תוספתא שקלים (ליברמן) א׳Tosefta Shekalim (Lieberman) 1
א׳בחמשה עשר בו שלוחי בית דין יוצאין ומתקינין את הדרכים ואת הרחובות שחולחלו בימות הגשמים, פרק למועד, סמך לעולי רגלים, כדי שיהו מותקנין בשלשה רגלים אילו.
1
ב׳בחמשה עשר בו שלוחי בית דין יוצאין וחופרין בורות שיחין ומערות, ומתקנין את המקוות ואת אמת המים. כל מקוה שיש בו ארבעים סאה כשר להקוות עליו, ושאין בו ארבעים סאה ממשיכין לו אמת המים ומשלימין לו ארבעים סאה, כדי שיהא כשר להקוות עליו.
2
ג׳בחמשה עשר בו שלוחי בית דין יוצאין ומפקירין את הכלאים, שהפקר בית דין הפקר, ופטור מן המעשרות. מצא כלאים בכרם, מותר משום גזל, ופטור מן המעשרו', בשדה, אסור משום גזל, וחייב במעשרות.
3
ד׳בחמשה עשר בו שלוחי בית דין יוצאין ומציינין מקום הטומאה, כדי שלא יהו הרבים נתקלין בו.
4
ה׳אין מציינין לא על הסלע, ולא על הגדר, אלא על אבן קבועה. אין מניחין את הציון במקום הטומאה אלא במקום טהרה, סמך לטומאה, והמאהיל עליו טמא. מצא אבן אחת מצוינת, אע"פ שאין מקיימין כן, המאהיל עליה טהור. מצא שתים, המאהיל ביניהן טמא, על נביהן טהור. אין מציינין לא על בשר המת, ולא על עצמות המת, שאין מטמאין באהל. אין מציינין אלא על השדרה ועל הגלגלת, שמטמאין באהל.
5
ו׳משישבו במקדש התחילו למשכן. משכנו ישראל על שקליהן, כדי שיהו קרבנות צבור קריבין מהן. משל לאחד שעלתה לו מכה ברגלו, והיה הרופא כופתו ומחתך בבשרו בשביל לרפואתו, כך אמ' הקב"ה משכנו ישראל על שקליהן, כדי שיהו קרבנות הצבור קריבין מהן, מפני שקרבנות הצבור מרצין ומכפרין בין ישראל לאביהן שבשמים. וכן מצינו בתרומת שקלים ששקלו בני ישראל במדבר, שנ' ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל וגו'.
6
ז׳לוקחין מן הגוים קרבנות צבור בכסף, ומקבלין מהן עולות, ושלמים, עופות, ומנחות, עצים, ולבונה, ומלח, דברי ר' יוסה הגלילי. אמ' לו ר' עקיבא אפי' אתה יושב ודורש כל היום, אין מקבלין מהן אלא עולה ושלמים בלבד. אין מקבלין מהן נדבה להקדיש בדק הבית, ואם הקדישו הקדישן הקדש.
7
ח׳אפטרופין ששקלו על ידי יתומים, הרי אלו חייבין בקולבון. השוקל שקל חייב בקולבון דברי ר' מאיר, וחכמים אומרי' השוקל שקל פטור מן הקילבון. השוקל שני דינרין חייב בקילבון, הנותן סלע ונוטל שקל חייב שני קילבונות דברי ר' מאיר, וחכמים אומ' קילבון אחד. כמה הוא קילבון, מעה כסף, אחד מעשרים וארבעה כסף לסלע דברי ר' מאיר, וחכמים אומ' חצי מעה של ארבעה איסרות. קילבונות הללו מה היו עושין להן, נופלין לשקלים דברי ר' מאיר, ר' לעזר או' לנדבה, ר' שמעון שיזורי או' רקועי זהב, צפוי לבית קדש הקדשים, בן עזיי או' שולחנין באין ונוטלין אותן בשכרן.
8
ט׳המפריש שקלו ואבד והפריש אחר תחתיו, ולא הספיק להקריב עד שנמצא הראשון, והרי שניהן עומדין, זה וזה שקלים. הראשון יפול לחדתין, והשיני יפול לעתיקין.
9
י׳המפריש שקלו והוציאו, הרי זה מעל. המוציא שקלו מחברו, הרי זה מעל. לקח בו קיני זבין, קיני זבות, קיני יולדות, המביא חטאתו ואשמו מן ההקדש, השוקל שקלו זוזיו מן ההקדש, כיון שלקח מעל דברי ר' שמעון, וחכמים אומ' לא מעל עד שיזרקו הדמים.
10
י״אאין מביאין מנחות, ונסכים, ומנחת תודה, ולחמה של תודה, מן הטבל, ומן התרומה, ומן המעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, וממעשר שיני והקדש שלא נפדו, מן המדומע, מן החדש, ומפירות שביעית, ואם הביא הרי אילו פסולין, ואין צריך לומ' מן הערלה, וכלאי הכרם.
11
י״במותר יין ליין, מותר שמן לשמן, מותר מלח למלח, מותר עצים לעצים, מותר לבונה ללבונה, מותר בזיכין לבזיכין, מותר גזירין לגזירין, מותר מצורעי' למצורעין. אם אמ' לנזיר זה, למצורע זה, מותרו נדבה. מותר עניים לעניים, מותר שבוין לשבויין, ואם אמ' לעני זה, לשבוי זה, מותרו שלו. מותר מתים למתים, מותר המת ליורשיו, ר' מאיר אומ' מותר המת יהא מונח עד שיבא אליהו. ר' נתן אומ' מותר המת בונין לו נפש על גבי קברו, או יזלח לו זלח לפני מטתו. אין גובין כסות בכסות, ואין פודין שבוי בשבוי, ואין ממחין ביד הפרנסין על כך.
12