תוספתא מועד קטן (ליברמן) א׳Tosefta Moed Katan (Lieberman) 1

א׳מעין היוצא כתחלה משקין ממנו שדה בית הבעל דברי ר' מאיר, וחכמים או' אין משקין ממנו אלא שדה בית השלחין שחרבה, ר' לעזר בן עזריה או' אין משקין הימנו. ואין ממלין ומשקין בקילון, ואפי' מן הבריכה שנתמלאה בקילון, אבל בריכה שניטיפה לשדה בית השלחין משקין הימנה. ר' שמעין בן מנסיא אומ' שתי בריכות זו על גבי זו, לא יזלף מן העליונה לתחתונה, אבל משקה הוא מן העליונה לתחתונה. ר' שמעון בן לעזר אומ' ערוגה שמקצתה נמוך ומקצתה גבוה, לא יזלף מן הנמוך שבה על הגבוה שבה וישקה, אבל מזלף הוא מן הגבוה שבה על הנמוך שבה ומשקה.

ב׳מרבצין שדה בית השלחין במועד. אילו הן עגיות, אילו בדידין שבעיקרי אילנות. מותרין ומשמטין בקנים. דבר האבד עושין אותן במועד, דבר שאין אבד אין עושי' אותו במועד. מוכר אדם עינתו של מים לגוי, ומחליף עמו משבת למוצאי שבת, ואינו חושש.

ג׳אין חופרין בורות שיחין ומערות במועד, אבל מחנכין ומתקנין אותן. אמ' ר' נראין דברי ר' יהודה במועד, ודברי חכמים בשביעית.

ד׳כיצד היה ר' יהוד' אומ' בשדה לבן שלא כדרכו, תוהב בשפוד ומכה בקרדום, ומרדיד אדמה תחתיו. אמ' ר' שמעון בן לעזר וכי באי זה שדה לבן היה ר' יהודה אומ', בשדה הסמוכה לשדה בית השלחין, ולא בשדה הסמוכה לשדה בית האילן.

ה׳מחריבין חורי נמלים במועד. כיצד מחריבין, רבן שמעון בן גמליאל אומ' נוטל אדם עפר מחורו של זה ונותן לתוך חורו של זה, והן מחנקין זה את זה.

ו׳מרבצין מים על גבי פשתן, מפני העקרב, ונחיל של דבורים שברח מחזירין אותו למקומו.

ז׳מי שהיה כותלו גוהה לרשות הרבים, סותרו ובונה אותו, מפני סכנת נפשות. חומת העיר שנפרצה, גודרין אותה. גדרוה ונפרצה אין גודרין אותה, אם היתה סמוכה לספר, סותרה ובונה כדרכו.

ח׳רואין את הנגעים להקל, אבל לא להחמיר דברי ר' מאיר, ר' יוסה אומ' אין נזקק לו להקל ואין נזקק לו להחמיר. אמ' ר' נראין דברי ר' מאיר במוסגר ודברי ר' יוסה במוחלט.

ט׳אי זהו חנוך הקברות, מרחיב בה ומאריך בה. זו היא נברכה וזו היא בקיע. מודה ר' יוסה בסיד שיכול לגמרו שסדין אותו במועד.

י׳אין מקדשין נשים במועד, ר' יהודה מתיר, שמא יקדמנו אחר. ממאנין ומגרשין וחולצין ומיבמין במועד, מלקט עצים ועשבים בין מתוך שלו בין מתוך של חבירו, ובלבד שלא יעשם אומן.

י״אוטוחנין במועד. דבר האבד עושין אותו במועד, דבר שאין אבד אין עושין אותו במועד, במה דברים אמורים בתלוש, אבל במחובר אף דבר האבד אין עושין אותו במועד. אין לו מה יאכל, קוצר, מעמר ודש, ובלבד שלא ידוש בפרות.

י״ב(פ"ב בכי"ע) לוקחין מן הגוים שדות, בתים, וכרמים, בהמה, עבדים ושפחות, מפני שהוא כמציל מידם, וכותב ומעלה בערכאים, ואם היה כהן, מיטמא להן ולא עוד אלא לדון עליהן, בחוצה לארץ. וכשם שמיטמא בחוצה לארץ, כך מיטמא בבית הקברו'. ומיטמא לתלמוד תורה, ומיטמא לישא אשה, ר' יהודה אומ' אם יש שם מי שילמוד הרי זה לא יטמא, ואם לאו, הרי זה יטמא, ר' יוסה אומ' אע"פ שיש שם ממי שילמד, הרי זה מיטמא, שאין מכל אדם זוכה ללמוד, אלא ממי שזוכה לו.