירות האור כדי שלא יהיה להם סבלנות מהתעלמות האור, ורק מעט הסתרה מוכרח להיות, והיינו שילך ע"י הכלי של האדם כדי שיהיה ביכולת להקרא הטובה על שם האדם:
זה שאמר הכתוב כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל. כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה אשר אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו (ישעיהו נ״ה:י״א). הענין הוא כי כל הטובות של עוה"ז בעת שיוצאים ממקורם המה הכל בבהירות האור ואין שום התעלמות שם. ורק כשנכנס לעוה"ז נתעלם ונתלבש בלבושים ונתגשם בגשמיות של עוה"ז, שלזה נקראים בשם גשם, וכל כך נתעלם האור בעוה"ז, עד שאיתא בש"ס (תענית ז'.) מטר לכל בין לצדיקים ובין לרשעים, והיינו שאין מכירין בעוה"ז מטרת כוונת השי"ת, ונדמה שעוברי רצונו מקבל טובה כמו עושי רצונו. ולפעמים נעלם כ"כ האור שנדמה שכל הטובה והשפעה הולך רק לעוברי רצונו, וזה הכל יען שכל דבר שבא לעוה"ז מוכרח להתלבש ולהתעלם. וזה כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו' והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל, היינו מי שמעמיק רואה מפורש הכוונה של רצונו ית', שבאמת הוא רק לעושי רצונו. כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם, והיינו שבכל מאמר בעת שבא לעוה"ז מוכרח להתעלם מקודם לבל יראה פעולתו בעוה"ז, וכמו שמצינו אצל פרעה מלך מצרים שבכל עת אשר השי"ת שלח אמרתו שלח את עמי ויעבדוני, נתעלם המאמר מאד וקושי השעבוד גבר יותר, וכמו שמצינו שפרעה אמר תכבד העבודה על האנשים וגו' (שמות ה׳:ט׳), וכן מצינו וגם תבן לא ינתן להם, עד היכן שמשרע"ה אמר, למה הרעות לעם הזה, והיינו שכל כך גברה ההסתר ונתעלם האור, עד שמשרע"ה לא הבין מטרת כוונתו ית', ונדמה שמצרים מושלים ע"ז המאמר ג"כ. אבל באמת, לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו, והיינו שמאמרו ית' מוכרח לפעול, ורק תחלה נתעלם האור, אבל אח"כ נתגלה שמאמרו ית' פועל כל. וזה הענין של האזינו השמים ואדברה, כי שמים מרמזים על בהירות גדול שאין בעוה"ז בהירות גדול כ"כ כמו שמים, כדאיתא בזוה"ק (ויקהל קצ"ז.) שמים לא יכולין למסבל אפילו כגרעין חרדל מגופא דהאי עלמא. וזה הענין שהתפלל משרע"ה, שישראל יקבלו כל מיני טובות בבהירות, ולא יהיה אצלם שום התעלמות האור. וכל הבריאה יכירו איך שכל הטובות הולכין רק לעושי רצונו. ורק אם יקבלו בבהירות כ"כ כמו שהוא בשמים, לא שייך להקרא הטובה על שמם, כי בבהירות כזאת אין להבריאה שום חלק בו. וזה ותשמע הארץ אמרי פי, והיינו כי ארץ מורה על הסתרה, כי ארץ רומז על מדת מלכות, וכל המדות משפיעות אחת לחברתה, אבל מדת המלכות היא המדה האחרונה שאין למטה הימנה וכל אורה הוא באור חוזר. ולזה מורה על הסתרה, כי הגרעין שבא לארץ מוכרח להתרקב, כ"כ גברה הסתרה אצל הארץ. וזה ותשמע הארץ אמרי פי, והיינו שבאמת יקבלו כל מיני טובות בבהירות האור כדי שלא יהיה להם סבלנות מהתעלמות האור, ורק מעט הסתרה מוכרח להיות, והיינו שילך ע"י הכלי של האדם כדי שיהיה ביכולת להקרא הטובה על שם האדם:
4
ה׳האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי.
במדרש (רבה בראשית כ"ב) פגע בו אדם הראשון בקין א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי א"ל כך גדול כחה של תשובה פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת. ביאור זה כי שבת, הוא כמו שאמרו חז"ל, מה היה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה. והיינו כי כתיב (יתרו כ') כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ. ואיתא בזוה"ק (אמור צ"ד:) בששת לא נאמר אלא כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ, וענין שמים וארץ מרמזין בעוה"ז, שמים מרמז על בהירות גדול עד שאינם יכולים למסבל אפילו כגרעין חרדל מעוה"ז, כדאיתא בזוה"ק (ויקהל קצ"ז.). וארץ מרמזת על הסתרה ששם מלכות שמים אינו בהתגלות, רק לית לה עיינין, כי על הארץ נדמה שעולם כמנהגו נוהג, כדאיתא בש"ס (עבודה זרה נ"ד:) הרי שגזל סאה חיטים וזרעה בקרקע בדין הוא שלא תצמיח. היינו, כי באמת כל כח הצמיחה הוא רק מהאמונה של האדם שמאמין בהשי"ת, ומבטל עצמו להשי"ת וזורע, כדאיתא בש"ס (שבת ל"א.) אמונת זה סדר זרעים והובא בתוספות בשם הירושלמי שמאמין בחי העולם וזורע, ומזה הוא עיקר כח הצמיחה. וזה שגזל סאה חטים, נשמע מזה שאין לו אמונה בהשי"ת, כי אילו היה לו אמונה בהשי"ת לא היה גוזל, והיה בדין שלא תצמיח, אלא מחמת שמציב גוון מזריעה עי"ז הוא צומח, וזה נקרא עולם כמנהגו נוהג. וזה מורה שבהארץ אינו בהתגלות מפורש מלכות שמים, וכדאיתא בזוה"ק (בא ל"ז.) נטא ימינא וברא שמיא וסטא שמאלא וברא ארעא. וימין מרמז על בהירות מזה הוא בריאת שמים ושמאל מרמז על הסתרה ומזה הוא בריאת ארץ. וזה הוא הענין של שמים וארץ שמרמזין בעוה"ז, אבל באמת זה הוא רק לעיני אדם, אבל מי שרוצה להעמיק בעבודה רואה שאין שום הבדל ביניהם כדאיתא במדרש (רבה בראשית א') תמה אני איך נחלקו אבות העולם בית שמאי ובית הלל על בריית שמים וארץ, אלא שאני אומר ששניהם לא נבראו אלא כאלפס וכסויו, והיינו שמצד השי"ת אין שום הבדל בין שמים וארץ, וכמו שמנהיג בשמים כן מנהיג בארץ, והאדם הרוצה להעמיק יראה זאת מפורש. וזה כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ וגו' וזה מרמז על כל מיני הופכים שהציב השי"ת בזה העולם. אבל שבת מורה כנ"ל, שמה היה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה, והיינו ששבת מורה על קו המדה, וכשבא אדם אל קו המדה רואה שכל מיני הופכים שהציב לו השי"ת בכל הששת ימי המעשה, הוא הכל יען אשר השי"ת חפץ להטיב לבריותיו. אבל באמת מצידו אין שום הבדל בין אלו ההפכים, כי האדם צריך להעמיק ולהרעיש בעבודתו עד שיכנס מלכות שמים גם אל הארץ, כמו שמצינו שאצל הארץ נאמר (במדבר ל״ה:ל״ג) ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו, שאינה מבחנת בין שוגג למזיד, ואצל ערי מקלט שהכהנים והלוים הרעישו כ"כ בעבודתם עד שהכניסו עיינין בהארץ שתבחין בין שוגג למזיד, וכמו כן מצות עגלה ערופה שעל ידי עבודה הכניסו בהארץ עיינין שנאמר (דברים כ״א:ט׳) ואתה תבער דם הנקי מקרבך וגו'. והאדם המעמיק בעבודה, אז רואה באמת שבכל המקומות שעמדו בהתרחקות מאד מהשי"ת המה מלאים אור. וזה דאיתא בש"ס (יומא פ"ו:) שב מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות, שאחר התשובה ששב אל ד' בגודל עבודה, אז רואה באמת אשר עד הנה היה נדמה לו שעמד בהתרחקות גדול, היה מלא רצונו ית'. וזה ביאור המדרש הנ"ל שהשיב קין לאדם הראשון עשיתי תשובה ונתפשרתי פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת, כי אותה הכרה משיג בשלימות ביום השבת, שאז בא שבת בא מנוחה, שרואה ומכיר מפורש שכל המקומות מלאים אור, וכדאיתא בש"ס (מגילה י"ב:) יום השביעי שבת היה שאוה"ע אוכלין ושותין ומתחילין בדברי תיפלות וישראל מתחילין בשירות ותשבחות. ואמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה שיומא קא גרים, מחמת שבזה היום הוא כמו שאנו אומרים, ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו, אזי האומות אומרים שבאמת הוא כדעתם שח"ו עזב ה' את הארץ ומתפשטים ביותר התפשטות, שאני ישראל בשבת מכיר ומפורש שכל כחו הוא מן השי"ת, שאפילו כח התשובה הוא ג"כ מן השי"ת, והשי"ת מנהיג עולמו, ואז מכיר מפורש שכל המקומות מלאים אור השי"ת:
במדרש (רבה בראשית כ"ב) פגע בו אדם הראשון בקין א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי א"ל כך גדול כחה של תשובה פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת. ביאור זה כי שבת, הוא כמו שאמרו חז"ל, מה היה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה. והיינו כי כתיב (יתרו כ') כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ. ואיתא בזוה"ק (אמור צ"ד:) בששת לא נאמר אלא כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ, וענין שמים וארץ מרמזין בעוה"ז, שמים מרמז על בהירות גדול עד שאינם יכולים למסבל אפילו כגרעין חרדל מעוה"ז, כדאיתא בזוה"ק (ויקהל קצ"ז.). וארץ מרמזת על הסתרה ששם מלכות שמים אינו בהתגלות, רק לית לה עיינין, כי על הארץ נדמה שעולם כמנהגו נוהג, כדאיתא בש"ס (עבודה זרה נ"ד:) הרי שגזל סאה חיטים וזרעה בקרקע בדין הוא שלא תצמיח. היינו, כי באמת כל כח הצמיחה הוא רק מהאמונה של האדם שמאמין בהשי"ת, ומבטל עצמו להשי"ת וזורע, כדאיתא בש"ס (שבת ל"א.) אמונת זה סדר זרעים והובא בתוספות בשם הירושלמי שמאמין בחי העולם וזורע, ומזה הוא עיקר כח הצמיחה. וזה שגזל סאה חטים, נשמע מזה שאין לו אמונה בהשי"ת, כי אילו היה לו אמונה בהשי"ת לא היה גוזל, והיה בדין שלא תצמיח, אלא מחמת שמציב גוון מזריעה עי"ז הוא צומח, וזה נקרא עולם כמנהגו נוהג. וזה מורה שבהארץ אינו בהתגלות מפורש מלכות שמים, וכדאיתא בזוה"ק (בא ל"ז.) נטא ימינא וברא שמיא וסטא שמאלא וברא ארעא. וימין מרמז על בהירות מזה הוא בריאת שמים ושמאל מרמז על הסתרה ומזה הוא בריאת ארץ. וזה הוא הענין של שמים וארץ שמרמזין בעוה"ז, אבל באמת זה הוא רק לעיני אדם, אבל מי שרוצה להעמיק בעבודה רואה שאין שום הבדל ביניהם כדאיתא במדרש (רבה בראשית א') תמה אני איך נחלקו אבות העולם בית שמאי ובית הלל על בריית שמים וארץ, אלא שאני אומר ששניהם לא נבראו אלא כאלפס וכסויו, והיינו שמצד השי"ת אין שום הבדל בין שמים וארץ, וכמו שמנהיג בשמים כן מנהיג בארץ, והאדם הרוצה להעמיק יראה זאת מפורש. וזה כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ וגו' וזה מרמז על כל מיני הופכים שהציב השי"ת בזה העולם. אבל שבת מורה כנ"ל, שמה היה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה, והיינו ששבת מורה על קו המדה, וכשבא אדם אל קו המדה רואה שכל מיני הופכים שהציב לו השי"ת בכל הששת ימי המעשה, הוא הכל יען אשר השי"ת חפץ להטיב לבריותיו. אבל באמת מצידו אין שום הבדל בין אלו ההפכים, כי האדם צריך להעמיק ולהרעיש בעבודתו עד שיכנס מלכות שמים גם אל הארץ, כמו שמצינו שאצל הארץ נאמר (במדבר ל״ה:ל״ג) ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו, שאינה מבחנת בין שוגג למזיד, ואצל ערי מקלט שהכהנים והלוים הרעישו כ"כ בעבודתם עד שהכניסו עיינין בהארץ שתבחין בין שוגג למזיד, וכמו כן מצות עגלה ערופה שעל ידי עבודה הכניסו בהארץ עיינין שנאמר (דברים כ״א:ט׳) ואתה תבער דם הנקי מקרבך וגו'. והאדם המעמיק בעבודה, אז רואה באמת שבכל המקומות שעמדו בהתרחקות מאד מהשי"ת המה מלאים אור. וזה דאיתא בש"ס (יומא פ"ו:) שב מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות, שאחר התשובה ששב אל ד' בגודל עבודה, אז רואה באמת אשר עד הנה היה נדמה לו שעמד בהתרחקות גדול, היה מלא רצונו ית'. וזה ביאור המדרש הנ"ל שהשיב קין לאדם הראשון עשיתי תשובה ונתפשרתי פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת, כי אותה הכרה משיג בשלימות ביום השבת, שאז בא שבת בא מנוחה, שרואה ומכיר מפורש שכל המקומות מלאים אור, וכדאיתא בש"ס (מגילה י"ב:) יום השביעי שבת היה שאוה"ע אוכלין ושותין ומתחילין בדברי תיפלות וישראל מתחילין בשירות ותשבחות. ואמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה שיומא קא גרים, מחמת שבזה היום הוא כמו שאנו אומרים, ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו, אזי האומות אומרים שבאמת הוא כדעתם שח"ו עזב ה' את הארץ ומתפשטים ביותר התפשטות, שאני ישראל בשבת מכיר ומפורש שכל כחו הוא מן השי"ת, שאפילו כח התשובה הוא ג"כ מן השי"ת, והשי"ת מנהיג עולמו, ואז מכיר מפורש שכל המקומות מלאים אור השי"ת:
5
ו׳יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי
יערוף, ביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה שהוא מלשון עורף, שיש כמה ד"ת שמאחיזין לאדם ממול ערפו, ואין מניחין להטות אותו מרצונו ית'. והוא, כי באמת באם האדם יכיר אור ישר מהשי"ת ויעמוד פנים בפנים לפני השי"ת, אז אין שייך כלל שום עבודה, כי אז יכיר האדם מפורש, כי אם יטה כחוט השערה מרצונו ית' פורש מן החיים, ורק מחמת שהשי"ת חפץ להטיב לבריותיו, על כן הסתיר השי"ת אור הזה, ואדם אינו עומד פנים בפנים כל כך. ואדם צריך לבקוע בחזרה את ההסתר, ולהכיר אור השי"ת מפורש, ולעמוד בחזרה פנים בפנים. וכן מצינו בעת קבלת הנבואה, אמר הנביא, כה אמר ד', והיינו שעמד פנים בפנים והכיר מפורש שכך הוא רצונו ית'. ומצינו בש"ס (מגילה ל"ב.) מנין שמשתמשין בבת קול שנאמר (ישעיהו ל׳:כ״א) ואזניך תשמענה דבר מאחריך, והיינו שבעת שנסתר מן האדם צריך להכיר אור השי"ת מאחריך, והיינו שצריך האדם לראות את הד"ת שמאחיזין לו בתוך ההסתר שבל יטה מרצונו, וזה נקרא בת קול. ואותן הד"ת שמאחיזין לו לאדם בתוך ההסתר, נקרא יערוף כמטר לקחי. וכשאדם בוקע את ההסתרה ועומד פנים בפנים נגד אור השי"ת, זה מורה תזל כטל אמרתי:
יערוף, ביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה שהוא מלשון עורף, שיש כמה ד"ת שמאחיזין לאדם ממול ערפו, ואין מניחין להטות אותו מרצונו ית'. והוא, כי באמת באם האדם יכיר אור ישר מהשי"ת ויעמוד פנים בפנים לפני השי"ת, אז אין שייך כלל שום עבודה, כי אז יכיר האדם מפורש, כי אם יטה כחוט השערה מרצונו ית' פורש מן החיים, ורק מחמת שהשי"ת חפץ להטיב לבריותיו, על כן הסתיר השי"ת אור הזה, ואדם אינו עומד פנים בפנים כל כך. ואדם צריך לבקוע בחזרה את ההסתר, ולהכיר אור השי"ת מפורש, ולעמוד בחזרה פנים בפנים. וכן מצינו בעת קבלת הנבואה, אמר הנביא, כה אמר ד', והיינו שעמד פנים בפנים והכיר מפורש שכך הוא רצונו ית'. ומצינו בש"ס (מגילה ל"ב.) מנין שמשתמשין בבת קול שנאמר (ישעיהו ל׳:כ״א) ואזניך תשמענה דבר מאחריך, והיינו שבעת שנסתר מן האדם צריך להכיר אור השי"ת מאחריך, והיינו שצריך האדם לראות את הד"ת שמאחיזין לו בתוך ההסתר שבל יטה מרצונו, וזה נקרא בת קול. ואותן הד"ת שמאחיזין לו לאדם בתוך ההסתר, נקרא יערוף כמטר לקחי. וכשאדם בוקע את ההסתרה ועומד פנים בפנים נגד אור השי"ת, זה מורה תזל כטל אמרתי:
6
ז׳יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי.
יערוף, ביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה בספרו הקדוש (מי השלוח) שזה הוא מלשון עורף, שד"ת מאחיזין לאדם ממול ערפו. וזה רומז בעת שמתחיל האדם לילך בד"ת, שאין מרגיש עדיין שום טעם בהם, ואז אוחזין לו ממול ערפו, ואז הוא כמטר, כי מטר לא כל אחד בנייחא ממנו, תזל כטל אמרתי, זה רומז בעת שכבר מרגיש האדם טעם בד"ת, ואז הוא כטל שהוא נוחה לכל:
יערוף, ביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה בספרו הקדוש (מי השלוח) שזה הוא מלשון עורף, שד"ת מאחיזין לאדם ממול ערפו. וזה רומז בעת שמתחיל האדם לילך בד"ת, שאין מרגיש עדיין שום טעם בהם, ואז אוחזין לו ממול ערפו, ואז הוא כמטר, כי מטר לא כל אחד בנייחא ממנו, תזל כטל אמרתי, זה רומז בעת שכבר מרגיש האדם טעם בד"ת, ואז הוא כטל שהוא נוחה לכל:
7
ח׳כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב.
ופירש רש"י ז"ל עטיפת ירק נקרא דשא וכל קלח לעצמו קרוי עשב. והענין בזה, שמצינו שהציב השי"ת תרי"ג עטין דאורייתא, וזה הוא לכל אדם ולכל זמן ולכל מקום, ויש לכל אחד בפרט מצוה מיוחדת, אשר המצוה הזאת שייכת לשורש נפשו, ורק האדם אינו יכול להגיע לזאת המצוה השייכת לשורש נפשו בשלימות, אם לא ילך מקודם בכל הסדר של התרי"ג עטין. וכדאיתא בש"ס (שבת קי"ח:) אביך במה זהיר טפי א"ל בציצית, וכי ח"ו לא היה זהיר אלא בציצית, ורק שזאת המצוה ראה ששייך לשורש נפשו. ואם האדם בא אל שורש המצוה השייכת לשורש נפשו, ומרחיב את הפתח ע"י זאת המצוה, יכול באמת אח"כ להתמשך אחר רצונו ית' בכל התרי"ג עטין. כי באמת איתא בזוה"ק (בראשית ט"ז:) אורו של הקב"ה הוא מטי ולא מטי ונקודה חדא אית ליה לקוב"ה באורח גניזא דמטי תדיר, והנקודה הזאת דמטי תדיר היא המצוה השייכת לאדם לשורש נפשו אשר בה מקושר תמיד עם רצונו ית'. ועל ידי כך יאיר לו השי"ת גם במקום שהוא מטי ולא מטי, וזה כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב:
ופירש רש"י ז"ל עטיפת ירק נקרא דשא וכל קלח לעצמו קרוי עשב. והענין בזה, שמצינו שהציב השי"ת תרי"ג עטין דאורייתא, וזה הוא לכל אדם ולכל זמן ולכל מקום, ויש לכל אחד בפרט מצוה מיוחדת, אשר המצוה הזאת שייכת לשורש נפשו, ורק האדם אינו יכול להגיע לזאת המצוה השייכת לשורש נפשו בשלימות, אם לא ילך מקודם בכל הסדר של התרי"ג עטין. וכדאיתא בש"ס (שבת קי"ח:) אביך במה זהיר טפי א"ל בציצית, וכי ח"ו לא היה זהיר אלא בציצית, ורק שזאת המצוה ראה ששייך לשורש נפשו. ואם האדם בא אל שורש המצוה השייכת לשורש נפשו, ומרחיב את הפתח ע"י זאת המצוה, יכול באמת אח"כ להתמשך אחר רצונו ית' בכל התרי"ג עטין. כי באמת איתא בזוה"ק (בראשית ט"ז:) אורו של הקב"ה הוא מטי ולא מטי ונקודה חדא אית ליה לקוב"ה באורח גניזא דמטי תדיר, והנקודה הזאת דמטי תדיר היא המצוה השייכת לאדם לשורש נפשו אשר בה מקושר תמיד עם רצונו ית'. ועל ידי כך יאיר לו השי"ת גם במקום שהוא מטי ולא מטי, וזה כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב:
8
ט׳זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור
הציווי הוא לזכור הימים שאדם היה בהעלם, כי עולם הוא מלשון העלם, כדאיתא במדרש (רבה קהלת ג׳:י״א) על הפסוק גם את העולם נתן בלבם, שהעלם מהם וכו'. והיינו שהציווי הוא לזכור ימים שהאדם היה בהעלם, והתשוקה שהיה לו לאדם בעת הזאת, שהשי"ת יאיר לו ההסתר והעלם. ולזה הציווי לזכור זאת, כי זאת התשוקה שאדם יש לו בהעלם, זאת התשוקה הולכת עמו אח"כ בכל מיני פרטים.
הציווי הוא לזכור הימים שאדם היה בהעלם, כי עולם הוא מלשון העלם, כדאיתא במדרש (רבה קהלת ג׳:י״א) על הפסוק גם את העולם נתן בלבם, שהעלם מהם וכו'. והיינו שהציווי הוא לזכור ימים שהאדם היה בהעלם, והתשוקה שהיה לו לאדם בעת הזאת, שהשי"ת יאיר לו ההסתר והעלם. ולזה הציווי לזכור זאת, כי זאת התשוקה שאדם יש לו בהעלם, זאת התשוקה הולכת עמו אח"כ בכל מיני פרטים.
9
י׳זכור ימות עולם.
זה מורה, שהשי"ת ציוה לזכור השקליא וטריא שהיה אצלך קודם שבאת אל ישוב הדעת. והדיעות שהיה אצלך מקודם שבאת אל גודל ישוב הדעת, ולא היה אצלך עבודתך בסדר מסודר. בינו שנות דור ודור זה מורה, אחר שבא האדם על סדר עבודה. וכבר הוא אצל בני אדם בסדר מסודר בקביעות. וזה הוא נמי החילוק בין שב מיראה לשב מאהבה כדאיתא בש"ס (יומא פ"ו:) האי עון מזיד הוא וקא קרי ליה כשלון, אלא שב מיראה זדונות נעשות לו כשגגות שב מאהבה נעשות לו כזכיות. ואמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה ששב מיראה אין פירושו ששב מחמת יראת העונש, אלא מרמז שכבר קנה והשיג אור בשלימות ורק שלא נקבע עוד אצלו בקביעות גמור, ועוד יכול לפסוק ממנו זה האור. וזה מרמז ששב מיראה, שעוד יש לו יראות גדולות שמא יופסק ממנו אור השי"ת מחמת שלא השיג עדיין בסדר מסודר, ושב מאהבה מורה שכבר קבע קדושה אצלו בקביעות כיתד בל תמוט, וכבר השיג אור השי"ת בסדר מסודר:
זה מורה, שהשי"ת ציוה לזכור השקליא וטריא שהיה אצלך קודם שבאת אל ישוב הדעת. והדיעות שהיה אצלך מקודם שבאת אל גודל ישוב הדעת, ולא היה אצלך עבודתך בסדר מסודר. בינו שנות דור ודור זה מורה, אחר שבא האדם על סדר עבודה. וכבר הוא אצל בני אדם בסדר מסודר בקביעות. וזה הוא נמי החילוק בין שב מיראה לשב מאהבה כדאיתא בש"ס (יומא פ"ו:) האי עון מזיד הוא וקא קרי ליה כשלון, אלא שב מיראה זדונות נעשות לו כשגגות שב מאהבה נעשות לו כזכיות. ואמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה ששב מיראה אין פירושו ששב מחמת יראת העונש, אלא מרמז שכבר קנה והשיג אור בשלימות ורק שלא נקבע עוד אצלו בקביעות גמור, ועוד יכול לפסוק ממנו זה האור. וזה מרמז ששב מיראה, שעוד יש לו יראות גדולות שמא יופסק ממנו אור השי"ת מחמת שלא השיג עדיין בסדר מסודר, ושב מאהבה מורה שכבר קבע קדושה אצלו בקביעות כיתד בל תמוט, וכבר השיג אור השי"ת בסדר מסודר:
10
י״אבהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל כי חלק ד' עמו.
והיינו שהשי"ת מנחיל גם להאומות כחות גדולים, כי בכל מיני ברואים נמצא אצלם כחות יקרים, כמו שאיתא בש"ס (עירובין ק':) על הפסוק (איוב ל״ה:י״א) מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו. אלמלא לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה ודרך ארץ מתרנגול. וכן אצל האומות נמצא ג"כ לפעמים כחות גדולות יותר מאצל ישראל, כי אצל ישראל כתיב (דברים ז׳:ז׳) כי אתם המעט מכל העמים ומכל שכן אצל צבאי מעלה נמצא כחות גדולים. וזה בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם, אבל העיקר כי חלק ד' עמו יעקב חבל נחלתו והיינו שזה מורה שהעיקר הוא בשביל ישראל:
והיינו שהשי"ת מנחיל גם להאומות כחות גדולים, כי בכל מיני ברואים נמצא אצלם כחות יקרים, כמו שאיתא בש"ס (עירובין ק':) על הפסוק (איוב ל״ה:י״א) מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו. אלמלא לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה ודרך ארץ מתרנגול. וכן אצל האומות נמצא ג"כ לפעמים כחות גדולות יותר מאצל ישראל, כי אצל ישראל כתיב (דברים ז׳:ז׳) כי אתם המעט מכל העמים ומכל שכן אצל צבאי מעלה נמצא כחות גדולים. וזה בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם, אבל העיקר כי חלק ד' עמו יעקב חבל נחלתו והיינו שזה מורה שהעיקר הוא בשביל ישראל:
11
י״בבהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם.
היינו שהשי"ת הנחיל לאומות כוחות גדולים, וכמו שמצינו, שאצל כל כחות הברואים השובבים נמי נמצא אצלם מדות יקרות וכחות גדולים, וכדאיתא בש"ס (עירובין ק':) מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו אלמלא לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול וגזל מנמלה ודרך ארץ מתרנגול, הרי שמצינו בכל מיני ברואים כחות יקרים. וכמו כן אצל האומות נמי הנחיל להם השי"ת כחות יקרים, רק אצלם הוא בהפרידו בני אדם, שאצלם המדות האלה מלא פירוד, שבהכוחות האלה לא נמצא בהם שום חשיבות מחמת שהם משוקעים בהם, ואינם יכולים להשתמש בדעת עם אלו המדות, ואינם מקיימים עם אלו הכחות רצונו ית'. וזה יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, שבאמת אלו הכחות הציב השי"ת, כדי שישראל יקבלו מהם זאת, ויעבדו עם אלו הכחות את השי"ת:
היינו שהשי"ת הנחיל לאומות כוחות גדולים, וכמו שמצינו, שאצל כל כחות הברואים השובבים נמי נמצא אצלם מדות יקרות וכחות גדולים, וכדאיתא בש"ס (עירובין ק':) מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו אלמלא לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול וגזל מנמלה ודרך ארץ מתרנגול, הרי שמצינו בכל מיני ברואים כחות יקרים. וכמו כן אצל האומות נמי הנחיל להם השי"ת כחות יקרים, רק אצלם הוא בהפרידו בני אדם, שאצלם המדות האלה מלא פירוד, שבהכוחות האלה לא נמצא בהם שום חשיבות מחמת שהם משוקעים בהם, ואינם יכולים להשתמש בדעת עם אלו המדות, ואינם מקיימים עם אלו הכחות רצונו ית'. וזה יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, שבאמת אלו הכחות הציב השי"ת, כדי שישראל יקבלו מהם זאת, ויעבדו עם אלו הכחות את השי"ת:
12
י״גימצאהו בארץ מדבר.
במדרש (רבה בראשית א') מנין שאבות עלו במחשבה שנאמר כענבים במדבר מצאתי ישראל (הושע ט׳:י׳). ובאמת להבין זה, כי זה קאי על קודם בריאת העולם, ומה שיך להקרא בשם מדבר, בשלמא לאחר בריאת העולם מחמת שיש מקומות הישוב, שייך להקרא מקומות שאינם מיושבים מבני אדם בשם מדבר, אבל קודם בריאת העולם מה שייך אז מדבר. ורק הענין בזה, דהנה יש נקודה דישובא ונקודה דחרובא, נקודה דישובא מורה, במקום שמכירים כבודו ית' שמקום זה הציב השי"ת להללו ולשבחו ולספר הודו. ונקודה דחרובא מורה, אשר כבודו ית' שם הוא למעלה מתפיסת הבריאה, ובאמת מצד השי"ת כבודו בשלימות גם בלתי עבודת הבריאה, וכמו שאנו אומרים אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא. וכדאיתא בזוה"ק (פנחס רנ"ז:) קוב"ה אתקרי רחום וחנון על שם בריין דעתידין למיברא, אף שבאמת מקודם בריאת עולם היה כל אלו הדברים בכח ועכשיו הוא בפועל. אבל זה החילוק הכל הוא מצד הבריאה, אבל אצל השי"ת אין שום נפקא מינה בין מה שבכח לבין מה שבפועל. ועל זה הכוונה איתא במדרש (רבה בראשית ב') והארץ היתה תהו ובהו אלו מעשיהם של רשעים, ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים, אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו אם במעשה אלו, וכשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טוב, הוי אומר שחפץ במעשיהם של צדיקים. ובאמת קשה איזה הוה אמינא היה שהקב"ה חפץ במעשיהם של רשעים יותר. רק הענין הוא מאחר שמצד השי"ת כבודו ית' עולה בשלימות מכל הבריאה, אף במקום שאין אנו מכירים בהשגת תפיסתנו. ויכול לדמות לאדם שהכבוד שמים אשר הוא למעלה מהשגת תפיסתנו, הוא נעלה יותר, אבל כשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טוב, הוי אומר שהוא חפץ במעשיהם של צדיקים, והיינו שמזה מוכח, כמו שאנו אומרים לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא, שבזה העולם רצונו של השי"ת הוא דוקא שהאדם ימליך בדעתו עליו את כבודו ית' ויכיר בתפיסתו הכבוד שמים העולה ממנו. וזה ביאור המדרש, מנין שאבות עלו במחשבה תחלה, שנאמר כענבים במדבר מצאתי ישראל. והיינו, במקום שהוא למעלה הרבה מהשגת הבריאה שזה נקרא עלה במחשבה, וזה נקרא מדבר מצד הבריאה, שם תיכף נתן השי"ת מקום אל הנקודה דישובא, והיינו שישראל יש להם מקום גם למעלה מתפיסתם וזה ימצאהו בארץ מדבר:
במדרש (רבה בראשית א') מנין שאבות עלו במחשבה שנאמר כענבים במדבר מצאתי ישראל (הושע ט׳:י׳). ובאמת להבין זה, כי זה קאי על קודם בריאת העולם, ומה שיך להקרא בשם מדבר, בשלמא לאחר בריאת העולם מחמת שיש מקומות הישוב, שייך להקרא מקומות שאינם מיושבים מבני אדם בשם מדבר, אבל קודם בריאת העולם מה שייך אז מדבר. ורק הענין בזה, דהנה יש נקודה דישובא ונקודה דחרובא, נקודה דישובא מורה, במקום שמכירים כבודו ית' שמקום זה הציב השי"ת להללו ולשבחו ולספר הודו. ונקודה דחרובא מורה, אשר כבודו ית' שם הוא למעלה מתפיסת הבריאה, ובאמת מצד השי"ת כבודו בשלימות גם בלתי עבודת הבריאה, וכמו שאנו אומרים אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא. וכדאיתא בזוה"ק (פנחס רנ"ז:) קוב"ה אתקרי רחום וחנון על שם בריין דעתידין למיברא, אף שבאמת מקודם בריאת עולם היה כל אלו הדברים בכח ועכשיו הוא בפועל. אבל זה החילוק הכל הוא מצד הבריאה, אבל אצל השי"ת אין שום נפקא מינה בין מה שבכח לבין מה שבפועל. ועל זה הכוונה איתא במדרש (רבה בראשית ב') והארץ היתה תהו ובהו אלו מעשיהם של רשעים, ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים, אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו אם במעשה אלו, וכשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טוב, הוי אומר שחפץ במעשיהם של צדיקים. ובאמת קשה איזה הוה אמינא היה שהקב"ה חפץ במעשיהם של רשעים יותר. רק הענין הוא מאחר שמצד השי"ת כבודו ית' עולה בשלימות מכל הבריאה, אף במקום שאין אנו מכירים בהשגת תפיסתנו. ויכול לדמות לאדם שהכבוד שמים אשר הוא למעלה מהשגת תפיסתנו, הוא נעלה יותר, אבל כשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טוב, הוי אומר שהוא חפץ במעשיהם של צדיקים, והיינו שמזה מוכח, כמו שאנו אומרים לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא, שבזה העולם רצונו של השי"ת הוא דוקא שהאדם ימליך בדעתו עליו את כבודו ית' ויכיר בתפיסתו הכבוד שמים העולה ממנו. וזה ביאור המדרש, מנין שאבות עלו במחשבה תחלה, שנאמר כענבים במדבר מצאתי ישראל. והיינו, במקום שהוא למעלה הרבה מהשגת הבריאה שזה נקרא עלה במחשבה, וזה נקרא מדבר מצד הבריאה, שם תיכף נתן השי"ת מקום אל הנקודה דישובא, והיינו שישראל יש להם מקום גם למעלה מתפיסתם וזה ימצאהו בארץ מדבר:
13
י״דכי ידין ד' עמו ועל עבדיו יתנחם.
אמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה שהשי"ת ישפוט אותנו שמן הדין ראוין להיות עמו. ועל עבדיו יתנחם, ובאמת מה שיך אצל השי"ת נחמה, הלא כתיב (שמואל א ט״ו:כ״ט) וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם. ורק באמת בזה המקום שהציב השי"ת ברזא דבן, שם אין שייך שום נחמה, כי רזא דבן מורה התקשרות שיש לו להשי"ת עם ישראל למעלה מתפיסתם, במקום שישראל עלה במחשבה תחלה, ושם אין שייך אצל השי"ת שום נחמה, כי שם הוא תמיד מקושר עמם. רק ברזא דעבד, היינו בזה המקום שהשי"ת הציב שישראל יעבוד אותו, ושצריך האדם להכיר החיבור שיש לו עם אור השי"ת. ובזה המקום, עד כמה שאדם עובד, כך מכיר החיבור שלו. וזה ועל עבדיו יתנחם, היינו במקום שהציב השי"ת שישראל יעבדו אותו ברזא דעבדים, שם שייך נחמה,. ועל זה מסיים הכתוב מחצתי ואני ארפא. ואיתא במדרש (רבה קהלת א') מחיצה שעשיתי שעליונים חיים ותחתונים מתים אני ארפא. היינו שזה המחיצה שעשיתי, שלפעמים שאדם אינו מכיר החיבור שלו עם השי"ת, אותה מחיצה אני ארפא ואראה שתמיד היה מקושרים עם אור השי"ת. וזה מסיים הכתוב ואין מידי מציל. ואיתא בש"ס (סנהדרין ק"ד.) אברהם לא יציל את ישמעאל, יצחק לא יציל את עשו. היינו מחמת שישראל עובדים בזה העולם ברזא דעבדים. ולזה אראה להם איך היו מקושרים עם אור השי"ת, אבל האומות לא עובדים בזה העולם ברזא דעבדים ומחמת שהם מעיקים להקדושה תמיד, יאבדו כולם:
אמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה שהשי"ת ישפוט אותנו שמן הדין ראוין להיות עמו. ועל עבדיו יתנחם, ובאמת מה שיך אצל השי"ת נחמה, הלא כתיב (שמואל א ט״ו:כ״ט) וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם. ורק באמת בזה המקום שהציב השי"ת ברזא דבן, שם אין שייך שום נחמה, כי רזא דבן מורה התקשרות שיש לו להשי"ת עם ישראל למעלה מתפיסתם, במקום שישראל עלה במחשבה תחלה, ושם אין שייך אצל השי"ת שום נחמה, כי שם הוא תמיד מקושר עמם. רק ברזא דעבד, היינו בזה המקום שהשי"ת הציב שישראל יעבוד אותו, ושצריך האדם להכיר החיבור שיש לו עם אור השי"ת. ובזה המקום, עד כמה שאדם עובד, כך מכיר החיבור שלו. וזה ועל עבדיו יתנחם, היינו במקום שהציב השי"ת שישראל יעבדו אותו ברזא דעבדים, שם שייך נחמה,. ועל זה מסיים הכתוב מחצתי ואני ארפא. ואיתא במדרש (רבה קהלת א') מחיצה שעשיתי שעליונים חיים ותחתונים מתים אני ארפא. היינו שזה המחיצה שעשיתי, שלפעמים שאדם אינו מכיר החיבור שלו עם השי"ת, אותה מחיצה אני ארפא ואראה שתמיד היה מקושרים עם אור השי"ת. וזה מסיים הכתוב ואין מידי מציל. ואיתא בש"ס (סנהדרין ק"ד.) אברהם לא יציל את ישמעאל, יצחק לא יציל את עשו. היינו מחמת שישראל עובדים בזה העולם ברזא דעבדים. ולזה אראה להם איך היו מקושרים עם אור השי"ת, אבל האומות לא עובדים בזה העולם ברזא דעבדים ומחמת שהם מעיקים להקדושה תמיד, יאבדו כולם:
14
ט״וכי ידין ד' עמו.
אמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה, אשר השי"ת ישפוט אותנו שבדין אנו ראוין להיות עמו, ואנחנו ראוין לחלקו של הקב"ה, כי מאחר שישראל יכול לקבל עליו כל מיני סבלנות וכל מיני עבודות, עד היכן שאפילו החטא מקבל על עצמו, והאומות אינם יכולים לקבל שום סבלנות, ואינם רוצים לילך בעבודה, מזה נתברר שישראל הן ראוין לחלקו של הקב"ה. כי באמת ישראל הולך בעבודה עד מקום שידו מגעת, עד כמה שבכוחו לילך בעבודה עובד, ורק שנמצא מקום כזה שאין בכחו לבררו שם. ועל זה נאמר, כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב, והיינו שיש מקומות כאלה אצל ישראל שאין מגיע בבירוריו שם, ורק מאחר שעד מקום שידו מגיע הולך בעבודה, על זה נאמר, ראו עתה כי אני אני הוא, ושני פעמים אני מורה כמו שאיתא בש"ס (ר"ה י"ז:) אני הוא קודם שחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה. והיינו מזה שישראל הולך בעבודה עד מקום שידו מגעת, מזה נתברר, שאילו נתן לו השי"ת כח לברר עצמו יותר, בטח היה מברר עצמו שם ג"כ, ועל זה נאמר מחצתי ואני ארפא. ואיתא במדרש (רבה קהלת א') מחיצה שעשיתי שעליונים חיים ותחתונים מתים אני ארפא, והיינו שהשי"ת יברר כל המקומות שנעדרו אור מצד תפיסת אדם, יברר השי"ת שהיו מלאים אור, וכל זה הוא מאחר שישראל עד מקום שידו מגעת הולך בעבודה, ועל זה המקום שאין בכחו לבררו, יבררו השי"ת. שאני האומות, שאינם רוצים לילך בשום עבודה מצידם, על זה נאמר ואין מידי מציל. ואיתא בש"ס (סנהדרין ק"ד.) אברהם לא יציל את ישמעאל יצחק לא יציל את עשו, והוא כנ"ל מאחר שאינם רוצים לילך בשום עבודה, ורק שהם סומכים ע"ז התקיפות של קדושת אבות, יתבטלו לגמרי, כי ישראל מברר עצמו עד מקום שידו מגעת, והשאר יכול לסמוך ע"ז התקיפות, אבל הם שאינם רוצים להתחיל אפילו מעט מצידם לברר עצמם, על זה אומר השי"ת ואין מידי מציל שיתבטלו לגמרי:
אמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה, אשר השי"ת ישפוט אותנו שבדין אנו ראוין להיות עמו, ואנחנו ראוין לחלקו של הקב"ה, כי מאחר שישראל יכול לקבל עליו כל מיני סבלנות וכל מיני עבודות, עד היכן שאפילו החטא מקבל על עצמו, והאומות אינם יכולים לקבל שום סבלנות, ואינם רוצים לילך בעבודה, מזה נתברר שישראל הן ראוין לחלקו של הקב"ה. כי באמת ישראל הולך בעבודה עד מקום שידו מגעת, עד כמה שבכוחו לילך בעבודה עובד, ורק שנמצא מקום כזה שאין בכחו לבררו שם. ועל זה נאמר, כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב, והיינו שיש מקומות כאלה אצל ישראל שאין מגיע בבירוריו שם, ורק מאחר שעד מקום שידו מגיע הולך בעבודה, על זה נאמר, ראו עתה כי אני אני הוא, ושני פעמים אני מורה כמו שאיתא בש"ס (ר"ה י"ז:) אני הוא קודם שחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה. והיינו מזה שישראל הולך בעבודה עד מקום שידו מגעת, מזה נתברר, שאילו נתן לו השי"ת כח לברר עצמו יותר, בטח היה מברר עצמו שם ג"כ, ועל זה נאמר מחצתי ואני ארפא. ואיתא במדרש (רבה קהלת א') מחיצה שעשיתי שעליונים חיים ותחתונים מתים אני ארפא, והיינו שהשי"ת יברר כל המקומות שנעדרו אור מצד תפיסת אדם, יברר השי"ת שהיו מלאים אור, וכל זה הוא מאחר שישראל עד מקום שידו מגעת הולך בעבודה, ועל זה המקום שאין בכחו לבררו, יבררו השי"ת. שאני האומות, שאינם רוצים לילך בשום עבודה מצידם, על זה נאמר ואין מידי מציל. ואיתא בש"ס (סנהדרין ק"ד.) אברהם לא יציל את ישמעאל יצחק לא יציל את עשו, והוא כנ"ל מאחר שאינם רוצים לילך בשום עבודה, ורק שהם סומכים ע"ז התקיפות של קדושת אבות, יתבטלו לגמרי, כי ישראל מברר עצמו עד מקום שידו מגעת, והשאר יכול לסמוך ע"ז התקיפות, אבל הם שאינם רוצים להתחיל אפילו מעט מצידם לברר עצמם, על זה אומר השי"ת ואין מידי מציל שיתבטלו לגמרי:
15
ט״זכי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם.
ביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה שזה ענין כמו נטילת ידים אצל השי"ת כביכול. ובאמת נטילת ידים מרמזים על סילוק נגיעה, ובשלמא אצל האדם שייך סילוק נגיעה, אבל אצל השי"ת איך שייך זה. ורק הענין הוא, שזה מורה שהשי"ת לא יביט על שום גוון של עבודה, ורק יביט לעומק הלב, כי באמת גוון של עבודה נמצא אצל האומות ג"כ, אבל השי"ת לא יביט על זה רק יביט לעומק הלב, ועומק הלב של ישראל הוא מלא רצון, ועומק הלב של האומות הם מלא זדון. וזה הוא נטילת ידים אצל השי"ת כביכול. וזה שמסיים ואין מידי מציל, ואיתא בש"ס (סנהדרין ק"ד.) אברהם לא יציל את ישמעאל יצחק לא יציל את עשו, והיינו שהשי"ת לא יביט על שום קדושת אבות ולא יביט על הגוון, ורק העיקר הוא עומק הלב, ושם ישראל מלאים רצון. מחצתי ואני ארפא, ואיתא במדרש (רבה קהלת א') מחיצה שעשיתי שעליונים חיים ותחתונים מתים אני ארפא. והיינו שכל ענין התחיה של עתיד יהיה מהסבלנות של עוה"ז, שמזה שסבלו ישראל כ"כ בעוה"ז, נבנה עיקר התחיה. וזה רומז מה שאמרו חז"ל במדרש (שם) הולך חיגר ובא חיגר הולך סומא ובא סומא שלא יאמרו אחרים המית ואחרים החיה, והיינו שלא יהיה כדבר חדש ורק נבנה מהסבלנות של עוה"ז, וזה רומז מחיצה שעשיתי שעליונים חיים ותחתונים מתים אני ארפא, והיינו שהשי"ת יראה שמזה הסבלנות נבנה כל הישועה:
ביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה שזה ענין כמו נטילת ידים אצל השי"ת כביכול. ובאמת נטילת ידים מרמזים על סילוק נגיעה, ובשלמא אצל האדם שייך סילוק נגיעה, אבל אצל השי"ת איך שייך זה. ורק הענין הוא, שזה מורה שהשי"ת לא יביט על שום גוון של עבודה, ורק יביט לעומק הלב, כי באמת גוון של עבודה נמצא אצל האומות ג"כ, אבל השי"ת לא יביט על זה רק יביט לעומק הלב, ועומק הלב של ישראל הוא מלא רצון, ועומק הלב של האומות הם מלא זדון. וזה הוא נטילת ידים אצל השי"ת כביכול. וזה שמסיים ואין מידי מציל, ואיתא בש"ס (סנהדרין ק"ד.) אברהם לא יציל את ישמעאל יצחק לא יציל את עשו, והיינו שהשי"ת לא יביט על שום קדושת אבות ולא יביט על הגוון, ורק העיקר הוא עומק הלב, ושם ישראל מלאים רצון. מחצתי ואני ארפא, ואיתא במדרש (רבה קהלת א') מחיצה שעשיתי שעליונים חיים ותחתונים מתים אני ארפא. והיינו שכל ענין התחיה של עתיד יהיה מהסבלנות של עוה"ז, שמזה שסבלו ישראל כ"כ בעוה"ז, נבנה עיקר התחיה. וזה רומז מה שאמרו חז"ל במדרש (שם) הולך חיגר ובא חיגר הולך סומא ובא סומא שלא יאמרו אחרים המית ואחרים החיה, והיינו שלא יהיה כדבר חדש ורק נבנה מהסבלנות של עוה"ז, וזה רומז מחיצה שעשיתי שעליונים חיים ותחתונים מתים אני ארפא, והיינו שהשי"ת יראה שמזה הסבלנות נבנה כל הישועה:
16
י״זשובה ישראל עד ד' אלהיך (הושע י״ד:ב׳).
והענין בזה שאצל תשובה נאמר שני השמות האלה ד' אלהיך, כי מצד שם הויה לא היה שום מקום על עבודה, כי מאחר שמכיר האדם מפורש שהשי"ת מהוה את כל הבריאה בכל רגע, ממילא מכיר שכל הפורש מן התורה כאילו פורש מן החיים, היינו שאם יטה מרצונו ית' כחוט השערה יאפס ממנו כח חיותו, והשי"ת חפץ להטיב לבריותיו, ורצה שיהיה מקום לעבודה של האדם, ע"כ הציב השם אלהים, ושם זה מרמז שהלביש את אורו בלבושים. וישראל צריך ע"י עבודה לבקוע כל הלבושים ולהכיר בהם רצונו ית'. ומחמת הסתעפות הלבושים שהציב השי"ת, נמצא בעוה"ז לבושים כאלה שאינו מכיר בהם אור רצונו ית', ואם אדם מקבל לבוש כזה שאינו מכיר בו רצונו ית' נקרא חטא. ולזה נאמר אצל תשובה ד' אלהיך, כי אחר התשובה מכיר אור שם הויה הנמצא בכל מיני לבושים, כי תשובה הוא, כמו דאיתא בש"ס (נדרים כ"א:) אצל התרת נדרים ששאלו לבך עלך והתיר לו את הנדר, והיינו שיש לו חרטה למה קיבל לבוש כזה שלא הכיר בו רצונו ית' ומקבל עליו כעת שמהיום והלאה לא יקבל שום לבוש שלא יכיר בו רצונו ית'. וממילא מאיר לו השי"ת שכל הלבושים שלו המה מלאים רצונו ית' ומאיר לו שמעולם לא קיבל שום לבוש שלא יהיה בו רצונו ית'. וזה מורה שמכיר אור שם הויה בכל מיני לבושים. וזה הוא דאיתא בש"ס (יומא פ"ו:) שב מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות:
והענין בזה שאצל תשובה נאמר שני השמות האלה ד' אלהיך, כי מצד שם הויה לא היה שום מקום על עבודה, כי מאחר שמכיר האדם מפורש שהשי"ת מהוה את כל הבריאה בכל רגע, ממילא מכיר שכל הפורש מן התורה כאילו פורש מן החיים, היינו שאם יטה מרצונו ית' כחוט השערה יאפס ממנו כח חיותו, והשי"ת חפץ להטיב לבריותיו, ורצה שיהיה מקום לעבודה של האדם, ע"כ הציב השם אלהים, ושם זה מרמז שהלביש את אורו בלבושים. וישראל צריך ע"י עבודה לבקוע כל הלבושים ולהכיר בהם רצונו ית'. ומחמת הסתעפות הלבושים שהציב השי"ת, נמצא בעוה"ז לבושים כאלה שאינו מכיר בהם אור רצונו ית', ואם אדם מקבל לבוש כזה שאינו מכיר בו רצונו ית' נקרא חטא. ולזה נאמר אצל תשובה ד' אלהיך, כי אחר התשובה מכיר אור שם הויה הנמצא בכל מיני לבושים, כי תשובה הוא, כמו דאיתא בש"ס (נדרים כ"א:) אצל התרת נדרים ששאלו לבך עלך והתיר לו את הנדר, והיינו שיש לו חרטה למה קיבל לבוש כזה שלא הכיר בו רצונו ית' ומקבל עליו כעת שמהיום והלאה לא יקבל שום לבוש שלא יכיר בו רצונו ית'. וממילא מאיר לו השי"ת שכל הלבושים שלו המה מלאים רצונו ית' ומאיר לו שמעולם לא קיבל שום לבוש שלא יהיה בו רצונו ית'. וזה מורה שמכיר אור שם הויה בכל מיני לבושים. וזה הוא דאיתא בש"ס (יומא פ"ו:) שב מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות:
17
י״חשובה ישראל עד ד' אלהיך כי כשלת בעונך (הושע י״ד:ב׳).
האי עון מזיד הוא, וקא קרי ליה כשלון, אלא שב מיראה זדונות נעשות לו כשגגות שב מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות (יומא פ"ו:), וזה הענין של שב מיראה אין הכוונה ששב מחמת יראת עונש, אלא הכוונה ששב מיראה שאין התשובה עדיין אצלו בקביעות, ורק שהשי"ת פתח לו פתח, אבל הוא עדיין אינו בקביעות אצלו. ולזה יש לו יראה שלא יהיה כמו שכתיב (משלי כ״ג:ה׳) התעיף עינך בו ואיננו. ושב מאהבה הוא שהשי"ת מאיר לו אח"כ שאין שום לפי שעה אצל השי"ת. וממילא מאחר שהשי"ת פתח לו פתח הוא לעולמי עד ויהיה אצלו בקביעות. וזה נקרא תשובה מאהבה שזדונות נעשות לו כזכיות:
האי עון מזיד הוא, וקא קרי ליה כשלון, אלא שב מיראה זדונות נעשות לו כשגגות שב מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות (יומא פ"ו:), וזה הענין של שב מיראה אין הכוונה ששב מחמת יראת עונש, אלא הכוונה ששב מיראה שאין התשובה עדיין אצלו בקביעות, ורק שהשי"ת פתח לו פתח, אבל הוא עדיין אינו בקביעות אצלו. ולזה יש לו יראה שלא יהיה כמו שכתיב (משלי כ״ג:ה׳) התעיף עינך בו ואיננו. ושב מאהבה הוא שהשי"ת מאיר לו אח"כ שאין שום לפי שעה אצל השי"ת. וממילא מאחר שהשי"ת פתח לו פתח הוא לעולמי עד ויהיה אצלו בקביעות. וזה נקרא תשובה מאהבה שזדונות נעשות לו כזכיות:
18
י״טשובה ישראל עד ד' אלהיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל ד' וגו' (הושע י״ד:ב׳-ג׳).
כי ענין תשובה, שיש לו כעת תפיסה כזאת שרואה, אילו היה לו תפיסה זאת בעת החטא איך היה חוטא, כי איך אפשר לברוח מחיים. וזה דאיתא בש"ס (יומא פ"ו:) כי כשלת בעונך האי עון מזיד הוא וקא קרי ליה כשלון אלא שב מיראה זדונות נעשות לו כשגגות שב מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות, כי באמת אחר התשובה אז מאיר השי"ת לאדם, שכל זה הציב מחמת שיש כמה ד"ת שאין אדם עומד עליהם אלא א"כ נכשל בהם (גיטין מ"ג.). וזה השב מיראה, אז מאיר לו השי"ת אלו הד"ת ורק על ידי כשלון, ונשאר שוגג. אבל תשובה מאהבה, אז זדונות נעשות לו כזכיות, היינו שלא היה אפילו כשלון רק כיון בזה לרצון השי"ת. ועל אלו הד"ת שאין אדם עומד עליהם אלא א"כ נכשל בהם, מאיר השי"ת לאדם הזה שיכול לבוא על אלו הד"ת מהכשלונות של רשעים, כמו שכתיב (תהילים צ״א:ח׳) ושלומת רשעים תראה, היינו מהכשלון של הרשע תוכל לבוא על אלו הד"ת ולא יצטרך לסבלנות בעצמך. כי באמת כתיב (ישעיה ס"ג) בכל צרתם לו צר, היינו במקום שישראל סובלים, כביכול השי"ת סובל ג"כ, ורק באהבתו ובחמלתו הוא גאלם, וינטלם וינשאם כל ימי עולם, היינו מאהבת השי"ת לישראל מגביה תפיסתו של אדם ומאיר לו הד"ת היותר גבוה בלי שום כשלון:
כי ענין תשובה, שיש לו כעת תפיסה כזאת שרואה, אילו היה לו תפיסה זאת בעת החטא איך היה חוטא, כי איך אפשר לברוח מחיים. וזה דאיתא בש"ס (יומא פ"ו:) כי כשלת בעונך האי עון מזיד הוא וקא קרי ליה כשלון אלא שב מיראה זדונות נעשות לו כשגגות שב מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות, כי באמת אחר התשובה אז מאיר השי"ת לאדם, שכל זה הציב מחמת שיש כמה ד"ת שאין אדם עומד עליהם אלא א"כ נכשל בהם (גיטין מ"ג.). וזה השב מיראה, אז מאיר לו השי"ת אלו הד"ת ורק על ידי כשלון, ונשאר שוגג. אבל תשובה מאהבה, אז זדונות נעשות לו כזכיות, היינו שלא היה אפילו כשלון רק כיון בזה לרצון השי"ת. ועל אלו הד"ת שאין אדם עומד עליהם אלא א"כ נכשל בהם, מאיר השי"ת לאדם הזה שיכול לבוא על אלו הד"ת מהכשלונות של רשעים, כמו שכתיב (תהילים צ״א:ח׳) ושלומת רשעים תראה, היינו מהכשלון של הרשע תוכל לבוא על אלו הד"ת ולא יצטרך לסבלנות בעצמך. כי באמת כתיב (ישעיה ס"ג) בכל צרתם לו צר, היינו במקום שישראל סובלים, כביכול השי"ת סובל ג"כ, ורק באהבתו ובחמלתו הוא גאלם, וינטלם וינשאם כל ימי עולם, היינו מאהבת השי"ת לישראל מגביה תפיסתו של אדם ומאיר לו הד"ת היותר גבוה בלי שום כשלון:
19