תוספתא בבא בתרא (ליברמן) י״אTosefta Bava Batra (Lieberman) 11
א׳פשוט שכתב עדיו מאחריו, מקושר שכתוב עדיו מתוכו, שניהן פסולין. ר' חנניה בן גמליאל אומ' מקושר שכת' עדיו מתוכו כשר, מפני שיכול לעשותו פשוט. השיב ר' על ר' חנינא בן גמליאל והלא זמנו של שטר מוכיח עליו, אם פשוט הוא אם אינו פשוט. אי זהו מקושר, כתב שם המלוה ושם הלוה מקום המוכר מקום השדה מקום המעות מקום הזמן, קושרו מלמעלה והעדים מלמטה, כשר.
1
ב׳גופו של שטר, ביום פל', בשבת פלנית, בחדש פל', בשנה פל', ובמלכות פל'. לא כתב שם היום בו, ידו על התחתונ' כל אותה שבת. לא כתוב בו שם שבת, ידו על התחתונה כל אותו חדש. לא כת' בו שם חדש, ידו על התחתונה כל אותה שנה. לא כת' בו שנה, ידו על התחתונה כל אותה מלכות. היה כת' בו דהב, נותן לו דינר של זהב. דהב דינרין, נותן לו שני דינרין של זהב. בדינרין דהב, נותן לו בשני דינרין של כסף. בדינרין ודהב, נותן לו שני דינרין של כסף ודינר של זהב. היה כת' בו כסף, נותן לו דינר של כסף. כסף דינרין, נותן לו שני דינרין של כסף. בדינרין כסף, נותן לו כשני דינרין של זהב. דינרין וכסף, נותן לו שני דינרין של זהב ודינר כסף. דהב דאת חייב לי אין פחות מדינר של זהב. כסף דאת חייב לי אין פחות מדינר של כסף. דהב דינרין דאינון דיחמי והשאר מחוק, אין פחות מדינר של זהב. דריאבון, נותן לו כל מה שדריאבון שהוא שוה. כיוצא בו הנושא ונותן עם חבירו בשוק, ואמ' לו דהב דאת חייב לי, אין פחות מדינר של זהב. דריאבון, נותן לו כל מה שדריאבון שוה.
2
ג׳המוציא שטר בבל, גובה עליו כסף בבל, שטר ארץ ישראל, גובה עליו כסף ארץ ישראל. היה כת' בו כסף סתם, והוציאו בבבל, גובה עליו כסף בבל, בארץ ישראל, גובה עליו כסף ארץ ישראל, היה כת' בו כסף סתם, הרי זה גובה כל מקום שירצה, מה שאין כן בכתובת אשה.
3
ד׳בין שכת' בו לוה פל' מן פל', ובין שכת' בו אני פל' לויתי מן פל', והעדים למטה, כשר. לעולם התחתון ילמד מן העליון במקושר באות אחת, ולא בשתי אותות, בין חנן לחנני, ובין ענן לענני, על אות אחת מקימין אותו, על שני אותות אין מקימין אותו. ואי זהו קיומו, אני פל' לויתי מן פל', ופל' לוה הימנו. קישרו מלמעלה, והעדים מלמטה כשר.
4
ה׳כותבין גט לאיש שלא מדעת אשה, אבל אין כותבין אלא מדעת האיש. כותבין שובר לאשה שלא מדעת האיש, אבל אין כותבין אלא מדעת אשה. שחרור לרב, שלא מדעת העבד, אבל אין כותבין אלא מדעת הרב. אונקלסיא, שלא מדעת המלוה, אבל אין כותבין אלא מדעת הלווה.
5
ו׳דייתיקאות, הפותיקאות, ומתנות שלא מדעת הנותן, אבל אין כותבין אלא מדעת המקבל. שטרי מקח וממכר (שטרי עדים), שטרי עריסיות, וקבלת בהמה, שלא מדעת נותן, אבל אין כותבין אלא מדעת המקבל.
6
ז׳גזרי דינין, ופרוסבלין שלא מדעת שניהן, ור' או' אומ' אני שאין כותבין פרוסבול אלא מדעת הלוה.
7
ח׳משנין את השטר מעברית ליונית ומיונית לעברית, ועושין לו קיום בית דין.
8
ט׳נימוק, או שהרקיב, מביאו לבית דין ועושה לו בית דין קיום. נימוק, או שניטשטש, מביאו לבית דין, ועושין לו קיום בית דין. נקרע, או שאבד, מביא עדיו לבית דין ועושין לו קיום בית דין. אי זהו קיום בית דין, במותב פל' בן פל' הוציא פל' לפנינו שטרו קרוע, ובדקנו עדותן של עדים ונמצאת מתכוונת, גובה, ואין צריך להביא ראיה, ואם לאו, צריך להביא ראיה.
9
י׳שטר שיש בו מחק, או תלוי, מגופו פסול, שלא מגופו, כשר. שטר שחתמו עדיו לאחר שאילת שלום, פסול, שלא חתמו אלא על שאילת שלום. החזיר בו דבר, או שני דברים, מעניינו של שטר, כשר. הרחיק את העדים מן הכתב מלא שני שיטין פסול, פחות מיכן, כשר. וכמה יהו עדים רחוקין מן הכתב ויהא כשר, כדי שיהו נקרין עמו דברי ר', ר' שמעון בן אלעזר אומ' מלא שיטה אחת. ר' דוסתאי בר' ינאי אומ' מלא חתימת שני עדים.
10
י״אשטר שחתמו עליו חמשה עדים ונמצאו שלשה הראשונים קרובין, או פסולין, תתקיים עדות בשאר עדים. כתבו בחמשה לשונות, וחתמו עליו חמשה עדים בחמשה לשונות, כשר. נקרע, כשר, נתקרע, פסול. נתקרע בו קרע של בית דין, פסול. נימוק, או שהרקיב, או שנעשה ככברה, כשר. נימוק, או ניטשטש, ובבואה שלו קיימת, אם יכול לקרות, כשר, אם לאו, פסול.
11
י״בהאחין שהניח להן אביהן מרחץ, אחד עני ואחד עשיר, לא יאמר עני לעשיר הריני לוקח כנגדך מן השוק ומרחיץ, אלא או' לו אם יש לך בוא והרחץ והוצאה לאמצע. עשאן אביהן שכר, השכר לאמצע. אחד מרחץ, ואחד הגת, ואחד בית הבד.
12
י״גהאומ' עשו טבי עבדי בן חורין, והיו שם שני טבי, אין דורשין אותו לשון הדיוט, לומר לזה היה אוהב ולזה לא היה אוהב, אלא שניהן יוצאין בני חורין, ונוטלין משניהן דמי אחד מהן. האומר תנו מאתים דינר ליוסף בן שמעון, והיו שם שני יוסף בן שמעון, אין דורשין לשון הדיוט, לומ' לזה היה אוהב ולזה לא היה אוהב, אלא שניהם חולקין בשוה. יצאת עליהן כתובת אשה ובעל חוב, שניהם נותנין בשוה. הוציא אחד מהן שטר על חבירו שחיב לו, לא יאמר לו (שלי היא), שלי היא שאבד ממני, אלא כל שהשטר בידו גובה. נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע, שטרות שניהן פרועין. וכשהוא גובה, אינו גובה אלא מדעת הלוה.
13
י״דהאומ' לבנו שטר בין שטרותיי פרוע, ואין ידוע אי זו היא, השטרות כולן פרועין. וכשהוא גובה, אינו גובה אלא מדעת המלוה.
14
ט״והמלוה את חבירו על ידי ערב, לא יפרע מן הערב, ואם אמ' על מנת שיפרע ממי שירצה, יפרע מן הערב. המלוה את חבירו על ידי שני ערבין, לא יפרע מאחד מהן, ואם אמ' על מנת שאפרע מאחד מהן, יפרע מאחד מהן. שטר היוצא מידי ערב, הרי זה אינו גובה, ואם כתב בעל חוב כבר התקבלתי הימנו, הרי זה גובה.
סליק פירקא
וסליק סדר נזיקין
בריך רחמנא דסייען
סליק פירקא
וסליק סדר נזיקין
בריך רחמנא דסייען
15