תורת הבית הקצר, הבית השביעי, השער השלישיTorat HaBayit HaKatzar, The Seventh House, The Third Gate
א׳השער השלישי: הוסתות ואכלול בו שני ענינים האחד לבאר איזה ווסת קבוע ואיזה שאינה קבוע. והשני חושי הוסתות ואכלול עם זה הווסת שחוששת לו סמוך לזמנו ואעפ"י שאינה מרגשת בהן עדיין ואיזה שאינה חוששת לו:
1
ב׳כל אשה בין שיש לה וסת קבוע בין שאין לה וסת קבוע אינה אסורה לבעלה דבר תורה עד שתראה או עד שתרגיש שיצא הדם לבית החיצון שנאמר דם יהיה זובה בבשרה. חכמים עשו סיג לדבר ואסרוה כל אותה עונה שהיא למודה לראות בה בין שיש לה וסת קבוע בין אין לה וסת קבוע. במה דברים אמורים בגדולה אבל בקטנה שלא הגיע לימי הנעורים ולא הביאה סימנים אינה חוששת לווסת שאינו קבוע. וכמה עונה או יום או לילה כיצד היתה למודה לראות ביום אסורה כל היום היתה למודה לראות בלילה אסורה כל הלילה עונה זו הסמוכה לוסת שאמרנו כבר אמרנו שאינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים לפיכך אינה אסורה אלא בתשמיש בלבד עוד הקילו בו שהיוצא לדרך סמוך לווסתה פוקד את אשתו פקידה זו אפילו בתשמיש ויש מי שהורה שהיא אסורה בכל קריבה בעולם כנדה והיוצא לדרך אינו פוקד בתשמיש ולא התירו לו אלא פקידת רצוי ודברי הרגל ולא יראה לי כן. הפרש יש בעניינים אלו בין וסת קבוע לוסת שאינו קבוע. איזהו וסת קבוע כל שתקבענו ג' פעמים. פחות מיכן אין זה וסת קבוע מה היא ההפרש שיש בין וסת קבוע לשאינו קבוע. וסת הקבוע כשם שאינו נקבע עד שתקבענו ג' פעמים כך אינו נעקר בפחות מג' פעמים והרי היא חוששת לו עד שתעקר ממנה ג' פעמים אבל וסת שאינו קבוע הרי הוא נעקר בפעם אחת וכל שנעקר פעם אחת שוב אינה חוששת לו. הוסתות נקבעים בעניינים רבים יש שנקבע בימים ידועים מן החדש או מן השבת כגון שלמודה לראות בר"ח או בחמישי בחדש וכיוצא בזה או באחד בשבת וכיוצא בזה וזהו הנקרא וסת הימים. ויש שנקבע בימים ובמעשה כגון שתקפוץ בראשי חדשים ותראה או באחד בשבת ותראה והוא הנקרא וסת המורכב. ויש שנקבע בהפלגות שוות כגון שלמודה לראות מעשרים לעשרים וכיוצא בזה והוא הנקרא וסת ההפלגות. ויש שנקבע מתוך המקרים שיקרנה בגופה בבא האורח כגון שמפהקת או מתעטשת שאוחזין אותה צירים וחבלים ורואה וכיוצא בזה והוא הנקרא וסת דגופא. כל מקום שנאמר בשער הזה וסת הימים או וסת המורכב או וסת ההפלגות או וסת דגופא הכוונה אל אחד מאלו הוסתות שאמרנו. וסת הימים וכן המורכב או וסת דגופא כולן נקבעין בג' ראיות שהרי קבעה זו ראיותיה בג' פעמים. וסת ההפלגות אין קבוע עד שתראה ד' ראיות לפי שאי אפשר לג' הפלגות בפחות מד' ראיות. ותינוקת שלא הגיע זמנה לראות והיא קטנה שלא הגיע לימי הנעורים ושלא הביאה סימנים הרי היא קובעת וסת ככל הנשים בג' ראיות בשאר הוסתות ובד' בוסת ההפלגות אלא שיש הפרש בינה ובין הגדולה שאעפ"י שהוחזקה רואה וקבעה לה וסת אם פסקה ג' עונות בינוניות שהם צ' יום ולא ראתה אינה חוששת לוסתה הראשון כלל וחוזרת זו לקדמותה ואפילו חזרה לראות באותן העונות שהיתה למודה לראות בהן אינה חוששת עד שתחזור ותקבעו ג' פעמים לפי שאינה בת דמים ונתגלה שהדמים הראשונים מקרי היו. ראתה ג' ראיות מג' עונות לג' עונות מכוונת שלא פחתה ולא הותירה נתגלה שהדילוג הראשון אינו סילוק דמים אלא שינוי וסת ולפיכך הראייה הראשונה שממנה התחילה לדלג מצטרפת לג' ראיות האחרונים ונמצאו ד' ראיות וג' הפלגות בינוניות מביניהן מתשעים לתשעים. אבל אם פחתה או הותירה שלא היו הראיות מכוונות אי אפשר לראשונה להצטרף עד שתראה ד' ראיות מכוונות ואינה קובעת וסת להפלגות. וכן זקנה שעברו עליה ג' עונות משהזקינה ולא ראתה הרי זו מסולקת דמים ואינה חוששת לוסתה הראשון ואיזה היא זקנה כל שקורין אותה זקנה מחמת זקנתה ואינה מקפדת חזרה וראתה דינה כדין תינוקת שלא הגיע זמנה לראות כמו שכתבנו חזרו לראות כעונות הקטנות שהיתה למודה לראות יראה לי שהיא חוזרת לקביעותה הראשון אם וסת ההפלגות חזרה לקדמותה אם תהיה ההפלגה כמו שהיתה למודה מתחלת יום אחד ואם שאר הוסתות אפילו בפעם אחד חזרה לקביעותיה שהרי נתגלה שהדילוג הראשון לא סילוק דמים היה אלא מקרה היה. ובזה חמור דין הזקנה מדין התינוקת שלא הגיע זמנה לראות. יש זמנים שאינם ראויים לקביעות וסת אפילו ראתה בהם כמה פעמים כמה הם זמנים אלו ארבעה ואלו הם ימי נדה. וימי זיבה. וימי הנקה. וימי עיבור. ימי נדה וימי זיבה כיצד דבר תורה הרואה דם טפה כחרדל הרי זו נדה דאורייתא והרי זו מונה ששה והוא בין רואה בין אינה רואה ואם פסקה אפילו ביום השביעי קודם בין השמשות הרי זו טובלת לערב וטהורה ואלו הן הנקראים ימי נדה. יש אחר ז' ימים אלו י"א יום שנקראים ימי זיבה וכל שרואה בהם יום או יומים שומרת יום כנגדם והוא הנקרא שומרת יום כנגד יום וטובלת אפילו ביום השימור משתנץ החמה וטהורה לבעלה מיד. ואם ראתה בהם ג' ימים רצופים הרי זו זבה גדולה וצריכה שתשב ז' נקיים ואילו נקראין י"א יום שבין נדה לנדה. ולמה נקראו כן לפי שאם חזרה וראתה לאחר י"א הרי היא חוזרת לפתח נדתה שאם ראתה דם טיפה כחרדל תשב ז' והוא כבתחילה וחוזרות חלילה כן לעולם ונמצא שיש בין נדה לנדה י"ח יום. אלו הי"ח יום אין האשה קובעת בה וסת כיצד ראתה בר"ח ובחמשה בחדש שהוא לראיה הראשונה תוך ימי נדה אפילו נהגה כן כמה פעמים בר"ח ובה' בחדש לא קבעה וסת בה' בחדש אלא בר"ח בלבד. וכן הדין אם ראתה ר"ח וט"ו לחדש לא קבעה וסת לט"ו לפי שראיית הט"ו עומדת תוך ימי זיבה לראיית ר"ח. במה דברים אמורים בשתראה אותה ראייה ממעיין פתוח כגון זה שאמרו אבל ראתה אותה ממעיין סתום קובעה בין בימי נדה בין בימי זיבה. כיצד מעיין סתום הרי שראתה ב' פעמים בר"ח ובשלישית ראתה בכ"ה לחדש ובר"ח אעפ"י שראיית החדש השלישי עומדת בימי נדה לראיית הכ"ה הרי זו קובעת וסת לראשי חדשים לפי שהשתים הראשונים הוחזקו ממעיין סתום וראיית הכ"ה דמים יתירים היו שנתוספו בה ומהרו לבא. וכן הדין לימי זיבה ואתה מוצא אותה בשראתה ר"ח ור"ח ובט"ו לחדש ובר"ח שראיית ר"ח השלישי באה בימי זיבה לראיית הט"ו. יש מרבותי שהורו בזמן הזה אין משגיחין בימי נדה ובימי זיבה כל עיקר ובכל עת היא קובעת וסת לפי שכבר החמירו בנות ישראל על עצמן כדי שלא יבא להם הדבר לכלל טעות ואם אתה מחלק להן בין ימי נדה וזיבה לשאר הימים נמצאת מצריכן ללמוד פתחי נדה ופתחי זיבה. ולזה הדעת נוטה. מעוברת משהוכר עוברה אינה קובעת בימי עבורה כלל דמסולקת דמים היא כל ימי עבורה. וכמה הכרת העובר משעברו עליהם ג' חדשים משנתעברה. וכן מניקה כל כ"ד חדש משעת לידתה ואילך אינה קובעת בהן וסת בין שהיא מניקה את בנה בין שגמלתו או מת כשם שאינה קובעת וסת בימי עבורה ובימי הנקתה כך אינה חוששת לראיה שתראה באותן הזמנים. וראייתם קלה מוסת שאינו קבוע שמסולקת דמים היא לגמרי ואין ראיותיה אלא מקרה ויש מגדולי הראשונים ז"ל שאמרו שחוששת לו כדרך שהיא חוששת לווסת שאינו קבוע וראוי לחוש לדבריו. עוברה משהוכר העובר וכן מניקה כל כ"ד חדש אינן חוששת לוסתן הראשון כלל ואפילו היה להן וסת קבוע לפי שמסולקות דמים הן לגמרי ואפילו הגיע עת וסתן תוך זמן אינן צריכות בדיקה ומותרות לבעליהן אפילו שופעות ורואות ואפילו באותן עונות שהיו למודות לראות אינו אלא כמקרה. עברו ימי העיבור וימי ההנקה שאמרנו הרי אלו לחוש לווסתן הראשון שהרי נסתלק הגורם כיצד הרי שיש לה וסת הימים אם למודה לראות בר"ח הרי זו חוששת לר"ח הראשון שהיא פוגעת וכן כל כיוצא זה. וכן הדין אם היה וסתה וסת מורכב או וסת דגופא. היה וסתה וסת הפלגות אי אפשר לה לחוש עד שתחזור לראות. חזרה לראות אפילו פעם אחת הרי זו חוששת לקיום ההפלגה שהיתה למודה להפליג. ויש מגדולים הראשונים שהורו להקל שאינה חוששת לוסתה הראשון כלל עד שתשוב ותראה פעם אחת באותה וסת שהיתה למודה לראות מתחלתה לפי שהוסתות דרבנן והולכין בהן להקל. כיצד הרי שהיתה למודה לראות בראש חדש אינה חוששת לר"ח אלא אם כן חזרה וראתה בר"ח חזרה וראתה אפילו פעם אחת בר"ח הרי זו חוששת לעולם לראשי חדשים עד שתעקור ממנה ג' פעמים וכן כל כיוצא בזה. היה לה וסת ההפלגות אינה חוששת לאותה ההפלגה ולפיכך אי אפשר לה בפחות משתי ראיות כמו שבארנו. כבר ביארנו שיש וסת מורכב וכיצד וסת מורכב קפצה באחד בשבת וראתה. וקפצה באחד בשבת וראתה ועוד קפצה באחד בשבת וראתה הרי זו קבעה וסת לקפיצות באחד בשבת. הגיע אחד בשבת ולא קפצה או שקפצה בשני בשבת אינה חוששת שהרי לא קבעה זו אלא לקפיצת של אחד בשבת. קפצה באחד בשבת וראתה ועוד קפצה באחד בשבת וראתה וקפצה בשבת ולא ראתה ובאחד בשבת ראתה בלא קפיצה אין אומרים נתגלה הדבר שהיום גורם שהרי ראתה זו באחד בשבת בלא קפיצה ובשבת קפצה ולא ראתה אלא אומרים מה שראתה באחד בשבת מחמת קפיצה של אמש הוא שראתה ומה שלא ראתה בשבת אפילו שקפצה בו מפני שעדיין לא הגיע זמנה של קפיצה. קפצה באחד בשבת וראתה ולאחד בשבת השלישי ראתה בלא קפיצה הרי זו קבעה וסת לימים לבדם שהרי ראתה באחד בשבת בלא קפיצה כלל ולפיכך נתגלה שהיום גורם בלא קפיצה. פעמים שתקבע האשה וסת דגופא פשוט ופעמים שתקבענו מורכב כדרך שאמרנו בוסת מורכב. פהקה בר"ח וראתה וכן בר"ח וראתה ובכ"ט יום פהקה ולא ראתה ובר"ח ראתה בלא פהוק הרי זה וסת מורכב שלא ראתה בר"ח השלישי אלא מחמת פיהוק של אמש ומה שלא ראתה אמש לפי שעדיין לא הגיע זמנו אבל פהקה בר"ח וראתה ובן בר"ח וראתה ובר"ח השלישי ראתה בלא פיהוק הרי זה וסת פשוט לראשי חדשים שהרי ראתה זו בר"ח בלא פיהוק כלל לפיכך נתגלה שהיום גורם פהקה וראתה וחזרה ופהקה באיזה יום שנזדמן חוששות לו שמא תראה כדרך שאמרנו בשאר הוסתות שאינם קבועים דשמא לפיהוקין לבד תקבענו. הרי שראתה באותו פיהוק השני ופיהקה בפעם השלישית ולא ראתה אינה חוששת לפיהוקין שכבר נתבאר שכל וסת שאינו קבוע הרי הוא נעקר בפעם אחת וכבר נתגלה שאין וסת זה קבוע לפיהוקין. אבל עדיין היא חוששת לוסת ההפלגה. כיצד הרי שהיה בין פיהוק אחד לפיהוק שני כ' יום. ולט"ו יום לפיהוק שני פיהקה ולא ראתה הותרה זו לפיהוקין אבל עדיין היא חוששת ליום כ' שמא להפלגת שוות כ' תקבענו. פיהקה וראתה ועוד עיטשה וראתה ועוד חששה וראתה אין זה וסת קבוע לפי שאין המקרים קובעים וסת זה לזה ולפיכך אינה קובעת וסת עד שתעטש ג' פעמים ותראה או שתבדק ג' פעמים ותראה וכיוצא בזה. כיצד היא חוששת לוסת דגופא אם היה הוסת פשוט והיתה למודה לראות בתחילת הוסת מיד הרי זו חוששת לכל המשכת הוסת שאעפ"י שלא ראתה עכשיו בתחילת הוסת שמא תראה באמצעו או בסופו. היתה למודה לראות בסוף הוסת אינה חוששת עד סוף הוסת ובזה קל וסת דגופא משאר הוסתות שהיא חוששת בהן לכל עונת הוסת. במה דברים אמורים בזמן שהיא למודה לראות כל הראיה בתוך הוסת אבל אם אין הראיה מובלעת בתוך הוסת יש מגדולי המורים שאמרו שהיא אסורה מתחילת הוסת עד סוף כל אותה עונה. ויש מי שהורה גם בזו להתיר לאחר הוסת ולראשונים שומעין הואיל ולמודה לראות אחר הוסת. היה הוסת מורכב הרי זו אסורה כל אותה עונה כדרך שהיא אסורה בשאר כל הוסתות. וסתות אלו כדרך קביעתן כך דרך עקירתן. כיצד אם קבעה וסת פשוט לפיהוקין ואחר כך פיהקה ג' פעמים ולא ראתה נעקר ממנה וסת זה. אבל אם היה מורכב אינו נעקר עד שתפהוק ג"פ באותן הימים ולא תראה. מי שקבעה וסת להפלגות אם היתה למודה לראות מעשרים לעשרים ושינתה וראתה לכ"ה הרי זו חוששת לכ' ולכ"ה. כיצד הגיע יום כ' ולא ראתה עדיין היא חוששת לכ"ה. ומאיזו עת היא מונה הכ' מראיית הכ"ה ולא מזמן הכ' שהיא למודה לראות לפי שהאורח אינו רגיל לבא בפחות מכ' ואילו היתה מונה כ' מזמן הכ' נמצא שהיא חוששת שמא יקדים האורח לבא יום הט"ו לראיית הכ"ה ואינו בדין שזו שינתה לרחוק ראיותיה לכ"ה ואנו נחוש שמא תקרב לט"ו. פעמים שלא תהיה הפלגה שתקבע בהשויה אלא בדילוג. כל שתקבענו בדילוג שוה ג' פעמים הרי זו וסת קבוע. כיצד ראתה יום ט"ו בניסן וי"ו באייר וי"ז בסיון הרי קבוע לדילוג יום אחד והרי זו אסורה יום י"ח בתמוז וי"ט באב וכ' באלול וכן לעולם אין מדקדקין בזה בין חדש מלא לחדש חסר שזה וסת הימים ולא וסת ההפלגות. וכן ראתה ג"פ בדלוג כמו שאמרנו וחזרה חלילה באותם דילוגים בעצמם אם נהגה כן ג"פ הרי זה וסת קבוע לדלוגי חלילה. כיצד ראתה ט"ו בניסן וי"ו באייר וי"ז בסיון וחזרה חלילה וראתה ט"ו בתמוז וי"ו באב וי"ז באלול ועוד חזרה וראתה ט"ו בתשרי וי"ו במרחשון וי"ז בכסליו קבעה לה וסת בדלוגי חלילה וחוששת לעולם ט"ו בחודש זה וי"ו בחודש זה וי"ז בחודש זה וכן לעולם. יש מה שהורה בוסת הדילוגים שאינה קובעת עד שתשליש בדילוג ולפיכך אינה קובעת בפחות מי"ד ראיות לפי שהראייה הראשונה לא ראתה אותה בדלוג אבל אם היה לה וסת קודם שהתחילה לדלג ואחר כך שינתה וראתה בדלוג ג' פעמים קבעה וסת לדלוג לד"ה לפי שאף הראשונים בדלוג ראתה אותה. ראתה ט"ו בניסן וי"ו באייר וי"ח בסיון דברי הכל אין זה וסת קבוע הואיל וסירגה בחדש השלישי ולא ראתה עד י"ח בו. דלגה פעם ושתים אינה חוששת לדלוג אעפ"י שחוששת לשאר הווסתות שאינם קבועים לפי שאין חוששין לוסת הדלוג עד שתקבענו. עונה שאמרו שאשה חוששת לה היא העונה שהאורח למוד להתחיל ולבא בה. היתה למודה להמשיך ראייתה שנים ושלשה ימים אינה חוששת אלא לעונת התחלת הוסת שהיא העיקר והשאר אינן אלא תוספת דמים. עברה עונת תחילת הוסת ובדקה ומצאה טהור טהורה ויש מי שהורה לחוש כל זמן המשכת הוסת. מי שאין לה וסת קבוע חוששת ליום שלשים לראייתה הואיל והיא עונה בינונית שסתם נשים עשוית לראות כן אבל יש וסת קבוע כל שלא הגיע עת וסתה אינה חוששת ואעפ"י שלמודה לרחק ראייתה יתר מעונה בינונית לפי שהאורח חזקה אינו בא אלא בזמנו ולפיכך עד שהגיע עונת וסתה הרי זו בחזקת טהרה בלא בדיקה ובעלה בא עליה בין עירה בין ישנה בין שהוהה עמה בעיר בין בא מן הדרך. הגיע עת וסתה אסורה עד שתבדוק ותאמר טהורה אני שהה הבעל לאחר עונות הוסת כדי שתוכל לספור ולטבול הרי מחשב ובא עליה בזה אמרו להקל מפני שהוסתות מדבריהם ויש כאן ב' ספיקות. שמא לא ראתה ואם ראתה שמא ספרה וטבלה ואחת גדולה ואחת קטנה ואחת נערה ואין אומרים שהנערה בושה מלטבול בלא תביעה. במה דברים אמורים בשהניחה בעלה בחזקת טהרה ולא ידע שראתה בימי וסתה אבל הניחה בחזקת טמאה או שידע שראתה או שילדה אעפ"י ששהה כדי לספר ולטבול הרי היא לו בחזקת טמאה עד שתאמר לו טהורה אני. הגיע עת וסתה ולא שהה עד שתוכל לספור ולטבול אעפ"י שהניחה בחזקת טהרה הרי היא אסורה לו עד שתאמר לו טהורה אני. במה דברים אמורים כשיש לה וסת לימים אבל יש לה וסת לימים ולקפיצות כיון שהוסת תלוי במעשה אני אומר שמא לא קפצה ולא ראתה. חמור בוסת הקפיצות שוסת הקפיצות בין שהוא מקורב יותר מעונה בינונית בין שהוא מרוחק יתר מיכן לעולם היא חוששת לימי עונה בינונית שאני אומר אורח בעונה בינונית בא ובעלה מחשב ימי עונה בינונית ובא עליה. מי שיש לה וסת קבוע והגיע עת וסתה ולא בדקה בשעת וסתה אסורה עד שתבדוק. בדקה עצמה אפילו לאחר כמה ימים אם מצאה טהור טהורה שוסתות מדבריהם כמו שאמרנו והוא הדין למי שאין לה וסת והגיע יום שלשים לראייתה שהיא עונה בינונית ולא בדקה ביום העונה הרי זו אסורה עד שתבדוק ואם בדקה לאחר העונה ומצאה טהור טהורה. יש לה וסת שאינן קבוע והוא לה בפחות מעונה בינונית כגון שראתה לכ"ה וכיוצא בזה אעפ"י שלא בדקה כיון שלא הרגישה בדם הרי זו טהורה בלא בדיקה כלל :
2