תוספתא ביצה (ליברמן) ד׳Tosefta Beitzah (Lieberman) 4
א׳האוכל תאנים מערב יום טוב והותיר, והעלן לראש הגג לעשותן גרוגרות, לא יאכל מהן ביום טוב, לפי שאינן מן המוכן. האוכל ענבים מערב יום טוב והותיר, והעלן לראש הגג לעשותן צימוקין, לא יאכל מהן ביום טוב, לפי שאינן מן המוכן.
1
ב׳סוכי תאינה ובהן תאנים, מכבדות ובהן תמרים, הכניסן לעצים, אין אוכל מהן ביום טוב, למאכל בהמה, אוכל מהן ביום טוב.
2
ג׳מתחילין באוצר תחילה, ומשילין פירות דרך ארובה, ביום טוב, אין משלשלין אותן דרך חלונות, אבל מורידין אותן דרך סולמות.
3
ד׳ארבע רשויות וארבע מצות הן. האורג שני חוטין, בין בבגדי קדש בין בבגדי הדיוט, והכותב שתי אותות, בין בכתבי קדש בין בכתבי הדיוט, בשבת חייב חטאת, ביום טוב לוקה ארבעים, האורג חוט אחד, בין בבגדי קודש בין בבגדי הדיוט, והכותב אות אחת, בין בכתבי קדש בין בכתבי הדיוט, בשבת חייב חטאת ביום טוב לוקה את הארבעים, דברי ר' ליעזר, וחכמים אומ' בין בשבת בין ביום טוב אין חייב אלא משום שבות. אילו הן משם שבות, לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין. ואילו הן משום רשות, לא דנין ולא מקדשין [ולא מגרשין ולא ממאנין] ולא חולצין ולא מייבמין. ואילו הן משום מצוה, לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומה ומעשרות. כל אילו ביום טוב, וקל וחומר בשבת, ואין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד. כולם שעשאום ישראל בין אנוסין בין שוגגין בין מזידין בין מוטעין מה שעשה עשוי, בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב.
4
ה׳הבהמה והכלים, כרגלי הבעלים, והמוסר בהמתו לבנו, או לרועה, הרי אילו כרגליו. כלים המיוחדין לאחד מן האחין שבבית, הרי אילו כרגליו, ושאינן מיוחדין, למקום שכולן הולכין, מהלך בצפון כרגלו משל זה בדרום, [בדרום], כרגלו משל זה בצפון, אם מצעו את התחום אל יזוז ממקומו.
5
ו׳חמור, כרגלי חמר, פרה, כרגלי איכר, בהמה, כרגלי הרועה. ר' דוסה אומר הלוקח בהמה, כרועה, אע"פ שלא הודיע עליה לרועה, הרי היא כרגלי הרועה. הלוקח בהמה מחבירו מערב יום טוב, כרגלי הלוקח, ביום טוב, כרגלי המוכר, הלוקח בשר מבית טבח מערב יום טוב, כרגלי הלוקח, ביום טוב, כרגלי המוכר. השואל חלוק מחבירו מערב יום טוב, כרגלי השואל, ביום טוב, כרגלי המשאיל. שנים ששאלו חלוק אחד, אחד לילך בו שחרית לבית המדרש, ואחד לילך בו בסעודה, מערב יום טוב כרגלי השואל, ביום טוב כרגלי המשאיל. האשה ששאלה מחברתה תבלין, מים, ומלח, מערב יום טוב כרגלי השואל, ביום טוב כרגלי המשאלת. נתנתן לעיסתה, הרי היא כרגלי שתיהן, ר' יהודה פוטר במים, מפני שנבלעין בעיסה.
6
ז׳הגחלת כרגלי הבעלים, והשלהבת ככל מקום. חמשה דברים נאמרו בגחלת, גחלת של הקדש מועלין בה, שלהבת לא נהנין ולא מועלין, גחלת של ע"ז אסורה, שלהבת מותרת, המוציא גחלת לרשות הרבים חייב, שלהבת פטור, המודר הנאה מחבירו אסור בגחלתו, ומותר בשלהבתו, מברכין על השלהבת, ואין מברכין על הגחלת.
7
ח׳בור של שני שבטים יש לו אלפים אמה לכל רוח. בור של שני תחומין אין ממלין ממנו בשבת אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים. הנהרות והמעיינות המושכין, הרי הן כרגלי כל אדם.
8
ט׳מי שהיו פירותיו בעיר אחרת, ועירבו בני אנשי אותה העיר לבא אצלו, לא יביאו לו מפירותיו אלא אם כן היו רגליו מעורבות לשם, ואם יש שם אפטרופוס מביאין על פי אפטרופוס.
9
י׳מי שזימן אצלו אורחין, לא יוליכו בידן מנות אלא אם כן זיכה להם אחר במנותיהם מערב יום טוב. מה הן מוליכין מבית המשתה, חתיכה וגלוסקא וביצה מתובלת, רבן שמעון בן גמליאל אומ' מקום שנהג לחלק אגוזין וקליות וטרולוס יוליכו. בנו ובתו הקטנים מוליכין עמו לבית האבל ולבית המשתה ולבית השמחה, במקום שנהגו. לא יתן אדם ממנתו לבנו ובתו של בעל הבית, משם איבה. אין חפין ואין מתגררין ביום טוב, ואין שפין כלי כסף בקרקטין, ואין מדיחין את הכלים בנתר, אבל מדיחין אותן במלח ובמורסן בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב.
10
י״אאילו הן מדבריות, אילו היוצאות בפסח ונכנסות ברביעה, בייתות, אילו שלנו בתוך התחום, ר' אומ' אילו ואילו היוצאות חוץ לתחום, אע"פ שלא נכנסו בתוך התחום אלא משחשיכה, מותר לשחוט מהן ביום טוב, אילו הן מדבריות, הרועות באפר לעולם.
סליק פירקא
וסליקא מסכתא
סליק פירקא
וסליקא מסכתא
11