תוספתא פאה (ליברמן) א׳Tosefta Peah (Lieberman) 1
א׳דברים שאין להן שיעור, הפיאה והבכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה. הפיאה יש לה שיעור מלמטה ואין לה שיעור מלמעלה. העושה כל שדהו פיאה אינה פיאה.
1
ב׳על אילו דברים נפרעין מן אדם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, על ע"ז ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים, ועל לשון הרע כנגד כולם. זכות יש לה קרן ויש לה פירות, שנ' אמרו צדיק כי טוב כי פרי וגו'.
2
ג׳עבירה יש לה קרן ואין לה פירות, שנ' אוי לרשע רע. אם כן מה אני מקיים ויאכלו מפרי דרכם וגו', עבירה שעושה פירות יש לה פירות, שאין עושה פירות אין לה פירות.
3
ד׳מחשבה טובה המקום ברוך הוא מצרפה, מחשבה רעה אין המקום מצרפה, שנ' אם און ראיתי בלבי לא ישמע ה', הא מה אני מקיים שמעי הארץ (הא מה אני מקיים) הנה אנכי מביא רעה על העם הזה פרי מחשבות', אלא מחשבה שעושה פירות המקום מצרפה עם המעשה, מחשבה שאינה עושה פירות אין המקום מצרפה עם המעשה.
4
ה׳נותן אדם פיאה מתחילה, ובאמצע, ובסוף. ואם נתן בין בתחילה בין באמצע בין בסוף יצא. ר' שמעון או' אם נתן בין בתחילה בין באמצע בין בסוף הרי זו פיאה, וצריך שיתן בסוף כשיעור. ר' יהודה או' אם שייר קלח אחד סומך לו משם פאה, ואם לאו אינו נותן אלא משם הפקר. אמ' ר' יהודה במה דברים אמורים בזמן שנתן פיאה ומבקש להוסיף. לא נתן מן הקמה יתן מן העומרין, לא נתן מן העומרין יתן מן הגדיש, לא נתן מן הגדיש יתן מן הכרי עד שלא מרח. ואם מרח, מעשר ונותן.
5
ו׳אמ' ר' שמעון מפני ארבע' דברים לא יתן אדם פיאה אלא בסוף. מפני גזל העניים, ומפני בטול העניים, ומפני מראית העין, ומפני הרמאין. מפני גזל העניים כיצד, שלא יראה שעה שאין שם אדם ויאמר לעני מדעתו בוא וטול לך פיאה זו. ומפני בטל עניים כיצד, שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום, ואו' עכשיו הוא נותן פיאה, עכשיו הוא נותן פאה, אלא מתוך שניתנה בסוף הולך ועושה מלאכתו ובוא ונוטלה באחרונה. ומפני מראית העין כיצד, שלא יהו עוברין ושבין אומ' ראו היאך פלני שקצר את שדהו ולא הניח ממנו פיאה, שכך כת' בתורה לא תכלה פאת שדך וגו'. ומפני הרמאין כיצד, שלא יאמרו כבר נתננו. דבר אחר שלא יניח את היפה ויתן מן הרע.
6
ז׳הירק אע"פ שלקיטתו כאחד, אין מכניסו לקיום. תאנים אע"פ שמכניסו לקיום, אין לקיטתן כאחד. ר' יוסה בי ר' יהודה או' רטובות תמרה פטורות מן הפאה, שאין ראשון ממתין לאחרון. ר' לעזר בר' צדוק או' השיזפין חייבין בפיאה. אחרים או' אף בנות שוח וחלחלחין.
7
ח׳אילו מפסיקין לפיאה, הנחל, והשלולית, דרך היחיד, ודרך הרבים, ושביל היחיד ושביל הרבים הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים, הבור, והניר, וזרע, וקוצר לשחת, ושלשה תלמים של פתיח, ואמת המים שאינה יכולה ליקצר כאחת. ר' יהודה או' אם עומד באמצע וקוצר מכאן ומכאן מפסיק, ואם לאו אין מפסיק. אכלה חגב, אכלה גוביי, קירסמוה נמלים, שברתה הרוח או בהמה, הכל מודים שאם חרש מפסיק ואם לאו אינו מפסיק.
8
ט׳קצר חציה ומכר את הקצור, קצר חציה והקדיש את הקצור, נותן פאה מן האחד על הכל. המדרגות שהן גבוהות עשרה טפחים, נותן פאה מכל אחת ואחת. ואם היו ראשי שורות מעורבין, נותן פאה מאחת על הכל. המארג חייב בתחלתו וחייב בסופו.
9
י׳היו בו ארבעה או חמשה גפנים, בוצרן ומכניסן לתוך ביתו, ופטור מן הפרט מן השכחה ומן הפיאה, וחייב בעוללות. אם שייר, נותן מן המשואר על מה ששייר. והמידל נותן מן המשוייר על מה ששייר. אמ' ר' יהודה במה דברים אמורים במידל לשוק, אבל המידל לתוך ביתו, נותן מן המשואר על הכל.
10
י״אהמקטף ומכניס לתוך ביתו, אפי' כל שדהו, פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה וחייב במעשרות.
11
י״בהכותב נכסיו לבניו, וכתב לאשתו קרקע כל שהו, איבדה כתובתה. אמ' ר' יוסי במה דברים אמורים בזמן שקבלה עליה לשם כתובתה, אבל לא קבליה לשם כתובתה מה שנתן נתן, וגובה כתובתה מן השאר.
12
י״גהכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין, שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין. ר' שמעון או' הרי האומר כל נכסיי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד מרובו שבהן לא אמ' כלום, חוץ מעיר פלנית ושדה פלונית, אע"פ שאין שם אלא אותה שדה ואותה העיר, זכה עבד זה בנכסים, וקנה עצמו בן חורין. וכשנאמרו דברים לפני ר' יוסה אמ' שפתים ישק [משיב] דברים נכוחים.
13