תורתן של ראשונים, לקוטים שוניםToratan shel Rishonim, Addenda
א׳הלכות קצובות דבני מערבא מן ההלכות.
1
ב׳סתם ומחלוקת הלכה כסתם ר׳ מאיר ור׳ יוסי הלכה כר׳ יוסי ר׳ יהודה ור׳ יוסי הלכה כר׳ יוסי. ר׳ שמעון ור׳ יוסי הלכה כר׳ יוסי. ר׳ אלעזר ור׳ יוסי הלכה כר׳ יוסי. ר׳ נחמיה ור׳ יוסי הל׳ כר׳ יוסי. ר׳ אליע׳ ור׳ יעקב ור׳ יוסי הל׳ כר׳ יוסי בד״א בזמן שנחלק עליו אחד אבל נחלקו עליו רבים הלכה כרבים. ר׳ מאיר ור׳ שמעון הל׳ כר׳ שמעון ר׳ יהודה ור׳ אליע׳ בן יעקב הל׳ כר׳ אליעזר בן יעקב. ר׳ ור׳ אליעזר בר׳ שמעון הל׳ כר׳. ר׳ יוסי ור׳ יהודה הל׳ כר׳ . . . ר׳ ור׳ ישמעאל בר׳ יוסי הלכ׳ כר׳ בד״א שלא משום אביו אבל משום אביו הל׳ כאביו. ר׳ ור׳ שמעון בן אלעזר הל׳ כר׳. כל מקום ששנה ר׳ שמעון בן אלעזר הל׳ כמותו. ר׳ ורבן שמעון בן גמליאל הל׳ כרשב״ג. ר׳ שמעון ורשב״ג הל׳ כרשב״ג. ואפי׳ ר׳ יוסי הלכה כמותו מחברו הוא ורשב״ג כל מקום ששנה רשב״ג במשנתינו הל׳ כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה. וכל מקום ששנה במשנתינו באמת ובד״א ואימתי ובזמן הל׳ למ׳ מס׳. ר׳ אליעזר ור׳ יהושע הל׳ כר׳ יהושע רבן גמליאל ור׳ יהושע הל׳ כרבן גמליאל ר׳ עקיבה ור׳ טרפון הלכה כר׳ עקיבה. ר׳ עקיבה ור׳ יוחנן בן נורי הל׳ כר׳ עקיבה.
2
ג׳סלי֒קו הוד֒ות לא֒ל
3
ד׳מכת״י דע ראססי 327.
4
ה׳מעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין והלכה אשתו במוצאי שבת לשאוב מים ונתעכבה שעה או שתי שעות ונעשה לו ונתרפא וניזדמן לו המים של באר מרים ומלאה כמו כן מאותן מים כיון שבאת אצל בעלה כעס עליה אמר לה היכן היית והיא מרוב כעסה נפלה כדה משכמה ונשבר כדה ונפלו טיפים על בשרו ובכל מקום שנגעו בו הטיפים נתרפא ועל דבר זה אמרו חכמים לא עלתה בידו של רגזן אלא רגזנותו. בארה של מרים בימה של טבריה וכל מוצאי שבת מחזירין על כל מעינות ועל כל בארות וכל מי שהוא חולה ויזדמן לו מאותו מים ושותה אפילו כל גופו מוכה שחין מיד יתרפא. חידושים העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה בור חוץ מבונה ירושלים בלבד ועל כרחינו יש לפרש כל הדומה לבונה ירושלים שהיא בסוף ברכת המזון והוא הדין לגאל ישראל והכין גרסינן בתלמוד ירושלים תאני רב חסדא הפורש את שמע והעובר לפני התיבה והנושא את כפיו והקורא בתורה והמפטיר בנביא והמברך אחת מכל המצות שבתורה לא יענה אמן אחר עצמו ואם ענה הרי זה בור אית תנא תני הרי זה חכם אמר רב חסדא כמאן דאמר הרי זה בור העונה על ברכה וברכה ומאן דאמ׳ הרי זה חכם בעונה בסוף ואמר רבינו נסים זצ״ל זה התירוץ עיקר וליכא פלוגתא בין גמרא דידן בין גמרא דירושלמי. ירושלמי תני ר׳ זעירה בשם ר׳ אליעזר בן עזריה כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה ופיר׳ כל תורה שאין לה קבלה מרב אינה תורה, הלכתא אין לתמוה על המוספין וגורעין בברכות שבתורה להעביר ברכת היין של מילה הכל יודעין שהיא תקנת אנשי כנסת הגדולה וכן מי כמוכה וזכרנו שבתפילת עשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים וכן עשה עמנו וה׳ אלהינו פלא ונסים בעת הזאת שבהודאה ודעל הניסים של חנוכה ופורים של כל השנה כולה מה שלא קבלו מרב ולא נהגו מאב כסבורים שקנו מקום להתגדר בו ואינו אלא להתגרר בו הואיל ומתחדשים מנהגם בפני עצמן ולא חשו מלשנות מפני המחלוקת ללכת בדרכי יושר. במסכת יום טוב יום טוב שחל להיות בשבת מתפלל שמונה של שבת בפני עצמה ושל יום טוב בפני עצמו ויש אומרים מתפלל ז׳ מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואפי׳ במוספין ור׳ אומר אף חותם מקדש השבת וישראל והזמנים וכד פסק ר׳ יוסף הלכה כ״ר דתריץ רבינא והוא הדין דמתחיל באתה בחרתנו ומפני חטאינו וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים ונראה דהוא הדין בשבת שחל להיות בראש חדש או בחולו של מועד עברינן כר׳ ולא תימא דווקה ביום טוב שחל להיות בשבת עבדי׳ כר׳ אם כן הוא דתנו רבנן שבת שחל להיות בראש חדש או בחולו של מועד וכו׳ ובמוספין מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת אנן כמאן עברינ׳, אלא ש״מ הלכ׳ כר׳ ואפי׳ בשבת שחל להיות בראש חודש או בחולו של מועד ורשב״ג אומר ור׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר כל מקום שזוקק לז׳ מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת דמשמע אפי׳ יוצר ואומר קדושת היום באמצע דהיינו ביום המנוח הזה וביום ראש החדש הזה שהוא כולל פסקי׳ לית הלכ׳ כאותו הזוג אלא תאנא קמא דאמ׳ ערבית ושחרית ומתפלל שבע ואומר מעין המודע בעבודה אלהינו ואלהי אבותינו כמה שאומר בחול שאין בו הלל אבל במאי דקאמרי ובמוספין של שבת שחל בראש חדש או בחולו של מועד מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת דהיינו מקדש השבת לכך אין הלכה כתנא קמא אלא כר׳ . . . . . . . . . . . ירושלמי מנין שתוקעין במקום הקצר לא במקום הרחב משום שנ׳ מן המצר קראתי יה. ירושל׳ בית הלל אומ׳ מטה כלפי חסד מן הפסוק כי הטה אזנו לי ירוש׳ לולב היבש פסול משום שנ׳ לא המתים יהללו יה. חידושים כתב רבינו האיי שאם לא נתן רוח בין הדבקים בק״ש יצא שהרי תנן קרא ולא דקדק באותיותיה יצא. יש מקומות בצרפת שאף בעבור יחיד שלא שמע קדיש וברכו וקדושה מעומד או מיושב יאספו עשרה ויעבר אחד מהם וישמיע בקול רם ויתפלל להוציא ידי חובתן ואע״פ שכולן יצאו ידי חובתן וכן המנהג בצבור חתן ואבל. אף במסכת סופרים יש שאין לענות ולומ׳ קדוש וקדושה. עד שיהיו ששה שלא יצאו שני במקהלות ברכו אלהים. וכן מצאתי שכתב הרב ר׳ משה בן מימון ז״ל והוא שיהיה רוב העשרה שלא התפללו. ורבנו יעקב היה אומר מהאי קרא ב״ה שאחר חמשה תיבות מזכיר בפסוק ברכו ה׳ דאמרינן שאם אין לו מים מקנח בצרור כתב הרב ר׳ אברהם שצריך לברך על נטילת ידים. ירוש׳ גבי קרית שמע שצריך לדקדק ולומר נשבע שלא יראה כאומ׳ נשבה. ירוש׳ האי מאן דעטיש בסעודה אסור לחבריה למימר ליה זכו משום סכנת עצמו פיר׳ זכו לשון חיות. ירוש׳ אי זהו הנץ החמה בזמן שהחמה מטפטפת על ראשי ההרים. כתב בעל ההלכות הא דאמרינן אסור לישב תוך ד׳ אמות של תפלה דווקא ביתיב ומהרהר במילי דעלמא אבל עסיק בקר׳ שמע או במילי דצלותא לית לן בה. ירוש׳ תני הקורא שמע בבוקר צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב אחרים אומר׳ צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכות בכורים ר׳ אומר צריך להזכיר בה מלכות.ירוש׳ גבי הא דאמרינן דהשונה אחר שקרא שמע אינו צריך לברך דנפטר באהבת עולם והוא ששנה לאלתר. מלתיה דר׳ שמואל בר נחמני אמר כן ר׳ שמואל בר נחמ׳ כד הוה מחית לעיבודה הזה מקבל יעקב גרסיה והוה ר׳ זעירא מטמר בעיה קופייה משמעניה היך קרי קר׳ שמע ושמעי מיניה דהוי קרי וחזר וקרי עד דהוה שקע מיניה גו שנתיה. ירוש׳ ר׳ שמעון בן יוחאי אמר לו הוינא קאם על טורא דסיני בשעה דאיתיהבית תורה לישראל הוינא מתבעי קמי רחמנה לבריה דיהיב לבר נשא תרי פומי חד דלעי באורייתא וחד דיעביד כל צרכוהי חזר מריה מה השתא דאיכא חדא לית עלמא קאים ביה מן דלטורייא אי הוי תרין על אחת כמה וכמה . . . ירוש׳ פרק שיני תני הכתף אע״פ שמשאו על כתפו הרי זה קורא את שמע אבל לא יתחיל לא בשעה שהוא פורק מפני שאין לבו מיושב בין כך ובין כך לא יתפלל עד שעה שיפרוק אם עליו משאוי של ד׳ קבין מותר אמ׳ ר׳ יונתן והוא שיקל מהו שיקול תרין חלקין מאחריו וחד לקמאי . . . ירוש׳ גבי׳ דאמרינן גבי פועלים שאם היה בסעודתן הרי אילו מברכין אמ׳ ר׳ מנא זאת אומרת שאסור לעשות מלאכה עד שיברך דלכן מהכא אמרינן יעשה מלאכה ויברך. ר׳ שמואל בר יצחק בשם רב הונא לא יעמוד אדם ומתפלל ומין מטבע בידו לפניו אסור לאחריו מותר ר׳ יוסי היה צוררן ותפשם בידו ולמדת הדין אמ׳ ר׳ וצרת הכסף בידך . . . ירוש׳ . . . תני כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כל שבעה ואסור ליטול ממנו כוס דברי ר׳ אליעזר מה טעם דר׳ אליעזר אי איפשר שלא יצא דם נידה עם דם בתולים. ירוש׳ בפרק מי שמתו גבי דאמרינן אסור לאכול בשר ולשתות יין נמסר לרבים הרי זה אוכל בשר ושותה יין מסרו לכתפים הרי זה כמי שמסרו לרבים. ירושלמי מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא כד דמך ר׳ יודן נשיא אכריז ר׳ ינאי ואמר אין כהונה היום. ומפרש טעמ׳ התם דעשו אותו כמות מצות . . . . ירוש׳ מהו להרהר בבית הכסא חוקיה אמר אסור ור׳ אסא אמר מותר אמר ר׳ זעירא כל סבר קשי דהוה לו תמן סברתיה . . . . ירוש׳ פרק שני אמ׳ ר׳ שמעון בן חלפתא אין כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום ומה טעם ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום. קרא וטעה יחזיר למקום שטעה טעה מן הכתובת הראשונה לשנייה חוזר לכתובת הראשונה טעה ואינו יודע היכן טעה חוזר למקום שברור לו. דילמא ר׳ חייה ור׳ אמי ור׳ אמי סלקון מעבר גנזיה דר׳ אלעזר שטעון קליה אמ׳ לון כן אמר ר׳ יוחנן קרא ומצא עצמו בלמען חזקה כיון ר׳ אליה ר׳ אבא בשם ר׳ אחא רבא נתפלל ומצא עצמו בשומע תפלה חזקה כיון ר׳ ירמיה בשם ר׳ אליעזר נתפלל ולא כיון אם יודע הוא שאם חוזר מכאן יתפלל ואם לאו אל יתפלל. אמר ר׳ מתנייה מחזיק אנא טיבו לראשי דכי מטי למודים כרע מגרמיה. אמר ר׳ חייא רבא אנא מניומי (כוצית) כוינית אלא חד ומן בעינן מכוונא והרהרית בלבי ואמרית מאן עייל קומי מלכא ארקפתא או ריש גלותא . . . ירוש׳ אפי׳ מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו אמר ר׳ הדא דתימא במלכי ישראל אבל במלכי אומות העולם משיב שאילת שלום תני היה כותב את השם אפי׳ המלך שואל בשלומו לא ישיבנו היה כותב שנים או שלשה כגון אל אלהים ה׳ הרי זה גומר אחד מהם ומשיב שלום . . . ירוש׳ בפ׳ שלשה שאכלו תני שנים פת ואחד ירק מזמנין מתני׳ כרבן שמ׳ בן גמליאל ולא סברא ליה לרב אלפאם הלכתא כותיה דסבי׳ ליה דלעולם אין מזמנין עד שיאכל כזית דגן . . . ירוש׳ בשלהי אלו דברים גוי שבירך את השם עונין אחריו בשם אין עונין אחריו אמן אמר ר׳ תנחומא אם ברכם גוי ענה אחריו אמן דכתיב ברוך תהיה מכל העמים. גוי אחד פגעיה בר׳ ישמעאל וברכו אמר לו כבר מילתיך אמירא פגע בו אחר וקללו אמר לו כבר מילתיך אמירא אמרו לו תלמידיו מאי הוא דאמרת להון אורריך ארור ומברכיך ברוך . . . ירוש׳ בכיצד מברכין תנא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס אמר ר׳ חייא בר אבא הדין אמרא האי מאן דנסיב עגולא ומברך עלוי ולא אתי לידיה צריך למברכה עלוי זמן תנינות ואמר ר׳ תנחום וצריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שלא להזכיר שם שמים לבטלה. ר׳ זעירה בעי אהין דנסיב תרמוסא ובריך עלוי ונפיל מיניה צריך למברכיה עלוי זמן תנינות ומה בינה לאמת המים תמן לכך נתכוון תחלה . . . ירוש׳ כל עמא דאי רקיק ונטילין דהוא אסור פירש הרב ר׳ אברהם שרוקק במקום גבוה בתפלתו אסור אלא במקום נמוך הא רוקק אם הוא אסתניס ור״ח פיר׳ רוק עבה הנראה מאד והוא לשון אצטלית שהוא בגד עבה. פרק הרואה הרואה חמה בתקופתה ולבנה בטהרתה וכוכבים ומזלות במשמרותם אומר ברוך עושה מעשה בראשית. פר״ח כגון שהיה ג׳ ימים רצופין מעונן ואחר כך זרחה השמש וראה הכוכבים בלילה והכי מסתבר למאי דגרסי בירוש׳ אמ׳ ר׳ הונא הדא דתימר בימות ובלבד אחר ג׳ ימים ומה טעם ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים. ור׳ שז״ל מסוף כ״ח שנה לסוף כ״ח שנה שהחמה חוזרת לתקופתה הראשונה וכמו שמפורש הכל בפירוש וכן כתב הרב ר׳ משה בן מימון ז״ל.ירוש׳ מנין שמנענעין הלולב בהודו ובאנא ה׳ הושיעה נא מן הפסוק אז ירננו עצי היער הודו לי״י כי טוב ואמרו הושיענו אלהי ישענו . . . ירוש׳ כל האומר ויכלו ערב שבת שני מלאכי השרת מניחין ידיהם על ראשו ואומר לו וסר עונך וחטא׳ תכופר. מנא לן אתיא אשר אשר לגזירה שוה כתי׳ אשר בפרה אדומה ג׳ פעמים וכת׳ אשר בויכלו ג׳ פעמים מה פרה אדומה מכפר אף ויכלו מכפר. ירוש׳ עד מתי מברכין על הלבנה כל זמן שתראה כחצי חמוטה ר׳ יהושע אומ׳ עד שתמלא את חסרונה ופי׳ חמוטה קערה . . . ברכה אחרונה של מים בורא נפשות רבות וחסרונן וכי עושה בדבר שהגוף יש בו חסרון אלא יש לומר שלשון וחסרונן צורך כמו רק כל מחסורך עלי פיר׳ כל צרכך עלי. בפרקא קמא דקדושין כל מצות התליות בארץ אינן נוהגות בחוצה לארץ חוץ מן הערלה ומן הכלאים ר׳ אליעזר אומר אף החדש וקשיא למורי הרב טובא אמאי לא תנא חלה בהדייהו דהא חלה דאוריתא ונוהגת בחוצה לארץ דהיינו חלת האור והשם האיר עיני ואשכחית פירוקא בס׳ מס׳ ערלה בגמ׳ דבני מערבא ר׳ יונה בעי קמיה דר׳ יוסי ולמה לא תנא אף חלה עמהון אמ׳ ליה לא תנינן מתניתא אלא דבר נוהג בישראל ונוהג בגוים ונוהגת חלה בישראל ואינה נוהגת בגוים.
5
ו׳לשכחה בדיק ומהימן ובו הוה עסיק רב סעדיה בר יוסף ז״ל והוה אשכחיה במערתא דר׳ אלעזר קליר ובו מתעסקין כל חכמי ישראל ותלמידיהם ומצליחים וזו היא. בריש ירחא דסיון סב קמחא דחטי ולש יתה כדאת קאים ועבד יתה קורסין ואפית יתה וכת׳ בה זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה׳ וסב ביעתא ובשיל לה שפיר וקליף יתה וכת׳ עלה (אספיים) (כיסתם) (תרמת) (אוזן) (דכזוה) אכול ההיא קורסא כל יומא עם ביעא עד משלם ל׳ יום ותליף כל מה דאת חזי ולא תשכח.
6
ז׳ת̈נ̈צ̈ב̈ה̈ בתחיית המתים.
7