תורת הבית הקצר, הבית החמישי, השער השלישיTorat HaBayit HaKatzar, The Fifth House, The Third Gate
א׳השער השלישי: בביאור איזה יין יש בו משום יין נסך ואיזה דבר של עו"ג נאסר משום יין נסך אעפ"י שאינו יינו: חומץ של עו"ג שהיה תחילתו יין אעפ"י שהחמיץ לא נסתלק איסורו ממנו איזהו חומץ כל שעמד שלשה ימים לאחר שגמר ריחו והתחיל להחמיץ. ויש מגדולי ישראל שהחמירו בו מפני שאין אנו בקיאין בחומץ. יש יין שנראה כחומץ ואינו אלא יין שלא נתבשל בענבים כל צרכו והמחמיר תבא עליו ברכה. ויראה לי שאם מבעבע כמשליכין אותו על הארץ חומץ גמור שהחומץ מבעבע על הקרקע ולא היין. הבוסר של עו"ג אין בו משום יין נסך שאין מנסכין בו ולא אסרו בוסר אלא היין. ויש מגדולי המורים שחוששין ואין דבריהן מחוורין. בוסר של עו"ג יראה לי שבמקום שיש יין לבן וגם דמי היין קלים מן הבוסר הנמכר ממנו בחנות אסור חוששין שמא ערב יין בתוכו. אבל הבא מחביות גדולה או מן האוצר מותר שאין מערבין בו כ"א לשעה שלא יתקלקל. היו דמי היין יקרים מן הבוסר מותר שאין מערבין היוקר בזול ובמקום שהיין לבן אינו מצוי בין כך ובין כך מותר. יין מבושל שלנו שנגע בו העו"ג אין בו משום יין נסך שאין מנסכין בו. איזהו מבושל כל שהרתיח נעשה מבושל וכן קבלת הגאונים ז"ל ויש מי שאומר שאין קרוי מבושל עד שיתמעט ממדתו ע"י בשולו. ויראה לי שאי אפשר להרתיח בלא מיעוט מדה כל שהוא. וקבלת הגאונים ז"ל תכריע. אלונתית שלנו שנגע בו העו"ג אין בה משום יין נסך. וכן אגומלין איזהו אלונתית יין ישן ומים צלולים ואפרסמון. אלונתית של עו"ג הבאה מן האוצר מותרת בידוע שלא עירב בה יין עדיין עד שהוא שותה או שהוא מוכר בחנות כדי שלא תתקלקל. אנומלין יין דבש ופלפלין והוא הנקרא קונדיטון. ויש מי שאומר שלא התירו אלא בשנתן בתוכו שליש דבש ושליש פלפלין. ואפילו לא נתנו דבש בו כל שנתנו בו שליש פלפלין נשתנה טעמו הרבה ואין בו משום יין נסך ויראה לי שאפילו פחות משליש טעמו משתנה הרבה ולא אמרו שליש דבש ושליש פלפלין להטעינו כן אלא שאמרו איזהו יינמלין ואמרו שהוא אותו משקה שהורגלו לתת בו שליש דבש ושליש פלפלין. במה דברים אמורים שנתן בו דבש עד שמשנה טעמו אבל אם נתן בו מעט דבש יש בו משום יין נסך ואעפ"י שאין מנסכין אותו ע"ג המזבח. העו"ג אינם נמנעים מלנסך בכך. שלא כל הנאסר למזבח נאסר להם שכן מחוסר אבר יש להם ודוקין שבעין אין להם. וכן אעפ"י שנתן בו טעם שאור יש בו משום יין נסך. ומכל מקום יינמלין שהרתיחו על גבי האש כדרך שעושין עכשיו מותר. לא יהא גרוע מיין מבושל. יין מזוג יש בו משום יין נסך. ומי שהורה שאין בו משום יין נסך לא נראו דבריו. כמה יהא במזיגתו ויקרא יין יש מי שאומר בשאין בו יתר משלשה חלקי מימי אבל יתר מכאן אין זה יין. ואעפ"י שטעמו טעם יין אין טעם ביין אלא חימוץ בעלמא. ויש מי שאומר כל שטעמו טעם יין יש בו משום יין נסך ולא ירדו לשיעורין אילו אלא במתמר משמרים בלבד. ויש מגדולי החכמים שהתירו אפילו יין של עו"ג לתוך ששה חלקי מים נותן טעם לפגם הוא בתוך המים המרובים כ"כ וכמו שיתבאר בשער דיני התערובות. המתמד ונתן מים במרה בין שמתמד בשמרים בין שמתמיד בזגים וחרצנים אם עצר אותן בגלגל ונתן שלשה ויצאו שלשה וחצי אין כאן יין אלא טעם בלבד. וחומץ בעלמא הוא נתן ג' ויצאו ד' הרי זה יין גמור. לא עצר אותם בגלגל אלא ברגל לעולם יש בו משום יין נסך. ואפילו לא מצא כדי מדתו פעמים שהיין יוצא והמים נבלעים בשמרים ובזגים וחרצנים. ופעמים לאחר דריכת הרגל ימצאו גרעיני ענב שלא נסחטו כל עיקר. חרסים הבולעים יין הרבה עד כששורין אותן במים פולטין את יינם אם בלעו יין הרי הן כיין נסך ואסורים אפילו בהנאה. יבשים מותרים ואפילו באכילה. אלו הן לחים כל י"ב חדש. יבשים לאחר י"ב חודש. שמרים של יין נסך אעפ"י שיבשו ועברו עליהן י"ב חודש אסורין. תמדן והוציא מהן יין כל י"ב חודש אסורין לאחר י"ב חודש מותרין. חמץ בהם את העיסה כל י"ב חודש הפת כולה אסורה שהטעם אינו בטל ואפילו באלף. במה דברים אמורים בשמרים שתמדן. אבל לא תמדן אפילו לאחר י"ב חודש אסורים. ואוסרים כמו שבארנו. תמצית היין שנקרש על גבי דופנו החבית והקנקנים נהגו בו היתר. ואפשר כל שנתייבש כ"כ הרבה כבר כלה לחלוחית יין שבו. ומעתה כעפר בעלמא הוא ומותר. ומעשים בכל יום שמשתמשין בכלים של עכו"ם לאחר מלוי וערוי. ואין מקלפין אותו התמצות הקרוש על דפניהם. והנח להם לישראל אעפ"י שאינם נביאים בני נביאים הם : נשלם השער השלישי. תהלה לאל מרים ראשי :
1