תורת הבית הקצר, הבית השלישי, השער הראשוןTorat HaBayit HaKatzar, The Third House, The First Gate
א׳הבית השלישי ושער הראשון: הבית השלישי הכשר האוכלין ואסורין וחלקתי אותו לשבעה שערים:
השער הראשון: בסימני בהמה חיה ועוף ודגים וקרבי דגים ובצים וחגבים. ואכלול עם זה אם נסמוך על סימני מקצתן להתיר את כולן גופן או צירן: סימני בהמה כיצד. סימני בהמה נאמרה בתורה להבדיל בין הבהמה הטהורה שבשרה מותר ובין הטמאה שבשרה אסור שנאמר וכל הבהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלות גרה בבהמה אותה תאכלו. וחיה בכלל בהמה לכלל סימנין אלו שנאמר זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור פתח הכתוב בבהמה ומנה עמה החיה. כל בהמה או חיה שפרסותיה סדוקות ומעלה גרה בידוע שהיא טהורה. כל בהמה או חיה שאין לה שינים למעלה ולא ניבין והם תלתלי בשר כעין שינים בולטין בחנכים כמו שיש לגמל בידוע שפרסותיה סדוקות וכשירה חוץ מבן גמל שאין לו אפילו ניבין עד שיגדל. לפיכך היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפרסותיה חתוכת בודק בפיה אם אין לה שינים למעלה ולא ניבין בידוע שהיא כשירה והוא שיכיר גמל וכן כל הבהמה שפרסותיה סדוקת בידוע שמעלה גרה הוא חוץ מן החזיר לפיכך היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפיה חתוך. ואינו יכול לבדוק בפיה בודק בפרסותיה אם סדוקות הן בידוע שהיא טהורה והוא שיכיר חזיר. היו לה קרנים הרי יצאה מספק חזיר והרי היא מותרת. אין לך בחיה או בהמה טמאה שבשר שבכנפי העוקץ הולך שתי וערב חוץ מערוד ולפיכך מצא בהמה או חיה שפרסותיה חתיכות ופיה חתוך ואינו יכול לבדוק לא בזה ולא בזה בודק בבשר שבכנפי העוקץ אם הולך שתי וערב בידוע שהוא מותרת והוא שיכיר ערוד. יתירה חיה על הבהמה שחלבה מותר שלא אסרה תורה אלא חלב שור וכשב ועז. וסימני חיה שחלבה מותר לא נתפרשה בתורה אבל אמרו חכמים בודק בקרניה ואם קרניה כרוכות שעשויה גלדים כגלדי בצלים והגלדים מהודקים הרבה שלא כגלדי קרן השור שהגלדים רפים עד שמתקפלים זה מעל זה והקרנים עגולות שלא כקרני העז שהן רחבות ולא עגולות בידוע שהוא חיה וחלבה מותר. היו קרניה עגולות ועשויין גלדים אלא שאין הגלדים מהודקים הרבה אין חלבה מותר שיש להסתפק בשור שקרניו עשוין כן. היו עשוים גלדים גלדים מהודקים אלא שאין עגולים אין חלבה מותר שיש להסתפק בעז. ויש מי שאוסר עד שיהיו הגלדים מובלעים זה בתוך זה להוציא מספק עז כרכוז. ולא יראה כן שעז כרכוז נפסקה הלכה להתיר. היו קרניה מפוצלות ומשתרגות כענפים היוצאים מן הבד וכן אם היו ראשי קרניה כפופין כאגמון בידוע שהוא מין חיה וחלבה מותר. עז הבר מין חיה הן ומין אקו או זמר הן וחלבן מותר. שור הבר מין בהמה הוא וחלבו אסור. חלב היוצא מבהמה טמאה או מחיה טמאה אסור כבשרה שכל היוצא מין הטמאה טמא. אבל חלב בהמה טהורה או חיה טהורה מותר ואעפ"י שפורש מן החי. שהכתוב התירו בפירוש שנאמר ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב.
השער הראשון: בסימני בהמה חיה ועוף ודגים וקרבי דגים ובצים וחגבים. ואכלול עם זה אם נסמוך על סימני מקצתן להתיר את כולן גופן או צירן: סימני בהמה כיצד. סימני בהמה נאמרה בתורה להבדיל בין הבהמה הטהורה שבשרה מותר ובין הטמאה שבשרה אסור שנאמר וכל הבהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלות גרה בבהמה אותה תאכלו. וחיה בכלל בהמה לכלל סימנין אלו שנאמר זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור פתח הכתוב בבהמה ומנה עמה החיה. כל בהמה או חיה שפרסותיה סדוקות ומעלה גרה בידוע שהיא טהורה. כל בהמה או חיה שאין לה שינים למעלה ולא ניבין והם תלתלי בשר כעין שינים בולטין בחנכים כמו שיש לגמל בידוע שפרסותיה סדוקות וכשירה חוץ מבן גמל שאין לו אפילו ניבין עד שיגדל. לפיכך היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפרסותיה חתוכת בודק בפיה אם אין לה שינים למעלה ולא ניבין בידוע שהיא כשירה והוא שיכיר גמל וכן כל הבהמה שפרסותיה סדוקת בידוע שמעלה גרה הוא חוץ מן החזיר לפיכך היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפיה חתוך. ואינו יכול לבדוק בפיה בודק בפרסותיה אם סדוקות הן בידוע שהיא טהורה והוא שיכיר חזיר. היו לה קרנים הרי יצאה מספק חזיר והרי היא מותרת. אין לך בחיה או בהמה טמאה שבשר שבכנפי העוקץ הולך שתי וערב חוץ מערוד ולפיכך מצא בהמה או חיה שפרסותיה חתיכות ופיה חתוך ואינו יכול לבדוק לא בזה ולא בזה בודק בבשר שבכנפי העוקץ אם הולך שתי וערב בידוע שהוא מותרת והוא שיכיר ערוד. יתירה חיה על הבהמה שחלבה מותר שלא אסרה תורה אלא חלב שור וכשב ועז. וסימני חיה שחלבה מותר לא נתפרשה בתורה אבל אמרו חכמים בודק בקרניה ואם קרניה כרוכות שעשויה גלדים כגלדי בצלים והגלדים מהודקים הרבה שלא כגלדי קרן השור שהגלדים רפים עד שמתקפלים זה מעל זה והקרנים עגולות שלא כקרני העז שהן רחבות ולא עגולות בידוע שהוא חיה וחלבה מותר. היו קרניה עגולות ועשויין גלדים אלא שאין הגלדים מהודקים הרבה אין חלבה מותר שיש להסתפק בשור שקרניו עשוין כן. היו עשוים גלדים גלדים מהודקים אלא שאין עגולים אין חלבה מותר שיש להסתפק בעז. ויש מי שאוסר עד שיהיו הגלדים מובלעים זה בתוך זה להוציא מספק עז כרכוז. ולא יראה כן שעז כרכוז נפסקה הלכה להתיר. היו קרניה מפוצלות ומשתרגות כענפים היוצאים מן הבד וכן אם היו ראשי קרניה כפופין כאגמון בידוע שהוא מין חיה וחלבה מותר. עז הבר מין חיה הן ומין אקו או זמר הן וחלבן מותר. שור הבר מין בהמה הוא וחלבו אסור. חלב היוצא מבהמה טמאה או מחיה טמאה אסור כבשרה שכל היוצא מין הטמאה טמא. אבל חלב בהמה טהורה או חיה טהורה מותר ואעפ"י שפורש מן החי. שהכתוב התירו בפירוש שנאמר ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב.
1
ב׳סימני העוף לא נתפרשו בכתוב אבל אמרו חכמים שכל עוף הדורס את החי ואוכלו חי. בידוע שהוא טמא. וכל עוף שיש לו אצבע יתירה וקורקבנו נקלף ביד ואפילו לאחר שמושיבין אותו בשמש מותר בידוע שהוא אינו דורס נקלף בסכין ולא ביד אין זה בכלל נקלף מן הספק. שאר עופות הבאים במקצת סימנין אילו יש מהם מותרין ויש מהם אסורים. ולפיכך אין נאכלין אלא במסורת. היו נאכלין במקצת מקומות ובמקצת מקומות אין נאכלין יראה לי שסומכין על אותן מקומות שפשט בהן היתרן שאלמלא קבלו כן מאבות הראשונים הבקיאים לא היו נוהגין בהן היתר. ואעפ"י שמקצת המקומות לא כן קבלו אין אומרים למי שלא ראה את החדש יבא ויעיד אלא למי שראה את החדש. ואפשר דלאותן שנהגו בהם אומר מותרין הן אלא שנהגו בהן אסור. מפני עופות טמאים הדומין לאילו הנמצאים באותן המקומות. הורו מקצת הגאונים ז"ל שכל עוף שחרטומו רחב שיש לו כף הרגל כרגלי האווז בידוע שאינו דורס. שכך קבלו מזקנים הקדמונים. סנונית הדרה בבתים אם כריסה לבנה מותרת ואם לאו אסורה. ובמקומות האלו לא ראינו מי שנהג בהן היתר אף בכריסה לבנה. ביצת עוף טמא אסורה שנאמר ואת בת היענה ואין ליענה בת אלא בת זו ביצתה.
2
ג׳סימני דגים מפורשים בתורה שנאמר כל אשר לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים אותה תאכלו. ואילו הן קשקשים הדבוקים בו. וסנפירין שהוא פורח בהן. כמה יהיה לו ויהיה מותר. סנפיר אחת וקשקשת אחת. והוא שיהיה אותה קשקשת היחידי תחת לחיו או תחת זנבה או תחת סנפיר שלו. היה במקום אחר אני חושש שמא מאחר שניצוד עמו או שנדבק לו נדבקה בו. ויש מן הגדולים שהורו לאיסור עד שיהיו ג' קשקשים א' תחת לחיו ואחד תחת זנבו ואחד תחת סנפיר שלו וראוי לחוש לדבריהם. יש מיני דגים שאין להם קשקשים עד שיגדלו. ויש דגים שיש להם קשקשים וכשהן עולין מן הים משירין אותן וב' מינים אילו מותרים דכל מין שיש לו סנפיר וקשקשת התיר הכתוב כל מי דג שיש לו קשקשת יש לו סנפיר אבל יש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת. לפיכך מצא חתיכת דג שיש בה קשקשת אין צריך לחזור על הסנפיר בידוע שיש לו. ולא כתבו הכתוב אלא להגדיל תורה ויאדיר. לא מצא בה קשקשת אעפ"י שמצא בה סנפיר הרי אסורה מספק יש מיני דגים שקשקשת שלהן דקה שבדקה ואינה ניכרת בהן לפיכך כל שנסתפק אם יש לו קשקשת אם לאו. אם חפו אותו בבגד או ששמו אותו בכלי חרס ונמצאו בו קשקשים בידוע שהיו לו ומותר. דגים טמאים ראשן חד ואין להם חוט השדרה. וטהורין דרכן אין ראשן חד. ולפיכך יש מגדולי המורים שהורו שכל דגים שניכר בראשו ושדרו שהוא דג טהור ר"ל שאין ראשו חד ויש לו שדרה. אעפ"י שלא מצינו לו קשקשים מותר בידוע שיש לו אלא שהשירה או שלא גדלה עדיין. וראוי לחוש ולהחמיר שלא מצינו לאחד מן הגאונים ז"ל ולא לאחד ממחברי ספרים שכתבו כן. מצא חתיכות דגים ויש באחד מהן קשקשים אם היו החתיכות מתאימות כולן מותרות חזקה מדג אחר היו ואין חוששים לומר שמא זו טהורה וזו טמאה וכך אירע דרך מקרה שהחתיכות מתאימות. לא היו מתאימות. את הנמצא בו קשקשים מותרת והשאר אסורות. ואפילו היו כולן מלוחות בגרב אחד. במה דברים אמורים להתיר גופן אבל להתיר צירן כל גרב סתום שנמצא בה דג אחד ואפילו קטן ככלבית או שנמצא בתוכו חתיכה אחת שיש בה קשקשים כל הציר שבגרב מותר לפי שציר דגים טמאים זיעה בעלמא הוא ואינו אסור דבר תורה ובשל דבריהם הקילו וסמכו על מה שאין הדבר מצוי למלוח דג טמא ודג טהור כאחד שצריך מליחה יותר מזה. ואם גרב פתוח הוא צריך שיהיו בו ב' דגים שאלו לא נמצא בו אלא אחד אסור חוששין שמא נפל שם דרך מקרה. ובמה דברים אמורים כשאין שם חתיכות אחרות שאין בהם קשקשים היו בה חתיכות או דגים שיש בהם קשקשים וחתיכות שאין קשקשים ניכרין בהן הכל. אסור ואפילו הציר גזירה צירן משום גופן. היו חביות הרבה מלאות ציר אם פתוחות הן ויש באחד מהם שני דגים טהורים כולן מותרות על ידה שכל שהן פתוחות הרי הן כאילו נתערבו וכאחד הן. אבל אם היו סתומות. כל שנמצא בו אפילו דג אחר קטן מותרות כמו שבארנו והשאר אסורות עד שיהא באחד מן הפתוחות שנים.
3
ד׳שרצים הגדלים במים שאין להם סנפיר וקשקשת אם מים מכונסים הן כבורות שיחין ומערות וכ"ש הגדלים בכלים שוחה ושותה ואינו נמנע שלא הצריך הכתוב סנפיר וקשקשת אלא במה שגדל בימים ובנחלים וכיוצא בהם וחריצין ונעוצין דנובעין. ויש אוסרין אפילו בחריצין ונעיצין שאינם מים נובעין. שלא התיר הכתוב אלא כלים וכיוצא בהן שהמים נעצרין בהן ככלים והן בורות אבל חריצין ונעיצין המושכין אינן ככלים ולפיכך הרי הן כימים ונחלים לאסור כל שגדל בתוכן עד שיהא לו סנפיר וקשקשת. כלים ובורות שיחין ומערות שאמרנו. בזמן שלא פרשו אלא שוחה ושותה. אבל בזמן שפרשו אסורים משום שרץ השורץ על הארץ. ולא עוד אלא אפילו פרשו לאחורי הכלי או על שפת הבור מבחוץ אסורים. פרשו לדפני הכלים מבפנים או לדפני הבור הרי אלו מותרים. שעדיין במקום גדולן הן ואין חוששין שמא פרשו לחוץ וחזרו אלא הרי אנו מחזיקים אותם במקום מציאותם. ולפיכך שכר שדרך התולעים לגדל בתוכו אסורים לשתותו בלילה בקשין שמא יפרוש אחד מהם לקשין ויחזור ויפול לכלי. והרי הוא עובר עליו אם יבלענו משום שרץ השורץ על הארץ וכן אמר את נבלתם תשקצו לרבות יחבושין שסיננן. דגים מלוחים טהורים שנמצאו ביד עכו"ם מותרים ואין חוששין שמא נמלחו עם טמאים. לפי שאין ציר של דגים טמאים אסור אלא מדבריהם כמו שבארנו וכיון שאין מליחת הטמאים והטהורים שוה הקילו בספקן לומר שלא נמלחו עם הטמאים. לפיכך אמר טרית שאינה טריפה הנמצאות ביד עכו"ם והם הדגים הקטנים המלוחים שראשן ושדרן ניכר שהם טהורין מותרין.
4
ה׳קרבי דגים אינן ניקחין אלא מישראל שאינו חשוד. במה דברים אמורים בשלא אמר אלו דגים ואילו קרביהן. אבל אמר אילו דגים ואילו קרביהן לוקחין אפילו מעו"ג ומישראל חשוד. דירא הוא שמא יתבדה ויאחז. ואפשר שאפילו באומר של דג פלוני טהור הן שגם זה יראה שמא יתבדה דכל שאמר של דג פלוני יש מכירין אותו דג וקרביו. ויש מי שאוסר. אמר קרביו אלו של דג טהור והן ואני מלחתים יש מי שהורה שכל כיוצא בזה אפילו עו"ג וישראל חשוד נאמן ויש מי שהורה שאין סומכין על החשוד באומר אני מלחתים אבל במי שאינו חשוד אעפ"י שאינו מומחה סומכין עליו כשאמר כן. קרבי דגים טהורים ראשון אחד כד ועגול וראשן אחד חד כעין ביצת תרנגולת. ואין לך מן הטהורים ששני ראשיהן חדין או כדין ויש בטמאים שראשון אחד כד וראשן אחד חד כטהורין ולפיכך אין סומכין בסימנים אילו להתיר קרבי דגים. היו ב' ראשיהן חדין או כדין אעפ"י שאמר של פלוני טהור הוא או שאמר אילו דגים ואילו קרביהן אינו נאמן בידוע של דג טמא הן. היה ראשן אחד חד וראשון חד כד אם אמר אמר של דג פלוני טהור הוא נאמן. לפי שכל הטהורים יש להן ואין לרוב הטמאים כן. עוברי דגים והן הבצים המקובצים הנמצאים בדגים מותר ליקח מכל אדם דכל דג טמא משריץ ואינו מטיל בצים ודג טהור בלבד הוא שמטיל ביצים.
5
ו׳סימני ביצים כל הביצים הטהורים ראשן אחד כד וראשון אחד חד. וכן החלבון שלהם מבחוץ והחלמון מבפנים כל שאינו כן בידוע שאינה מותרת. אם כן למה אין סומכין על סימנים אילו לפי שיש מקצת המינים הטמאים שסימני בציהם כסימני ביצי הטהורים. אמר של עוף פלוני וטהור הוא סומכין על סימני אלו. אבל מן הסתם אינם סומכין ליקח אותם מכל אדם אלא מן המומחה. ועכשיו נהגו ליקח בצים מכל מקום מכל אדם ואפילו בסתם לפי שאין המינים הטמאים מצויין אצלינו ואין רגילות לשום אדם למכן. בצים של טריפה ושל נבילה אסורים כמו שנתבאר בסוף שאר הטריפות ולפיכך אין מוכרין אותם לעו"ג גזירה שמא יחזור וימכרם לישראל וכמו שבארנו שם. הרוצה למכרן כיצד יעשה טורף אותה בקערה ומוכרין לעו"ג לפיכך אמרו שאין לוקחים ביצים טרופות מן העו"ג במה דברים אמורים כשמצאן טרופות ביד עו"ג שחזותן מוכחת עליהן שמחמת שהיו אסורות טרפן ישראל ומכרן לו. מצא פת ביד עו"ג שטחו פניו בביצים מותר ליקח ממנו במקום שנהגו לאכול פת של עו"ג שאין כאן הוכחה על איסור. רובן של ביצים מן השלימים הן. ומשום חשש דם של ביצים רובן אין בהם דם.
6
ז׳סימני הגבים. כל מה שיש לו ד' רגלים וד' כנפים וקרסוליו וכנפיו חופין את רובו ושמו חגב מותר ובין שראשו ארוך או גוץ. ולפיכך אין נאכלין בסימנים שבגופן. עד שיודע שנקראים חגב. אבל ע"י מסורות שנקראין כן נאכלין. מי שאין לו עכשיו סימנים אילו ועתיד לגדלן לאחר זמן מותר שנאמר אשר לו כרעים בכתב באלף. ונקרא בוי"ו ללמדך אע"פ שאין לו עכשיו ועתיד להיות לו לאחר זמן מותר. כנפים חופין את רובו שאמרו דווקא שחופין רוב ארכן ורוב הקיפן :
7