תוספתא סוטה (ליברמן) ד׳Tosefta Sotah (Lieberman) 4
א׳אין לי אלא מדת פורענות שבמדה שאדם מודד, בה מודדין לו, מדת הטוב מנין, אמרת, מרובה מדת הטוב ממדת הפורענות על אחת מחמש מאות. במדת פורענות כת' פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים, במדת הטוב כת' ועושה חסד לאלפים, הוי אומ' מרובה מדת הטוב ממדת פורענות על אחד מחמש מאות. וכן אתה מוצא באברהם, שבמדה שמדד בה מדדו לו. אברהם רץ לפני מלאכי השרת שלש ריצות, שנ' וירא וירץ לקראתם וגו', וימהר אברהם האהלה וגו', ואל הבקר רץ אברהם, אף המקום ברוך הוא רץ לפני בניו שלש ריצות, שנ' ויאמר ה' מסיני בא וגו'.
1
ב׳באברהם הוא אומ', וישתחו אפים ארצה, אף המקום ברוך בישר את בניו לעתיד לבא, והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו. באברהם הוא אומ', יקח נא מעט מים, אף המקום ברוך הוא בישר ונתן לבניו באר במדבר שהיתה שופעת בכל מחנה ישראל, שנ' באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם, מלמד שהיתה הולכת פני כל הדרום ומשקה את כל פני הישימון, ונשקפה על פני הישימון. באברהם הוא אומ', והשענו תחת העץ, אף המקום נתן לבניו שבעה ענני כבוד במדבר, אחד מימינם, ואחד משמאלם, אחד לפניהם, ואחד לאחריהם, ואחד למעלה מראשיהם, ואחד לשכינה שביניהם, ועמוד ענן שהיה מקדים לפניהם, הורג נחשים ועקרבים, ושורף סירים וקוצים ואטד, משפיל להם את הגבוה ומגביה להם את השפל, ועושה להן את הדרך מיושר דרך סרט מושך והולך, שנא' וארון ברית ה' נוסע לפניהם וגו', ובו היו משתמשין כל ארבעים שנה שהיו במדבר, שנ' וענן ה' עליהם יומם, מה ת"ל לא ימיש עמוד הענן יומם, מלמד של יום משלים לשל לילה ושל לילה משלים לשל יום.
2
ג׳באברהם הוא אומ', ואקחה פת לחם וסעדו לבכם, אף המקום ברוך הוא נתן להם מן במדבר, שנ' שטו העם ולקטו וגו'. לשד השמן, כיוצא מן הדד שמן, מה דד זה עיקר לתינוק והכל טפל לו, כך היה המן עיקר לישראל והכל טפל להם. דבר אחר, מה הדד הזה אפי' תינוק יונק הימנו כל היום אינו מזיקו, כך נעשה המן, שאפי' ישראל אוכלין אותו כל היום כולו אין מזיקין. כך נעשה למי שאין נחשב עליו, אבל מי שנחשב עליו מתהפך בפיו לכל אי זה טעם שירצה, שנ' ויתן להם שאלתם וגו' ותאותם יביא להם, ולא עוד אלא שירד להן מזון שני אלפים שנה ביום אחד.
3
ד׳באברהם הוא אומ', ואל הבקר רץ אברהם, אף המקום ברוך הוא הגיז לבניו שליו מן הים, שנ' ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים מן הים וגו'. שתי אמות היתה גבוהה מן הארץ דברי ר' עקיבא. ר' לעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומ', ויטש אל המחנה כדרך יום כה, ודיי, מה ת"ל שוב וכדרך יום כה, מלמד שהיתה עולה מן הרקיע ועד הארץ, וחופה את גלגל חמה, ואחר כך יורדת לארץ. וכאמתים על פני הארץ, שתי אמות היתה נטולה מן הארץ, כדי שלא יהא מצטער שוחה ונוטל.
4
ה׳באברהם מהו אומ', והוא עומד עליהם וגו', אף המקום ברוך הוא הגין את בניו במצרים, שנ' ופסח ה' על הפתח.
5
ו׳באברהם מהו אומ', ואברהם הולך עמם לשלחם, אף המקום ברוך הוא הלוה את בניו ארבעים שנה, שנא' זה ארבעים שנה ה' אליך עמך וגו'.
6
ז׳יוסף זכה בעצמות אביו, אף הוא לא נתעסק בו אלא משה, שנ' ויקח משה את עצמות יוסף וגו', מלמד שכל העם היו עסוקין בביזה, והוא עוסק במצוה, שנ' חכם לבב יקח מצות וגו'. אילו לא היה מתעסק בו משה לא היו ישראל מתעסקין בו, ת"ל ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם, אלא כיון שראו ישראל את משה שהוא מתעסק בו אמרו הניחו לו, כבודו בגדולים יותר מן הקטנים. ואילו לא היו משה וישראל מתעסקין בו לא היו בניו מתעסקין, ת"ל ויהיו לבני יוסף לנחלה, אלא כיון שראו בניו את משה וישראל שהיו מתעסקין בו, אמרו הניחו לו, כבודו במרובין יותר מן המועטין. מנין היה משה יודע היכן יוסף קבור, אמרו, סרח בת אשר היתה באותו הדור, והלכה ואמרה לו למשה, בנילוס נהר יוסף קבור, שעשו לו מצרים שפודין של מתכת וחברום בבעץ. והלך משה ועמד על נילוס נהר ואמ', יוסף, הגיעה שעה שהק'ב'ה' גואל את ישראל, הרי שכינה מעוכבת לך, וישראל מתעכבין לך, וענני כבוד מעכבין לך, אם אתה מגלה את עצמך מוטב, ואם לאו נקיים אנו משבועה שהשבעת את אבותינו. צף ארונו של יוסף, ונטלו משה ובא לו. ואל תתמה, שהרי הוא אומ', ויהי האחד מפיל את הקורה ואת הברזל נפל וגו', ויאמר איש האלים אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל, והלא דברים קל וחומר, ומה אלישע תלמידו של אליהו תלמידו של משה כך, משה רבו של אליהו, רבו של אלישע, על אחת כמה וכמה. ויש או' בקברות מלכים יוסף היה קבור, והלך משה ועמד על קברות המלכים ואמ', יוסף, יוסף, הגיע שעה שהק'ב'ה' גואל את ישראל, הרי שכינה מעוכבת לך, וישראל מעוכבין לך, וענני כבוד מעכבין לך, אם אתה מגלה את עצמך מוטב, ואם לאו נקיים אנחנו משבועה שהשבעת את אבותינו, מיד הקיץ ארונו של יוסף, ובא משה ונטלו. והיו שני ארונות מהלכין, אחד ארון קדש, ואחד ארון של מת, והיו כל עוברין ושבין אומ', מה טיבן של שני ארונות הללו. אמרו להם, אחד ארון קדש, ואחד ארון של מת. אמרו להם, וכי איפשר לארון קדש להלך עם ארונו של מת. אמרו להם, מת מוטל בארון זה קיים מה שכת' ומונח בארון זה.
7
ח׳משה זכה בעצמות יוסף, אף הוא לא נתעסק בו אלא המקום ברוך הוא, שנ' ויקבור אותו בגיא וגו', מלמד שהיה מוטל בגפו של שכינה כארבעת מילין, מחלקו של ראובן לחלקו של גד, שמת בתוך שדה נחלתו של ראובן ונקבר בתוך שדה נחלתו של גד. מניין שמת בתוך שדה נחלתו של ראובן, שנ' עלה אל הר העברים הזה הר נבו, ואין נבו אלא נחלתו של ראובן, שנ' ובני ראובן בנו וגו' ואת נבו וגו'. ומנין שנקבר בתוך שדה נחלתו של גד, שנ' ולגד אמר ברוך מרחיב גד וגו', וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון.
8
ט׳ומלאכי השרת סופדין ואומ' לפניו, צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל.
9
י׳וכן הוא או' בסוטה, ובאו המים המאררים וגו', ירך, מקום שהתחילה בעבירה תחילה, משם פורענות מתחלת לבא עליה. ירך התחילה בעבירה תחלה ואחר כך בטן, לפיכך תלקה ירך תחלה ואחר כך בטן, שנ' והשקה את המים.
10
י״אוכן אתה מוצא באנשי מבול, אדם התחיל בעבירה תחילה, שנ' וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ, אף הן לקו תחלה והשאר לא פלטו, שנ' וימח את כל היקום וגו'.
11
י״בקטני סדום הן התחילו בעבירה תחלה, שנ' טרם ישכבו ואנשי סדום וגו', אף הן לקו תחלה והשאר לא פלטו, שנ' ואת האנשים אשר פתח הבית הכו וגו'. פרעה התחיל בעביר' תחלה, שנ' ויקם מלך חדש על מצרים, הוא לקה תחלה והשאר לא פלטו, שנ' ובכה ובעמך וגו'.
12
י״גמרגלים הן התחילו בעבירה תחלה, שנ' ויוציאו דבת הארץ, לפיכך הן לקו תחלה והשאר לא פלטו, דכת' וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ, והשאר לא פלטו, שנ' אני ה' דברתי אם לא זאת אעשה וגו'.
13
י״דשכיני ארץ ישראל התחילו בעבירה תחלה, שנ' כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנגעים בנחלה וגו', אף הן לקו תחילה, והשאר לא פלטו, שנ' הנני נתשם וגו'.
14
ט״ונביאי ירושלם הן התחילו בעבירה תחילה, שנ' כי מאת נביאי ירושלם יצאה חנפה לכל הארץ, אף הן לקו תחילה והשאר לא פלטו, שנ' ולוקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישימך ה' כצדקיהו וגו'.
15
ט״זכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, נמצאת או' בסוטה שנתנה עיניה בשאין ראוי לה, מה שבקשה לא נתן לה ומה שבידה נוטל ממנה.
16
י״זוכן אתה מוצא בנחש הקדמוני, שהיה ערום מכל הבהמה ומכל חית השדה, שנ' והנחש היה ערום וגו', בקש להרוג את אדם ולישא את חוה, אמ' לו המקום אני אמרתי תהא מלך על כל בהמה וחיה, עכשיו שלא רצה, ארור הוא מכל הבהמה ומכל חית השדה. אני אמרתי תלך בקומה זקופה כאדם, עכשיו שלא רצית, על גחונך תלך. אני אמרתי תאכל מאכל אדם ותשתה משתה אדם, עכשיו, ועפר תאכל כל ימי חייך.
17
י״חאתה בקשתה להרוג את אדם ולישא את חוה, עכשיו, ואיבה אשית בינך ובין האשה, נמצאת אומ' מה שביקש לא ניתן לו ומה שבידו נוטל ממנו.
18
י״טוכן את מוצא בקין, וקרח, בלעם, ודואג, אחיתופל, וגחזי, אבשלם, אדניה, עוזיהו, והמן, שנתנו עיניהם בשאין ראוי להם, מה שבקשו לא ניתן להם ומה שבידן נטלו מהן.
19