תוספתא דמאי (ליברמן) ג׳Tosefta Demai (Lieberman) 3
א׳העיד ר' יוסי בן המשולם משם ר' נתן אחיו שאמ' משם ר' לעזר חסמא שאין עושין טהרות לעם הארץ. לא יעשה לו עיסתו של תרומה בטהרה, אבל עושה לו עיסתו של חולין בטהרה, מפריש ממנה חלה ונותן לתוך כפישה, ועם הארץ בא ונוטל זו וזו. לא יעשה לו זתים של תרומ' בטהרה, אבל עושה לו זתים של חולין בטהרה, מפריש מהן תרומה ונותן לתוך כליו של חבר, ועם הארץ בא ונוטל את שתיהן. כשם שאין נותנין תרומה אלא לכהן חבר, כך אין משלמין קרן וחומש אלא לכהן חבר.
1
ב׳האוכל תרומת עם הארץ משלם קרן וחומש לכהן חבר, וחבר נוטל דמים ומפייס את עם הארץ.
2
ג׳תרומת חבר ותרומת עם הארץ שנתערבה כופין את עם הארץ למכור את חלקו. חולק כהן (עם ישראל) ישראל עם כהן כותי במקום כותי, מפני שהוא כמציל מידו. אבל לא בארץ ישראל, מפני שמחזיקו בכהונה. אף בארץ ישראל במקום שמכירין בו שהוא כותי מותר לחלוק הימנו. אוכל כהן ישראל עם כהן כותי בזמן שעושה בטומאה, אבל בזמן שעושה בטהרה הרי זה לא יאכל עמו, מפני שמאכילו בשר בכור טהור ומשקה אותו יין רביעי.
3
ד׳בראשונה היו או' חבר שנעשה גבוי דוחין אותו מחבורתו, חזרו לומר כל זמן שהוא גביי אין נאמן, פרש מגבייתו הרי זה נאמן.
4
ה׳חבר שחכר מעם הארץ עקרי תאנים ודליות של ענבים, מעשר ונותן לו, ואין נותן לו אלא משלו. בן חבר שהיה הולך אצל אבי אמו עם הארץ, אין אביו חושש שמא מאכילו דברים שאינן מתוקנין. היו בידו פירות, אינו חושש שמא אין מתוקנין הן. אם אמ' לו האכילני, מעשר ומאכילו.
5
ו׳לא ישתמש חבר במשתאו של עם הארץ ובסעודתו של עם הארץ אלא אם היה מותקן תחת ידו, אפי' אינה אלא מניקות אחת של יין. לפיכך חבר ששמש במשתאו של עם הארץ ובסעודתו של עם הארץ הרי זה חזקה למעשרות.
6
ז׳חבר שהיה יושב במשתאו של עם הארץ ובסעודתו של עם הארץ, אפי' רואין אותו נוטל ואוכל מיד, נוטל ואוכל מיד נוטל ושותה מיד, אין לו חזקה למעשרות, שמא עישר בלבו. היה בנו מוסב אצלו, מעשר עליו. אחר, אין מעשר עליו. בנו במקום אחר, מעשר עליו.
7
ח׳בן חבר שהיה יושב במשתאו של עם הארץ ובסעודתו של עם הארץ, אפי' רואין אותו נוטל ואוכל מיד, נוטל ושותה מיד, אין לו חזקה למעשרות, שמא עישר בלבו, אע"פ שאמרו כל אילו תקלה לאחרים הן. אם היה שותף עמו בחנות, הרי זו חזקה למעשרות.
8
ט׳עם הארץ שהיה משתמש בחנות, אע"פ שחבר יוצא ונכנס הרי זה מותר, ואינו חושש שמא החליף. היה הוא נאמן ואשתו אין נאמנת, לוקחין ממנו ואין מתארחין אצלו, ואע"פ שאמרו הרי הוא כשרוי עם הנחש בכפיפה. אשתו נאמנת והוא אין נאמן, מתארחין אצלו ואין לוקחין הימנו. הוא אין נאמן ואחד מבניו נאמן, ואחד מעבדיו נאמן, ואחד ממשפחותיו נאמנת, לוקחין ואוכלין על פיהן, ועושין לו ואוכל. בשביעית ובטהרות אינן רשאין לעשות כן.
9
י׳הנחתומין לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה, פטורין מן השני. במי דברים אמורים במוכר בחנותו על פתח חנותו, אבל המוכר בפלטיר, או בחנות הסמוכה לחנותו, חייב בשני. את שדרכו לימדד בגסה, ומדדו בין גסה בין דקה, טפילה דקה לגסה.
10
י״אאילו דברים הנמכרין בגסה, אילו מיני תבואות. וקטניות דרכן לימדד בדקה דברי ר' מאיר. וחכמים או' אף דברים שדרכן למדד בדקה ומדדן בגסה, משפיעה ומוכרן דמיי. אם מדדן בדקה, הרי זה חייב. ר' נחמיה או' הנמכר בדקה הרי הוא כדקה, בגסה הרי הוא כגסה.
11
י״בר' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקה או' הנמכר בדקה הרי זה חייב. אפי' לא מכר לו אלא סאה ורובע, צריך לעשר את הרובע. רבן שמעון בן גמליאל או' משם ר' יוסה (קליעה של שום ו)סלי תאנים וסלי ענבים וקופות של ירק. לימין במדה גסה, מלימין ולמטה במדה דקה. ובלח הין במדה גסה, מהין ולמטה במדה דקה. וכן היה רבן שמעון בן גמליאל או' משם רבי יסה קליעה של שום הרי היא כמדת גסה.
12
י״גלא התירו למכור דמיי אלא לסיטון בלבד. בעל הבית בין כך ובין כך צריך לעשר דברי ר' מאיר. וחכמים אומ' אחד סיטון ואחד בעל הבית מותר למכור ולשלח לחבירו וליתן לו במתנה.
13
י״דהמשלח בין לעם הארץ ובין לחבר צריך לעשר. רבן שמעון בן גמליאל או' לעם הארץ צריך (עם הארץ) לעשר, לחבר צריך להודיע. אמ' רבן שמעון בן גמליאל מעשה ששילח לי ר' יוסה בי ר' אתרוג גדול מציפורי, ואמ' זה בא בידי מקיסרי. ולמדתי ממנו שלשה דברים. אחד שהיה ודיי, ושהיה טמא, ושלא היה בידו אלא [זה] בלבד, שאילו היה בידו אחר היה מעשר ממנו עליו.
14
ט״והלוקח מן התגר ואמ' זו מתוקן וזו אינו מתוקן, אף על המתוקן אין נאמן. את שדרכו לימכר דמיי נאמן. חבר שהיה מוכר משפיע ומתוקן ונתמנה לו דבר שהוא דמיי, צריך להודיע, שכל דבר שהוא דמיי צריך להודיע. רבן גמליאל היה מאכיל את פועליו דמיי, ומודיע. ואם בידוע של בעל הבית מאותו המין אין צריך להודיע.
15
ט״זגבאי קופה אין גובין (ביום טוב) ומכריזין ביום טוב כדרך שגובין ומכריזין בחול, אבל בצנעה גובין בתוך חיקן ומחלקין על כל שכונה ושכונה.
16
י״זגבאי צדקה בשביעית מדלגין על פתחיהן של אוכלי שביעית דברי ר' מאיר. וחכמי' או' אין צריכין לדקדק באוכלי שביעית, אפי' פת נתנו להם מקבלין אותה הימנו, שלא נחשדו נותנות אלא מעות ובצים בלבד. אם היתה עיר כולה של אוכלי שביעית אין צריכין לדקדק באוכלי שביעית. הכהנים גובין בטהרה צריכין לדקדק באוכלי שביעית.
17