תורתן של ראשונים, הלכות קצובות דרב יהודאי גאון י״זToratan shel Rishonim, Halakhot Ketzuvot 17
א׳הלכות אבל·
אם מת אביו או אמו אינו נוהג כשאר כל המתים על כל המתים קורע מלבוש אחד עד טפח אבל על אביו ועל אמו קורע כל מה שהוא לובש או בגד או עשרה מלבושים ושיעור הקריעה עד לבו. על כל המתים שולל ותופר לאחר שבעה ימים אבל על אביו ועל אמו אינו תופר לעולם וכן על רבו ועל אב בית דין. על כל המתים עד שלשים יום אסור לרחוץ ולספר ולאכול בסעודת שמחה אבל על אביו ועל אמו אסור לרחוץ ואסור לאכול בסעודת שמחה עד שנה תמימה ולספר ראשו עד שיגערו בו חביריו. ואם שמועה שמע שמת אחד מן קרוביו בתוך שלשים יום כן על אביו ועל אמו נוהג שבעת ימי אבילות ואינו יוצא מפתח ביתו ואם לאחר שלשים יום באתה השמועה אינו נוהג אלא יום אחד וצריך לקרוע על אביו ועל אמו ועל נשיא ועל חכם. ואם עומד בבית בשעת יציאת נשמה של כל מיתי ישראל חייב לקרוע. בפסח בשבועות בראש השנה ביום הכיפורים ובסוכות אם ימות אדם קודם אילו הרגלים אפילו יום אחד או שנים ויבוא הרגל עליו פוסק ואינו נוהג אבילות. השלים שבעה קודם הרגל נתבטלה ממנו גזירת שלשים יום ומותר לרחוץ ולכבס ולעשות כל צרכו כן על אביו ועל אמו. מת בתוך שבעה קודם הרגל נתבטלה ממנו גזירת שבעה ולאחר המועד ישלים שלשים יום עם ימי המועד. ימי אבילות שלשים יום הם שבעה מהם אסור במלאכה ובסיכה וברחיצה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. לאחר שבעת ימים האסורים האילו מתקן המטה ועושה מלאכתו ומותר בתשמיש המיטה ובנעילת הסנדל. ובאבל אביו ואמו אל יתרחץ ואל יכבס ואל יגלח אלא לאחר שלשים יום יהיה כשאר כל בני אדם. מת בתוך הרגל לאחר הרגל נוהג כמו שכת׳ למעלה קורע טפח בלבד ונוהג שלשים יום אבלות באבל אחיו ואחותו ובניו. בת במיתת אביה ואמה ועל כל מתה אסורה לתשמיש המיטה עם בעלה בשבעת ימי אבילות לאחר שבעת ימי אבילות מותר. בשבת וברגל אין נוהג בהן אבילות אלא לובש צניף נקי בראשו ובגד נקי ואפילו אם מת לו בשבת גופו אין בו אבילות. פריעת הראש והחזרת קריעה לאחור וזקיפת המיטה. על כל המתים כולם שולל לאחר שבעת ימי אבילות ומאחה לאחר שלשים יום אבל על אביו ועל אמו שולל לאחר שלשים יום ואינו מאחה לעולם. והאשה שוללת לאלתר מפני כבודה. אבל יום ראשון אסור לאכול לחם משלו שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום. משלשה ימים ועד שבעה משיב ואינו שואל. מת שאין לו מנחמים באין עשרה בני אדם ויושבין במקומו. מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית חבירו או בבית אחר או עושה מחיצה ואוכל. המוליך עצמות או ספר תורה ממקום למקום לא יתנם על גבי חמור וירכב ואם יש פחד ליסטין מותר. ובן ישראל שקבר מת ביום טוב ראשון מלקין אותו מלקות ארבעים. ומלוין מת ביום טוב הראשון בתוך התחום. תנו רבנן אבל שבת ראשונה אינו יוצא מפתח ביתו שנייה יוצא והולך בכנסת ואינו יושב במקומו ואינו מדבר אלא מתעטף כישמעאלים שלישית יושב במקומו ואינו מדבר רביעית הולך ככל אדם. אבל אם היה טבחו טבוח ויינו מזוג ופיתו אפוי ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ואחר כך קובר את מתו. ונוהג קודם שבעת ימי המשתה ואחר כך נוהג שבעת ימי אבילות ובאותן הימים הוא ישן בין האנשים והיא ישנה עם הנשים ואין מונעין את התכשיטין מן הכלה כל שלשים יום.
אם מת אביו או אמו אינו נוהג כשאר כל המתים על כל המתים קורע מלבוש אחד עד טפח אבל על אביו ועל אמו קורע כל מה שהוא לובש או בגד או עשרה מלבושים ושיעור הקריעה עד לבו. על כל המתים שולל ותופר לאחר שבעה ימים אבל על אביו ועל אמו אינו תופר לעולם וכן על רבו ועל אב בית דין. על כל המתים עד שלשים יום אסור לרחוץ ולספר ולאכול בסעודת שמחה אבל על אביו ועל אמו אסור לרחוץ ואסור לאכול בסעודת שמחה עד שנה תמימה ולספר ראשו עד שיגערו בו חביריו. ואם שמועה שמע שמת אחד מן קרוביו בתוך שלשים יום כן על אביו ועל אמו נוהג שבעת ימי אבילות ואינו יוצא מפתח ביתו ואם לאחר שלשים יום באתה השמועה אינו נוהג אלא יום אחד וצריך לקרוע על אביו ועל אמו ועל נשיא ועל חכם. ואם עומד בבית בשעת יציאת נשמה של כל מיתי ישראל חייב לקרוע. בפסח בשבועות בראש השנה ביום הכיפורים ובסוכות אם ימות אדם קודם אילו הרגלים אפילו יום אחד או שנים ויבוא הרגל עליו פוסק ואינו נוהג אבילות. השלים שבעה קודם הרגל נתבטלה ממנו גזירת שלשים יום ומותר לרחוץ ולכבס ולעשות כל צרכו כן על אביו ועל אמו. מת בתוך שבעה קודם הרגל נתבטלה ממנו גזירת שבעה ולאחר המועד ישלים שלשים יום עם ימי המועד. ימי אבילות שלשים יום הם שבעה מהם אסור במלאכה ובסיכה וברחיצה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. לאחר שבעת ימים האסורים האילו מתקן המטה ועושה מלאכתו ומותר בתשמיש המיטה ובנעילת הסנדל. ובאבל אביו ואמו אל יתרחץ ואל יכבס ואל יגלח אלא לאחר שלשים יום יהיה כשאר כל בני אדם. מת בתוך הרגל לאחר הרגל נוהג כמו שכת׳ למעלה קורע טפח בלבד ונוהג שלשים יום אבלות באבל אחיו ואחותו ובניו. בת במיתת אביה ואמה ועל כל מתה אסורה לתשמיש המיטה עם בעלה בשבעת ימי אבילות לאחר שבעת ימי אבילות מותר. בשבת וברגל אין נוהג בהן אבילות אלא לובש צניף נקי בראשו ובגד נקי ואפילו אם מת לו בשבת גופו אין בו אבילות. פריעת הראש והחזרת קריעה לאחור וזקיפת המיטה. על כל המתים כולם שולל לאחר שבעת ימי אבילות ומאחה לאחר שלשים יום אבל על אביו ועל אמו שולל לאחר שלשים יום ואינו מאחה לעולם. והאשה שוללת לאלתר מפני כבודה. אבל יום ראשון אסור לאכול לחם משלו שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום. משלשה ימים ועד שבעה משיב ואינו שואל. מת שאין לו מנחמים באין עשרה בני אדם ויושבין במקומו. מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית חבירו או בבית אחר או עושה מחיצה ואוכל. המוליך עצמות או ספר תורה ממקום למקום לא יתנם על גבי חמור וירכב ואם יש פחד ליסטין מותר. ובן ישראל שקבר מת ביום טוב ראשון מלקין אותו מלקות ארבעים. ומלוין מת ביום טוב הראשון בתוך התחום. תנו רבנן אבל שבת ראשונה אינו יוצא מפתח ביתו שנייה יוצא והולך בכנסת ואינו יושב במקומו ואינו מדבר אלא מתעטף כישמעאלים שלישית יושב במקומו ואינו מדבר רביעית הולך ככל אדם. אבל אם היה טבחו טבוח ויינו מזוג ופיתו אפוי ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ואחר כך קובר את מתו. ונוהג קודם שבעת ימי המשתה ואחר כך נוהג שבעת ימי אבילות ובאותן הימים הוא ישן בין האנשים והיא ישנה עם הנשים ואין מונעין את התכשיטין מן הכלה כל שלשים יום.
1