תורת הבית הקצר, הבית השלישי, השער השישיTorat HaBayit HaKatzar, The Third House, The Sixth Gate
א׳השער הששי: בדיני גבינה של עו"ג וחלב שחלבו עו"ג ואין ישראל רואהו ומורייס של עו"ג. ואכלול עם דיני גבינה דין גבינה שגבנו אותו מחלב בהמה ידועה ואחר כך נשחטה הבהמה ונמצאת טריפה: גבינה של עו"ג אסורה. והרבה טעמים נאמרה באסורה מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה. ומפני שטחין פניה בשומן חזיר. ומפני שמערבין בה חלב טמא. ואפילו שחלב טמא אינה עומד אעפ"כ יש לחוש שמא נשאר מן החלב הטמא בתוך ניקבי הגבינה. החמאה שלהם אסורה גם כן מן הטעם הזה שאמרנו ואפילו בשלו אותה אסורה. ואין אומרים בידוע שהלכו צחצוחי חלב טמא שבה שאם אתה אומר כן אף חלב שחלבו עכו"ם שאסרו מפני תערובות חלב טמא יהא מותר לגבן ממנו גבינה. או לעשות ממנו חמאה ויבשל עד כדי שילכו צחצוחי חלב טמא באומד. אלא מכאן אתה למד שאין להם תקנה לעולם לפי שכל הדברים האלו הלכו בהם לחומרא להתרחק מאיסורי עו"ג ומי שהתיר החמאה לאחר בישל לא נראו דבריו כלל. מקומות שידוע ממנהג שבהם שאין מערבין לעולם חלב טמא עם חלב טהור שמאיס הוא להם. וכן ידוע שנהגו בהם לאיסור לטוה פניהם בשומן חזיר כהללו שאוכלים גבינה בימי תעניתם ואסור להם לאכול בשר באותן הימים. וכן ידוע שאין מעמידין אלא בציצי הפרחים. אפילו כן אסור לאכול גבינות העכו"ם. לפי שדבר זה יראה שנאסר במנין כמו היין וכל דבר שנאסר במנין אעפ"י שאסרוהו לטענה ובטלה הטענה האיסור במקומו עומד חלב שחלבו עוג"ג אסור כמו שאמרנו חוששין שמא ערב לתוכו חלב דבר טמא. לפיכך אם היה חולב בביתו וישראל יושב בחוץ אם ידוע שאין דבר טמא בעדרו מותר ואעפ"י שאין ישראל רואהו בשעה שהוא חולב. היה דבר טמא בעורו וישראל יושב בצד העדר והעכו"ם חולב לצורך ישראל ויודע שחלב טמא אסור לישראל אעפ"י שאין הישראל רואהו כשהוא יושב אם כשהוא עומד רואהו מותר מתיירא הוא שמא יעמד ויראהו. כבר בארנו בשער שלישי של בית שני שחלב הטריפה אסור כגוף הטריפה. ולפיכך בהמה טריפה שגבנו גבינות הרבה מחלבה אסורים. גבנו גבינות מבהמה ידוע ונשחטה ונמצאת טריפה כגון שנמצאת מחט בעובי בית הכוסות או באחד מהמקומות שעושה אותה טריפה את הוגלד פי המכה בידוע שהוא שלשה ימים קודם שנשחטה לכל הפחות ולפיכך כל הגבינות והחלב שחלבו ממנה תוך שלשה ימים שלפני השחיטה אסורים בוודאי ואם לא הוגלד פי המכה הרי זה ספק. וכן כשהוגלד פי המכה ונעשה גבינות מחלבה וקודם שלשה ימים. יש מגדולי החכמים שאסרו ואעפ"י שחזקה דאורייתא ויש לומר שמעמידין הבהמה על חזקתה שהרי בשעה שנוצרה בחזקת כשירה היא אפילו כן גבינות אלו אסורות שלא אמרו חזקה דאורייתא אלא בחזקה שיש לה עת ברור כחזקות פנויה שבשעה שנולדה וודאי פנויה היתה בבירור וכן חזקה נשואה שנשאת נודע בבירור שהיא נשואה. אבל בבהמה לא נודע בשעה שנולדה שלא היתה טריפה שמא טריפה היא מן הבטן אלא כשעברה עליה שנים עשר חדש נודע שלא היתה טריפה כשנולדה וכן כל זמן וזמן שהיא חיה נודע שהיתה כשירה קודם שנים עשר חדש לזמן הזה וכל חזקה כזו שאין לו זמן ברור אין הולכין אחריה. ויש מי שהתיר ונותן טעם לדבריו לפי שרוב בהמות כשירות הן והולכין אחר הרוב מן התורה וזו עכשיו היא שנטרפה שהרי אמרו נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה. ומכל מקום בטריפות סרכא וכיוצא בזה שאי אפשר לומר שעכשיו ממש נטרפה אסורה דכל שאתה יודע באמת שלא נטרפה עכשיו ממש אם כן כבר יצאה בהמה זו מחיים מחזקת הרוב ואי אתה יודע במה ובספק איסורי תורה ספיקא לחומרא. וכן אמרו משמן של מקצת גאונים ז"ל שהבהמה שנמצאת טריפה אוסרין הגבינות שנעשה מחלבה למפרע היו הבהמות רבות ונמצאת אחת מהן טריפה הולכים בה אחר שיעור ששים כשאר האסורים. המורייס של עו"ג אסור. ולמה אסרוהו מפני שמערבין בו יין ולא אמרו אלא בשלישי שהוא כחוש. אבל הנסחט ראשון ושני מותר מפני ששמן הוא ואין נותנין בו יין. המורייס לא נאסר לחלוטין בכל זמן ובכל מקום אלא במקומות שהיין בהם בזול יותר מן המורייס. אבל במקומות שהיין ביוקר יותר מותר שבידוע שלא יזיק בנכסיו מדעת לערב היוקר בזול וימכור היוקר בדמי מה שהוא בזול הביאוהו ממקום שהיין ביוקר למקום שהיין בזול אסור. מעשה היה בעו"ג שהביא ספינה טעונה מורייס לעכו מקום שהיין בזול ולא אסרוהו והושיבו עליה שומרים בעכו. לא אסרוהו מפני שבמקום שנעשה שם ושבא משם היה יין ביוקר יותר מן המורייס והושיבו עליה שומרים בעכו שמא יערבו בו עכשיו שהיין בעכו בזול יותר מן המורייס. ויראה לי שמכאן אנו לומדים שבמקומות שהדבר ידוע שאין מערבים בו יין נקח מכל אדם שהרי לא נאסר לגמרי והרי חזר הכל עכשיו בראשון ושני בזמנן. וכן מפקידן ושולחין אותו ע"י עכו"ם שאין העכו"ם נותן אל דעתו לסלק מורייס ולתת יין שהרי לא ידע שהיין יפה למורייס. ואם בא לסלק ולהחליף מים הוא נותן בתוכו ולא יהא חמור מפקיד מלוקח מעכו"ם. וליקח עכשיו מעו"ג מותר כמו שבארנו. כבשין של עו"ג שדרכן לתת לתוכן יין לפעמים אעפ"י שאינו יודע שכולן נותנין לתוכו יין אסורים באכילה ואף על פי שסתם יינם אינו אסור אלא מדבריהם אסרו מספק. והרחק הוא שעשו כדי להתרחק מתבשילהם ומכבשיהן של עו"ג. כבשין שבידוע שכלן נותנין לתוכן יין אף על פי שאינו ידוע שנתנו לתוך אלו ממש אסורים בהנאה כאלו וודאי נתנו לתוכן יין. ויש מי שאומרים שכולן אסורין בהנאה לפי שהיין בתוך אלו מכשיר את כולן והרי אלו כאילו היין שבהן עיקר ולפיכך כולן אסורים בהנאה. ויש מרבותי שהורו שימכרו כלן חוץ מדמי יין נסך שבהם וכיצד משערין ואנו לא ידענו כמה נותנו בהם אומדין כמה דרכן לערב בכיוצא באלו וימכרו חוץ מדמי יין נסך שאנו אומדין שנתנו בהן. ויראה לי שזהו עיקר. הזתים שהעו"ג כובשים אותם מותרים ואפילו באכילה ואפילו הרפויין הרבה שאם תאחזנו ותשמט גרעינתו מותרת ואין חוששין שמא זלפו עליהם יין אלא שמנן הוא שרבה עליהן ומחמת כן הם רפויין :
1