תוספתא נדרים (ליברמן) א׳Tosefta Nedarim (Lieberman) 1
א׳האומ' ימינה, הרי זו שבועה, שמאלה, הרי זו שבועה. בשם, הרי זו שבועה, לשם, הרי זו קרבן. כנדבת רשעים, לא אמ' כלום, שאין רשעים מתנדבין. כנדבת כשרין, ר' יהודה או' נדר בנזיר, שחסידין הראשונים היו מתנדבין נזירות, שאין המקום מספיק להביא שגגה על ידיהן, היו מתנדבין נזירות, בשביל שיביאו קרבן. רבן שמעון בן גמליאל או' כנדבת כשרין, לא נדר בנזיר, שחסידים הראשונים לא היו מתנדבין נזירות, שאם ירצה להביא עולה, יביא, שלמים, יביא, תודה, וארבעה מיני לחמה, יביא, לא היו מתנדבין נזירות, מפני שהן צריכין כפרה, שנ' וכפר עליו מאשר חטא על הנפש.
1
ב׳האומ' איני נודר, הרי זה מותר, כבר הייתי נודר, הרי זה אסור. קרבן אם טועמו אני, מותר. לא קרבן ולא טעמו אני, אסור. רבן שמעון בן גמליאל אומ' האומ' מוהי, ודאמ' מוהי, הרי אילו כנוין לשבועה. וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומ' שנים שהיו נודרין זה נגד זה, אמ' אחד מהן לחבירו ככר זה קרבן אם טועמו אני, אמ' לו חבירו אין קרבן אם טועמו אתה, הריני נזיר אם אוכל ככר זו, אמ' לו חבירו איני נזיר אם אכלנו, כל שבטלו דבריו אסור. ר' יהודה או' האומ' ירושלם לא אמ' כלום, עד שיתכוין וידור כנגד ירושלם. מודים חכמים לר' יהודה באומ' קרבן, עולה, מנחה, חטאת, תודה, ושלמים, שני אוכל לך שמותר, שלא נתכוין לידור אלא לקרבן עצמו.
2
ג׳ירושלם, לירושל', בירושלם, היכל, להיכל, בהיכל, מזבח, למזבח, במזבח, אימרא, לאימרא, באימרא, דיריים, לדירים, בדיריים, עצים, לעצים, בעצים, אישים, לאישים, באישים, בזכין, לבזכין, בבזכין, כולן שני אוכל לך אסור, [לא אוכל לך מותר]. חולין, לחולין, בחולין, בין שאוכל לך ובין שלא אוכל לך, מותר. [לא] חולין שאוכל לך, אסור. חולין, שאוכל לך, לא יאכל לך, מותר, לא אוכל לך, מותר. לא עולה לא אוכל לך, ר' יעקב אוסר, וחכמים מתירין. האומ' הרי הוא עלי, אע"פ שלא הזכיר קרבן, הרי זה נדר. קרבן כבשר אמי, וכבשר אחותי, כערלה, וכלאי הכרם, מותר, שלא הקדיש כלום.
3
ד׳הנודר מן התורה, הרי זה מותר, מן הכת' בתורה אסור. מן התורה ומן הכתוב אסור. אי זהו אסור הכת' בתורה, האומ' הרי עלי שלא לוכל בשר ושלא לשתות יין כיום שראיתי את ירושלם חריבה, וכיום שנהרג בו פלני, אסור.
4
ה׳חומר בנדרים מבשבועות ובשבועות מבנדרין, שהנדרים נוהגין ברשות ובמצוה, מה שאין כן בשבועות. חומר בשבועו', שהשבועות נוהגות בדבר שיש בו ממש ובדבר שאין בו ממש, מה שאין כן בנדרים. בנדרים כיצד, אמ' קונם סוכה שאיני עושה, לולב שאיני נוטל, תפלין שאיני נותן, אסור בנדרי' ומות' בשבועו'. כיצד אמ' קונם שאני ישן, שאני מדבר, שאני מהלך, אסור בשבועות, ומותר בנדרים. קונם פי מדבר עמך, ידי עושה עמך, רגלי מהלכת עמך, אסור בנדרים ואסור בשבועות.
5
ו׳סתם נדרים להחמיר. מה ראית לידור, אמ' איני יודע, אלא שראיתי חבירי שהיו נודרין כך, אסור. נדר ועבר על נדרו, אין נשאלין לו, עד שינהוג אסור כימים שנהג בהן היתר, דברי ר' מאיר. אמ' ר' יוסה במי דברים אמורים בזמן שנדרו לזמן מרובה, אבל בזמן שנדרו לזמן מועט, דיו שלשים יום. ר' יהודה אומ' סתם תרומה ביהודה אסורה. ר' לעזר בי ר' צדוק אומ' סתם חרמין מותרין בגליל.
6