תוספתא מעשרות (ליברמן) ג׳Tosefta Maasrot (Lieberman) 3
א׳ר' שמעון בן יהודה או' משם ר' שמעון המהבהב בשדה הרי זה חייב.
1
ב׳השוחק את השום ואת השחלים בשדה הרי זה חייב. תינוקות שטמנו תאנים לשבת, שחורות ומצאו לבנות, לבנות ומצאו שחורות, ספיקן אסור, ספק מוכנן אסור. כלכלת השבת, בית שמיי פוטרין, ובית הלל מחייבין. ר' יהודה אומ' הלל עצמו היה אוסר.
2
ג׳המלקט כלכלה לשלח לחבירו, לא יאכל עד שיעשר. ר' יהודה אומ' הלל עצמו היה אוסר.
3
ד׳המעביר תאנים ממקום למקום, ועברה עליהן שבת, למוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר. ר' יהודה אומ' הלל עצמו היה אוסר.
4
ה׳סוכי תאינה ובהן תאנים, מכבדות תמרה ובהן תמרים, הכניסום תינוקות או פועלין פטורין, הכניסן בעל הבית חייבין. הכניס שובלין לתוך ביתו לעשותן עיסה, פטור. לאוכלן מלילות, ר' (מאיר) מחייב, ר' יוסה בי ר' יהודה פוטר.
5
ו׳המקליף שעורים, שתים פטור, שלש חייב. ובחטים, שלש פטור, ארבע חייב.
6
ז׳אמרו לפני ר' ליעזר אע"פ שמחזירן למעטין הזה הרי הוא מחזירן למעטן אחר (טהור). כסבר שזרעה לזרע וחשב עליה לירק מתעשרת זרע וירק. חרדל שזרעו לזרע(ים) וחשב עליו לירק מתעשר זרע וירק. נהגו בירקות התיר (לזרע) דברי ר' ליעזר. אמ' (לו) ר' יהושע בן קבוסיי מימי לא גס לבי לומר לאדם צא ולקט תמרות של חרדל וכבוש, והוי פטור מן המעשרות. המטליא לא נהגו בה חכמים היתיר, לא למעשרות ולא לשביעית. כשהוא תורם תורם מכל אחד ואחד, שאין תורמין ממין על שאינו מינו.
7
ח׳העוקר שתלים מתוך שלו ליטעון בחוצה לארץ, ולזרע, ולהפקיר, ולמכרן לגוי, הרי זה חייב, מפני שמוציאן מידי מעשרות. ר' יהודה אמ' משם ר' לעזר בן עזריה המשלח לחברו שתלין ואטונין והוצני פשתן מעשרן ודיי, מפני שנחשדו רוב אדן עליהן. וחכמים אומ' הרי הן ככל הפירות ואין מעשרן אלא דמיי.
8
ט׳בצלי' שהשרישו זה בזה בקופות, הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית, אם היו טמאין לא עלה ידי טומאתן, ומותר לתלוש מהן בשבת. השרישו זה בזה בקרקע עלייה, הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית, ואם היו טמאין עלו ידי טומאתן, ואסור לתלוש מהן בשבת, ואם תלש פטור. נפלה עליהן מפולת והן מגולין, הרי אלו כנטועין בשדה, אסורין בשביעית, וחייבין במעשרות.
9
י׳גומות הלוף, בורר גסה גסה ומניח (בתוך ידו) דקה דקה, [בתוך ידו] הרי זה פטור, בארץ ובכלי, הרי זה חייב. אמ' ר' שמעון בן לעזר לא נחלקו בית שמיי ובית הלל על הבורר בארץ שהוא פטור, ועל הבורר בכלי שהוא חייב, על מה נחלקו על הבורר ביד, שבית שמאי מחייבין, ובית הלל פוטרין.
10
י״אהמפקיר את שדהו, שנים ושלשה ימים יכול לחזור בו. אם אמ' הרי שדי מופקרת יום אחד, שבת אחת, חודש אחד, שנה אחת, שבוע אחד, עד שלא זכה, בינו לבין אחר יכול לחזור בו, מי שזכה, בינו לבין אחר, אינו יכול לחזור בו.
11
י״בוקושר את בהמתו על גבי הפקר, אבל לא על גבי לקט שכהה ופיאה, אבל עוקר ומשליך לפניה. אסיפת תאנים ומשמר שדהו מפני ענבים, אסיפת ענבים ומשמר שדהו מפני ירק, אם היו פועלין עוברין ביניהן, אם היה בעל הבית מקפיד עליהן הרי אלו חייבין, ואם לאו הרי אלו פטורין.
12
י״גהזורה תבנו סתם ולקחו אחר, אפי' להוציא ממנו, פטור. אמ' רבן שמעון בן גמליאל מודין בית שמיי ובית הלל שלא ימכור אדן גדיש של תבואה, ועביט של ענבים, ומעטן של זתים, אלא לחבר ולעושה בטהרה. מוכר לו חטים אע"פ שיודע בו שאינו גובל עיסתו בטהרה. וכן לא יתן אדם לשכנתו תבשיל לבשל ועיסה לאופות לו, אלא אם כן יודע שקוצה לו הלה, ועושה בטהרה. וכן בן לוי. [הרי] שנתמנו לו עריסין ועושין בזתים, הרי זה מפריש עישור זתים ושמן טבל מתוך ביתו, ואם אמ' מה שזתים האילו ראויין לעשות מעשר בדרומו ותרומת מעשר בדרום דרומן.
13
י״דהלוקח שדה ירק בסוריא עד שלא באו לעונת המעשרות פטור, משבאו לעונת המעשרות חייב. מלקט כדרכו ופטור דברי ר' עקיבא. וחכמים או' אף משבאו לעונת המעשרות חייב לפי חשבון. מודים חכמים לר' עקיבא שאם מכר לו תבואה לקצור, וענבים לבצור, וזתים למסוק, שלוקט כדרכו ופטור.
14
ט״ואי זו שום בעל בכי, כל שאין לו אלא דור אחד מקיף את העמוד. אי זהו בצל של רכפה, כל שאין עוקצן מעוך לתוכו. רבן שמעון בן גמליאל או' כל שאין לו [אלא] קליפה אחת. אלו הן גריסין הקלקין, אלגוסין המרובעין. רבן שמעון בן גמליאל או' אין לך מרובע מששת ימי בראשית. אלו הן עדשין מצריים, אילו שגלגליהן חדין. רבן שמעון בן גמליאל או' כל שאין בו צרור. ר' מאיר או' אף הקלקס, שעקסיהן קטנים והלקטיהן מרובין.
15
ט״זר' יוסה או' [אף] הקנטין של מטה מהן. כגון אילו שהוצרכו חכמים ליתן בהן סימן, לפי שאין כיוצא בהן בארץ ישראל. אבל האלרסין וההפרסקין והאצטרבילין לא צרכו ליתן בהן סימן, לפי שכיוצא בהן בארץ ישראל. פירות לא הילכו בהן חכמים לא אחר הטעם, ולא אחר הריח, ולא אהר המראה, ולא אחר הדמים, אלא אחר הרוב בלבד. ושאר זרעוני גנה, כגון זרע קשואין ודלועין, וזרע לפת וצנונות, ושאר זרעוני גנה שאין נאכלין פטורין מן המעשרות, ונלקחין מכל אדם בשביעית. ר' יהודה או' לא אמרו אלא זרעוני גנה בלבד. ר' יוסה אומ' אף זרעוני שדה כגון זרע אסטיס ובקיא.
16