תורת הבית הקצר, הבית השביעי, השער השביעיTorat HaBayit HaKatzar, The Seventh House, The Seventh Gate
א׳השער השביעי: אבאר בו דיני הטבילה אכלול בו שלשה עניינים האחד זמן הטבילה. השני החפיפה. והדברים החוצצין בטבילה לבעלה. השלישי במה היא טובלת אבל בדיני המקוואות בהכשרן ופסולן לא אכניס עצמי שכבר עמד אחד קדוש הרב הגדול ראב"ד ז"ל וביאר עניניהם ביאור רב ומי יבא אחרי המלך את אשר כבר עשה. וזקק וטהר כמפי משה. גלה עמוקות ופירש את הקשה. ומהאלקים אשאל להדריכני באמתו וילמדני. משגיאות יצילנו. ככתוב בכל לבי דרשתיך אל תשגני ממצותיך:
1
ב׳אין האשה עולה מטומאתה אף על פי שספרה ז' נקיים עד שתטבול במי מקוה שאינן שאובין או במי מעיין ובלבד שיהא במעיין ס' סאה. בניין אב לכל הטובלים ורחץ את בשרו במים שכל גופו עולה בהם ושערו חכמים מ' סאה. ויש מן הגדולים שאמרו שהמעיין מטהר בכל שהוא ובלבד שיהא במים כדי שתטבול כל גופה בהם בבת אחת. ולראשונים שומעין להחמיר בדבר שיש בו כרת. אין טובלין בכלי שלא אמרו תורה אלא מעיין ומקוה מים לפיכך היה טיט ורפש במקום שהיה טובלת לא עלתה לה טבילה. לא תעמוד על גבי כלי עץ שמקבלין טומאה מגבן ולא על גבי נסרים שראויין למדרסות ולא על שום כלי הראויה למדרס ותטביל מפני גזירות מרחצאות של כלים עברה וטבלה לא עלתה לה טבילה. אבל נותנת היא חבילי זמורות תחת רגליה מפני הטיט שאינה חוששת וכן לא תעמוד על גבי כלי חרס ולא על גבי בקעת ותטבול ואף על פי שאין כלי חרס מטמא מגבו ולא ראוי למדרס חשש חכמים הוא שמא תפחד שלא תפול ולא תטבול כראוי עברה וטבלה על גבי אלו לא עלתה לה טבילה. דבר תורה הזבה טובלת ביום ז' לספירתה משתנץ החמה ומותרת לבעלה מיד ועכשיו כל הנשים כזבות מאחר שהחמירו על עצמן לישב ז' נקיים אפילו על טיפת דם כחרדל אלא שאסרו חכמים לעשות כן מפני שמכנסת עצמה בספק שמא תראה בו ביום לאחר תשמיש וסותרת ספירתה והרי היא זבה למפרע בשעת תשמיש כיון שאסרוה לשמש בו ביום אסורה לטבול אפילו ביום ז' שאם תטבול תבא לידי תשמש ותכנס לספק זה כמו שבארנו. לא טבילת יום ז' בלבד אסרו מחשש ספק זה אלא אפילו לעולם לא תטבול ביום משום סרך יום השביעי ולעולם אינה טובלת אלא בלילה. היתה יריאה לטבול בלילה מפני רוב הצנה או מפחד אריות או מפני גנבים או שנועלין דלתות המדינה בלילה וכיוצא בזה הרי זו מותרת לטבול ביום ח' וביום השביעי לא תטבול כדי שלא תכנס בספק כמו שאמרנו עברה וטבלה ביום ז' יש מגדולי המורים שהורו שלא עלתה לה טבילה ויש מי שהורה להקל אחר שטבילתה טבילה דבר תורה ואין בטבילת אלא חשש רחוק ונראין דבריו. הטובלת צריך שלא יהא עליה שום דבר חוצץ מן הדברים שהיא מקפדת עליה לעתים ואינה חפיצה שיהיו עליה. לפיכך צריכה האשה לעיין בעצמה בשערה סמוך לטבילתה שלא יהא עליה שום דבר מאוס או טמא קשורה במקום שער שבה. עזרא ובית דינו תקנו שתהא האשה חופפת כל מקום שער שבה וסורקת במסרק או מפספסת בידה היטב כדי שלא יהיה שערותיה קשורין זה בזה. כבר נהגו בנות ישראל לחוף כל גופן ולשטוף במים חמין בשעת חפיפה ומנהג יפה הוא להן וכן ראוי להנהיגן כדי שתהא להן שמירה יפה בכל גופן. חפיפה זו שבמקום שער שאמרנו לא תהא במים קרים מפני שהם מסבבין את השער אלא במים חמין או בחמי חמה שהמים החמים יפים להחליק השער. וכן לא תחוף בנתר מפני שהגת מחתך את השער וחוזר ומסתבך בין שאר שערותיה ולא באהל מפני שהוא מסבך את השער וכן הדין לשאר הדברים שמסבכין את השער חפיפה צריכה להיות לכתחילה סמוך לטבילתה לפיכך לא תחוף אשה ביום ותטבול בלילה אלא חופפת בלילה וטובלת כדי שלא יתקשר שום דבר על שערה משעת חפיפה עד שעת הטבילה. נזדמנה לה טבילה בשבת וא"א לחוף בלילה הרי זו חופפת ביום ושומרת שערות ראשה וטובלת בלילה. ואף אם נזדמנה לה טבילה בשבת וחלו ביו"ט של ר"ה או של גליות לפני השבת הרי זו חופפת ברביעי בשבת וטובלת בשבת שלא דחו זמנה של טבילה מפני חפיפה שתהא סמוך לטבילה כיון שא"א. ובלבד שתהא מעיינת ובודקת היטב בשעת טבילה כל גופה ושערות ראשה שלא יהא הדבר חוצץ. חפפה ועיינה בעצמה בחול ביום וטבלה לערב או למחרתו עלתה לה טבילה בדיעבד לא חפפה ואפילו עיינה בעצמה לא עלתה לה טבילה ולא עוד אלא אפילו חפפה לאחר טבילה וסרקה במסרק ולא מצאה אפילו נימא קשורה לא עלתה לה טבילה שאני אומר שמא בשעת טבילה היה ועכשיו נתר או נשר עם המסרק או עם הפספוס ואצ"ל אם חפפה במקום שער ולא עיינה בשאר גופה שלא עלתה לה טבילה שזו צריכה לעיין דבר תורה. הרי שחפפה ובדקה עצמה וירדה וטובלת ובעלייתה נמצא לה דבר חוצץ בין על בשרה בין על שערה אם סמוך לחפיפה ולבדיקה טבלה אינה צריכה לחזור ולחוף ולטבול ואם לאו צריכה לחוף ולטבול שאני אומר בין חפיפה לטבילה נדבק בה ולא הרגישה. כמה הוא סמוך שאמרנו באותה עונה שחפפה שעי"כ נזהרת בחפיפה יותר. במה דברים אמורים בשלא נתעסקה באותו מין לאחר טבילה אבל נתעסקה בו לאחר טבילה אינה חוששת שאני אומר מעסק זה נדבק בה אחר טבילה שהרי רגלים לדבר שמתחילה חפפה ובדקה עצמה ובחזקת בדוקה היא עומדת. ויש מן הגדולים שהורו גם בזה להחמיר עד שתאמר ברי לי שלא היה עליה בשעת טבילה. טבלה סמוך לחפיפה אלא שנתעסקה בין חפיפה לטבילה בדברים שעושין חציצה או שנתנה תבשיל לבנה. אם אותו תבשיל מן הדברים שנדבקים ועושים חציצה כגריס של פול וכיוצא בזה אף על פי שלא נמצא עליה דבר לאחר טבילה לא עלתה לה טבילה שיש לחוש שמא נדבק מן התבשיל והיה עליה בשעת טבילה ועכשיו שלא נמצא שמא עם יציאתה מן המים נתנדנד ונפלה. ולפיכך לא עלתה לה טבילה אלא אם כן עיינה בנפשה לאחר נתינת התבשיל או לאחר עסק הדברים חוצצין. לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא האשה חופפת ומדיחה קמטיה ובית הסתרים שלה בשעת חפיפה. אף על פי שאין צריך שיבא בהן מים צריך שיהיו ראויין לבא בהן מים. מעשה באשה אחת שטבלה ונמצא בה עצם בין שיניה והצריכוה חכמים טבילה אחרת. אשה לא תטבול בנמל מפני שנעשה טיט עבה על שפת הנהר ונדבק בין אצבעות רגליה וחוצץ. ואעפ"י שלא נמצא עליה טיט ורפש כשעלתה שאני אומר עם יציאתה מן המים נפל עם הנדנוד. לא היה שם טיט אינה צריכה להגביה רגליה ולשוט באמצע המים ואף על פי שדורסת על הרצפה אין כאן חציצה לפי שהמים מקדימין לרגליה ולא עוד אלא שיש שם טופח על מנת להטפיח שהוא חיבור עם שאר המים לטומאה ולטהרה.
2
ג׳האשה שטבלה ונתנה שערה בפיה או שקפצה ידה הרבה. או שקרצה שפתותיה ודחקתן הרבה כאילו לא טבלה. פתחה עיניה ביותר או עצמה עיניה ביותר יש מי שהורה שזו כקריעת שפתותיה ולא עלתה לה טבילה ויש שמורים להיתר שאין זה אלא כקמטין במקום שדרכן להיות שם. היו שערות ראשה קשורות זו בזו אם הן קשורות אחת אל אחת ויש בהן הרבה קשורים עד שאין דרך האשה בכך הרי אילו חוצצין לפי שהקשר מהודק ומונע מלבא שם מים. וכן אם היו קשורות ב' ב' אבל אם היו קשורות ג' ג' או ביותר אינו חוצץ לפי שא"א להתהדק יפה ומים נכנסין בתוכן. נתנה מעות בפיה וטבלה עלתה לה טבילתה. הרצועות של עור בראשי הבנות או חוטין של צמר או של פשתן שעל הראש או שגודלת בהן את השער הרי אלו חוצצין. במה דברים אמורים בזמן שהן בראש וכ"ש בשאר מקומות שבגוף אבל בצואר אין חוצצין לפי שאינן מהודקין שאין האשה חונקת עצמה. חוטין של שער אינן חוצצין במה דברים אמורים שיש בהן ג' שערות מתהדקות אבל באחת ושתים לא כמו שבארנו. לפלוף יבש משהתחיל לירוק בזמן שהוא חוץ לעור וגליד שהוא חוץ למכה והרטיה שעליה ושרף של תאינה ושל שקמה ושל חרוב יבשים חוצצין. לחים אינם חוצצין והשאר כל השרפים בין לחים בין יבשים חוצצין. הדם והדיו. והדבש והחלב. יבשים חוצצין לחים אינן חוצצין. גלדי צואה שעל הבשר. הטיט והבצק שתחת הצפורן אפילו כנגד הבשר. וצואה שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר הרי אלו חוצצין. איזהו שלא כנגד הבשר היה הצפורן גדול ועודף על הבשר ונמצאת צואה בצפורן תחת אותו מקום שעודף על הבשר זהו שלא כנגד הבשר. לפיכך נהגו בנות ישראל ליטול צפרנים בשעת טבילה מפני שאינן בקיאות לכוין כנגד הבשר ושלא כנגד המלמולין. וכן הגרגרים שנעשים על הבשר כשידיו של אדם מלוכלכים בטיט או בבצק או בזיע והוא מוללן אחת על חברתה הרי אלו חוצצין. טיט היוצרין וטיט היון שהוא טיט הבורי' ועץ יוני שהוא הטיט העבה והנדבק הרי אלו חוצצין לפי שנדבקין הרבה ועושין חציצה ודרכן של ב"א להקפיד עליהם. ואפילו היו בבית הסתרים דרכה של אשה להקפיד עליהן כדי שלא תתגנה על בעלה. ובלבד שדרכה להקפיד עליו חוצץ ואפילו כחרדל. לא הקפידה זו בהן בטלה אצל כל הנשים. וכל שרובן מקפידות חוצץ אפילו במי שאינה מקפדת. השירים והנזמים. והטבעות וכיוצא בהן מן התכשיטין בזמן שהן דחוקין חוצצין. רפויין אין חוצצים שהמים באים בהן. אף על פי שתכשיטין אלו אין האשה מקפדת בהן אדרבה גוי הוא ורוצה היא האשה בתכשיטיה פעמים יש שמקפדת ומסירה אותה בשעת לישה וכיוצא בו וכן הטעם לחוטין ורצועות שבראשי הבנות. היתה חברתה אוחזת בה בשעת טבילה לא עלתה לה טבילה. הדיחה ידה במים עלתה לה טבילה. שמשקה טופח שעל ידיה חבור למים שבמקוה. רפתה ידיה עד שבאו בהן המים נ"ל דכ"ש שעלתה לה טבילה. ויש מרבותי שהורו שלא עלתה לה טבילה גזירה שמא לא תרפה ולא יראה לי כן שלא גזרו בטבעות הרפויין משום דחוקין וכטבילת העבדים בקולר שבצואר שהרפוי אינו חוצץ. צבעים שעל ידי הנשים או שעל השער לנוי יראה לי שאין חוצצין לפי שאינן מקפידות בהן לעולם אדרבה חוזרות בהן ומתחדשות אותם תמיד לנוי. אע"פ שצבע זה פושט בכל השער ורובו. אע"פ שאינו מקפיד עליו חוצץ כאן מקפדת ורוצה להיותו והרי זו כאלו הוא מגופו של שער וכבגד צבוע שאין הצבע כדבר הנוסף וחוצץ אלא כעיקרו של בגד ואינו חוצץ שהרי מצינו טבילה לפרוכת. אע"פ שיש בהן תכלת וארגמן ותולעת שני. ועוד יראה לי שאין ממשו של צבע בשער ועל הידים אלא מראות של צבע ולפיכך אינו חוצץ. ואינו דומה לכתב שחוצץ שממש הן בכתב. וכן הנשים שמלאכתן לצבוע יראה לי שאין אותו צבע שעל ידיהן חוצץ מן הטעם הזה שאין ממשו של צבע אלא מראות של צבע. ועוד כל מלאכתה בכך אינה מקפדת. למה הדבר דומה לדם שעל בגד הטבח ורבב שעל בגדי מוכרי רבב שאינו חוצץ שכל הדברים בהקפדה הם תלוים. חציצה באשה הנשואה בבית הסתרים ואין חציצה בהן לא באיש ולא באשה הפנויה. לפי שזו מקפדת ואלו אין מקפידין. קוץ שתחוב באדם בזמן שנראה חוצץ ולפיכך אשה שנכנס לה קוץ בין ביד בין ברגל או בשאר הגוף לא תטבול עד שתעקור אותו בכדי שלא תראה ממנו בחוץ כלום או שלא תרגיש בו ותקפיד עליו. לפלוף שבעין ואפילו יבש וכוחל שבעין ואפילו שעל גבי העין וריבדא דכוסילתא ואפילו לאחר שלשה ימים אינן חוצצין. וכן גליד שעל המכה ולכלוכי צואה שעל הבשר וצואה שתחת הצפורן כנגד הבשר והצפורן המדולדלת אינן חוצצין. לא תטבול אשה בנמל אפילו במקום שאין שם טיט. מפני שבני אדם מצויין שם חוששין שמא מתוך שהיא יריאה שלא ירגישו בה בני אדם תמהר לטבול ולא תטבול כראוי עברה וטבלה עלתה לה טבילה. האשה לא תטבול זקופה ממש. ולא שוחה ממש אלא דרך גדילתה איזהו דרך גדילתה האשה נראית כעורכת וכמניקה את בנה לתחת הדד. כדי שלא יסתר בה מקום הגלוי האשה צריכה שתעמוד אשה אחר' ע"ג בשעת טבילה ותראה שלא יהא שער משערות ראשה צף על פני המים כרכה שערותיה על ראשה בדבר שאינו חוצץ כחוטין וכיוצא בהן מן הדברים שאינן חוצצין אע"פ שטובלת בינה לבין עצמה עלתה לה טבילה וטהורה. ויצאו דברנו בטהרה.
3
ד׳אברך את ה' אשר לו התהלה והברכה. שהחיינו וקיימנו לגמר המלאכה. עשוים כדת וכהלכה. ואתם בית ישראל לקנות ממני חיבור זה אל תחוסו על כספיכם. הלא מצער היא ותחי נפשי ונפשיכם. חנוני חנוני. כי באתי בכף העוני. ובלעות אלקי יערכוני. כי טרם נתקו מיתרי ושודד אהלי. שלו הייתי בביתי ורענן בהיכלי. ועתה מצוקות חזקות כתרוני. סבוני גם סבבוני. יתר על התלאות הטבעיית השווים לכל אישי חמין. פניתי לשמאל ואין תומך ואין עוזר לימין. עברו עלי עתים ושעות. אשר לא ראו אבותי ואבות אבותי בהם לרעות. ועתה הנני כגר בארץ ואורח. מפני רעות הזמן בורח. ועל זאת נבוכו רעיוני. ויבכיון עיני. בראותי רבים מעמי הארץ המתיהרים ואנשי לצון. אשר לא הגיעו לרועה צאן. להם בית ודירה. מטה כסא שלחן ומנורה. ואני עני ואביון. לא מצאתי לנפשי פדיון. וקורות הימים התעו אותי. עד כי נעויתי שחותי כמעט שכנה דומה נפשי. לולי אלקי אברהם היה בעזרי להוציאני מתלאות לחפשי. ועל זאת אודה יה ובו לבי עלץ אשר נתן לי חן בעיני הגביר המפורסם כ"ה אברהם שטרעלץ אשר היה לי לעזר ולהועיל. להוציא מחשבתי מכח אל הפועל. לבנות הבית על מכונו. ולא חס על הונו. תהא משכורתו שלימה. מאת שוכן שמימה. ואני אשים בה' מבטחי לחדש כנשר נעורי וכחי. ולישועתי חקיתי. להביאני בשמחה אל ביתי. שלא אצטרך עוד לידי מתנת בשר ודם. ויצילני מכרום זולת לבני אדם. עוד אזכה להגות בתורתו. וישים בלבי אהבתו ויראתו. יפדה למחכי וקץ ישועתו אא"כ כ"ד נבזה וחדל אישים יצחק איצק היילפרון מק"ק ווראניק יע"א.
4
ה׳וזאת לדעת כל מקום שהגהתי בספר הזה מטעותיו שהיה בדפוס המוקדם לא מלבי הגהתי ולא סמכת עלי חלילה כי אם הכל על פי ספר תורת הבית הארוך כאשר יראה עין הקורא בו :
5