תורת הבית הקצר, הבית הרביעי, השער הראשוןTorat HaBayit HaKatzar, The Fourth House, The First Gate
א׳הבית הרביעי: איסור התערובות והכשירן וחלקתי אותו לארבעה שערים:
שער הראשון: בביאור שיעורי התערובות באיסורין והכשירן וכיצד יאסור האיסור את ההיתר בתערובות ובמה תהיה תקנתו: איסור שנתערב בתוך ההיתר אעפ"י שלא נימוח ועומד בעינו וזורקו אוסר את תערובתו בפליטתו אם אין בהיתר ששים כנגד כל החתיכות של איסור. לפי שאין ידוע כמה פלטה עד שנשער בו ולפיכך מן הספק משערין בכולו. ולא באיסורי תורה בלבד אמרנו אלא אפילו באיסורים של דבריהם ככחל וכיוצא בו משערין בכולו וממנו אתה למד למי שבישל איסור בקדירה ואחר כך בישל בה היתר ביומה שמשערין בכל הקדירה ולא באומד פליטתה. ויש מי שאומר שלא אמר אלא באיסור שאינו חוזר להכשירו ככחל וכיוצא בו וכן בקדירה של חרס שאין החרס יוצא מידי דופנו לעולם אבל בקדירה של מתכת וכף של עץ וכיוצא בזה אין משערין בכולו אלא אומרין אומד יפה כמה יצא ממנו ומשערין בו והראשון עיקר. ניער כזית חלב בכף חדשה ואחר כך ניער בה ביומה קדירה של בשר אין משערין בכל הכף אלא בכזית חלב שניעור בה שהרי נודע האיסור כמה היה. היה הכף ישינה שניער בה את הבשר הרבה וביומה ניער בה כזית חלב יש מי שאומר שבזו משערין בכל הכף לפי שהיא בלועה מבשר בחלב והרי כל הבלע חתיכת איסור כחתיכת נבילה ולא נודע שיעור כל מה שבלעה וכל מה שפלטה ולפיכך משערין בכולה כמו שאמרנו. ויש מרבותי שהורו שאין אומר בבלע חתיכה עצמה נעשית נבילה ולפיכך בין בחדשה בין בישינה אין משערין אלא בכמה שבלעה מן האיסור. דברים שאמרנו בשאין שם קפילא לטעום את התבשיל אבל אם יש שם קפילא עכו"ם ונתערב מין בשאינו מינו טועמו ואם אמר במסיח לפי תומו שאין ניכר טעם האיסור בתבשיל מותר בידוע שאין בתערובתו אחד בששים קפילא זה שאמרנו לא שיהא אומן אלא אפילו סתם בני אדם. שהטעם שאינו נרגש לסתם בני אדם אינו טעם. היה אומן יראה שאפילו שאלוהו אם נרגש בו טעם האיסור ויודע דלענין איסור והיתר שואלין אותו סומכין עליו שאומן אינו משקר כדי שלא יקלקל אומנתו שיצא עליו שם רע שאינו בקי באומנתו. ויש מי שאוסר עד שיהא אומן ואומר במסיח לפי תומו. הצונן אינו מפליט ואינו מבליע לפיכך אינו אוסר בנגיעתו את ההיתר כמו שיתבאר. מה הוא שאוסר החם. באיזה חם אמרו יש מי שאומר שאין מפליט ומבליע אלא חם הראוי לבשל ולפיכך חם של כלי ראשון שהוא מבשל הוא שיש בו כח להפליט ולהבליע אבל כלי שני שאינו מבשל אינו מפליט ואינו מבליע וכן עירויו של כלי ראשון אינו מפליט ואינו מבליע. שאין עירוי של כלי ראשון ככלי הראשון. ואין דברים אלו נכונים שחום בית השחיטה וחום חלב הכסלים מועט הוא מחום כלי שני ומפליטין ומבליעין. כמו שיתבאר שאין הבליעה והפליטה תלוין בבישול ולפיכך חוששין לכל חום שע"י האש ואפילו אין היד סולדות בו כמו שבארנו.
שער הראשון: בביאור שיעורי התערובות באיסורין והכשירן וכיצד יאסור האיסור את ההיתר בתערובות ובמה תהיה תקנתו: איסור שנתערב בתוך ההיתר אעפ"י שלא נימוח ועומד בעינו וזורקו אוסר את תערובתו בפליטתו אם אין בהיתר ששים כנגד כל החתיכות של איסור. לפי שאין ידוע כמה פלטה עד שנשער בו ולפיכך מן הספק משערין בכולו. ולא באיסורי תורה בלבד אמרנו אלא אפילו באיסורים של דבריהם ככחל וכיוצא בו משערין בכולו וממנו אתה למד למי שבישל איסור בקדירה ואחר כך בישל בה היתר ביומה שמשערין בכל הקדירה ולא באומד פליטתה. ויש מי שאומר שלא אמר אלא באיסור שאינו חוזר להכשירו ככחל וכיוצא בו וכן בקדירה של חרס שאין החרס יוצא מידי דופנו לעולם אבל בקדירה של מתכת וכף של עץ וכיוצא בזה אין משערין בכולו אלא אומרין אומד יפה כמה יצא ממנו ומשערין בו והראשון עיקר. ניער כזית חלב בכף חדשה ואחר כך ניער בה ביומה קדירה של בשר אין משערין בכל הכף אלא בכזית חלב שניעור בה שהרי נודע האיסור כמה היה. היה הכף ישינה שניער בה את הבשר הרבה וביומה ניער בה כזית חלב יש מי שאומר שבזו משערין בכל הכף לפי שהיא בלועה מבשר בחלב והרי כל הבלע חתיכת איסור כחתיכת נבילה ולא נודע שיעור כל מה שבלעה וכל מה שפלטה ולפיכך משערין בכולה כמו שאמרנו. ויש מרבותי שהורו שאין אומר בבלע חתיכה עצמה נעשית נבילה ולפיכך בין בחדשה בין בישינה אין משערין אלא בכמה שבלעה מן האיסור. דברים שאמרנו בשאין שם קפילא לטעום את התבשיל אבל אם יש שם קפילא עכו"ם ונתערב מין בשאינו מינו טועמו ואם אמר במסיח לפי תומו שאין ניכר טעם האיסור בתבשיל מותר בידוע שאין בתערובתו אחד בששים קפילא זה שאמרנו לא שיהא אומן אלא אפילו סתם בני אדם. שהטעם שאינו נרגש לסתם בני אדם אינו טעם. היה אומן יראה שאפילו שאלוהו אם נרגש בו טעם האיסור ויודע דלענין איסור והיתר שואלין אותו סומכין עליו שאומן אינו משקר כדי שלא יקלקל אומנתו שיצא עליו שם רע שאינו בקי באומנתו. ויש מי שאוסר עד שיהא אומן ואומר במסיח לפי תומו. הצונן אינו מפליט ואינו מבליע לפיכך אינו אוסר בנגיעתו את ההיתר כמו שיתבאר. מה הוא שאוסר החם. באיזה חם אמרו יש מי שאומר שאין מפליט ומבליע אלא חם הראוי לבשל ולפיכך חם של כלי ראשון שהוא מבשל הוא שיש בו כח להפליט ולהבליע אבל כלי שני שאינו מבשל אינו מפליט ואינו מבליע וכן עירויו של כלי ראשון אינו מפליט ואינו מבליע. שאין עירוי של כלי ראשון ככלי הראשון. ואין דברים אלו נכונים שחום בית השחיטה וחום חלב הכסלים מועט הוא מחום כלי שני ומפליטין ומבליעין. כמו שיתבאר שאין הבליעה והפליטה תלוין בבישול ולפיכך חוששין לכל חום שע"י האש ואפילו אין היד סולדות בו כמו שבארנו.
1
ב׳המלח מחמם ומפליט ומבליע שהמליח הרי הוא כרותח לפיכך בשר שחוטה שנמלחה עם בשר נבילה אסורה. וכן דג טהור שמלחו עם דג טמא. במה דברים אמורים כשהיו שניהם מלוחים וכן כשהיה הטמא מליח והטהור תפל. אבל אם היה טהור מליח וטמא תפל מותר לפי שאין חום המלח גדול שיפליט החתיכה שלא נמלחה אעפ"י שהחתיכה המלוחה נוגעת אליה החתיכה המלוחה מבלעת החתיכה הטפילה מה שהיא פולטת ואינה מפליטה ציר של עצמה אלא מעט ואותו מעט אין בו כח להבליעה בחתיכה המלוחה מפני שחתיכה המלוחה פולטת וכל שהיא פולטת הרבה אינה בולעת אותו המעט. דברים אלו שאמרנו יראה לי דווקא כשהיה טמא המליח למטה והטהור התפל למעלה. שהתחתון גובר ומחמם את העליון ומבליעו אבל אם היה הטהור התפל למטה והטמא המליח למעלה אינו אוסר את התחתון אלא כדי קליפה. שהטהור שהוא התחתון צונן וגובר ומצנן את העליון ואינו בולע אלא כדי קליפה. ובמה דברים אמורים כשהיה הטמא שמן לפי שהשומן מפעפע ואפילו ע"י צלייה ואפילו ע"י מליחה ונבלע בכל ההיתר ואוסר את כלו אלא אם כן יש בו ששים של היתר כנגד כל האיסור. אבל אם אין הטמא שמן אף על פי שהוא למטה והטהור למעלה אינו אוסר אלא כדי קליפה. לפי שאין בו כח לפעפע לא ע"י צלייה ולא ע"י מליחה שאין המליחה כרותח של מבושל אלא כרותח של צלי. ולפיכך כל איסור שאינו מפעפע שנמלח עם ההיתר כגון בשר שנמלח עם שומנו של גיד ועם קנוקנות שבו וכן שנמלחו עמו הקרומות האסורים קולף ואוכל את השאר שאין שומנו של גיד וקנוקנות וקרומות מפעפעין בין בכלי בין במליחה ואינם אוסרין אלא כדי קליפה בלבד מליח זה שאמרו בשנמלח הרבה עד שאין ראוי לאוכלו עם מלחו אבל כל שנמלח פחות מכאן אינו כרותח אלא כצונן ואפילו קליפה אינו צריך אלא מדיח בצונן. איזהו מלוח שאינו נאכל מחמת מלחו כל שנמלח כדרך שאדם מולח בקדירה ויש מגדולי המורים שאמרו שהוא הבשר מולחו להצניע ולהוליכו לדרך. והראשון עיקר. ויש דברים חריפין שמבליען בחריפותן כמו שיתבאר. עוף מליח שנפל לתוך כד של חלב או אפילו לתוך כד של רותח שנותנין לתוכו מלח אם נאכל הוא עם מלחו הרי הוא כצונן שנפל לתוך צונן שהכותח מלח מעט יש בו ונאכל הוא עם מלחו לפיכך מדיחו ודיו ואם היה מליח הרבה עד שאינו נאכל מחמת מלחו או שהוא צלי וחם צריך קליפה כחם שנפל לתוך צונן וכן אם היה צונן שנפל ומתובל בתבלין. ואם הוא צלי חם (ויש בו קנקנים או שהיה מתובל ויש בו נקעים בולע) (הערה. ויש בו נקעים או שהיה מתובל בתבלין בולע. כן הוא הנוסחה עפ"י תהה"א וכצ"ל). הוא דרך הנקעים הרבה וכלו אסור. אסור להניח כד של מלח על גבי כד של כותח לפי שהמלח שואב את הכותח ושמא יאכל אותה עם הבשר אבל מניחו על גבי חביות של חומץ של עו"ג ואינו חושש. דגים שעלו בקערה מותרין לאכלן בכותח וכבר נתבאר בשער הרביעי מבית השלישי בבשר בחלב. הדם היוצא בשעת שחיטה ובגמר שחיטה חם קצת ומבליע וכבר נתבאר בבית ראשון בשער במה שוחט דיני השוחט בסכין של עו"ג והשוחט בסכין ששחט בו טריפה הבשר והחלבים חמים קצת סמוך לשחיטת הבהמה ולפיכך לא יתן אדם הכסלים על הבשר בעוד שהחלב עליהן שהחלבים זבין ובולע הבשר ואם עבר ונתן קולף קצת מן הבשר וכבר נתבאר בבית השלישי בשער השלישי בניקור הבשר שהדברים החריפין מבליעין ולפיכך צונן שחתכו בסכין שחתכה בו בשר אסור לאכלו בכותח שהצנון חריף ובולע מן השמנינות שנקרש על הסכין. במה דברים אמורים בשלא טעמו קודם שיאכלנו עם הכותח אבל אם טעמו היטב ולא הרגיש בו טעם בשר מותר לאכול עם הכותח לאחר שידיח היטב במקום החתך דכיון שאין טעם בשר נרגש בו בידוע שלא נבלע ממנו כלום. חתך בו קישואין ודלועין ואבטיחין גורר מקום החתך ואוכל בידוע שלא בלעו שאינה חריפין וכן אין בטבעם למשוך גרירה זו במקום הדחה עומדת אלא שאי אפשר להדיחם לפי שהם רבים ואם ידיחם כל שכן שיבלע בהם השמנינות הדבוק על פניהם. ואם חתך בו לפתות מדיח מקום החתך היטב ומותר לאוכלן בכותח. חתך בו סילקא אסור אעפ"י שאינה חריפה כצנון כח משיכה יש לה בטבעה. ואם עירב בחתיכה לפתות אינה צריכה רק הדחה כלפתות לפי שהלפתות מתוקים הרבה ומונעים במתיקותם כח משיכתם מן הסילקא. ולפיכך מדיח ודיו. איסור זה של צנון וסילקא יש מי שאומר שהוא עד כדי קליפה עבה שהיא הנקראת בכל מקום נטילת מקום והשאר מותר. ויראה לי שהכל אסור הרבה הם בולעים שכן אסרו קורט של חלתית מפני שמחתכין אותו בסכין של עו"ג ולא התירוהו בנטילת מקום.
2
ג׳יש איסור שהוא מפעפע ויש איסור שאינו מפעפע. מן הדברים שאינן מפעפעין הוא שומנו של גיד וקנוקנות שבו ולפיכך אין אוסרין את תערובתן אלא כדי קליפה. במה דברים אמורים ע"י צלי או ע"י מליחה כמו שבארנו אבל ע"י בישל הרוטב מוליך את האיסור ופושטו בכל. והוא שניער את הקדירה או שכסה אותה הרוטב מכסה את הכל. כל הכבושין הרי הן במבושלין. החלב והשומן מפעפעין ולפיכך אפילו על ידי צלי ואפי' מליחה אוסרים את הכל עד שיהא בהיתר ששים כנגד כל האיסור. לפיכך גדי שמן שצלאו בחלבו אם אין בכל הגדי ששים כנגד כל החלב שבו אסור לאכול אפילו מראש אזנו שהחלב מפעפע בכל במה דברים אמורים בגדי שמן אבל בכחוש אף על פי שאין בגדי ששים כנגדו כל החלב שבו אינו אסור. שהחלב אינו מפעפע אלא כדי קליפה וקולף ואוכל עד שמגיע לחלבו שהחלב של בהמה כחושה כחוש הוא בטבעו ואינו מפעפע. ויש אומרים שצריך נטילת מקום. והראשון נראה לי עיקר אלא שיש לחוש לדברי המחמירים באיסורין של תורה. כוליא שצלאה בחלבה מותר לפי שהקרום מפסיק בינה ולבין החלב ומונע את הכוליא מלבלוע. ואף על פי שהקרום בעצמו אסור כמו שבארנו שהקרומות אינן מפעפען. רוב כל האיסורין שיעורין בששים. וכשמשערין משערין ברוטב ובקיפה ובחתיכות ואפילו עצמות מצטרפין לבטל ולא עוד אלא אפילו עצמות של חתיכות איסור מצטרפין לבטל את האיסור כדרך שקליפי איסור מצטרפין עם אוכלי ההיתר לבטל את האיסור. מוח שבעצמות האיסור אסור ומצטרף עם האיסור חרסי הקרירה אין מצטרפין עם ההיתר לבטל את האיסור. כזית של איסור שנפל לתוך הקדירה שיש בה יתר מששים של היתר ונצמק ההיתר ונמצא שעכשיו אין בהיתר ששים כנגד האיסור אסור אף על פי שמתחילתו לא היה בו כח לאיסור לאסור ההיתר עכשיו שנתמעט חוזר ואוסר לא תהא קדירה זו חמורה יותר מקדירה אחרת. ואילו נפל כזית זה לתוך קדירה אחרת שאין בה ששים אוסר אף עכשיו אוסר בקדירה זו. יש מי שהורה שאומרין אימור יפה כמה בלוע מן ההיתר בתוך דופני הקדירה ורואין אותו כאילו הוא כעין הקדירה ומצטרף לבטל את האיסור. ויראה לי דדוקא במין במינו שבטל ברוב מן התורה ושיעור ששים בזה מדברי סופרים ולפיכך הולכים בהם להקל אבל מין בשאינו מינו דכזית בכדי אכילת פרס מן התורה ואפילו טעמו (של גיד) כעיקרו אין הולכין בו להקל ואין משערין אלא מה שבא לפנינו בתוך הקדירה היתר שבה בעין כנגד האיסור. כבר בארנו שהאיסור מפעפע אפילו בצלי אוסר את הכל ואפילו עבר מעל האש ונפל איסור חם על איסור חם אוסר הכל. היה אחד חם ואחד צונן ונפל האחד על חברו התחתון גובר לעולם. כמו שבארנו למעלה. ולפיכך נפל חם לתוך צונן אינו אוסר אלא כדי קליפה. ואם נפל צונן לתוך חם הכל אסור.
3
ד׳טיפת חלב שנפלה על חתיכת של בשר אם יש באותו טיפה ליתן טעם באותו חתיכה חזרה כל אותה החתיכה כחתיכת נבילה עד שאפילו היה באפשר לסחוט החלב שבה ולהוציאו כלו אפילו כן אסור לפי שאין כאן איסור מעורב לתוך היתר אלא כל אחד ואחד דבר בפני עצמו ותערובתו אוסרתו וחוזר הכל כגוף אחד של איסור והרי זה כבשר בחלב וחלב בבשר. ולפיכך בין שחזר ונפל לתוך יורה של חלב בין שנפל לתוך קדירה של בשר אסור עד שיהא בו ששים כנגד כל החתיכות מה שאין כן בשאר אסורים שאם נפל איסור על גבי חתיכה של היתר ואסרה ונפלה אותו חתיכה לתוך קדירה אחרת אינה נאסרת אלא לפי חשבון האיסור שבה. שלא אמרו חתיכה עצמה נבילה אלא בבשר בחלב בלבד. במה דברים אמורים בשלא ניער ולא כיסה מתחילה. ולפיכך קבלה החתיכה טעם החלב ואסרה ונעשית כחתיכת נבילה. אבל ניער הקדירה יפה מיד כשנפלה טיפת החלב עליה קודם שתספיק ליתן טעם בחתיכה או שכיסה את הקדירה אין משערין טיפת החלב כנגד אותו החתיכה לבד אלא כנגד כל מה שבקדירה שע"י שניער או שכסה הרוטב פושט החלב בכל ולפיכך הכל מצטרף לבטלו ואין חוששין שמא לא ניער יפה ולא כיסה יפה יפה. הפרש יש בין בשר בלב לשאר איסורין שנתנו טעם בחתיכה של היתר שהבשר שנאסר מחמת החלב שנתן בו טעם אין רואין אותו כחלב שאסרו אלא הכל כבשר בחלב וחלב בבשר כמו שבארנו. אבל בשאר אסורים רואין אותו כדבר שאסרו ולפיכך מלח שנאסר מחמת דם או ציר של נבילה ונפל לקדירה ויש בקדירה ששים כנגד ממשו של מלח אעפ"י שטעם המלח נטעם ונרגש בקדירה וטעם אינו בטל אפילו הכי מותר לפי שאין רואין את המלח כמלח אסור מחמת עצמו וכמלח של ע"ז אלא בדם או כציר שאסרוהו. דברים אלו שאמרנו שאין חתיכה שנאסרה מחמת בליעה שאר האיסורין נעשית נבילה ואינה אוסרת אלא לפי חשבון האיסור שבה מכל מקום אם נפלה לבסוף לקדירה אחרת שיש בה ששים כדי לבטל האיסור הבלוע שבה אין החתיכה בעצמה חוזרת להיתרה לפי שהאיסור שבה אינה נפלט לגמרי ממנה ואינו נבלל בתוך ההיתר שבקדירה מה שאין כן בדבר הנבלל והנמוח שאילו נפל דם וכיוצא בו לתוך רוטב של היתר ואסרו מחמת מיעוטו וחזר ונתרבה הרוטב של היתר עד שיהא בו בין כלו ששים לבטל את הדם הכל מותר לפי שהכל נבלל ונתערב האיסור בין כל ההיתר. חתיכה שנאסרה מחמת שקבלה טעם ממקום אחד אינה אוסרת חברותיה. אעפ"י שנוגעת בהן כששתיהן חמות ואפילו נצלו שתיהן כאחד ונוגעת זו בזו בשעה שהן על גבי האש שהדבר הבלוע אינו יוצא מחתיכה לחתיכה אלא ע"י רוטב שאם אתה אומר כן אין לך איסור קליפה שהקליפה אוסרת קליפה הסמוכה לה וכן לעולם. ואפילו היתה חתיכת ההיתר שמנה ושומן שבה מפעפע. לפי שאין השומן של היתר מוליך עמו את האיסור. אלא במקום שהאיסור יכול להלוך בטבעו. במה דברים אמורים כשבלעה איסור שאינו מפעפע אבל אם בלעה מן הדברים המפעפעין בטבעת יראה לי שאוסרת חברותיה בין בצלי בין שנוגעת זו בזו חם בחם שהאיסור בעצמו הבלוע מפעפע ויוצא אפילו מחתיכה לחתיכה. דברים אלו שאמרנו אפילו בבשר בחלב שהחלב אינו מפעפע ואפילו שעשאוהו כחתיכת נבילה כמו שבארנו לא עשאוהו כנבילה עצמה לדבר זה.
4
ה׳איסור שנתערב בהיתר דבר תורה מין במינו בטל ברוב אלא שהחכמים הצריכו שיעורים אחרים לפי מה שהוא אסור כמו שיתבאר. ומין בשאינו מינו אם יש כזית מן האיסור בכדי אכילת פרס אסור ולוקין עליו וזהו שקראוהו חכמים טעמו וממשו פחות מכאן אסור דבר תורה עד שיתבטל במיעוטו בששים אלא שאין לוקין עליו וזהו שקראוהו חכמים טעמו ולא ממשו לפיכך אם נתערב לפנינו איסור לתוך היתר ולא עמדנו על שיעורו ונפל לתוך היתר שאינו מינו הרי הכל אסור מספק דכל ספק בשל איסורי תורה אסור דבר תורה כודאי עד שנודע שיש בהיתר בברור ששים כנגד איסורו או שטעמו גוי אומן ואומר שאין בו טעם אותו איסור דבר תורה וכמו שבארנו למעלה. נפל לתוך מינו וכל שנתברר שרבה ההיתר על האיסור ספקו מותר לפי ששיעור ששים במין במינו בדבריהם וכל ספק של דבריהם להקל. אבל אם לא נתבאר שרבה ההיתר על האיסור הרי זה ספק בשל תורה וכל ספק בשל תורה אסור. ויראה לי שאם נפל לתוך מינו ושאינו מינו רואין את שאינו מינו כמי שאינו ומינו רבה עליו ומבטלו כדרך שאמרנו רואין את מינו כמי שאינו להקל. כמה שיעור אכילת פרס יש מי שאומר שהוא ארבעה בצים ויש מי שאומר שהוא שלשה בצים ולזה הדעת נוטה. דברים אלו שאמרנו בשאין ההיתר והאיסור לפנינו אבל בשהם לפנינו ולא עמדנו על שיעור פליטתו הולכין בו להחמיר אפילו בשל דבריהם שכל שאסרו כשל תורה אסרו. ולפיכך כחל שנפל לתוך קדירה של בשר אף על פי שחלב הכחל מדברי סופרים ולא עמדנו על שיעור החלב שנפלט ממנה משערין בכל הכחל כמו שיתבאר עוד. כבר בארנו שהאיסור שנתערב בתוך ההיתר מין במינו בטל ברוב בשל תורה ומין בשאינו מינו בטל לעולם בששים חכמים החמירו במקצתן ולא נתנו שיעור אחד לכלם ואף באסורים של דבריהם כמו שיתבאר. וכן אין הכשר האיסורים בענין אחד אלא כל אחד ואחד לפי מה שהוא ענין. כיצד יש איסור שאוסר תערובתו בכל מה שהוא ההיתר. ויש מי שאוסר אפילו בריחו ויש מי שאוסר תערובתו עד שירבה עליו ההיתר תתק"ס חלקים כנגד האיסור ויש מי שאוסר במאה כתרומה שנתערבה במאה ויש במאתים כערלה וכלאי הכרם אלא שאין לנו עסק כאן בתרומה וערלה וכלאי הכרם. ויש מי שאוסר עד שיהיה שם ששים ואחד היתר כנגד איסור. ויש מי שאוסר עד ששים. ואלו הן רוב כל האיסורים שבתורה ושבדבריהם. ויש שבטל בחמישים ותשעה. ויש שבטל ברוב. ויש שאוסר בפליטתו לעולם. אלא שבזמן שמכירו וזרקו אוכל את השאר. ודברים אלו יתבארו בשער זה.
5
ו׳כל דבר שיש לו מתירין אינו בטל לעולם ואפילו נתערב באלף. במה דברים אמורים שנתערב במינה אבל נתערב בשאינו מינו הרי זה בטל כשאר האיסורים ויראה לי שלא אמרו דבר שיש לו מתירין אלא כשמתיר עתיד לבא על כל פנים כביצה שנולדה בי"ט שנתערבה באחרות שהיא מותרת לערב על כל פנים. וכן אם שמתיר בידו לעשותו בלא הפסד כטבל שנתערבה בפירות מעושרין ויש בידו עוד טבלים אחרים שהרי יכול להפריש על הטבל שנתערב מן הטבל שלפניו שעתיד עדיין לתקנו. וכן כל כיוצא בזה. אבל במה שאין בידו ואינן וודאי שיבא המתיר אינו בדין דבר שיש לו מתירין. ולפיכך ביצה של ספק טריפה שנתערבה באחרות אף על פי שאפשר שתטעון עוד התרנגולת ויתרו כלן או שתחיה התרנגולת שני עשר חדש אין זה כדין דבר שיש לו מתירין לפי שאין המתיר וודאי ואינו בידו ולפיכך בטלה היא כביצה טמאה שנתערבה באחרות וכן כל כיוצא בזה. בהמה או עוף חיים שהם ספק טריפה שנתערבו באחרים אפילו באלף אינם בטילים שבעלי חיים אינם בטילים לעולם שחשובין הן. נתפזרו כלן מותרין. שאני אומר כל שהוא פורש מן הרוב הוא פורש. במה דברים אמורים בשנתפזרו מעצמן אבל הנידן ונתפזרו אסורים גזירה שמא יקח הוא ממקום קבוצם. וכן אסור לקבצם במקום צר כדי שינודו ויתפזרו שכל שהוא גורם נדנודם יש לגזור שמא יקח ממקום קביעתם. פרשו מקצתם למקום אחד ורוב למקום אחד המועטין מותרים והמרובין אסורין שאני אומר איסור לתוך הרוב נשאר. נאבד אחד מהם או שטבע אחד מהם בים השאר מותרין שאני אומר אותו שנאבד או שנטבע הוא אותו של איסור. והוא שנאבד מעצמו ולא שאבדוהו בידים. נשחטו כלן אם בשוגג כלן מותרין שכבר בטל חשיבותן ואין קונסין שוגג מחמת מזיד אבל אם שחטין במזיד כלן אסורין. חתיכה של נבילה או של דג טמא או חתיכת בשר בחלב שנתערבה בחתיכה של היתר אם חתיכה קטנה היא שאין ראוי להתכבד בפני האורחין לכשתבשל אינה חשובה ובטילה כמו שיתבאר וכן אם היא גדולה ביותר שאין דרכן של בני אדם ליתן כיוצא בה לפני אורחים אינה חשובה שעומדת היא לחתוך ובטלה אבל אם היתה בינונית שדרכן של בני אדם להתכבד בכיוצא בזה לפני האורחים אינה בטילה לעולם ואפילו נתערבו באלף שאין דבר חשוב בטל בעמדו בחשיבתו. במה דברים אמורים לבטל את עצמו אבל פליטתו בטלה בששים שאין לפליטתה חשיבות. דברים אלו שאמרנו בחתיכה שהיא אסורה מעצמה כחתיכת נבילה ודג טמא ובהמה טמאה ועוף טמא שאיסורן מצד עצמן אבל חתיכת היתר שנאסרה מחמת בליעת איסור הרי הוא כשאר אסורים שאינן חשובין שאין הבלע חשוב שלא להתבטל חוץ מבשר בחלב לפי שהוא כחתיכת נבילה כמו שבארנו. חזרו ונחתכו החתוכות לאחר שנתערבו עד שאינן חשובות להתכבד בפני אורחים בטל חשיבותן והרי הן מתבטלות והוא שהן נחתכו בשוגג כמו שבארנו.
6
ז׳איסור קבוע שניכר ונודע מקומו. אין הולכין בה להקל אחר הרוב ואפילו רבה ההיתר על האיסור כל מה שהוא ואפילו אלף. כיצד תשעה חניות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח אסור דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. במה דברים אמורים כשלקח הוא מן הקבוע או שיצא אחד ממקום קביעותם ואינו יודע מאיזה מהן לקח שהספק נולד לו בקבוע. אבל אם נולד לו הספק בפירש מותר. כיצד הרי שמצא בשוק אע"פ שכל הבשר הנמצא באותו העיר אינו בא אלא מאותן חניות אעפ"כ מותר לפי שלא נולד הספק בקבוע אלא בפירש כי הפורש מן הרוב הוא פורש. יש איסור שריחו אוסר כאילו נתערב גופו של איסור בתוך ההיתר. כיצד בשר נבילה שמן שצלאו בתנור אחד עם בשר שחוטה. ריח הנבילה הולך ומתערב עם בשר שחוטה ואוסרן. ולא עוד אלא אפילו בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבילה כחוש אסור ריח השמן עם הבשר הולך ומפטם את בשר הנבלה הכחוש וחוזר בשר הנבילה ומתערב עם הכשירה ואוסרו. וכן דג ובשר שצלאן בתנור אחד אסור לאכול הדג עם הכותח כאילו נתערב הבשר עצמו עם הדג. וכן הפת שאפאה בתנור עם הבשר אסור לאוכלו בכותח. במה דברים אמורים כשנצלו בתנור אחד צר או כיוצא בו אבל אם נצלו במקום רחב הרוח מפזר ואין כחו גדול להיותו כמתערב עם בשר השחוטה או הפת והדג. ויש מי שהורה בכל אלו להתיר וכן הסכמת רוב גדולי המורים הראשונים והאחרונים. ומכל מקום אסור לצלותם בתנור אחד צר. ואם בא לבשלן בקדירה זו לעצמו וזו לעצמו אפילו בתנור במקום צר ואפילו פי הקדירה מגולה מותר. ואפילו לכתחילה שאין ריח המתבשלין גדול כל כך.
7
ח׳בריה אסורה שנתערבו בתוך ההיתר אוסר כל תערובתו עד שירבה ההיתר עליו תת"ק וששים חלקים. לפי שאין בריה בטלה בפחות מיכן. במה דברים אמורים בזמן שהיא שלימה אבל נחתך אבר שנתרסקה עד שנאבדה צורתה אין זו בריה ובטל חשיבותה והרי הוא כשאר האיסורים ואפילו נחתך ממנה אבר לאחר שנתערבה. במה דברים אמורים בשנחתך בשוגג אבל במזיד הרי הוא אסור בכל שהוא. באיזה בריה אמרו בברית נשמה כבהמה וגיד הנשה וכיוצא בהן. אבל שאר בריות כגון חטה של כלאי הכרם וכיוצא בה אינה קרויה בריה שלא תתבטל כשאר האיסורים וכן לא אמרו אלא לבטלו גופה אבל בזמן שמכירה וזרקה הרוטב בנותן טעם שאין לפליטתה חשובות ולא דין בריה. טבל ויין נסך אוסרים תערובתו במינו בכל מה שהן אלא שאין לנו עסק כאן בהם. ביצה של עוף טמא או ביצה טריפה שנטרפה בקערה עם בצים אחרים אם יש ששים ואחת והיא מותרת. ואם לאו אסורות. ומפני מה הוסיפו כאן אחת מפני שהביצים יש מהן גדולות ויש מהם קטנות. ולפיכך הוסיפו אחת להשוות מידתן. כדי שלא יצטרך לשער כל אחת ואחת. ולפיכך ביצה שנתערבה בתבשיל במלח בס' כשאר איסורים. כל שאר אסורים בטלין בס' בין איסורי תורה בין איסורי של דבריהם לפי שכך שעירו חכמים שאין טעם נרגש ביתר מכאן. ואפילו יש כאן אומן יודע להרגיש בטעמום אין צריך להטעימו לו אלא כל שנתערב ביתר מכאן מותר שאין הטעם נרגש בו. טעמו והרגיש בו טעם האיסור אעפ"י שנתערב בס' או ביתר מכאן אסור שאין הטעם בטל. נתערב בפחות מס' ונמוח גופו של איסור בתוך ההיתר אע"פ שטעמו עו"ג אומן ולא הרגש בו טעם האיסור אין סומכין עליו להתיר בפחות מס'. במה דברים אמורים לבטל ממשו של איסור אבל בזמן שמכיר את האיסור וזורקו ולא נשאר שם אלא פליטתו אעפ"י שאין שם ס' כנגד כל האיסור וטעמו עכו"ם אומן ולא הרגיש בו טעם האיסור סומכין עליו בידוע שיש ס' כנגד כל מה שפלט. ולא אמרו משערין בכולו אלא בשאין שם אומן לטעמו. כבר ביארנו שאפילו סתם עכו"ם שאינו אומן ובקי בטעמים אם אומר במסיח לפי תומו נאמן. אלא שהאומן ובקי נאמן. לעולם חזקה אינו מכזב כדי שלא יקלקל אמונותו וי"א שאין סומכין אלא על האומן הבקי דמסיח לפי תומו. כבר בארנו באיסורי מאכלות שהכחל אסור לבשלו בקדירה עם בשר עד שקורעו שתי וערב וטחו בכותל. עבר ובשל משערין אותו בתשעה וחמשים והוא. ולא הקילו בו מפני שאיסורו מדבריהם. שאיסורי סופרים גם הם צריכים ס' אלא שהכחל בעצמו ראוי לחושבו ממניין הס' מפני שהוא עצמו בשר הוא. במה דברים אמורים בשנתבשל עם הבשר אבל אם נתבשל ביורה של חלב צריך ס' והוא שאין החלב שבו ניכר ונודע עד שנקל ונשער אותו לבטל את הבשר. נתבשל בקדירה עם הבשר אעפ"י שיש בקדירה ס' לבטלו אין אומרים שנפלט כל חלבו ונכשר לה אלא אפילו חזר ונפל לקדירה אחרת אוסר כבראשונה. ויראה לי שאם נפל ראשונה בפחות מתשעה וחמשים הכחל עצמו חוזר כחתיכת נבלה שבארנו בבשר בחלב. ולפיכך אם נפל לקדירה אחרת צריך ס' והוא חתיכת נבילה שאינה ראויה להתכבד בה בפני האורחים שנתערבה באחרות וכן כל שאר האסורים שנתערב יבש ביבש בטלין אפילו אחד בתוך שנים ואפילו איסור של דבריהם אין כאן. והקילו בדבר זה לפי שכל אחד עומד בפני עצמו וכיון שנתבטל ברוב דבר תורה ואין כאן איסור של תורה כשאוכל האחד אני אומר זהו של היתר. וכן כולם ואפילו באחרון אני אומר מה שנאכל ראשון הוא היה של איסור וכבר הלך לו וזה של היתר הוא מה שאין כן בדברים הנבללין. ולפיכך אין אוכלין כאחד ואין מבשלין כאחד. עבר ובשלן כאחד כל אחד ואחד מותר בפני עצמו כמו שאמרנו (הערה: ובתשובותיו כתב בסי' רעב שתמהו עליו למה כתב כל אחד ואחד מותר הרי בכל אחד יש מטעם האסור אם היה אפשר למיקם אטעמא והשיב בזה צדקת וכבר צויתי לתקן כן עבר ובשלן כל אחד אפילו לאכול כל אחד בפני עצמו אסור שהרוטב בנותן טעם ונבלע בחתיכות עכ"ל הב"י בסי' קט ד"ה ואם והעיד שכן כתוב בת"ה שלפניו ע"ש.) והרוטב בנותן טעם ויראה לי שאין דברים אילו אמורים אלא באיסורי נותנו טעם דכיון דאין איסורו אלא מחמת עצמו ואפשר לומר בכל אחד אינו טועם עתה טעמו של איסור כמו שאמרנו הקל בו. אבל בכל האיסורים שהחמירו בם לאסור אותו למעלה מכדי נתינת טעם. ר"ל למעלה מס' אין הפרש בין יבש לבלול שהרי לא מחמת טעמם בלבד אסרום אלא חומרא הוא שהחמירו ונתנו להם אינן בטלים למה הדבר דומה לתרומה שנתערבה בחולין שאפילו יבש ביבש אינה בטלה בפחות ממאה ולפיכך ככר חמץ שנתערב בפסח עם ככרות של מצה אינו בטל לעולם ואפילו ככר קטן שאינו חשוב בין ככרות של נחתום או אפילו פחות מכאן. כל האיסורים של דבריהם הקלים שאין להם עיקר בתורה כחלת חוצה לארץ וכתבשילי עו"ג ובגבינה של עו"ג יש מגדולי המורים שאמרו שאין צריכין ס' אלא אפילו נתערבה גבינה של עו"ג בתוך גבינה כשירה בין ביבש בין בבלול אפילו חד בתרי כשירה. ויש מחמירין גם באיסורים אלו להצריכן ס' כשאר האיסורים של דבריהם וכן ראו להורות בכלן חוץ מחלת ח"ל בלבד.
8
ט׳גיד הנשה שנתבשל עם הגידים בזמן שמכירו זורקו ואוכל השאר לפי שאינו אוסר תערובת בפליטתו שאין בגידין בנותן טעם עץ הוא אלא שהתורה אסרתו במה דברים אמורים בגופו של גיד אבל שומנו וקנוקנות שבו אוסרים תערובתן עד ס' כשאר האיסורים אעפ"י שהוא כעץ התורה אסרתו ולא להקל לבטל את גופו בפחות מס'. במה דברים אמורים כשנמחה או שנחתך אבל בזמן שהוא שלם בריה הוא ובריה אינה בטילה לעולם כמו שבארנו. חתיכה שיש בה שומנו של גיד שנתבשלו בקדירה עם חתיכות של היתר ויש בהיתר ס' לבטל את האיסור. אם נטל מן ההיתר בעוד שחתיכות האיסור חמה בתוך הקדירה הרי היא חוזרת ואוסרת שהרי אם נפלה לקדירה אחרת אוסרת לפיכך צריך ליזהר שלא ליטול מן הרוטב וחתיכות ההיתר עד שיצטנן הכל וכן לא יטול גם אותה חתיכה לעצמה בעודה חמה לפי שהאיסור שבה חוזר ואוסר אותה. מה תקנתו יניח עד שיצטנן הכל. ביצה של עוף טמא. וכן ביצת הטריפה או של נבלה שנשלק עם התבשיל אינה אוסרת תערובתה כלום בפליטתה דאינה פולטת אלא זיעה בעלמא במה דברים אמורים בזמן שהיא בקליפתה אבל אם היתה קלופה הרי היא כשאר האיסורים וצריכה ס' ואחת אם נתבשלה עם ביצים טהורות. וכמו שבארנו. ויש מרבותי שהורו להתיר אפילו קלופות בקלופות. וראוי להחמיר בדברי הראשונים. דברים אילו שאמרנו בביצת עוף טמא ושל נבילה ושל טריפה. אבל ביצה שנמצא בה אפרוח או שמוצאה עליה קורט דם והיא אסורה אף היא אוסרת את תערובתה כשאר האיסורים בין קלופה בין שאינה קלופה שאין פליטתה של זו מי בצים אלא פליטת בשר.
9
י׳כל הדברים הנפגמין בטעמן והנבאשין אינם אוסרים תערובתן לעולם שלא אסרה תורה אלא נותני טעמים לשבח. אבל נותן טעם לפגם מותר ולא זו בלבד שהדבר אסור פגום ובאוש אלא אפילו הוא מוטעם ומושבח בפני עצמו אם פוגם תערובתו אינו אוסר. כיצד חומץ יין נסך שנפל לתוך גריסין חמין. הרי חומץ זה פוגם טעמן של גריסין החמין ואעפ"י שהחומץ בפני עצמו מוטעם ומושבח. פגם זה שאמרנו לא שיפגום לגמרי עד שאדם קץ באכילתו אלא אפילו פוגם קצת אינו אוסר את תערובתו. קדירה שאינה בת יומה אינה פוגמת את התבשיל ועולה הוא אפילו לפני מלכים. ואפילו כן לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא. ויראה לי והוא שרבה ההיתר אל האיסור אבל בזמן שהאיסור כהיתר אינו מותר עד שיפגום לגמרי שכל שאין היתר רבה עליו הרי הוא כאילו הוא בעינו וכל איסור שהוא בעינו לא התירתן התורה עד שלא יהא ראוי לגר. מעתה קדירה שאינה בת יומא שאין בפגימתה לגר מפני מה מותר והלא בכל הקדירה משערין וכמו שבארנו יראה לי שהטענה בזה מפני שאין כאן ממשו של איסור אלא טעמו בלבד. וכל שטעמו בלבד מעורב בו אם נותן טעם לפגם אפילו קצת מותר. אבל צירו של איסור וכ"ש כשנתערב בו גופו ממש של איסור אינו מותר עד שירבה ההיתר על האיסור או שיהא פוגם לגמרי אפילו לגר. ועוד חומר הוא שהחמירו חכמים לשער בכל הקדירה. דבודאי אינה פולטת כמידת כולה לפי שאין פליטתה ממלאה את הכלי ואם טעמו עכו"ם אומן ואינו טועם מותר. ואמיתי החמירו לשער בכולה בזמן שטעמו לשבח. חוששין שמא יש בתבשיל נתינת טעם האיסור אבל בזמן שהיא נותנת טעם לפגם. הרי זה כאילו טעמנוהו ואין בו טעם האיסור ומותר. איסור שאינו פוגם בפני עצמו אלא אם כן סייעו דברים אחרים בפגימתו אפילו כן מותר. כיצד איסור שנתערב שנפל לתוך קדירה שיש בה תבלין או מלח מרובה ולולי ריבוי התבלין או המלח לא היה האיסור פוגם אפילו כן מותר. במה דברים אמורים בפוגם מתחילתו ועד סופו. אבל השביח ולבסוף פוגם אסור כיצד יין שנפל לתוך גריסין צוננין והשביחו והרתיחן ופגמו הרי אילו אסורים וכן כל כיוצא בזה. הדברים המאוסים שנפש האדם קצה בהם כזבובים ונמלים ויתושים וכיוצא בהם שכל אילו אדם בודל מהם למאוסן אפילו נתערבו בתבשיל ונמחה גופן בתוך התבשיל אם ההיתר רבה עליהן מותר. ומכל מקום כל שאפשר לבדוק ולהעביר במסננת בודק ומסנן. עכבר שבבתים וכיוצא בהן מאוס אלא שחשו לו חכמים בזמן שנפל לתוך השכר או לתוך החומץ שמא משביח וצריך שיעור ס' לבטלו ולבטל גם פליטתו. כל איסור שאינו מפעפע ואעפ"י שנפל חם לתוך חם קולף מקום שנפל שם ומותר. וכן אפילו נפל ע"ל חתיכת ההיתר שבקדירה. במה דברים אמורים בשנפל על גבי מקום החתיכה שחוץ לרוטב ושלא כיסה הקדירה. אבל אם נפל לתוך הרוטב או שניער או שכסה את הקדירה הרוטב מפעפע עולה ומבלבל ומוליך את האיסור בכל כמו שבארנו למעלה. וכן הדין לכל הקרומות האסורים שנצלו או שנמלחו עם חתיכת של היתר כמו שבארנו. איסור מפעפע חם שנפל על היתר צונן גם זה קולף ואוכל את השאר שהתחתון גובר כמו שבארנו. כל איסור מפעפע חם שנפל על גבי היתר חם אעפ"י שיש בה יתר מס' לבטל. צריך ליטול ממקום שנדבק שם האיסור קליפה עבה ביותר והוא הנקרא בכל מקום נטילת מקום. יש איסור שאינו צריך אלא גרירה בעלמא שהיא קלה מן הקליפה. כיצד קישות ואבטיח שחתכן בסכין של עכו"ם וכיוצא בהן מן הדברים הלחים שאי אפשר להדיחם גורר מקום חתך מחמת שמנינות שעל הסכין שנתקנח על גב החתך. יש דברים שאינן צריכים כי אם הדחה. כיצד לפתות שחתכן בסכין של עכו"ם וכן כל כיוצא בזה מן הדברים שאינן חריפים ולא מושכים בטבעם. וכן בשר מבושל שנגע בגבינה. מדיח מקום חתך ודיו. ואם לא הדיח אסור. ולפיכך צריך ליזהר שלא יהא צורר בשר עם גבינה בזמן שהם נוגעין זה בזה שמא ישכח מלהדיח ונמצא אוכל את האיסור. במה דברים אמורים בבשר מבושל. אבל בשר חי מותר שאין דרכן של בני אדם לאוכלו חי ובלא הדחה. ולפיכך אין חוששין שמא ישכח. ולפיכך מותר לשים בשר או דגים או בשר חי שלא הודחו בקדירה של עו"ג או בכלי שנשתמשו בו באיסור. חזקה לא יאכל בלא הדחה וכן מותר להשתמש באיסור צונן בכלי שדרכו להדיחו בשעה שהוא משתמש בו. ואין חוששין שמא יפשע וישתמש עד שלא ידיח. וכן כל איסור צונן שנגע בהיתר צונן מדיח ודיו. יש איסור שנגע בהיתר וצריך לשפשף את ההיתר יפה יפה. כיצד סכין שחתך בה חלבים ואחר כך חתך בה בשר צריך לשפשף היטב שהחלב נדבק יפה ע"ג הבשר ואינו עובר עד שישוף הרבה. ולפיכך אסור לחתוך בה בשר לכתחילה שמא ישכח ולא ישפשף כל צרכו. וכן אסור להדיח בשר במים שהדיח בהם חלבים מפני שהחלבים נדבקים ביותר על הבשר כמו שאמרנו וצריך לשפשף הבשר היטב ושמא ישכח ולא ישפשף. וזה מדרך הזהירות המביאה לידי נקיות :
10