תוספתא גיטין (ליברמן) ב׳Tosefta Gittin (Lieberman) 2
א׳המביא גט ממדינת הים ונתנו לה, ולא אמ' לה בפני נכתב ובפני נתחתם, הרי זה מקבלו הימנה אפי' לאחר שלש שנים, יחזור ויתננו לה, ויאמר לה בפני נכתב ובפני נתחתם.
1
ב׳נאמנת אשה שתאמר, זה גט שנתת לי. נקרע כשר, נתקרע פסול. נקרע בו קרע של בית דין פסול. ר' שמעון בן לעזר אומ' מדבק את הקרעים ונותן לה, ואומ' לה, בפני נכתב ובפני נתחתם. אחד או' בפני נכתב, ואחד אומ' בפני נתחתם, פסול. שנים או' בפנינו נכתב, ואחד אומ' בפני נתחתם, ר' יהודה מכשיר בזה. ר' שמעון או' אפי' כתבו היום וחתמו למחר כשר. כתבו בעיר זו, לא יחתמנו בעיר אחרת, ואם חתמו כשר. כתבו בארץ וחתמו בחוצה לארץ, צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם. כתבו בחוצה לארץ וחתמו בארץ ישראל, אין צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם.
2
ג׳כתב בקלפי אגוזין, ובקלפי רמונין, בדם הקרוש, ובחלב הקרוש, על עלי זית, על עלי דלעת, על עלי חרוב, על כל דבר שהוא של קיימא, כשר. על עלי חזרין, על עלי בצלים, על עלי כרישין, על עלי ירקות, על כל דבר שאינו של קיימא, פסול. זה הכלל, כתב דבר שהוא של קיימא על גבי דבר שאינו של קיימא, או דבר שאינו של קיימא על גבי דבר שהוא של קיימא, פסול, עד שיכתוב בדבר שהוא של קיימא על דבר שהוא של קיימא.
3
ד׳המקרע על העור כתבנית כתב פסול. הרושם על העור כתבנית כתב כשר. ר' יוסה הגלילי אומ' מה ספר שאין בו רוח חיים, יצא דבר שיש בו רוח חיים. ר' יהודה בן פתירא אומ' מה ספר מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע, יצא דבר המחובר בקרקע. כתב על קרן צבי וחתכו, וחתמו ונתנו לה, פסול, שנ' וכתב ונתן. מה נתינה בתלוש, אף כתיבה בתלוש. כתב על קרן של פרה ונתן לה את הפרה, על יד של עבד ונתן לה את העבד, זכתה בהן. אמ' לה, הרי זה גיטיך, והשאר כתובתיך, נתקבלה גיטה ונתקבלה כתובתה. הרי זה גיטיך על מנת שתחזירי לי את הנייר, הרי זו מגורשת. על מנת שהנייר שלי, או שנתנו לה הנייר עצמו, או שכתבו על ידה, אינה מגורשת.
4
ה׳הכל כשרין לקבל את גיטה, חוץ מחרש שוטה וקטן.
5
ו׳הכל נאמנין להביא לה גיטה, אפי' בנה, אפי' בתה, ואף חמש נשים, שאין נאמנת לומר מת בעלה, נאמנות להביא גיטה. חמותה, ובת חמותה, וצרתה, ויבמתה, ובת בעלה. ר' שמעון בן לעזר או' משום ר' עקיבא אשה עצמה מביאה את גיטה, מקל וחומר, ומה צרתה שאין נאמנת לומר מת בעלה נאמנת להביא גיטה, היא שנאמנת לומ' מת בעלה, אינו דין שתהא נאמנת להביא גיטה. דיו לבא מן הדין להיות כנדון, מה צרתה צריכה שתאמר בפני נכתב ובפני נחתם, אף היא צריכה שתאמר בפני נכתב ובפני נתחתם. הוא עצמו שיביא אין צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם.
6
ז׳גט אשה שכתבו שלא לשמה, פסול, שנ' וכתב לה, לשמה. שיחרור עבד שכתבו שלא לשמו פסול, שנ' או חופשה לא ניתן לה, ולהלן הוא או' וכתב לה, מה לה האמור להלן לשמה, אף לה האמור כאן לשמה. מגלת סוטה שכתבה שלא לשמה, פסולה, שנ' ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת, שיהיו כל מעשיה לשמה. כתב סופר לשמה, וחתמו עדים לשמה, אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו [לו, ונתנו] לה, פסול, עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו.
7
ח׳ולא עוד אלא, אפי' כתב בכתב ידיו לסופר כתוב ולעדים חתומו, אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו, ונתנו לה, פסול, עד שישמעו את קולו שיאמר הוא לסופר כתוב ולעדים חתומו.
8
ט׳לוה ממנו אלף דינרין בשטר ופרע לו, ומבקש ללות ממנו שנייה, לא יחזיר לו שטר הראשון, מפני שמוריע בה הלקוחות.
9
י׳משכן לו בית, משכן לו שדה, ופרען לו, ומבקש ללות ממנו שנייה, הרי זה לא יחזיר לו שטר הראשון, מפני שמורע בה הבאין אחריו. אמ' ר' יהודה מעשה בבן קדרה שהיה כותב טופסי גיטין בערב, ובא מעשה לפני חכמים, ופסלו את כולן. ר' ליעזר מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים, שנ' וכתב לה, לשמה.
10
י״אגט שאבד ממנו, ומצאו לאחר זמן, אע"פ שמכיר את סימניו, פסול, שאין סימן לגיטין. אי זהו אחר זמן, כדי שילך אחר לאותו מקום. אבל נתנו בשידה, בתיבה, ומגדל, ונעל בפניו ואבד, אע"פ שמצאו לאחר זמן, כשר.
11
י״בועוד שלשה הוסיפו, גררתו חיה, או ששטפו נהר, או שנפל עליו מפולת, נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים. בת ישראל לכהן, ובת כהן לישראל, אין אוכלין בתרומה. עבד כהן שברח, ואשת כהן שמרדה, הרי אילו אוכלין בתרומה. לא יצא הרוצח מחוץ לגבול עיר מקלטו, בחזקת שכהן גדול קיים.
12
י״גהולך גט זה לאשתו על מנת שתתן לאבא, ולאחי, מאתין זוזין, יכול לעשות שליח. על מנת שתתן לך מאתים זוז, אין יכול לעשות שליח, שלא האמין לכל אדם אלא לו. אמר לו הולך גט זה לאשתי, יכול לעשות שליח. את הולך גט זה לאשתי, אין יכול לעשות שליח, שלא האמין לכל אדם אלא לו.
13