תוספתא נדרים (ליברמן) ה׳Tosefta Nedarim (Lieberman) 5
א׳הנודר מן הבית, מן העליה, וקודם לנדרו נודע שנפלו לו בירושה, או שניתנו לו במתנה, אמ' אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר, הרי זה מותר. מעשה באחד שהדיר את אשתו שלא לעלות לירושלם, ובאת והתירה על נדרו, ושאל את ר' יוסה, אמ' לו, אילו הייתה יודע שמבטלת דבריך שלא בפניך מדירה הייתה, אמ' לו, לאו, והתירו ר' יוסה. ר' ישמעאל בי ר' יוסה אומ', אומרין לו, אילו אחד היה מפייסך הייתה נודר, אם אמ' לאו, הרי זה מותר. ר' יהודה בן בתירא אומ', אומ' לו, אילו היה לך לב זה הייתה נודר, אם אמ' לאו, הרי זה מותר. ר' נתן אומ' יש נדר שמקצתו מותר ומקצתו אסור. כיצד, נדר מן הכלכלה שהיו בנות שבע בתוכה, אמ', אילו הייתי יודע שבנות שבע בתוכה לא הייתי נודר אלא לשאר כלכלה, הותר בבנות שבע ואסור בשאר הכלכלה. נדר מן הבצלים, אמ', אילו הייתי יודע שהכופרי יפה ללב לא הייתי נודר אלא משאר בצלים, הותר בכופרי ואסור בשאר בצלים. עד שבא ר' עקיבא ולימד שהנדר שהותר מקצתו הותר כולו. כיצד, אומ' קונם שני נהנה לכלכם, והותר אחד מהם הותרו כולם. שני נהנה לזה לזה ולזה, והותר האמצעי, הימנו למטה מותר, הימנו למעלה אסור. קונם שני נהנה לפל', ושהא כדי דבור, וחזר ואמ' לפל', הוא אסור בראשון ומותר בשיני. כמה הוא כדי דבור, כדי שאילת שלום הרב לתלמיד. קונם שני נהנה לפלני ועוד לפלני, או שאמ' לפלני ופלני קונם שני נהנה לו, הרי אילו שני נדרים. הותר הראשון הותר השיני, [הותר השני] לא הותר הראשון.
1
ב׳קונם שני נהנה לפלני ולכל מי שנשאלין לו עליו, נשאלין לו על הראשון וחוזרין ונשאלין לו על השיני.
2
ג׳נתכוון לידור בעולה, ונדר בנזיר, בקרבן, ונדר בשבועה, מותר. בעולה, ונדר בקרבן, בחרם, ונדר בהקדש, אסור.
3
ד׳נדר בנזיר בקרבן ובשבועה, פותחין לו פתח אחד על כולן. אם אמ' נדרתי ואיני יודע באי זה משניהם נדרתי, פותחין לו פתח אחד בעל כולם.
4
ה׳הנודר מן העיר, ונשאל לחכם שבעיר, ואינו חושש שמא נשאל על פי עצמו. מישראל, נשאל לחכם שבישראל, ואינו חושש שמא נשאל על פי עצמו.
5
ו׳ר' יהודה בן בתירה אומ' פותחין לו פתח לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו. אמ' לו ר' ישמעאל זכיתה בה ובכלים שעליה. כשמת, מה היו אומ' לפניו, בנות ישראל על ר' ישמעאל בכינה המלבישכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן.
6