תוספתא שקלים (ליברמן) ג׳Tosefta Shekalim (Lieberman) 3

א׳שלשה עשר שופרות היו במקדש וכתו' עליהן תקלין חדתין, ותקלין עתיקין, קיני, וגוזלי עלה, עצים, ללבונה, זהב לכפורת, ששה לנדבה. תקלין חדתין שבכל שנה ושנה, ועתיקין, שלא שקל אשתקד שוקל שנה הבאה, אילו ואילו נופלין לשירי לשכה.

ב׳קינים. האומ' הרי עלי קן מביא דמי קינו ונותן לשופר. הביא בפחות אין מקבלין, הביא ביותר כהן נוטל דמי קינו ונותן לשופר, והמותר אל יפול לשופר של נדבה, כהנים מקלחין אותן ולוקחין בהן קינים ומקריבין אותן חציין חטאות וחציין עולות.

ג׳האשה שנתנה דמי קינה לשופר אוכלת בזבחים לערב. ר' יהודה או' לא היה שופר לקינין, מפני התערובות, אלא האומ' הרי עלי תרין מביא ונותן לשופר של תרין, בני יונה, מביא ונותן לשופר של בני יונה.

ד׳עצים. האומ' הרי עלי עצים מביא דמי שני גזירי עצים ונותן לשופר, כהנים מקלחין אותן, ולוקחין בהן עצים ומקריבין אותן לגבי מזבח. ניאותין בהן, ואין מועלין בהן, ואם הקריבן בחוץ פטור. אבל אם אמ' הרי עלי שני גזירי עצים אילו לגבי מזבח, מביא שני גזירי עצים (ונותן לשופר), כהנים מקבלין אותן ממנו ומקריבין אותן לגבי מזבח, ואין ניאותין בהן, אבל מועלין בהן, ואם הקריבן בחוץ חייב דברי ר', וחכמים או' אם הקריבן בחוץ פטור. אילו ואילו נופלין ללשכת דיר העצים.

ה׳לבונה. האומ' הרי עלי לבונה מביא דמי קומץ לבונה ונותן לשופר, כהנים מקלחין אותן ולוקחין בהן לבונה, ומקריבין אותה לגבי מזבח.

ו׳זהב. האומ' הרי עלי זהב מביא דמי דינר זהב ונותן לשופר, כהנים מקלחין אותן ולוקחין בהן זהב, ועושין אותן רקועי זהב לבית קדש הקדשים.

ז׳ששה לנדבה. כנגד מותר חטאות, ואשמות, ומותר קיני זבין וקיני זבות, וקיני יולדות, ומותר קרבן נזיר, ומצורע.

ח׳האומ' מנה זו לנדבה, סלע זו לנדבה, מביא ונותן לשופר של נדבה, כהנים מקלחין אותן ולוקחין בהן עולות, הבשר לשם והעורות של כהנים.

ט׳מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה לעולם מעשר, ובהר הבית חולין. ובירושלם, בשאר ימות השנה חולין. ובשעת הרגל הכל מעשר. אמ' ר' יוסה אילו דברי בית שמיי, ובית הלל או' לעולם מעשר, חוץ מן הנמצאים בהר הבית בשאר ימות השנה שהן חולין.

י׳בשר שנמצא בעזרה מחרוזות מותר, שאין בשר הקדש מחרוזות, שעל גבי אשפה בכל מקום אסור.

י״אגוי שהביא שלמיו, נתנן לישראל, ישראל אוכלן, נתנן לכהן, הכהן אוכלן. גר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו, ואחר כך נודע שהן של הקדש, מוציאין מידן.

י״באמ' ר' יוסה שמעתי שהאוכל קדשי קדשים לאחר זריקת דמים משלם את הקרן ואינו משלם את החומש, ר' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקה או' משלם קרן וחומש לכהנים. כהנים לוקחין בהן שלמים ומקריבין אותן לגבי מזבח.

י״גפרוכת ארכה ארבעי' אמה ורחבה עשרים אמה, והיתה נארגת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה חשב. אחרת היתה שם, ארכה עשרים אמה ורחבה עשר אמות והיתה נארגת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה רוקם. והיתה פרוסה על פתחו של היכל מבחוץ, ר' יהודה או' זו שמוציאין אותה מבפנים היתה מקופלת אחד לשנים ושנים לארבעה, היתה פרוסה על פתחו של היכל מבחוץ. אמרו לו מי ששימש בקדושה חמורה יחזור וישמש בקדושה קלה?

י״דדבר אחר, בזו כת' מעשה חושב ובזו כת' מעשה רוקם. ר' נחמיה אומ' מעשה חושב שני פרצופות, מעשה רוקם פרצוף אחד, אלא זו שמוציאין אותה מבפנים היתה מקופלת אחד לשנים ושנים לארבעה, והיתה נתונה בעליה כנגד התחתונה, שנ' והבדילה הפרכת לכם.

ט״ור' חנינא בן אנטיגנוס או' שתי פרכות היו שם, אחת פרוסה ואחת מקופלת, נטמאת פרוסה פורסין את המקופלת. מערב יום הכפורים מכניסין את החדשה ומוציאין את הישנה.

ט״זבשר קדשי הקדשים שנטמא בין באב הטומאה בין בולד הטומאה, בין בפנים ובין מבחוץ, בית שמיי או' הכל ישרף בפנים, חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ, ובית הלל אומ' הכל ישרף בחוץ, חוץ משנטמ' בולד הטומאה בפנים, ר' ליעזר אומ' מה שנטמא באב הטומאה בין בפנים בין בחוץ ישרף בחוץ, ושנטמא בולד הטומאה בין בחוץ בין בפנים ישרף בפנים, ר' יהודה אומ' ר' ליעזר או' כדברי בית שמיי, ר' עקיבא או' כדברי בית הלל.

י״זאיברי תמיד שאמרו נותנין למטה, נותנין מחצי כבש ולמטה במזרח, ושאמרו נותנין למעלה, נותנין מחצי כבש ולמעלה במערב.

י״חר' חנניא בן עקשיא אומ' אילו ואילו נותנין מחצי כבש ולמטה, אלא שהתמידין במערב ומוספין במזרח, ושל ראשי חדשים נותנין תחת כרכב המזבח מלמטה.

י״טואי זהו כרכב המזבח, בין קרן לקרן, מקום הילוך רגלי הכהנים ואילך.

כ׳גר מעוכב לוכל בזבחים עד שיביא קינו. הביא פרידה אחת אוכל בזבחים לערב.

כ״אכל חייבי קינין שבתורה חציין חטאות וחציין עולות, חוץ מקינו של גר שאע"פ שהן של חובה שתיהן עולות. רצה להביא חובתו מן הבהמה יביא, עולות בהמה לכפוריו יצא, מנחות ונסכים לא יצא, לא אמרו קן אלא להקל עליו. הביא לצרעתו יחזור ויביא לכפרתו, לנזירותיו, יחזור ויביא לכפרתו.

כ״בקינו של גר אין נוהגת אלא בפני הבית, וצריך להביא מעכשיו, רבי שמעון אומר אין צריך להביא מעכשיו, מפני תקלה.

כ״גמפני מה אמרו שקלים אין נוהגין אלא בפני הבית, לפי שאין תורמין מן הישנה.

כ״דומפני מה אמרו בכורים אין נוהגין אלא בפני הבית, משום שנ' ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך, כל זמן שיש לך בית יש לך בכורים, אין לך בית אין לך בכורים.

כ״הכהן גדול אין נכנס לעזרה לעבודה אלא אם כן נמשח שבעה ונתרבה שבעה. אע"פ שלא נמשח שבעה ונתרבה שבעה ועבד, עבודתו כשירה. כהן הדיוט אין נכנס לעזרה לעבודה אלא אם כן הביא עשירית האיפה משלו, ועובדה בידו. אע"פ שלא הביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו, ועבד, עבודתו כשיר'.

כ״ובן לוי אין נכנס לעזרה לעבודה אלא אם כן למד חמש שנים, שנ' זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה, ולהלן הוא אומ' ומבן שלשים שנה, אם נאמ' מבן חמש ועשרים למה נאמ' מבן שלשים, ואם נאמ' מבן שלשים למה נאמ' מבן חמש ועשרים, אלא כל אותן שנים שבין חמש ועשרים עד בן שלשים היה למד, מיכן ואילך מקריבין אותו לעבודה. מיכן אמרו כל שאינו מראה סימן טוב במשנתו בתוך חמש שנים שוב אינו מראה, ר' יוסה אומ' שלש, שנ' ולגדלם שנים שלש.

כ״זזקן אין מושיבין אותו בלשכת הגזית אלא אם נעשה דיין בעירו, משנעשה דיין בעירו מעלין ומושיבין אותו בהר הבית, משם מעלין ומושיבין אותו בחייל, משם מעלין ומושיבין אותו בלשכת הגזית.
סליק פירקא
וסליקא מסכתא