תקוני הזהר כ״הTikkunei Zohar 25

א׳איהו תגא לעילא
תגא דס"ת
בגינה אתמר
*ודאשתמש בתגא חלף.

ב׳ואיהי נקודה דקמץ
א' לתתא כגוונא דא

.
יחודיה.
לעילא איהו כגוונא דא

*
תגא על ספר תורה
לתתא כגוונא דא

נקודה דאוריתא.
ובגינה *אתמר
מגיד מראשית אחרית.

ג׳כד איהי חיה בינייהו אומרים
ממקומו יפן ברחמיו לעמו.
כד אסתליקת מנייהו שואלים
איה מקום כבודו להעריצו.
ובההוא זמנא דסלקא איהי
כלהו חיוון תרפינה כנפיהם.

ד׳ואימתי סלקא איהי לעילא
בעמדם ישראל בעמידה.
הה"ד בעמדם תרפינה כנפיהם.
דסליקת עד א"ס
למשאל מזונא מעלת העלות.
וכד נחיתת
נחיתת מליא מכל טבין.
בההו' זמנ'
חיון פתחין גדפייהו לגבה
(נ"א לקבלא לה בחדוה)
בכמה שירות ותושבחן
(נ"א לקבלא לה בחדוה)

ה׳ובאן אתר נחתת.
באת ו'
דאיהי באמצעיתא דא. (נ"א עמודא דאמצעיתא)
ביה קראן ליה שמע ישראל.
*שי"ר א"ל.

ו׳ובההוא זמנא דנחתת
מה כתיב בחיוון
ואשמע את קול כנפיהם:

ז׳קם אליהו ואמר
רבי רבי חזור בך.
בודאי כד איהי סליקת
כלהו חיוון מצפצפין לגבה
בכמה שירין ותושבחן
ואיהי סלקא על כלהו עד אין סוף
הה"ד רבות בנות עשו חיל
ואת עלית על כלנה.

ח׳עד דקראן לה ישראל לתתא בק"ש
דתיחות לגביהו.
ובאן קראן לה
בבן זוגה
דאיהו ו' ישראל סבא.
ואיהו שיר אל.
שיר דיליה
דאם לא קראן לה ביה
לא נחתא עליהו.

ט׳ובההוא זמנא דנחיתת
*קשרין לה בתפלה דיד לתתא
דתהא קשורה עמיה.
ורזא דמלה
ונפשו *קשורה בנפשו.
וקשר דתרוייהו
איהו שרק לתתא.
ולעיל' שלשל"ת
תפלין על רישיה

י׳ברזא דטעמי
אתקריית תנועה.
מסטרא דנקודה יחודא.
וצריך לארכא לה
בתנועה (נ"א בתרועה)
דאיהו רביע עד אין סוף לעילא.
וצריך לנחתא לה
בחיר"ק עד אין תכלית
לאמלכא לה על תתאין.

י״אובשור"ק
צריך ליחדא לה בבעלה.
ובחל"ם
איהי תגא על רישיה.
ובחיר"ק
איהי כרסיא תחותיה.
ובשור"ק
איהו יחודא לגביה כגוונא דא וְּׁ

י״בוכד איהי לעילא. תגא על רישיה.
ואיהי *ברתא (נ"א נחתא) תחות רגלוי.
ואיהי ביחודא דיליה בחיקיה.
אתעבידת שר"ק קשורא דיליה.
וכד בעי לתברא קליפין
דאינון צלמים
בה אתקרי שב"א
(נ"א שבר) תביר.
ובה שבר תשבר מצבותיהם.

י״גאבל יחודא דילה בנקודת *שור"ק וּ
דאיהו יסוד ח"י עלמין.
ח"י ברכאן דצלותא.

י״דבזמנא דאינון ביחודא חדא
צריכין ישראל למיקם בצלות' בחשאי
ורזא דמלה הביאו לה בחשאי

ט״וובג"ד *בעמדם ישראל בעמידה
לאתערא לגבה ח"י ברכאן בחשאי
לארקא לה ברכאן.
אתמר בחיון
בעמדם תרפינה כנפיהם
דלא צריך למשמע גדפיהו (נ"א קלא)
כגוונא דחנה דאתמר בה
וקולה לא ישמע.

ט״זוהכי צריכין ישראל
ליחדא בבת זוגייהו בחשאי
בענוה באימה ברתת ובזיע
בכסופא
כמה דאוקמוהו קדמאין
כמי שכפאו שד.
דאיהי *שד מן שד"י.
דבההוא זמנא אתעבר מתרעא.

י״זודא רזא דמזוזה
דאתמ' בה וכתבתם
על מזזות ביתך
מזוזת כתיב ז"ז מו"ת.

י״חואם הוא אשתמע קליה
מיד לפתח חטאת רבץ
ולא עוד אלא דאיהו זעיר במהמנותא
ולא למגנא אוקמוה קדמאין
כל המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה

י״טבההוא זמנא
דמיחד קב"ה בשכינתיה.
כלהו חיוון מקבלין דין מן דין ברכאן.
וכלהו בקדושה.

כ׳ובג"ד תקינו
קדושין וברכאן לכלה.
ולקבל ברכה וקדושה ויחוד
דקב"ה

כ״אהכי צריכין ישראל
דיהא יחודא דלהון בקדושה וברכה.
והכי כל מזונייהו בברכה וקדושה.
ולית קדושה בפחות מעשרה
דאיהי י'.

כ״בובגין דטבעת איהי י' כגוונא דא *ם
בה אתקדשת כלה.
וצריך לאעלא לה באצבעא דילה
דאיהו דיוקנא דאת ו'
ואתעבידת ז'.
וצריך תרין סהדין דאינון לקבל ה' ה'.
וכד איהי טבעת ברישא דאצבעא
ואתעבידת ז'
בההוא זמנא צריך לברכא לה
בשבע ברכאן דירתא כלה.

כ״גבההוא זמנא דמתיחדין
ישקני מנשיקות פיהו.
מאי נשיקו' פיהו
תרין שפוון דיליה ותרין דילה.
אינון ארבע גדפין דחיוון
דאתמ' בהון וארבע כנפי' לאחת מהן.

כ״דוכד אתכלילן
תרין אנפין דיליה ותרין דילה.
וד' דרועין דתרויהו
אתמר בהון וארבעה פנים לאחת
וארבע כנפים לאחת מהם.

כ״הואינון
ד' אנפין יקו"ק.
ארבע גדפין אד'.
בחבורא חדא יאקדונק"י

כ״וכד מתחברן אתוון
אקרי חשמל.
חיות אש ממללן
זמנין חשות
זמנין ממללות.
ובגיניהו אתמר
גדול העונה אמן יותר מן המברך.
בגין דמתחברין חתן וכלה
תמניא אתוון כחדא.

כ״זאינון ד' חיוון (אינון אד') ואינון
אריה שור נשר אדם.

כ״חאריה מקבל עליה י' במוחא.
ובזמנא דאיהו בימינא דאתמר ביה
ופני אריה אל הימין לארבעתם
הרוצה להחכים ידרים.

כ״טשור לשמאלא לקבל לבא.
ה'. הבל דלבא
תמן ה' מצפון זהב יאתה.
בההוא זמנא דאיהי ה' בלבא
הרוצה להעשיר יצפין.

ל׳י"ק דחילו ורחימו.
אבא ואימא.
דרועא ימינא ושמאלא
ויעב"ר
חסד וגבורה.
דסלקין לחושבן ע"ב תיבין ורי"ו אתוון
דע"ב שמהן.
ודא רזא דויעב"ר
עיבור כלל תרוייהו.

ל״או' דא אוריתא
דשריא בפומא.
וברוחא דפומא פרחת על נשר.
דנשר איהו חוטמא.
תרין גדפוי דילה תרין שפוון.
ועלה *אתמר
כי עוף השמים יוליך את הקול
ובעל כנפים יגיד דבר
ודא עמודא דאמצעיתא.

ל״בדחכמה ובינה אינון. *נסתרות
במוחא ולבא
ברחימו ודחילו.

ל״גואוריתא בלא דחילו ורחימו
לא פרחת לעילא. (נ"א ובהאי נשר)

ל״דוכתר ביה תליין בני חיי ומזוני.
דאיהו מזלא דכלהו.
ואיהו לא תליא במזלא.
ובגין דא אוקמוהו
בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא
אלא במזלא תליא מלתא.
דחסד איהו זכותא.

ל״הה' זעירא דמות אדם
בה אשתלים יקו"ק
והיא (ה') מלכותא קדישא.
*איהי מצוה. עשיית פקודין.
דאיהי שריא ברמ"ח אברים

ל״וותורה ומצוה
עלייהו אתמר והנגלות לנו.
ותורה ומצוה בלא דחילו ורחימו
לא יכילת לסלקא ולמיקם קדם י"ק.

ל״זאיהי כלילא דכלא
ועל כלא. אד"ם.
יו"ד ק"א וא"ו ק"א
דא מחשבה
דסליק כלא עד א"ס.
במלכותא אשתלים כלא
עילא ותתא.

ל״חואיהי כלילא מד' פרשיין
דק"ש
דאינון רמ"ח תיבין
עם אל מלך נאמן.
ובגין דלא יעבדון הפסקה
תקינו למהדר שליחא דצבורא
יי' אלקיכם אמת.

ל״טוכד ישראל אמרין שמע
ודאי (נ"א מארי) חיוון שמטין גדפייהו.
באן אתר
בכנפי מצוה דאתמר בהון
על ארבע כנפו' כסותך
אשר תכסה בה.
דאיהו כגוונא דמעיל האפוד.
דפעמונים ורמונים
אינון לקבל חליין וקשרין.
שולי המעיל אינון לקבל כנפי מצוה.

מ׳ואינון ה' קשרין
לקבל שמע ישראל יי' אלקינו יי'.
דאינון לקבל ה' נימין דכנור דדוד
דהיה מנגן מאליו.
י"ג חליין כחשבן אח"ד.
דקלא דנגונא סלקא באחד.

מ״אודא ח"י בין חליין וקשרין. לכל סטר.
סלקין ע"ב
ודא איהו והוכן בחסד כס"א
חס"ד ע"ב.
כל מאן דאתעטף בעטופא דמצוה
כאלו אתקין כרסייה לקב"ה.
ואינון יאקדונק"י.

מ״בלכל חד ארבע אנפין וארבע גדפין
סלקין ס"ד.
ותמניא אתוון יאקדונק"י
סלקין ע"ב.

מ״גוכנפי מצוה