תוספתא כתובות (ליברמן) א׳Tosefta Ketubot (Lieberman) 1
א׳מפני מה אמרו בתולה ניסית ליום הרביעי, שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין. אם כן תנשא לאחר שבת, אלא מפני שמתקין צרכיו כל ימות השבת התקינו שיהא נושא אותה ברביעי. מן הסכנה ואילך התקינו שיהא נושא אותה בשלישי, ולא מיחו בידן חכמים. רצה לישא בשיני אין שומעין לו. אם מחמת אונס מותר. מפני מה מפרישין את החתן מן הכלה לילי שבת תחלה, מפני שהוא עושה חבורה. מפני מה אמרו אלמנה ליום החמשי, שאם נושא אותה באחד מכל ימות השבת מניחה והולך למלאכתו, התקינו שיהא נושא אותה בחמשי, שיהא בטיל שלשה ימים, חמישי בשבת, וערב שבת, ושבת, שלשה ימי בטילה, נמצא שמח עמה שלשה ימים.
1
ב׳גדול הבא על הקטנה, וקטן הבא על הגדולה, ומוכת עץ, כתובתן מאחר מאתים. משום ר' יהודה בן אגרא אמרו אי זו היא קטנה, ואי זהו קטן, קטן פחות מבן תשע שנים ויום אחד, קטנה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד. הנושא ונותן בכהונה, והנותן בה, תקנה שהתקינו בבית דין, בת ישראל לכהן, ובת כהן לישראל, נותן ארבע מאות זוז.
2
ג׳פקח שנשא חרשת, או שוטה, כתובתן מאתים, מפני שרוצה להחזיק להם את הנכסים. חרש ושוטה שנשאו פקחת, אע"פ שחזר חרש ונתפקח, שוטה ונשתפה, אין להן כתובה. רצו לקיים, נותנין כתובה מנה. גוי ועבד הבא על בת ישראל, אע"פ שחזר הגוי ונתגייר, עבד ונשתחרר, אין להן כתובה. רצו לקיים, נותנין כתובה מנה. ישראל הבא על השפחה, ועל הנכרית, אע"פ שחזרה שפחה ונשתחררה, נכרית ונתגיירה, אין להן כתובה. רצה לקיים, נותן כתובה מנה. בוגרת, ואילונית, כתובתן מאתים. נשאת בחזקת שהיא כשירה, ונמצאת אילונית אין להן כתובה. רצה לקיים, נותן כתובה מנה. הבא על החרשת, ועל השוטה, ועל הבוגרת, ועל מוכת עץ, אין להן טענת בתולים. סומא, ואילונית, יש להן טענת בתולים. סמכוס אמ' משם ר' מאיר סומה אין לה טענת בתולים.
3
ד׳אמ' ר' יהודה ביהודה בראשונה היו מפשפשין את החופה, ואת החתן, ואת הכלה, שלשה ימים קודם לחופה, ובגליל לא נהגו כן. ביהודה בראשונה היו מיחדי' את החתן ואת הכלה שעה אחת קודם לחופה, כדי שיהא לבו גס בה, ובגליל לא נהגו כן. ביהודה בראשונה היו מעמידין שושבינין שנים, אחד משל בית חתן, ואחד משל כלה, ואע"פ כן לא היו מעמידין אלא לנישואין, ובגליל לא נהגו כן. ביהודה בראשונה היו שושבינין ישנין במקום שחתן וכלה ישינין, ובגליל לא נהגו כן. כל שאינו נוהג כמנהג זה אינו יכול לטעון טענת בתולים. כנסה בחזקת שהיא כשירה ונמצאת אילונית, אע"פ שנסתרה, ויש עדים שלא נתיחדה עמו כדי בעילה, אין השיני יכול לטעון טענת בתולים, לפיכך אין כתובתה עליו אלא מנה. טענת בתולים שלשים יום דברי ר' מאיר, ר' יוסה אומ' אם נסתרה מיד, לא נסתרה אפי' לאחר שלשים.
4
ה׳המוציא שם רע, ונמצאו עדיו זוממין, הוא לוקה ונותן ארבע מאות זוז, והזוממין מקדימין לבית הסקילה. ואם היתה יתומה, הוא לוקה, וכתובתה קיימת, ונותן ארבע מאות זוז, והזוממין מקדימין לבית הסקילה. לא אמ' לעידים שיעידו, אלא הם באו מאיליהן והעידו, הוא אין לוקה ואין נותן ארבע מאות זוז, והזוממין מקדימין לבית הסקילה. זינתה כשהיא נערה, ומשבגרה הוציא עליה שם רע, הוא אין לוקה ואין נותן ארבע מאות זוז, והיא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה.
5
ו׳היתה מעוברת, אמרו לה מה טיבו של עובר זה, מאיש פל' וכהן הוא, רבן גמליאל ור' ליעזר או' נאמנת, שהיא עדות שהאשה כשירה לה, ר' יהושע או' אינה נאמנת. אמ' להן ר' יהושע אי אתם מודים בשבויה שנשבית לבין הגוים שיש לה עדים שנשבית, והיא אומר' טהורה אני שאין נאמנת. אמרו לו לא אם אמרתם בשבויה שיש לה עדים, תאמר בזו שאין לה עדים. אמ' להם וכי מה עדות גדולה מזו, שהרי כריסה בין שיניה. אמרו לו מפני שגוים חשודין על עריות. אמ' להן אין אפטרופוס לעריות. במי דברים אמורים בעדות שבגופה, אבל בולד הכל מודים שהוא שתוקי.
6