תוספתא בבא מציעא (ליברמן) ח׳Tosefta Bava Metzia (Lieberman) 8
א׳השוכר את הפועל לשמור לו את הפרה, לשמור לו את התינוק, אין נותן לו שכרו של שבת, לפיכך אין אחריותו עליו בשבת, ואם היה שכיר שבת, שכיר חדש, שכיר שנה, שכיר שבוע, נותן לו שכרו של שבת, לפיכך אחריותן עליו בשבת. ואם היה שכיר שבת, לא יאמר לו תן לי שכרי של שבת, אלא אומ' לו תן לי שכרי של עשרה ימים.
1
ב׳אין הפועל רשיי לעשות מלאכתו בלילה ולהשכיר את עצמו ביום, לחרוש בפרתו ערבית ולהשכירה שחרית. לא יהא מרעיב ומסגיף את עצמו ומאכיל מזונותיו לבניו, מפני גזל מלאכתו של בעל הבית.
2
ג׳רשאין פועלין לאכול פיתן בציר, כדי שיאכלו ענבים הרבה, ורשאי בעל הבית להשקותן יין, כדי שלא יאכלו ענבים הרבה.
3
ד׳רשיי בעל הבית להרעיב ולסגיף את פרתו, כדי שתאכל הרבה בשעה שדשה, ורשיי השוכר להאכילה פקיעי עמיר, כדי שלא תאכל הרבה בשעה שדשה.
4
ה׳חמור וגמל אוכלין ממשוי שעל גבן בדרך הליכתן, ובלבד שלא יטול בידו ויאכילם.
5
ו׳היה משמר ארבעה וחמשה מקשאות, לא יהא ממלא כריסו מאחת מהן, אלא אוכל מכל אחת ואחת לפי חשבון.
6
ז׳ר' יוסה בר' יהודה אומ' מה שור מיוחד דבר שעושה בידיו וברגליו ובגופו, יצא עושה בידיו, אבל לא ברגליו, ברגליו, אבל לא בגופו. מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו, יצא הלש, והמקטף, והאופה, דבר שנגמרה מלאכתו. מה דייש מיוחד דבר שגדוליו מן הארץ, יצא החולב, והמחביץ, והמגבין, דבר שאין גידוליו מן הארץ. מה דייש מיוחד דבר התלוש מן הקרקע, יצא המנכש בשום ובבצלים, דבר המחובר בקרקע. מה דיש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשרות, יצא הבודל בתמרים, ובגרוגרות, דבר שנגמרה מלאכתו למעשרות. כל שאינו כיוצא בו בא לעונת המעשרות, איסור אחר גרם לו, שכרו סתם, פודה ומאכיל, מעשיר ומאכיל, ואם קצץ עמו, הרי זה אינו אוכל. כל שהוא כיוצא בו אינו בא לעונת המעשרות, התר אחר גרם לו, שכרו סתם, הרי זה אינו אוכל, ואם קיצץ עמו, הרי זה אוכל.
7
ח׳אוכל פועל עד שלא יתחיל במלאכה אשכל אפי' בדינר, וקישות אפי' בדינר, וכותבת אפי' בטריסית. משם ר' לעזר חסמא אמרו לא יאכל פועל יתר על שכרו, וחכמים מתירין.
8
ט׳האוכל מן התורה, לא יקלף בתאנים, ולא ימצמץ בענבים, העושה בכל גופו, אוכל בכל שעה שירצה. ר' יהודה או' אינו אוכל אלא בשעה שפורק, ובשעה שטוען, מפני גזל מלאכתו של בעל הבית.
9
י׳המרכיס בתבואה, אינו עובר משום בל תחסם, אבל מפני מראית העין מביא קרצטלין ותולה בפיה.
10
י״אישראל הדש בפרתו של גוי עובר משום בל תחסום, וגוי הדש בפרתו של ישראל אינו עובר משום בל תחסום. דש תרומה, ומעשר שני, עובר משום בל תחסום. כיצד הוא עושה, מביא קפיפות ותולה בצוארי בהמה ונותן לתוכה חולין מאותו המין.
11
י״בהחוסם את הפרה, לא יפחות לה מששת קבין, חמור, משלשת קבין. החוסם את הפרה, והמזויג את הכלאים, פטור, אין לך שהוא חייב אלא הנוהג והמנהיג בלבד.
12
י״גאימתי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא, בזמן ששמר כדרך השומרין. נעל כראוי, וקשר כראוי, נתנו במקטורן והפשילו לאחוריו, בפונדתו, ופיה למעלה, נתנו בשידה, בתיבה, במגדל, ונעל בפניו ואבד, הרי זה נשבע ויוצא. אם יש עדים שעשה כן, פטור מן השבועה.
13
י״דנעל שלא כראוי, קשר שלא כראוי, נתנו במקטורו והפשילו לפניו, בפונדתו, ופיה למטה, נתנו בפרפונדא, או שנתנו בראש גגו, ונגנב, או שאבד, חייב. נתנו במקום שנתן את שלו, אם ראוי לשמירה, פטור, ואם לאו, חייב.
14
ט״ואי זהו שוכר, שכר ממנו בהמה, שכר ממנו כלים. אי זהו נושא שכר, שכרו לשמר לו את הבהמה, שכרו לשמור לו את הכלים, והלכה למקום גדודי חיות וליסטין, טרפתה חיה, או שנטלוה ליסטין, הרי זה אונס. הוליכה למקום גדודי חיות, וליסטין, טרפתה חיה, או שנטלוה ליסטין, הרי זה אינו אונס. מתה כדרכה הרי זה אונס, סיגפה ומתה, אינו אונס. עלתה לראש צוקין ונפלה, הרי זה אונס, העלה לראשי הצוקין ונפלה, אינו אונס. אילו הן אונסין ששומר שכר פטור בהן, כגון שהוא אומ' ותפל שבא ותקחם וגו'.
15
ט״זזאב אחד, אינו אונס, שני זאבים, אונס. ר' יהודה אומ' בשעת משלחת זאבים אף זאב אחד אונס. גנב אחד אין אונס, שני גנבים אונס. ר' יהודה או' אם היה מזוין אף ליסטים אחד אונס.
16
י״זרועה שהיה עומד, ובא זאב וטרף, ארי ודרס, פטור. הניח מקלו ותרמילו עליה, חייב.
17
י״חרועה שהניח צאנו ונכנס לעיר, ובאו ליסטין ונטלום, רואין אותו כאילו הוא שם, אם יכול להציל חייב, ואם לאו, פטור.
18
י״טמתנה שומר חנם להיות כשואל, והשואל להיות כשומר חנם, והשואל להיות כנושא שכר, והשוכר כנושא שכר, והשוכר להיות כשואל.
19
כ׳השואל את הפרה, ובא והעמידה על איבוס בעליה, ונגנבה, או אבדה, אם הודיע בה לבעלים, פטור, ואם לאו, חייב. השואל את הפרה ושאל בעלה עמה, השוכר את הפרה ושכר בעלה עמה, שאלה ושאל בעלה, שכרה ושכר בעלה, שאלה ושכר בעלה, שכרה ושאל בעלה, ומתה, או נשברה, אע"פ שהבעלים עומדין וחורשין במקום אחר, נפלה ומתה, פטור, שנ' אם בעליו עמו לא ישלם.
20
כ״אשאלה ואחר כך שאל בעלה, שכרה ואחר כך שכר בעלה, שאלה ואחר כך שכר בעלה, ומתה, או נשברה, אע"פ שהבעלים עומדין וחורשין על גבה, נפלה ומתה, חייב, שנ' בעליו אין עמו שלם ישלם.
21
כ״בהרי היא מושאלת לך היום שתשמור לי (חברתה) למחר, הרי היא מושאלת לך היום, שתשמור לי חברתה למחר, הרי חברתה מושאלת לך היום שתשמרנה לי למחר, הרי היא מושאלת לך עד חצות, שתשמרנה לי מחצות ולמעלה, הרי היא מושאלת לך עד חצות, שתשמר לי חברתה מחצות ולמעלה, הרי חברתה מושאלת לך עד חצות, שתשמרנה לי מחצות ולמעלה, הרי היא מושאלת לך מחצות ולמעלה, שתשמר לי חברתה עד חצות, הרי הן כשומרי חנם, ואינן אלא כנושא שכר. בין ששאלה היום ושכרה למחר, בין ששכרה היום ושאלה למחר, או שהיו שתים, אחת שאולה ואחת שכורה, זה או' איני יודע וזה או' איני יודע, יחלוקו. זה אומ' שאולה וזה אומ' שכורה, הרי זה נשבע (ונוטל) ואינו משלם, שכל הנשבעין שבתורה נשבעין ואין משלמין דברי ר' מאיר, וחכמים או' המוציא מחבירו עליו הראיה.
22
כ״גהמוכר פרה לחבירו וילדה, זה אומ' ברשותי ילדה והלה שותק, זכה. זה אומ' ברשותי ילדה והלה שותק, [זכה]. זה אומ' איני יודע וזה או' איני יודע, יחלוקו. זה או' ברשותי וזה או' ברשותי, הרי זה נשבע ואינו משלם, שכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין דברי ר' מאיר. ר' יהודה לעולם הולד בחזקת המוכר. וחכמים אומ' המוציא מחבירו עליו הראיה.
23
כ״דוכן המוכר שפחה לחבירו ונמצאת מעוברת וילדה, זה אומ' ברשותי ילדה והלה שותק, זכה. זה או' איני יודע וזה או' איני יודע, יחלוקו, זה אומ' ברשותי וזה או' ברשותי, הרי זה נשבע ואינו משלם, שכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין דברי ר' מאיר, וחכמים או' אין נשבעין לא על העבדים, ולא על השטרות, ולא על הקרקעות.
24
כ״השיירה שהיתה באה במדבר, ונפל עליה גייס, ועמד אחד והציל, מה שהציל הציל לאמצע, ואם התנה עליהן בבית דין, מה שהציל הציל לעצמו. חמרין שהיו מהלכין בדרך, ונפלו עליהם ליסטים, ועמד אחד מהן והציל, מה שהציל הציל לאמצע, ואם נתנו לו רשות, מה שהציל הציל לעצמו. השותפין שמחלו להם מוכסין, מה שמחלו מחלו לאמצע, ואם אמרו בשביל פלני מחלנו, מה שמחלו מחלו לו.
25
כ״והגבאין והמוכסין תשובתן קשה, ומחזירין למכירין, והשאר עושין בהן צרכי רבים.
26
כ״זהשוכר חנות מחבירו אין פחות משנים עשר חודש. [אמר רבי יהודה במה דברים אמורים שחל שנים עשר] שלו להיות במוצאי החג, אבל אם חל שנים עשר חודש להיות במוצאי הפסח, נותנין לו שלשה רגלים, עד שיגבה כל הקיפו. רבן שמעון בן גמליאל או' של נחתומין ושל צבעים שלש שנים, מפני שעסקן מרובה. כשאמרו שלשים יום, וכשאמרו שנים עשר חדש, לא שידור בו שלשים יום, ולא שידור בו שנים עשר חדש, אלא שיודיענו קודם שלשים יום, ושיודיענו קודם שנים עשר חדש. וכשם שאין השוכר רשיי לפנות עד שעה שיודיע, כך אין המשכיר רשיי לפנות עד שעה שיודיע. גת, כל שעת הגת, בד, כל שעת הבד, יצירה, אין פחות משנים עשר חודש. אמ' ר' נחמיה במה דברים אמורים באילו העושין בעפר שחור, אבל באילו העושין בעפר לבן, כונס את גרנו ומסתלק.
27
כ״חהשואל פונדק מחבירו ללינה, אין פחות מיום אחד, לשביתה, אין פחות משני ימים, לנישואין, אין פחו' משלשים. השואל מחבירו חלוק לילך בו לבית האבל, (או) כדי שילך ויחזור, לבית המשתה, כל אותו היום, לבית האבל ולבית המשתה שלו, אין פחות משבעה ימים [ר' שמעון בן אלעזר אומ' אין פחות משתי שבתות, מפני שבית חמיו באין אצלו לשבת שנייה]. רבן שמעון בן גמליאל או' האומר לחבירו השאילני חלוקך ואלך ואבקר את אבא, שהוא חולה, והלך ומצאו שמת, קורע ומשלם את נזקו. שאלו הימנו סתם, אין רשיי ליגע בו.
28
כ״טהשוכר בית מחבירו ממחה בידו על מקום התנור, ואין ממחה בידו על מקום הכירה. שכר הימנו חצר, אין ממחה בידו לא על מקום התנור ולא על מקום הכירה, אלא מעמיד את התנור במקום הראוי לה, ואת הכירה במקום הראוי לה. הזבל היוצא מן החצר, מה שהוא קולט באויר, הרי אילו שלו. שברפת ושבחצר, הרי הן של בעל חצר.
29
ל׳המשכיר בית לחבירו ונתנגע או' לו הרי שלך לפניך. הקדישו, הדר בו מעלה שכר להקדש. השוכר בית מחבירו מעמיד בו רחים של חמור, אבל לא רחים של יד. לא ירתף על גביו יין, מפני שטועין את הכתלים. ולא יגדל בו תרנגלין, מפני שמחטחטין את הכותלים. לא יעשה בתוכו מכתשת קבועה, מפני שמזיע את הכתלים, ולא יעשנו רפת בקר, ולא אוצר של תבואה.
30
ל״אהמשכיר בית לחבירו לשנה בשנים עשר זהובים לשנה, הרי זה מחלקן כל ימות השנה. עד אדר, נתעברה שנה, זה או' עד אדר ראשון וזה או' עד אדר שני, חולקין ביניהן. עד סוף אדר, זה או' עד סוף אדר ראשון וזה או' עד סוף אדר שני, חולקין ביניהן.
31
ל״בהמשכיר בית לחבירו ונפל, חייב להעמיד לו בית. היה מקורה בארזים לא יקרינו בשקמים, בשקמים, לא יקרינו בארזים.
32
ל״גהיו בו חלונות, אינו רשיי שלא לפתוח בו חלונות, לא היו בו חלונות, אינו רשיי לפתוח בו חלונות. אימתי, בזמן ששכרו לזמן מרובה, אבל שכרו ממנו לזמן ממועט, או' לו הרי שלך לפניך.
33