תוספתא מעשר שני (ליברמן) ב׳Tosefta Maaser Sheni (Lieberman) 2
א׳תלתן של תרומה שחפה בה (את) בת כהן ראשה, אין בת ישראל רשיית לחוף אחריה, אבל מעגנת שערה בשערה. תלתן של מעשר שני ויאכל צמחונות. ושל תרומה, בית שמיי אומ' כל מעשיה בטהרה, ובית הלל או' כל מעשיה בטומאה חוץ מחפיפתה דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומ' בית שמאי או' כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה, ובית הלל אומ' כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה. כרשינין של מעשר שני יאכלו צמחונין. של תרומה, בית שמיי אומ' שורין בטהרה, ושפין ומאכילין בטומאה, ובית הלל אומ' שורין ושפין בטהרה, ומאכילין בטומאה [דברי ר' יהוד'. ר' מאיר אומר בית שמאי אומר שורין ושפין בטהרה, ומאכילין בטומאה], ובית הלל אומ' כל מעשיהן בטומאה. אמ' ר' יוסי זו משנת ר' עקיבא, לפיכך הוא אומ' ינתנו לכל כהן, וחכמים לא הודו לו.
1
ב׳אין שורין (את) תמרים להוציא מהן שכר תמרים, ולא צמוקין להוציא מהן מי צמוקין, אבל שוחקן ועושה אותן טרימא. בתבלין מותר, מפני שמלאכתן. צורר את התבלין ונותנן לתוך התבשיל, אם בטל טעמן מותרין ואם לא אסורין.
2
ג׳אין עושין את היין אלנתית ואת השמן ערב. ואם עשה את היין אלנתית ואת השמן ערב, סך את השמן ואין סך יין וחומץ, שהשמן דרכו לסיכה יין וחומץ אין דרכן לסיכה.
3
ד׳מעות חולין ומעות הקדש שנתפזרו, משלקט לקט הקדש. אחד מעות במעות, פירות בפירות, ורמונין ברמונין, וכל דבר שדרכו ליבלל. אבל דבר שאין דרכו ליבלל, מה שלקט לקט לשניהם, ומה שהותיר הותיר לשניהם.
4
ה׳סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו, מביא בסלע מעות. בן עזיי אומ' בשתים. סלע של חולין ושל הקדש שנתערבו, בורר את היפה שבהן, ואו' אם הקדש הרי הוא הקדש, ואם לאו, הקדש בכל מקום שהוא מחולל על זה. ושנייה הרי הוא מותרת.
5
ו׳סלע של מעשר שני ושל הקדש שנתערבו, מביא בסלע מעות, ואומ' סלע של מעשר שני בכל מקום שהיא מחוללת על מעות האילו. בורר את היפה שבהן, ואומ' אם הקדש הרי הוא הקדש, ואם לאו, הקדש בכל מקום שהוא ומחולל על זה. נוטל את השנייה ומחלל את המעות עליה.
6
ז׳סלע של מעשר שני ושל חולין ושל הקדש שנתערבו, מביא בסלע מעות, ואו' סלע של מעשר שני בכל מקום שהוא מחוללת על מעות האילו. בורר את היפה שבהן, ואומ' אם הקדש הוא הרי הוא הקדש, ואם לאו, הקדש בכל מקום שהוא מחולל על זה. נוטל את השנייה ומחלל את המעות עליה, ושלישית הרי זה מותרת. מפני שאמרו מחללין נחשת על הכסף, וכסף על הזהב, כסף על הנחשת מדוחק, אבל לא זהב על הכסף. ר' לעזר בי ר' שמעון אומ' כשם שמחללין כסף על נחשת כך יחללו זהב על הכסף. אמ' לו ר', ומפני מה מחללין כסף על נחשת, שכן מחללין כסף על הזהב, לא יחללו זהב על הכסף, שאין מחללין זהב על הנחשת. ר' לעזר בי ר' שמעון או' מעשר שני של זהב מחללין אותו על מעות שבירושלם. במי דברים אמורים בשל דמיי, אבל בשל ודיי הרי זה אסור. אף בדמיי מחללין אותו אכלין על אכלין. מעשר שני (של דמיי) של זהב שעשאו כלים אין לו פדיון. אם היה של כסף הרי זה מותר. מעשר שני של דמיי שנתערב בשל ודיי יאכלו בחמור שבהן.
7
ח׳חומר בהקדש שאין במעשר שני, ובמעשר שני שאין בהקדש. הקדש מתחלל על הכל, מעשר שני אין מתחלל אלא על מעות בלבד. הקדש אין עולה מאיל, מעשר שני עולה מאיל ושלא מאיל. הקדש נכנס לירושלם ויוצא, מעשר שני נכנס לירושלם ואין יוצא. (חומר במעשר שני, שמעשר שני קונה את הקנקן, ואוסר דמיו, ועירובו, ספק עירובו כל שהוא, אסור לאונן, וטעון חומש, וטעון ודוי, ולא הותר לאכילה אלא בפדיון, ואין מדליקין בו את הנר), מה שאין כן בהקדש.
8
ט׳חומר בהקדש, שההקדש חל על הכל, ומועלין בו, ולא הותר לאכילה אלא בפדיון, מה שאין כן במעשר שני.
9
י׳ר' מאיר או' (אף) אין מחללין כסף ופירות על הכסף, אלא אם יש עמו פרוטרוט. וחכמים מתירין. ר' יעקב או' משמו שלשה דינרי כסף, ודינר הי מעות והי פירות. ר' שמעון בן לעזר אומ' שמיי הזקן או' יניחנה בחנות ויאכל כנגדה.
10
י״אהיו לו שתי מגורות, אחת של תרומה ואחת של מעשר שני, ומצא ביניהן פירות, קרוב לתרומה יפלו לתרומה, למעשר שני יפלו למעשר שיני, מחצה על מחצה מטילין אותו לשני חמרין. ר' יוסה בי ר' יהודה או' תיבה שנשתמשו בה חולין ומעשר שני, ומצא בתוכה מעות, אם רוב הניחו חולין, חולין. אם רוב הניחו מעשר שיני, [מעשר שיני]. אמ' להם ר' שמעון הרי שלמים שיש בהן חזה ושוק שהן אסורין לזרים. ר' שמעון בן יהודה אמ' משם ר' יוסה כך אמרו בית הלל לבית שמיי, אי אתן מודין בפירות שלא נגמרה מלאכתן, שאם יפדה מעשר שיני שלא יאכל בכל מקום, אף פירות שנגמרה מלאכתן כיוצא בהן. (אמרו להן בית שמיי לא אם אמרתם בפירות שלא נגמרה מלאכתן כיוצא בהן) אמרו להן בית שמיי לא אם אמרתם בפירות שלא נגמרה מלאכתן שיכול להפקירן להוציאן מידי תרומה ומעשרות. אמ' להן בית הלל אף פירות שנגמרה מלאכתן יכול לעשותן תרומה ומעשרות על מקום אחר. [דבר אחר] אין חייבין תרומה ומעשרות אלא עד שיירומו.
11
י״באילן שעומד בפנים ונופו נוטה לחוץ, יש למעשר שלו פדיון, החזיר נופו לפנים אין למעשר שיני שלו פדיון. היה עומד בחוץ ונופו נוטה לפנים, אין למעשר שיני שלו פדיון, החזיר נופו לחוץ יש למעשר שני שלו פדיון. בתי בתים שפתחיחן לפנים וחללן לחוץ, פתחיהן לחוץ וחללן לפנים, בית שמיי אומ' אין פודין בהן מעשר שני כאלו הן מבפנים, ואין אוכלין בהן קדשים קלים כאילו הן בחוץ. ובית הלל אומ' מכנגד חומה ולפנים כלפנים, ומכנגד חומה ולחוץ כלחוץ. אמ' ר' יוסה זו משנת ר' עקיבא. משנת ראשנה, בית שמיי [אומ'] אין פודין בהן מעשר שני כאילו הן מבפנים, ואין אוכלין בהן קדשים קלים כאילו הן מבחוץ. ובית הלל אומ' הרי הן כלשכות, את שפיתחה לפנים כלפנים, ואת שפתחה לחוץ כלחוץ.
12
י״גלשכה בנויה בקודש ופתחה לחול, תוכה חול וגגה קודש. [אין] אוכלין בה קדשי קדשים, ואין שוחטין בה קדשים קלים, ואין חייבין עליה [משום] טומאה.
13
י״דבנויה בחול ופתחה לקודש, אע"פ שאין מקיימין כן, תוכה קדש וגגה חול. אוכלין בה קדשי קדשים, [ושוחטין בה קדשים קלים], וחייבין עליה משום טומאה.
14
ט״ובנויה בקודש ופתוחה לחול ולקודש, כולה קודש. בנויה בחול ופתוחה לקודש ולחול, כולה חול. בנויה בקודש ובחול ופתוחה לקודש [ולחול], כגון לשכת בית המוקד, תוכן וגגותיהן, מכנגד הקודש ולקודש קודש, ומכנגד החול לחול חול. אם לאכילת קדשים הכל הולך אחר פתחה. אם לעניין טומאה מכנגד חומה ולפנים הכל הולך אחר פתחה. היתה בנויה בחומת ירושלם, אוכלין בה קדשי קדשין, ואין שוחטין בה קדשים קלים. היתה בנויה בחומת עזרה, שוחטין [בה קדשים] קלין, ואין פודין בה מעשר שיני. בית הבנוי בחומה, ר' יהודה או' כאילו הוא מבחוץ. ר' שמעון או' כאלו הוא מבפנים. כל הלשכות כולן בנויות בקודש. ר' יוסה או' תחומי ארץ ישראל שבכתובים נידונין בחוצה לארץ. ר' לעזר בי ר' יוסה אומ' נידונין בארץ ישראל.
15
ט״זמעשר שני שנכנס לירושלם ונטמא, בין שניטמא באב הטומאה, ובין שנטמא בולד הטומאה, בין מבפנים, בין מבחוץ, בית שמיי או' הכל ייפדה ויאכל בפנים, ובית הלל אומ' הכל ייפדה ויאכל בפנים, חוץ [ממי שניטמא באב הטומאה בחוץ, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומ' בית שמאי אומ' הכל יפדה ויאכל בפנים, חוץ] משנטמא באב הטומאה בחוץ, ובית הלל (שמאי) או' הכל ייפדה ויאכל בחוץ, חוץ מה שנטמא בולד הטומאה מבפנים. ר' ליעזר אומ' ניטמא באב הטומאה, בין מבפנים בין מבחוץ, ייפדה ויאכל בחוץ. נטמא בולד הטומאה, בין בפנים בין בחוץ, ייפדה ויאכל בפנים. ר' עקיבא או' ניטמא בחוץ, בין באב הטומאה בין בולד הטומאה, [יפדה ויאכל בחוץ. ניטמא בפנים, בין באב הטומאה ובין בולד הטומאה] ייפדה ויאכל בפנים. אמ' ר' שמעון בן לעזר לא נחלקו בית שמיי ובית הלל על שנטמא באב הטומאה בחוץ, שייפדה ויאכל בחוץ, ועל שנטמא בולד בפנים, שייפדה ויאכל בפנים. על מה נחלקו על שנטמא באב הטומאה בפנים, ובולד הטומאה בחוץ, שבית שמיי או' נפדה במקום ונאכל במקום, ובית הלל או' נפדה במקום ונאכל בכל המקומות.
16
י״זהלוקח בכסף מעשר שני שנטמא, יפדה. ר' יהודה אומ' יקבר. אמרו לו לר' יהודה, תחמיר בטפילה יתר מן העקר. אמ' להם מצינו שהחמירו בטפיל יתר מן העקר, שהתמורה קדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע, הקדש אין חל (אלא) על בעל מום קבוע. אמרו לו ממקום שבאתה, מה להלן תמימים אין נפדין ובעלי מומין נפדין, אף כן טהורין לא ייפדו, טמאין ייפדו.
17
י״חהמשאיל קנקניו למעשר שני, אע"פ שגפם לא קנה מעשר. במי דברים אמורים בשל יין, אבל של ציר, של חומץ, של מוריס, של שמן, של דבש, בין גפם בין שלא גפם קנה מעשר, בין גפם בין שלא גפם עולין באחד ומאה, בין גפם בין שלא גפם מקדשין בכל שהן. אימתי אמרו קנה מעשר, בזמן שכולה מעשר, אבל אם הפקיד לתוכה רביעית של חולין, בין גפם בין שלא גפם לא קנה מעשר. אמ' ר' שמעון בן לעזר לא נחלקו בית שמיי ובית הלל על הדורך באמצע חבית שמפתיח ואין צריך לערות, על מה נחלקו על הדורך בגת, שבית שמיי אומ' מפתח ומערה לגת, ובית הלל אומ' מפתח ואין צריך לערות.
18