תוספתא מעשרות (ליברמן) א׳Tosefta Maasrot (Lieberman) 1
א׳גרנן למעשרות לחייב עליו משם טבל, משתגמר מלאכתו ומלאכת מכנסתו. כל שתחלתו אוכל וסופו אוכל, כגון ירק, חייב בתחלתו וחייב בסופו. כל שתחלתו אוכל ואין סופו אוכל, [כגון המקיים ירק לזרע, חייב בתחילתו ופטור בסופו. כל שאין תחלתו אוכל אבל סופו אוכל], כגון פירות אילן, פטור בתחלתו וחייב בסופו. ר' ישמעאל בי ר' יוסה אמ' משם אביו אפי' לא הבאיש אלא גרגר אחד באשכול, כל אשכול כולו הרי זה חייב. האלסרין, ההפרסקין, והאסטרובילין, משייעשו קלפה. האגוזים והשקדים משייעשו מגורה. ר' יהודה אומ' משייעשו קליפה. באי זו קליפה אמרו, בקליפה תחתונה שעל גבי אוכל. נהוראי בן שינייא אמ' משם ר' שמעון תפוחין קטנים פטורין, תפוחי נמילה חייבין בין גדולים בין קטנים.
1
ב׳[ר' ישמעאל בר' יוסי אמ' משם אביו שקדי' המרי' חייבין בין קטני' בין גדולי'], שקדים מתוקין משתפרוש קליפתן החיצונה.
2
ג׳ר' שמעון פוטר את המלפפונות בקוטנן משיקרחו.
3
ד׳הסיאה והאזוב והקורנית משייבינו, וכל האובין אדומין משייבינו.
4
ה׳היתה שנייה ונכנסה שלישית, הרי הן של שלישית. היתה ערב שביעית ונכנסה שביעית, הרי הן של שביעית. רבן שמעון בן גמליאל אומ' לא נחלקו בית שמיי ובית הלל על הגמור שהוא לשעבר, ועל שלא הנץ שהוא לעתיד לבוא, על מה נחלקו על האובין, שבית שמיי אומ' לשעבר, ובית הלל אומ' לעתיד לבוא. היה מפקיץ ראשון ראשון, ומשליק ראשון, כיון שגמר כל צרכו הרי זה חייב.
5
ו׳תורמין קשואין ודלועין אע"פ [שלא] פיקס, אבטיחים ומלפונות אע"פ שלא שלק. מלפפונות שעתיד לעלותן מן היורה, אינו חייב עד שיעלן מן היורה. ירק שאגדו בשדה ועתיד לעשות צינוק לשלוק, כיון שאגדו הרי זה חייב. המלקט בשדה, כיון שליקט כל צרכו הרי זה חייב. היה עתיד לקלע בשום, ולאגד בבצל, אינו חייב עד שיקליע ויאגוד. שובלין הפולטות מן הגרן, ומחפורות של כרי, וקצצין של קטניות, כיון שנתמרח הגרן לא יאכל עד שיעשר. קטניות, משיכבור. נוטל מתחת כברה ואוכל.
6
ז׳המקדיש את הבור עד שלא שולה וקופה, ומששילה וקיפה בא גזבר ופדאו חייב. הקדישו עד שלא שילה וקיפה, ובא גזבר ושילה וקיפה ואחר כך פדאו, הואיל ובשעת חובתו פטור, פטור. היין משיקפה. אע"פ שקיפה, קולט מן הגת העליונה ומן הצנור, ושותה. השמן משירד לעוקה. אע"פ שירד, נוטל מן העקל ומן הממל ומבין הפסין ונותן לחמיתה ולתמחוי, אבל לא יקבל בכלי להיות משתמש ממנו [והולך].
7
ח׳היה אוכל והותיר, וחשיכה בלילי שבת, מותר. אמ' ר' שמעון בן לעזר במי דברים אמורים בזמן שאכל והותיר וחשיכה בלילי שבת, אבל לא יתכוין ויתן לתוך אניגרון הרבה בשביל שיותיר ויכניס לתוך ביתו.
8
ט׳המקפה בעריבה, והמקפה בכלי, נותן לחמיתה ולתמחוי. המערה ממיחם למיחם ומאלפס לאלפס ומקדירה לקדירה, מותר ליתן לשני ואסור ליתן לראשון. הסוחט ענבים בתוך ידו, פטור, בתוך הכוס, הרי זה חייב.
9
י׳הבדדין המדליקין מבד לבד, אין חוששין משו' גזילו של בעל הבית, שכך נהגו.
10
י״אהיה דש בחבית ומעגיל במגורה, נשברה חבית ונפתחה המגורה, לא יאכל מהן עראי. ור' יוסה מתיר, מפני שהתחתונות צריכות לעליונות.
11