מסכת כלה רבתי ח׳Tractate Kallah Rabbati 8
א׳ברייתא ר׳ מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדאי הוא לו. נקרא ריע [אהוב] אוהב את המקום אוהב אה הבריות. משמח את המקום משמח את הבריות מלבשתו ענוה ויראה. מכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן. מרחקתו מן החטא ומקרבתו לזכות. (ונותנת) [ונהנים] ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה שנאמר לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה נותנת לו מלכות וממשלה גדולה חוקר דין ומגלין לו מן השמים רזי תורה נעשה כמעין שאינו נפסק וכנהר המתגבר והולך לו. הוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים כלם.
1
ב׳א״ר יהושע ב״ל בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב מכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל מי שאינו תדיר בתלמוד תורה נקרא נזוף שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם ואומר והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות אל תקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה וכל הלמד בתלמוד תורה הרי זה מתעלה שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות.
2
ג׳וכל הלמד מחברו פרק אחד או הלכה אחת ואפי׳ פסוק אחד ואפילו אות אחת קטנה צריך לנהוג בו כבוד שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד עשאו רבו ואלופו שנ׳ ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא הדברים ק״ו ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים קראו רבו ואלופו הלמד מחברו פרק אחד הלכה אחת פסוק אחד דבר אחד ואפילו אות אחת עאכ״ו שצריך לנהוג בו כבוד ואין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו.
3
ד׳כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. אל תבקש גדולה ולא תחמוד כבוד יותר מלמודך עשה ואל תתאוה לשולחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם וכתרך גדול מכתרם נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעלתך.
4
ה׳גדולה תורה מן הכהונה ומן המלכות שהמלכות בשלשים מעלות והכהונה בעשרים וארבעה והתורה בארבעים ושמונה דברים. בישיבה במקרא בדרך ארץ במיעוט שינה במיעוט שיחה במיעוט סחורה במיעוט שחוק במיעוט תענוג במיעוט דרך ארץ בארך אפים ולב טוב באמונת חכמים ובקבלת היסורין בתלמוד בשמיעת אזן בעריכת שפתים בבינת הלב. בשכלות הלב. בקימה ביראה בחכמה בענוה בשמוש חכמים ובדקדוק חברים ובפלפול התלמידים המכיר את מקומו השמח בחלקו העושה סיג לדבריו ואין מחזיק טובה לעצמו ואוהב את המקום אוהב את התוכחות אוהב את הצדקות אוהב את המישרים מתרחק מן הכבוד ולא רודף אחר הכבוד ולא מגיס לבו בתלמודו ולא שמח בהוראה הנושא בעול עם חברו והמכריעו לכף זכות מעמידו על האמת מעמידו על השלום מתישב בתלמודו שואל ומשיב שומע ומוסיף המחכם את רבו המכוין את שמועתו והאומר דבר בשם אומרו הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי.
5
ו׳גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא ואומר רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך [ואומר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום] ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר ואומר תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך ואומר כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך ואומר אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד. ואומר כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך: ר׳ שמעון בר׳ יהודה משום ר׳ שמעון אומר הנוי והכח והעושר והחכמה והזקנה והשיבה והכבוד והבנים לצדיקים נאה להם ונאה לעולם שנא׳ עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא ואומר עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם ואומר תפארת בחורים כחם והדר זקנים (כבוד) [שיבה] ואומר ונגד זקניו כבוד. ר׳ שמעון בן מנסיא אומר שבע מדות שמנו חכמים לצדיקים כלם נתקיימו בר׳ ובניו:
6
ז׳ חמשה קנינין קנה הקב״ה בעולמו ואלו הם תורה קנין אחד שמים וארץ קנין אחד אברהם קנין אחד ישראל קנין אחד בית המקדש קנין אחד. תורה מנין שנאמר ה׳ קנני ראשית דרכו שמים וארץ מנין שנא׳ השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו׳. אברהם מנין שנא׳ ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ישראל מנין שנאמר עד יעבור עמך ה׳ עד יעבור עם זו קנית ואומר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. ובית המקדש מנין שנאמר מקדש ה׳ כוננו ידיך ואומר ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו וכולם לא בראם הקב״ה אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ואומר ה׳ ימלוך לעולם ועד
7
ח׳[גמ׳] ר׳ מאיר אומר. ת״ר מעשה בר׳ מאיר שהלך למקום אחד שאלו זקן אחד מהו שכתוב ריח ניחוח אשה לה׳ לא היה בידו נכנס לבית המדרש ושאל א״ל כאן בעוסקים לשמה וכאן בעוסקים שלא לשמה. ולר׳ מאיר אדתני כל העוסק בתורה לשמה לית ליה הא דא״ר יוחנן ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי לא על ע״ז ולא על גילוי עריות ושפיכות דמים אמר הקב״ה לא הגליתי את ישראל אלא בשביל שעזבו את תורתי שנאמר אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו. האותי עזבו למה תורתי לא שמרו מכאן אמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. כי קאמר בשיטת ר׳ עקיבא דתניא ר׳ עקיבא אומר כל הקורא שלא לשמה נוח לו שאילו נהפכה שליתו על פניו שנאמר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם כל הקורא לשמה מעלה עליו הכתוב כאילו עשה עצמו שנא׳ ועשיתם אותם. מתיבין תיובתא למילי דר׳ יוחנן מפני מה חרבה ירושלם בראשונה מפני ע״ז ובאחרונה מפני שנאת חנם הא לית בה תרתי אמר לך ר׳ יוחנן האי הקב״ה הוא דקאמר הכי אותי עזבו מה טעם דתורתי לא שמרו. הא אילו תורתי שמרו אותי לא עזבו. ואי משום דקא מקשית בית שני שאני שנאת חנם דחמיר טפי מע״ז ומנא לן דכתיב חבור עצבים אפרים הנח לו בזמן שהם מתחברין ואפי' לעצביהם הנח להם. חלק לבם עתה יאשמו. אי הכי בראשון אמאי שאני בית ראשון דהוה מאריך להם מימות רחבעם. ואי בעית אימא ראשון נמי משום חלק חרב. ת״ר כל השונא כאילו הורגו שנאמר וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו הא אילו היה ספק בידו היה הורגו.
8
ט׳נקרא ריע לשכינה דכתיב למען אחי ורעי. אהוב דכתיב אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאונני. את המקום ואת הבריות מלמד שצריך אדם לצאת ידי הבריות כדרך שיוצא ידי שמים דכתיב והייתם נקיים מה׳ ומישראל. משמח את המקום דכתיב (הלא) [הן] הוא משוש דרכו. את הבריות דכתיב ישראל אשר בך אתפאר. מלבשתו ענוה מאן תנא ר׳ יהושע בן לוי (אמר) [דאמר] ענוה (לכל) [גדולה מכולן]. הא מדתני סיפא ר׳ יהושע ב״ל אומר ש״מ דרישא לאו ר׳ יהושע מיחסרא בריתא ותריץ על המעשים כלם ועוד אמר ר׳ יהושע ב״ל. ודילמא ר׳ מאיר היא לא שמעינן ליה לר״מ דאמר יראה עדיפא. מכשרתו להיות צדיק מאי צדיק ומאי חסיד צדיק בעל צדקות חסיד גומל חסדים דהא מדקתני כליל להני ישר למה לי. ישר ישר דרך נאמן רוח. מרחקתו מן החטא. חטא דאפילו חטא אחרים זכות אפילו זכות אחרים.
9
י׳(ונהנה ממנה) [ונהנים ממנו] מאי תושיה תורה ולמה נקראה תושיה שמתשת כחו של אדם. [ד״א תושיה שניתנה בחשאי מפני השטן] ד״א תושיה דברים של תוהו עולם משותת בהם (ד״א תושיה שדברים של תורה שתת עליהן שנאמר) [ת״ש] מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה. בשלמא ללישנא בתרא ניחא דהיינו דכתיב לא תעשינה ידיהם מאי דמתחלי אלא ללישנא קמא קשיא (ולקמן) [ללישנא קמא] נמי לא קשיא משום דמחשבה מועלת אפילו לדברי תורה. ולמ״ד תושיה שניתנה בחשאי מפני השטן קשיא מתרי סטרי דהא לא מתפרש הכי ובהכי קרא לא מנכר להך ודאי קשיא: לי עצה ותושיה הכי קאמר שר תורה לי עצה ותושיה ואמרה איהי אני בינה. ואי בעית אימא איהי דקאמרת אע״ג דלא קרוב. מעצי וידעי ההיא עצתא דילי היא ומשמיא היא דאסכים דעתייהו אבל גופי בינה ואע״ג דגוברין מנצחין לית גיבר אלא מאן דקאי בי. ונותנת לו מלכות חוקר דין דיני ממונות. רזי תורה דבר מתוך דבר כמעין מכוין דמחכם לא פסק. וכנהר המתגבר דכל יומא טעם חדש מתחדש לו. הוי צנוע דאע״ג דמחכם טפי ואינשי לא חכמין אשיטפיה לא תדונון בנזיפה. ומוחל על עלבונו שלא רודף ריבו. ומגדלתו ומרממתו:
10
י״אר׳ יהושע אומר בכל יום ויום מנא לן דכתיב קול ה' לעיר יקרא ותושיה (יקרא) [יראה] שמך ודילמא קלא בעלמא נאמר כאן יקרא ונאמר להלן ויקרא ה׳ (אל משה) [למשה] מה להלן מסיני אף כאן בסיני. א״נ כאן יקרא ונאמר באהל מועד ויקרא אלא נאמר כאן קול ונאמר להלן והאלהים יעננו בקול. אימא וישמע את הקול ועוד לעיר קאמרת אלא מהכא קול קורא במדבר פנו דרך ה׳ והכא קריאה ומדבר וכתיב ויחנו במדבר ודילמא לפרקים מאי קורא תדיר דכתיב קורא אני עליהם יעמדו יחדו. ת״ר חמשה הקב״ה מכריז עליהם בעצמו אלו הם פרנס רעב ושובע וחרב ופליטי חרב. פרנס דכתיב ראה קראתי בשם בצלאל. רעב דכתיב כי קרא ה׳ לרעב. שובע דכתיב וקראתי אל הדגן והרביתי אותו. חרב דכתיב כי חרב אני קורא ופליטי חרב דכתיב ובשרידים אשר ה׳ קורא. בשלמא הני תלת שפיר דכתיב בהו שם אלא וקראתי אל הדגן דילמא ע״י שליח דכתיב וקראתי לעבדי דאי לא תימא הכי התם שכינה קריא ליה. התם דומיא דבצלאל דפרנס הוא:
11
י״בתנן בכל יום ויום כרוז יוצא ואומר בתו של פלוני לפלוני אשתו של פלוני לפלוני ממונו של פלוני לפלוני וי״א אף בית של פלוני לפלוני מנא ה״מ דכתיב אך הבל בני אדם כזב בני איש. הבל בני אדם שאומר בתו של פלוני לפלוני כזב בני איש שאומר אשתו של פלוני לפלוני במאזנים לעלות שאומר ממונו של פלוני לפלוני ואידך בית היינו ממון. גופא הבל בני אדם כזב בני איש מ״ש הבל באדם וכזב באיש אמר דוד אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב משום דאדם כתיב ברישא דכתיב ויאמר את קולך שמעתי בגן ואירא כי ערום אנכי משום הכי משקר. הא עלמא קים ליה מנח דלא משקר דכתיב איש צדיק תמים היה אפ״ה לא אהני אעיקרא עתיקא אזלי:
12
י״גשכל מי שאינו תדיר בתלמוד תורה הרי זה נזוף. זהב זו תורה וכן הוא אומר ואתן נזם על אפך ואומר נזם זהב באף חזיר זה שקרא לפרקים אמר הקב״ה למה זו לפני חזיר שהרי תורתי יפה אני נתתיה להגותה והוא אינו הוגה עד שמשכחה ואומר והלוחות מעשה אלהים המה ואומר וממתנה נחליאל מאי ואומר וכי תימא אע״ג דנזוף היא מחשב בן חורין ת״ש חרות על הלוחות אין לך בן חורין אלא ההוגה בתורה ואומר וממתנה נחליאל מאי ואומר וכי תימא בן חורין מתורה לא הוי הא שכר שקיל. ת״ש וממתנה נחליאל לומר מתן שכרה לעושין עצמם בה כנחל שוטף ודילמא אמרת מן פסוק דכתיב כאפיק נחלים יעברו. ת״ש דכתיב ומנחליאל במות כאותן הבמות דלאסרו:
13
י״דהלומד מחבירו פרק אחד וכי מאחר דעל אות אחת צריך דבר אחד למה לי ומאחר דדבר אחד הלכה אחת או פרק אחד למה לי אלא אות אחת בתלמוד דבר אחד בפרק פסוק אחד במשנה או הלכה אחת אפילו לא פסיקא פרק אחד אפי׳ בדרך ארץ. היכי דמי אות אחת כגון מאמצין [או] מעמצין אי נמי [גראינין או] גרעינין (לגלעינין) אי נמי אוממות או עוממות והוא דאמר ליה סברא. גרעינין דכתיב ונגרע מערכך. עוממות דכתיב ארזים לא עממוהו. מעצמין דכתיב ועוצם עיניו מראות ברע. אבל סבריה בין אלפין לעיינין לא. והא הני אלפין עיינין נינהו כי קאמרי׳ דמפרש ללבא כגון מסיקין מציקין והא לא דמי אלא כגון הא דתנן משילין פירות דרך ארובה ואית דתני משחילין ולא משתבש דתנן השחול והכסול (כל) [שחול] שנשמטה ירך אחת ואיכא דתאני משירין ולא משתבש דתנן מי שנשר כליו ואיכא דתני משחירין ולא משתבש דתנן השחור והזוג של סופרים והא אות אחת היא האי דבר אחת היא לא צריכא אלא אסבריה. אמר רבא אפילו וא״ו פשיטא דקא אות אתת היא מהו דתימא כיון דלתוספת לא אתיא אימא לא קמ״ל דזימנין דמתוקם בה טעמא ולא אמרן אלא בדאוקים בה טעמא אמר רבא ובמקרא אע״ג דלא איתוקם בו טעמא דלא קריא. הא אמרת פסוק אחד במקרא לא צריכא דפריש ליה אגב הילכתא:
14
ט״ושכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים מאי נינהו אמר רבא מגופיה דקרא לאו שמעת מינה נמתיק סוד א״ל דוד למה אתה יושב לבדך ועוסק בתורה. אין דברי תורה מתקיימין אלא בחברים בסוד מה סוד הפר מחשבות באין סוד אף הכא נמי ומנא אסבריה דכתיב הסכת עשו עצמכם כתות כתות. ואידך א״ל כי אתיה לצלויי רהוט באיניש דאזל בתר מלכא ומנא אסבריה דכתיב אחרי ה׳ אלהיכם תלכו. ומנין שחזר דוד ושבחן דכתיב אשר יחדיו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש. וכתיב מכל מלמדי השכלתי וכתיב דרך מצותיך ארוץ:
15
ט״זכך היא דרכה של תורה פת במלח. חזייה דהוה מפנק נפשיה א״ל לית לך לא תמצא בארץ החיים לא תמצא התורה במי שמחיה עצמו עליה א״ל ההוא שנכנס לגוף ואפילו האי נמי א״ל מי לא תניא שלשה נכנסין לגוף ואין הגוף נהנה מהם גודגניות וכפניות ופגי תמרה. שלשה אין נכנסין לגוף והגוף נהנה מהם רחיצה וסיכה ותשמיש. א״ל האי עינוי הוא. א״ל אין דכתיב טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך. ותו בר מהני משתכחי והתניא לא בשמים היא לא תמצא תורה במי שמגביהים דעתם ולא מעבר לים היא לא תמצא בסוחרים ובתגרין וספנין. הנהו תורה לא משתכחא בהו ערמה ודאי משתכחא ומאי משמע דהאי מעבר לים סוחרים הוא דכתיב ויעברו אנשים מדינים סוחרים. אל תבקש גדולה לעצמך שלא תאמר הנני קורא בתורה ומה היא גדולתי אם עשית כן נמצאת עוסק בתורה שלא לשמה.
16
י״זגדולה תורה יותר מן המלכות שהמלכות נתנה בשלשים מעלות. מאי ניהו. בכסף בזהב בנשים בעבדים בשפחות בבתים בכרמים. גנות ופרדסים. בני בית בסגלה. במדינות. בשרים בשרות בתענוגות. בשדה. בשדית. בסוסים. ברכב בחרב. בשלמות. בנשק. בחיילות. בבשמים. ברכב ביועצים בצופים (בסוסים) במרגלים במשפט ובצדקה שנא׳ כי בצדקה יכון כסא.
17
י״חוהכהונה בעשרים וארבע מעלות אלו הם עשר במקדש עשר בגבולין וארבע בירושלם עשר במקדש חטאת ואשם. שלמי צבור. חטאת העוף. ואשם תלוי. ולוג שמן של מצורע. ושתי הלחם. ולחם הפנים. ומותר העומר. ושירי מנחות. עשר בגבולין תרומה. ותרומת מעשר. וחלה וראשית הגז. הזרוע והלחיים והקיבה. ופדיון הבן ופדיון פטר חמור. וגזל הגר וחרמים ושדה אחוזה. וארבע בירושלם הבכורות. והביכורים. והמורם מן התודה ומאיל נזיר ומאי ניהו חזה ושוק. תנא וכלם נתנו לאהרן מק״ו מג״ש מבנין אב ומכלל ופרט:
18
י״טוהתורה בארבעים ושמונה. גדולה תורה שנותנת חיים מאי ואומר וכ״ת מרפא הוא לבשרו אבל לעצמותיו לא ת״ש ושיקוי לעצמותיך. וכ״ת לעצמות אין ללב לא ת״ש וכל נתיבותיה שלום. וכ״ת שלום הוי חיים לא ת״ש עץ חיים. וכ״ת חיים יהבה יקרא לא יהבא ת״ש כי לוית חן הם לראשך. וכ"ת יקר יהבא ולא מצלא ת״ש תמגנך. וכי תימא מיגנא לעולם הזה. אבד שכרו לעולם הבא ת״ש אורך ימים ואומר ה׳ לאורך ימים. וכ״ת ימי הוא דחשיב ליה שני לא ת״ש ושנות חיים: ר״ש בן יהודה אומר איבעיא להו ר׳ שמעון אהי קאי ארישא למ״ד ושנות חיים או דילמא למאי דקבעי למימר לדקא מני להו שבעה ש״מ לעילאי קאי והתם נמי שבעה. איבעיא להו מאי ונגד זקניו כבוד ת״ש דאמר רב אי זהו בן עוה״ב כל שנגד זקניו כבוד:
19
כ׳א״ר יוסי בן קסמא פעם אחת. אמאי לא אהדר ליה סימני עם הארץ חזא ביה. והא אפילו לעובד כוכבים בשוק מותר אלא דהוה פליג הלכתא ועיין בה ולא אמרין לבתר דפרקינהו וידע בה דישראל הוה. וסבר עכשיו מהדרנא. מאי ואומר וכי תימא מאן דיהיב לאחר מות מהני כי לא יהיב בחייו מידי ת״ש לי הכסף ולי הזהב עד דיהבתיה ניהלך הוה לך למעבד. אמר רבא ש״מ מית אניש אבד ממונו:
20
כ״אחמשה קנינים מה שמים וארץ עתידים להתחדש אף ישראל עתידין להתחדש שנאמר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה׳ כן יעמוד זרעכם ושמכם. במאי בזכותו של אברהם ובזכות התורה והיכן בבית המקדש:
הדרן עלך ר׳ מאיר אומר
הדרן עלך ר׳ מאיר אומר
21