תוספתא שביעית (ליברמן) ז׳Tosefta Sheviit (Lieberman) 7
א׳אין מחללין (פירות) מעשר שיני על פירות שביעית, ואם חלל יאכלו כחמור שבהן. פירות שביעית ופירות מעשר שיני שנתערבו, יאכלו כחמור שבהן. פירות שביעית שלקח בהן דברים אחרים, יאכלו כחמור שבהן. פירות מעשר שני שלקח בהן דברים אחרים יאכלו כחמור שבהן.
1
ב׳חומר בשביעית שאין במעשר שני ובמעשר שני שאין בשביעית. שהשביעית עשה בה את המופקר כשמור, ופסולת אוכלין כאוכלין, ואוכלי אדם כאוכלי בהמה, וקליפי אגוזין וקליפי רמונים כיוצא בהן, מה שאין כן במעשר שני.
2
ג׳שביעית מתחללת על הכל, ומעשר שני אין מתחלל אלא על מעות בלבד.
3
ד׳שביעית מתבערת מכל מין ומין, ומעשר שני אין מתבער אלא באותו מין בלבד.
4
ה׳שביעית היא ודמיה אסורין, ומעשר שני או הוא או דמיו אסורין.
5
ו׳[שביעית] אין לוקחין בה זבחי שלמים, מה שאין כן במעשר שיני.
6
ז׳חומר במעשר שני, שהמעשר שני קונה את הקנקן, ואסר דמיו, עירוביו ספק עירוביו כל שהוא, טעון חומש, וטעון וידוי, ואסור לאונן, ולא הותר לאכילה אלא בפדיון, ואין מדליקין בו את הנר, מה שאין כן בשביעית.
7
ח׳אחד שביעית ואחד מעשר שני מחללין אותו על חיה ועוף, ועל בהמה בעלת מום, בין חיין בין שחוטין דברי ר'. וחכמים או' לא אמרו אלא בזמן שהן שחוטין.
8
ט׳אחד שביעית ואחד מעשר שני אין פורעין מהן מלוה וחוב, ואין משלמין מהן גמולין, ואין פודין בהן שבויין, ואין עושין בהן שושבינות, ואין פוסקין מהן צדקה, אבל משלחין מהן דבר של גמילות חסדים, וצריכין להודיע, ונותנין אותן לחבר עיר בטובה.
9
י׳שלש ארצות לביעור, יהודה ועבר הירדן והגליל, שלשתן של שלש שלש. למה הוזכרו ההר העמק והשפלה, לפי שאין אוכלין מי בהר על שבעמק, ולא מי שבעמק על שבהר, אלא הר והרו, עומק ועומקו, שפלה ושפלתו. ובסוריא לא אמרו שלש ארצות, אלא אוכלין מן הראשון שבה עד שיכלה האחרון שבה. ר' שמעון אומ' לא אמרו שלש ארצות אלא ביהודה, ושאר כל ארצות אוכלין והולכין עד שיכלה מבית אל, ומיגורדה של קיסריון. אי זהו הר שלה, זה הר המלך. שפלה שלה, זה שפילות לוד. עומק שלה, מעין גדי ועד יריחו.
10
י״אאי זהו עומק שבגליל, כגון גנוסר וחברותיה. ר' שמעון בן לעזר או' אי זהו הר שבעבר הירדן, כגון חרים וכגבור גדוד וחברותיה. שפלה שלה, חשבון וכל עריה שבמישור דיבון ובמות בעל, ובית בעל מעון. עומק שלה, כגון בית נמרה [רמתא] וחברותיה. רבן שמעון בן גמליאל או' סימן להרים מילין, סימן לעמקים דקלים, סימן לנחלים קנים, סימן לשפלים שקמים, אע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה לרוב.
11
י״באוכלין מבית המלך עד שיכלה מבית אל, אע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, בנימן זאב יטרף, זו ארצו שחוטפת, בבקר יאכל עד, זה יריחו שמוקדמת, ולערב יחלק שלל, זה בית אל שמאחרת.
12
י״גאוכלין ברגילה עד שיכלו אגוטרי, ובני גליל העליון עד שיכלו לופסי בית דגן וחברותיה, בגליל התחתון עד שיכלו אוזניות של שמעון אנא.
13
י״דאוכלין בתאנים עד שיכלו פגי בית וני. אמ' ר' יהודה לא הוזכרו פגי בית וני אלא למעשרות בלבד, פגי בית וני ואהיני טובניא חייבין במעשרות.
14
ט״ואין אוכלין על הרפיחין שבעכו. ר' יוסי או' אוכלין על הרפיחין שבעכו (אוכלין על הרפיחין) ועל הדיפרא, אבל לא על סיפוניות. ר' יהודה אומ' אף על סיפוניות. ר' יוסי [אומ'] דיפרה שביכרה עד שלא יכלה הקיץ, אוכלין עליה. אוכלין בענבים עד שיכלו דליות שבאכל. אם יש אפילות מהן אוכלין עליהן. ושאר ארצות אחת לזתים ולתמרים. אוכלין בזתים עד שיכלה אחרון [שבתקוע]. ר' ליעזר בן יעקב או' אף של גוש הלב, כדי שיהא עני יוצא ולא יהא מביא רובע, בין מראשו בין מתחתיו. אוכלין בתמרים עד שיכלה אחרון שבצוער.
15
ט״זרבן שמעון בן גמליאל או' אוכלין על מה שבכיפין ואין אוכלין על מה שבשיצין. ושאר כל פירות האילן, כגון העוגסין והקרסטמילין והפרישין והעוזרדין, אוכלין מה שבהר על שבעמק וממה שבעמק על שבהר.
16
י״זר' שמעון בן אלעזר [אומר] כולן כחרובין. אוכלין עליהן עד שתרד רביעה שניה. אוכלין על הירק של השלחין, לפי שאינו כלה. שורשי קולסי כרוב שיבשו אסורין בהנייה. ר' שמעון או' שורשי קולסי כרוב אע"פ שיבשו אוכלין עליהן. כיוצא בו, מגביב ויביש צריך לבער.
17
י״חמאימתי פורשין משבילין שבשדות, עד שתרד רביעה שנייה. אמ' ר' יוסי במי דברים אמורים בזמן שהשנים כתקנן, עכשיו שנתקנסו שנים, אפי' לא ירד אלא גשם אחד בלבד צריך להלך. רבן שמעון בן גמליאל או' גשמים שירדו שבעת ימים זה אחר זה ולא פסקו, יש בהן כדי רביעה שנייה.
18