תוספתא דמאי (ליברמן) ה׳Tosefta Demai (Lieberman) 5

א׳הלוקח פירות ממי שאין נאמן על המעשרות ושכח לעשרן, שואלו בשבת ואוכל, ביום טוב ואוכל, [ביום טוב ואוכל] בשבת, שאלו בחול לשבת, למוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר. שאלו בשבת, לשבת הבאה לא יאכל עד שיעשר. היה מוכר פירות בערב שבת עם חשיכה, ואמ' מתוקנין הן, הלוקח ממנו, למוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר.

ב׳תרומת מעשר של דמיי שחזרה למקומה, ר' שמעון שזורי או' אף בחול שאלו ואוכל על פיו. יתר על כן אמ' [ר'] שמעון שזורי הפורש תרומה ומעשרות ונגנבו פירות, הולך ושואלו, ובא ואוכל על מה שהפריש, שכשם שאימת שבת על עם הארץ, כך אימת דימוע על[יו]. עם הארץ שאמר זה טבל וזה תרומה, זה וודיי וזה דמיי, אע"פ שאמרו החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו, לא נחשדו ישראל על כן. גוי שהיה ציוח ואמ' באו וקחו לכם, פירות עזק הן, פירות ערלה הן, פירות רבעי הן, אין נאמן, מפני שהוא כמשבח מקחו. אבל אמ' לו מאיש פלוני גוי לקחתים, מאיש פלני כותי לקחתים, משלי הבאתים, נאמן להחמיר דברי ר'. רבן שמעון בן גמליאל או' אין נאמן, שדברי הגוי לא מעלין ולא מורידין.

ג׳האומר למי שאין נאמן על המעשרות קח לי ממי שהוא מעשר, וממי שהוא נאמן, אין נאמן. מאיש פלני, הרי זה נאמן. ר' יוסה או' אין נאמן, שמא מצא אחר קרוב ממנו. מודה ר' יוסה באומ' צא אכול את הככר, ואני נותן דמיה, צא ושתה רביעית, ואני נותן את דמיו, שהוא נאמן.

ד׳הנכנס לעיר והיתה תרומה מתוך ידו, ואין מכיר שום אדם, [וכן מי שעמד על הגורן והיתה תרומה בתוך ידו ואין מכיר שם אדם], הרי זה נשאל לחבירים ולעמי הארץ דברי רבן שמעון בן גמליאל. ר' או' אין נשאלין על התרומ' אלא לחבירים בלבד.

ה׳היה עומד בתוך סיעה של בני אדם, ואמ' מי כן נאמן, מי כן מעשר, אמ' לו אחד אני, אין נאמן, מעשר הוא הרי זה נאמן. אמ' לו שהוא מעשר, בפניו אין נאמן, שלא בפניו נאמן, בבית דין נאמן. במי דברים אמורים בזמן שאין מכיר שם אדם, אבל אם היה מכיר שם אדם לא יטול אלא מן המומחה. במה דברים אמורים בזמן שלא שהה שם שלשים יום, אבל בזמן ששהה שם שלשים יום לא יטול אלא מן המומחה. במה דברים אמורים בתרומות ובמעשרות, אבל בשביעית ובטהרות אין נאמן.

ו׳הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחד, נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה, וכמה היא, אחד מעשרים, האומ' אחד ממאה ממה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר, והשאר מעשר סמוך לו, ועוד אחד מארבעים ושמונה מה שיש כאן הרי זה בצד זה חולין, והשאר תרומה על הכל. מאה חולין שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר, ושאר מעשר סמוך לו, זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר (וה') עליו, והשאר חלה, מעשר שיני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות. ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה במה דברים אמורים בזמן שכולן מפרישין נוטל חלה מכולן, אבל מקצתן מפרישין ומקצתן אין מפרישין, נוטל חלה מכל אחד ואחד.

ז׳פועלין שהיו יושבין ואוכלין והותירו פרוסות, וכן אורחין שהיו מסובין ואוכלין והותירו פרוסות ונתנום לשמש, או שהיו אחרים מלקטין תחתיהן, מעשר מכל אחד ואחד.

ח׳עני שנתנו לו פרוסות פת וגרוגרות, מעשר מכל אחד ואחד. שחק את הפת ועשאה פירורין, או גרוגרות ועשאן דבילה, מעשר מאחד על הכל. אמ' ר' יהודה במה דברים אמורים בשנת שבוע, אבל בשאר שנים מעשר מכל אחד ואחד.

ט׳הלוקח מן העני, וכן עני שנתנו לו פרוסות פת וגרוגרות, מעשר מכל אחד ואחד. בתמרים בעמקים מעשר מאחד על הכל, במקומות אחרים מעשר מכל אחד ואחד. בגרוגרות בשנת שבוע, מעשר מאחד על הכל, בשאר שני שבוע מעשר מכל אחת ואחת.

י׳הלוקח מן הפלטר, מעשר מכל דפוס ודפוס. ואם היה מביאן וצוברן לפניו, מעשר מכל קישות וקישות, ומכל אגודה ואגודה, ומכל תמרה ותמרה.

י״אהלוקח מן חנוני וחזר ולקח ממנו שניה, אע"פ שמכיר את החבית שהיא היא, לא יעשר מזה על זה. הלוקח מן הסיטון ונמלך להחזיר לא יחזיר. במה דברים אמורים בשל דמיי, אבל בשל ודיי הרי זה אסור. לקח הימנו באיסר ירק, באיסר גלוסקין, באיסר רמונין, ונמלך להחזיר לא יחזיר עד שהוא מתקנן. בשל דמיי, ואין צריך לומר בשל ודיי.

י״בהטבל שנתערב בחולין, הרי זה אוסר כל שהוא. ואם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון, ואם לאו, נוטל את החולין כדי תרומה ומעשרות שבטבל. וכן מעשר טבל שנתערב בחולין, הרי זה אוסר כל שהוא. ואם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון, ואם לאו, נוטל את כל חולין כדי תרומת מעשר שבמעשר טבל.

י״גירק של חולין שבשלו בשמן שאינו מתוקן, הרי זה אוסר כל שהוא. אם יש לו פרנסה ממקום אחר, מוציא לפי חשבון. ואם לאו, דבר הנבלל בולל ונוטל, דבר שאינו נבלל נוטל מן הקלח, ומן החתיכה, ומן הביצה.

י״דאומ' אדם לחבירו ולפועליו צאו ואכלו בדינר זה, צאו ושתו בדינר זה, ואינו חושש לא משם מעשרות, ולא משם שביעית, ולא משם יין נסך. אבל אם אמר צאו ואכלו את הככר, ואני אתן את דמיה, צאו ושתו רביעית ואני נותן דמיו, הרי זה חושש משם שביעית ומשם מעשרות ומשם יין נסך.

ט״והנותן צמר לצבע גוי, אינו חושש שמא צבעו בחומץ של יין נסך. אם בא לבית החשבון אסור.

ט״זלא יתן אדן תרומת גיתו [לשומר גיתו], ולא בכור צאנו לרועה צאנו. אם נתן להן שכרן, נותן להם לשם טובה.

י״זלא יתן ישראל בהמתו לטבח כהן לשחוט, ולא לרועה כהן לרעות לו, אלא אם כן נותן להן שכרן.

י״חרשאי ישראל שיאמר לכהן הילך סלע זו ותן תרומה לבן בתי כהן, ותן בכור לבן בתי כהן, ר' שמעון בן לעזר או' אני אף בכתנות מקדש כן. כיצד אמ' הרי עלי מאתים זוז לכתנות כהונה, רשיי שיאמר לו הילך סלע זו ותנם לבן בתי כהן. ישראל שמכר את זיתיו בששים לוג טבלים, ואמ' לו כהן תנם לי בששים לוג מתוקנין, מותר. בששים לוג מתוקנים ומעשרות שלי, מעשרות שלו, ואינו חושש לא משם שביעית ולא משם רבית ולא משם מחלל את הקדשים.

י״טמפרישי' תרומת מעשר ממקום היוקר למקום הזול, או ממקום הזול למקום היוקר, כיצד היו לו תשעת כורין ביהודה ואחד בגליל, או תשעת כורין בגליל ואחד ביהודה, או' כור שביהודה עשוי תרומת מעשר על תשעת כורין [שבגליל, או כור שבגליל עשוי תרומת מעשר על תשעה כרין] שביהודה. יתר על כן אמרו יש לו שני חבירין אחד ביהודה ואחד בגליל, ולו שני כורין אחד ביהודה ואחד בגליל, או' לזה שביהודה בוא וטול לך כור שבגליל, ולזה שבגליל בוא וטול לך כור שביהודה, וחוזר ונוטל מהם כשער הזול.

כ׳אין פודין מעשר שיני במקום היוקר כשער הזול. [אין פודין מבן לוי במקום היוקר כשער הזול]. כהנים ולוים שהיו מסייעין בין הגרנות, אין נותנין להן תרומות ומעשרות בשכרן, ואם נתנן הרי אילו חולין, שנ' ואת קדשי בני ישראל לא תחללו, כבר הן חולין, ואו' שחתם ברית הלוי אמר ה' צבאות. יתר על כן אמרו תרומתן אינן תרומה ומעשרותן אין מעשרות, ולא עוד אלא שבקשו חכמים לקונסן להיות פירותיהן צריכין להפריש תרומה, ועליהן אמ' הכתו' ראשיה בשחד ישפטו וכהניה וגו'. לפיכך הביא עליהן המקום שלש פורעניות כנגד שלש עבירות, שנא' לכן בגללכם ציון שדה תחרש.

כ״אמעשרין משל ישראל על של גוים ומשל גוים על של ישראל, ומשל ישראל על של כותי, ומשל כותי על של ישראל, ומן הכל על הכל דברי ר' מאיר. ר' יהודה ור' יוסי ור' שמע' אומ' מעשרין של ישראל על של ישראל, ושל גוים על של גוים, ושל כותי על של כותי, אבל לא מישראל על של גוים ועל של כותי, ולא מהן על של ישראל.

כ״בא' ר' שמע' שזורי מעשה שנתערבו לי פירות טבלים ובאתי ושאלתי את ר' טרפון, ואמ' לי צא וקה לך פירות מן השוק ועשר עליהן. ר' אליעזר אומ' בשל כותים, כשם שעשו פירות ישראל דמאי אחר רובן, אין מעשרין מזה על זה, כך מעשרין פירות כותי דמאי, ואין מעשרין מזה על זה.

כ״גרבן שמעון בן גמל' או' אף במקום שעשו פירות כותי דמאי, כגון ירק של כפר עותני, מעשר מהן על הטבל, אבל לא מן הטבל עליהן. במה דברים אמור' בלוקח מן השוק, אבל במוצא פירות לתוך ביתו, או ששילח לו חבירו פירות, נוהג בהם דמאי.

כ״דר' שמע' או' שלש גזירות בדמאי. מעשה שנכנסו רבותינו לעיירות של כותים שעל יד הדרך, הביאו לפניהם ירק, קפץ ר' עקיבא ועישרן ודאי. אמ' לו רבן גמליאל היאך מלאך ליבך לעבור על דברי חביריך, או מי נתן לך רשות לעשר. א' לו וכי הלכה קבעתי בישראל, א' לו ירק שלי עישרתי. א' לו תדע שקבעתה הלכה בישראל שעישרתה ירק שלך. וכשבא רבן גמליאל ביניהם עשה תבואה וקיטנית שלהן דמאי, ושאר כל פירותיהם וודאי. וכשחזר רבן שמעון בן גמל' ביניהם ראה שנתקלקלו ועשו כל פירותיהן ודאי.

כ״העציץ נקוב חייב במעשר ותרומתו אינה מדמעת ואין חייבין עליה חומש.
סליק פירקא