תורת הבית הקצר, הבית הראשון, השער השניTorat HaBayit HaKatzar, The First House, The Second Gate
א׳השער השני: במה שוחט ודיני סכין: בכל שוחטין חוץ ממגל קציר והשינים והצפורין מפני שהן חונקין עבר ושחט באחד מכל אלו שחיטתו פסולה. במה דברים אמורים בשתי שינים שהרי חוק שיש בין שן לשן נדון כפגימה לפי שהוא חונק. אבל בשן אחד שוחטין בה לכתחילה והוא שתהיה תלושה. אבל במחוברת שחיטתו פסולה. וכן הדין בצפורן שאינה פסולה לשחיטה אלא במחוברת לפי שאין שוחטין במחובר כמו שיתבאר. אבל צפורן התלושה שוחטין בה לכתחילה. מגל קציר אלו שיש בו פגימות הרבה. ופגימותיה מסוכסכות ונוטות לצד אחד. ואעפ"כ אם שחט בו אפילו הוליך ולא הביא שחיטתו פסולה. כיון שיש פגימות הרבה חוששין שמא השיב ידו אחור מעט ונאחז אחד מן העוקצין בסימנין וקרע. אבל סכין שאין בה אלא פגימה אחת אם אוגרת משתי רוחותיה שחיטתו פסולה. והרי היא נידונית כמגירה מה טעם בין שהוליך ולא הביא בין שהביא ולא הוליך לעולם הוא פוגע בפגימה וקורעת. היתה מסוכסכת אם עוקץ הפגימה נוטה כלפי זנב הסכין והולך ולא הביא שחיטתו כשירה לפי שאין עוקץ הפגימה קורע אלא בפגעו בסכין ואם עוקץ הפגימה נוטה כלפי הראש והביא ולא הוליך שחיטתו פסולה. מגל יד והוא שצדו האחד סכין וצדו האחד מגל. לפיכך אם שחט בצד הפגימות שחיטתו פסולה ואפילו הוליך ולא הביא. אבל בצדו השני שהוא עשוי כסכין לא ישחוט לכתחילה גזירה צדו האחד משום צדו השני. עבר ושחט שחיטתו כשירה הוחלקו שיניה שוחטין בכל צד. אין גוזרין הוחלקו משום לא הוחלקו. כמה שיעור הפגימה שפוסלת בשחיטה כל שהוא. ובלבד שתחגור כל שהוא ואפילו כחוט השערה. אבל אם אינה חוגרת כלום אין זו פגימה ואינה פוסלת השחיטה שאין זה אלא כראש השבולת שנמצא כאוגר ואינו. ויש מי שהורה ששיעור פגימה הוא כפגימת המזבח ופגימת המזבח כדי שתחגור בו צפורן. לבן סכין באש לא ישחוט בו לכתחילה ואם שחט בה יש מה שאומר ששחיטתו כשירה שחדודו קודם ללבונו ובית השחיטה מרחיב ואינו נוגע בצדדין במה דברים אמורים בשידע קודם ששחט שהוא מלובן אבל אם לא ידע שחיטתו פסולה מתוך שלא ידע חוששין שמא לא נזהר ונגע בצדדין ונשרפו. ויש מי שאומר ידע ואפילו עבר ושחט שחיטתו של סכין קודם ללבונו חוששין שמא נגע ואין סומכין על זכירתו בכך וכן נראין הדברים. סכין שהוא ממשמשי ע"ג אם הרשה היא שלא חתך בה בשר אלא ששבר בה לפניה מקל או כיוצא בזה מותר לשחוט בה בהמה בריאה לפי שהוא מקלקל אבל לשחוט את המסוכנת אסור שמתקן הוא ונאמר לא ידבק בידך מאומה מן החרם. עבר ושחט יוליך הנאה לים המלח והרי הוא לאח"כ מותרת לו כמה שיעור הנאה זו כדי שכר סכין לשחוט בו. היתה ישנה שחתך בה בשר הוי זה צריך לקלוף בית טביחתו אעפ"י שאינה בת יומא ששומן האיסור הנדבק בדפני הסכין אינו נפגם ונבלע בכתלי בית השחיטה. שפה או נעצה בקרקע קשה עשרה פעמים אין צריך קליפה אפילו הסכין בן יומו שאין בית השחיטה רותח גמור שיפלוט מה שבתוך הסכין ויבליענו בבשר. וכן הדין בשוחט בסכין של עכו"ם אם לא שפה לא ישחוט בה ואם שחט צריך קליפה. ויש אומרים שאין צריך אלא הדחה ושפשוף גדול כדי להסיר שומן האיסור הנדבק ממנו לכתלי בית השחיטה ויראה לי שהראשון עיקר. הרוצה לשחוט בסכין ששחט בה טריפה או נבילה כיצד הוא עושה מקנחו בסמרטוט יפה כדי להסיר שומן הטריפה שנדבק על פני הסכין או מדיחה במים צוננים ודיו. שחט בה עד שלא הדיח ועד שלא קנח דינו כדין שוחט בסכין של עו"ג י"ש קולף מקום השחיטה. וי"א מדיח ומשפשף היטב עד כדי שיוסר שומן הטריפה הנדבק בכתלי בית השחיטה. הטבח צריך שיבדוק הסכין קודם שחיטה אם לא בדק לא ישחוט בו שסתם סכינים אינם יפים לשחיטה. שמא ישכח מלבדוק אחר שחיטה והרי זו כאוכל נבילה. עבר ושחט ונמצאת סכינו יפה שחיטתו כשירה. כיצד בודקו בודקו בדיקה יפה ולאט ובכוונת הלב שפגימת כל שהוא קרוב שלא ירגיש בה אם יפנה לבו לדברים אחרים. ובודקו בבשר ובצפורן ומשלש רוחותיה ובודקו על דרך זה דרך הולכה והובאה שמא פגימה מסוכסכת יש לו ולא תמצא אלא בדרך הולכה או הובאה. בדק סכין ושחט צריך לבדקו אחר שחיטה אעפ"י שסכין עומד על חזקתו עד שיודע שנפגם אין סומכין על חזקה זו כל זמן שהוא לפנינו שפעמים שנפגם בעור והוא לא ידע. לא בדק סכין אחר שחיטה ונאבד הרי זו בחזקתו ושחיטתו כשירה. לא בדק אחר שחיטה והצניעו ולאחר זמן שחט בו אעפ"י שלא בדקו עכשיו ונאבד הרי זו בחזקתו ואין חוששין שמא עמידתו נפגם מעצמו לפיכך הטבח צריך שיהא לו סכין מיוחד לשחיטה כדי שלא יחתוך בו בשר שפעמים ישחוט ואחר כך יחתוך בו בשר סבור הוא שלא נפגם. שאין הבשר מצוי לפגום כדרך שאין הסימנין פוגמין ופעמים יגע בעצמות שבבשר ונפגם והוא לא ידע. ויצניענו בחזקת שהוא בדוק ואח"כ ישחוט בו בלא בדיקה ונמצא שוחט בסכין פגומה. בדק ושחט ונמצאת פגומה שחיטתו פסולה שהרי פגומה היא במה דברים אמורים בשלא שבר בה עצמות לאחר שחיטה אבל שבר בה עצמות לאחר שחיטה תולין פגימה זו בשבירת עצמות אלו ושחיטתו כשירה. לא שבר בה עצמות אעפ"י שנגע בעצם המפרקת אין תולין בו להקל שאין העצם פוגם דרך הולכה והבאה שחט בהמות רבות ונמצאת סכינו פגומה לאחר שחיטה כולן אפילו הראשונה פסולה. חוששין שמא בעור הראשונה נפגמה לפיכך צריך לבדוק בין כל אחת ואחת בדיקה יפה כדי שלא תיאסר אלא אותה שנמצא הסכין פגימה אחריה. לא בדק בין כל אחת ואחת ונאבד הסכין הרי כולן כשרות. ולא עוד אלא אם שבר עצמות לאחר שחיטת כולן ונמצאת פגומה כולן כשרות לפי שמעמידין סכין על חזקתו עם חזקת כשרות הבהמות שהן שחוטות לפנינו כראוי. ויש אוסרין את כולן חוץ מן הראשונה דחוששין להחמיר שמא נגע בבירור בעצם המפרקת בזו חוששין לכל אותן שבאו לאחר נגיעתו בעצם המפרקת. יש מרבותי שהורו שכל שנמצאת פגומה אעפ"י ששבר בה עצמות שחיטתו פסולה אלא א"כ יש בסכין כדי שיעור צווארין דאפשר שאפילו יפגום בעור שמא לא פגעו סימנים בפגימות. אבל אין בסכין כשיעור זה אין תולין בזה להקל ולא יראה לי כן. סכין שנפלה ע"ג קרקע קשה או ע"ג אבנים הרי זה כמי ששבר עצמות במה דברים אמורים כשנודע שנפל על חודה אבל אם לא נודע לאיזה הכלל (נד) אין תולין להקל אלא כששבר עצמות וכיוצא בזה. בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית בין בקרומיות של קנה. במה דברים אמורים בתלושין אבל במחוברין לקרקע לא ישחוט שאין שוחטין במחובר לקרקע בין במחובר מעיקרו בין מבחובר ולבסוף חברו ואפילו לא בטלו. שחט במחובר מעיקרו שחיטתו פסולה. שחט בתלוש ולבסוף חברו ובטלו יראה לי ששחיטתו כשרה ויש מי שאוסר. שחט בתלוש ולבסוף חברו ולא בטלו כשרה במה דברים אמורים כשהסכין למעלה וצואר בהמה למטה אבל צואר בהמה למעלה כיון שהסכין נעוץ בכותל שחיטתו פסולה. ולא מחמת איסור חבורו אלא חוששין שמא תכביד הבהמה על הסכין ונמצא שוחט בדריסה. ולפיכך אפילו נעצו בקורה התלושה ושחט בו כל שהצואר למעלה שחיטתו פסולה כמו שאמרנו שם. ויראה לי שאפילו אמר ברי לי שלא דרסתי שחיטתו פסולה במה דברים אמורים בבהמה אבל בעוף הקל שחיטתו כשרה ויראה לי שלא בכל עוף הכשירו אלא בעוף הקל כתרנגולין אבל בעוף הגס כאווזין וכיוצא בזה שחיטתו פסולה שאף הן מכבידין כבהמה. כמה יהא בסכין ויהיה ראוי לשחוט. אפילו איזמל קטן ובאיזמל שאין לו קרנים. וכמו שבארנו בדרסה דינים אלו כל הצורך :
1