תורת הבית הקצר, הבית החמישי, השער החמישיTorat HaBayit HaKatzar, The Fifth House, The Fifth Gate
א׳השער החמישי: בביאור דיני התערובות של יין נסך בין של סתם יינם בין של ודאי יינם. בין יין ביין בין יין במים ושאר דברים. ובין חביות של יין בחביות ואכלול עם זה דין נצוק ונצוק בר נצוק: יין נסך שנתערב ביין אוסר תערובתו בכל שהוא. ואפילו סתם יינם ולאו דווקא ממשו של יין אלא אפילו טעמו. כיצד ישראל שהכניס יינו בקנקנים של עו"ג או שמדד יינו במשפך של עו"ג אפילו שאין בקנקן ובמשפך יין כלל זה אסור כשתיה ומותר בהנאה. ממשו של יין שנתערב ביין אם מסתם יינם הוא אוסר תערובתו ואפילו בכל שהוא בשתיה ומותר בהנאה ובלבד שלא יהנה מאותו משהו של יין נסך. ואם וודאי יינם הוא אוסר תערובתו אפילו בהנאה. סתם יינם שנתערב ביין כיצד הוא עושה מוליך הנאה לים המלח או מוכרו כולו לעו"ג חוץ מדמי יין נסך שבו. ויראה לי שאינו צריך לומר לעו"ג הריני מוכר לך חוץ מדמי יין נסך שבו אלא מוכר לו כפי מדת יין כשר שבו ודיו. ויש מרבותיו שהורו לומר לו בשעת מכירה חוץ מדמי יין נסך שבו או שיוליך הנאה לים המלח קודם מכירה. מכר סתם ולא פירש כן אעפ"י שלא מכר אלא כדי מדת כשר שבו הכל אסור בהנאה. ולפיכך אם נטל את המשפך ומדד לתוך המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של עו"ג ונאסר היין שבמשפך אם נשארה אפילו לחלוחית של יין במשפך כדי שיהא בו בכדי טופח להטפיח ואחר כך מדד לתוך צלוחיתו של ישראל הכל אסור אפילו בהנאה. ולא נתחוורו לי דברים אלו. ובמה דברים אמורים בסתם יינם אבל בוודאי הכל אסור אפילו בהנאה כמו שבארנו ואין לו תקנה ואפילו בהולכת הנאה לים המלח. דברים אלו שאמרנו אין הפרש בין שנפל יין נסך משהו לתוך בור של יין כשר ובין שנפלה חבית של יין כשר ע"ג טפח יין נסך לעולם יין אוסר תערובתו במשהו על הדרך שבארנו. יין נסך שנערב במים אינו אוסר עד שיתן יין טעם במים. נתן בהם טעם הכל אסור בהנאה לפי שהיין מכשיר המים. וכל מכשיר אוכלין ומשקין הרי הן כעיקר המשקה והתבשיל לפיכך הכל אסור ויש מי שאומר שאפילו במכשירין מוכר את הכל חוץ מדמי אותו יין המכשיר את המים ואת התבשיל וכן דעת רבותיי ויראה לי שהוא עיקר. באיזה טעם אמרו יש מי שאומר בששים בשאר כל האיסורים ויש מגדולי המורים שאמרו דכל שנתערב בתוך ששה חלקי מים מותר. כלל גדול אמרו בכל נותני טעמים נותם טעם לפגם מותר וכל שנתערב יין בששה חלקי מים המים נפגמים בטעם היין ולפיכך אם נתערב בכדי שיעור זה הכל מותר ואפילו משתיה. יין נסך שנפל על גבי מים מעט מעט ואפילו מצלצול קטן ואפילו לסירוגין אין אומרין ראשון ראשון בטל דכל שנותן טעם לבסוף הכל אסור שלא הותר מתחילתו אלא מפני שלא היה בו כדי נתינת טעם ועכשיו שנצטרף לנותן טעם אין בטל לעולם ויש מתירין והראשון נראה לי עיקר. יין נסך שנפל לבור של יין כשר ונפל שם קיתון של מים אם יש במים כדי לבטל את היין על הדרך שאמרנו הכל מותר לפי שרואין את היין הכשר כמי שאינו ואינו מצטרף עם יין נסך שהוא במינו ומים שבו רבין על היין נסך ומבטלין אותו. ויש מי שאומר שאין דברים אלו אמורים אלא בשנפל קיתון של מים לתוך יין כשר תחילה שנתערב יין נסך אבל אם נפל יין נסך לתוך יין כשר מיד נאסר הכל ונעשה הכל יין נסך ואף על פי שנפל שם מים לבסוף אינם מבטלים עד שירבה המים כ"כ כדי לבטל את כל היין. ויש מי שאומר דבין שנפל שם קיתון של מים תחילה בין שנפל לבסוף שלא אמרו אפשר לסוחטו אסור וחתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר וחלב בלבד וכמו שנתבאר בבית התערובות וזה עיקר. שמרים של יין נסך וכן חרצנים של יין שתמדן במים ונתן מים במדה ועצרן בגלגל ובקורה שכל לחלוחית שבהם יוצא אם נתן ששה לוגין מים ויצאו שבעה מותר וכפי מה שבארנו דיין מתבטל בתוך ו' חלקי מים. וכדברי האומר שאין מתבטל בפחות מס' לעולם אסור ואפילו נתן מים נ"ט לוגין ויצאו ששים. שמרים או חרצנים הנדרכים ונעצרים שלא בקורה אפילו נתן ששה לוגין ולא יצאו אלא ה' או פחות מיכן הכל אסור לפי שאינן נעצרין כל צרכן פעמים שאינו מוציא אפילו כדי מדתו וטעמו כטעם יין משובח לפיכך התמד בשמרים או בחרצנים של יין כשר ודרכן בגלגל אף על פי שלא הוציא כדי מדתו ונגע בו עו"ג נעשה יין נסך שאין אנו יודעים כמה נשאר מן המים בשמרים וכמה יצא. אבל המתמד בקורה נראין הדברים כל שנתן במדה ונתן ג' ולא יצאו ד' אינו יין ואף על פי שנטעם בו יין חמוץ בעלמא הוא ואינו ראוי לקבל שם יין נסך. חבית של יין שנתערבה בחביות של יין אפילו של וודאי יינם ימכר לעכו"ם חוץ מדמי יין נסך שבו ולהוליך הנאה לים המלח. אם שלסתם יינם הוא הרי זה מותר ואם של וודאי יינם יש מי שאומר דאסור. ויש מי שאומר דכל שהוא מותר במכירה כלו חוץ מדמי יין נסך שבו כ"ש בהולכת הנאה לים המלח וראוי להחמיר כדברי האוסרים. נפלה אחת מהם לים הגדול או שנאבדה או ששתו אותה בשוגג הותרו כל השאר שאני אומר אותה שנפלה של איסור היתה. יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיהם והם מותרות. ואם היו מבוקעות הרי אילו אסורות אלא ימכרו חוץ מדמי יין נסך שבהם. ועוצר ומוכרן לעכו"ם ולא ימכרם כשהם שלמים גזירה שמא יחזור העכו"ם וימכרם לישראל אחר. ואם נתדלדל חותמן של גרעינין הרי הן כמבוקעות. במה דברים אמורים בשנפל שם יין מרובה עד שיהא בו כדי נתינת טעם בכל הענבים פחות מיכן מותר וכמו שבארנו שכל מינו ומינו ודבר אחר רואין את מינו כאילו אינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. והחרצנים והזגים אינו מינו של יין ואפילו היה יין חדש שאין הולכין אחר טעמן אלא אחר שמן וזה נקרא יין ואילו נקראו ענבים. יין שנפל ע"ג שעורים או עדשים וכיוצא באלו משאר מיני התבואה הזריעה ידיהם והם מותרים. נפל על גבי חטים הרי אלו אסורים שחטים כמבוקעים הם ובולעין ע"י סדק שלהם. ובמה דברים אמורים בשיש כאן כדי ליתן טעם בהם ואסור למוכרן לעו"ג ואפילו במפרש חוץ מדמי יין נסך שבו שכל שדרכו של ישראל לקנות מעו"ג אסור למכור לעכו"ם אם נאסר חוששין שמא יחזור העכו"ם וימכרנו לישראל. כיצד הוא עושה טוחנו ועושה אותו עוגות ומכרן לעכו"ם שלא בפני ישראל בידוע שאין ישראל חוזר ולוקח אותם מן העו"ג דפת של עכו"ם אסורה. ובפני ישראל אחר לא ימכרם לעו"ג דכל שישראל רואה שבאו מיד ישראל חוזר ולוקח דפת של ישראל ביד עו"ג מותר. דברים אלו שאמרנו במקום שאין אוכלין פת של עו"ג אבל במקום שאוכלין פת של עו"ג אפילו שלא בפני ישראל אסור. אלא שורפין או מוליכן לים המלח ובכל מקום אסור למכור לפלטר שפת של פלטר בכל מקום נהגו בו היתר. חומץ של עו"ג שנפל לתוך יין אינו אוסר עד שיתן החומץ טעם ביין נתן בו טעם אסור וימכר כולו לעו"ג חוץ מדמי חומץ שבו ומפני מה אוסר והלא פוגם הוא טעמו של יין מפני שהיין שחזר להיות חומץ אינו פוגם שיש מי שחפץ ביין ויש מי שחפץ בחומץ. וכן אם נפל יין לתוך חומץ אינו אוסר עד שיהא בו כדי נתינת טעם אף על פי שהיין קודם שיפול לתוך החומץ כבר נשתנה ריחו להיות כריח חומץ אפילו כן אינו נקרא חומץ דכל שטעמו יין וריחו חומץ אינו חומץ אלא יין והרי זה כמין בשאינו מינו ובנ"ט. חומץ של יין נסך שנפל לתוך גריסין רותחין פוגם הוא טעמן וכל שפוגם אינו אוסר נפל לתוך גריסין צוננין אסור דטעמו בהם לשבח ואעפ"י שהרתיחם לבסוף וחזר טעמו בהם לפגם אסור דכל שתחילתו משבח ולבסוף פוגם אסר.
1
ב׳הנצוק הרי הוא כמחובר. ולפיכך המערה מחבית של ישראל לכלי של עו"ג אם יש בכלי של עו"ג אפילו טפת יין הכל אסור כאילו נתערבה אותה טפה לתוך החבית ואוסרת הכל. עירה וקטף עד שלא נגע יין הקטוף לכליו של עכו"ם כבר נפסק הקלוח היורד מן היין הנשאר בחבית כל אותו קלוח אסור ומה שנשאר בחבית מותר. עכו"ם שהיה מערה מחבית של יין כשר אף על פי שהיה מקטף כל מה שנשאר בחבית אסור שאי אפשר שלא נגע מה שבפנים לקילוח היורד בשעת קיטופו ונעשה לו חיבור ואף על פי שלא גזרו בכחו של עו"ג אלא במה שיצא בחוץ ולא במה שיצא בחוץ ולא במה שנשאר בפנים הרי הוא אסור משום נצוק כמו בארנו. איסור נצוק אינו אלא מדין חיבור. ולפיכך אם נעשה לסתם יינם הכל מותר בהנאה אבל אם נעשה נצוק לודאי יינם אסור בהנאה כאילו נתערבו זה בזה. ויש מי שהורה לאסור בכל נצוק ולא יראה לי כן. נצוק זה שאמרנו שמעתי משמן של גדולים שלא אמרו אלא כשעירה ליין נסך האסור בהנאה אבל ליין המותר בהנאה אינו חיבור ונראים הדברים שלא אמרו אלא הנצוק ליין נסך הוי חיבור ולא נקרא יין נסך סתם אלא האסור בהנאה. ולפיכך המודד לתוך כליו של עו"ג אף על פי שלא הדיח את שמדד בתוכו אסור בשתיה ואת שעירה ממנו מותר ואפילו בשתיה. עו"ג שהיה מערה מחבית של ישראל לאשפה או למקום לכלוך או לטיט כל מה שנשאר בכלי מותר דאין דרכן של מנסכין לנסך על גבי דבר מאוס ומה שנשאר בפנים לא אסרוהו בכחו של עו"ג אלא מה שיצא לחוץ אבל לא מה שנשאר בפנים. ומשום חיבור למה שיצא אין כאן שאף מה שיצא בחוץ לא נאסר הואיל ואין דרכן למנסכין כן כמו שבארנו. היה ישראל או עו"ג מערה לתוך טיט ובא עו"ג אחר ונגע בקלוח אף מה שנשאר בפנים אסור משום נצוק. אעפ"י שהולך לאיבוד ולתוך הטיט הואיל והוא אינו מאבדו ומבטלו בידים מחשיבותו. חבית של יין שנתנו לתוכה קיתון של מים ואחר כך ערה ממנה לתוך צלוחיתו של עו"ג אם יש במים שבחבית כדי לבטל יין נסך שבצלוחיתו של עכו"ם הכל מותר לא יהא חמור מיין נסך שנתערב בחבית. וכבר בארנו שאנו רואין את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. וכן הדין לגת בעוטה שהיה יין יורד ממנה לתוך הבור ונגע בו בקלוח היורד רואין את היין הקלוח כמי שנתערב בגת וסלק את היין שבגת כמי שאינו. וחרצנים וזגים וענבים שיש בגת רבים עליו ומבטלין אותו. נצוק בר נצוק אינו חבור ומותר אפילו בשתיה :
2