מילות הגיון א׳Treatise on Logic 1
א׳השם, אשר יקראהו מדקדק הערב – התחלה, הוא אשר יקראהו בעל מלאכת ההגיון – הנושא. ואשר יקראהו המדקדק – סיפור ההתחלה, הוא אשר יקראהו בעל מלאכת ההגיון – הנשוא. בין שיהיה הסיפור שם, או פועל או מלה, או כלל – כל זה יקרא נשוא. ואין הבדל בין שיהיה הסיפור חיוב או שלילה. דמיון זה אמרנו: "ראובן עומד". נאמר: "ראובן" – נושא, "עומד" – נשוא. וכן "ראובן בלתי עומד". נאמר: "ראובן" – נושא, "בלתי עומד" – נשוא. וכן כאשר נאמר: "ראובן עמד או יעמוד". נאמר אנחנו: "ראובן" – נושא, "עמד או יעמוד" – נשוא. וכן כאשר נאמר: "ראובן בבית", "ראובן" – נושא, "בבית" – נשוא. וכן כאשר בא הסיפור בכלל, אם בשם, אם בפועל, או מה שהתחבר עמו – כל זה נקראהו נשוא.
1
ב׳וכלל הדבור המרכב מהסיפור והמסופר ממנו יהיה חיוב או שלילה, רצוני לומר, הנושא והנשוא יחד, יקרא – משפט או גזירה, ויקרא גם כן – המאמר הפוסק. והמשפט גם כן יש לו שני חלקים, הנושא והנשוא, ואם היו מילות המשפט רבות7אפילו אם במשפט הזה ישנן מילות רבות, רק שני חלקים הוא כולל בתוכו.. דמיון זה אמרנו: "ראובן העברי אשר היה עומד בבית שמעון הרג בנו של לבן הארמי". הנה אנחנו נאמר: זה המשפט, נושאו – "ראובן העברי אשר היה עומד בבית שמעון", ונשואו – "הרג בנו של לבן הארמי", והקש על זה8וכיוצא בזה..
2
ג׳הנה כלל השמות שענייניהם מפורשים בזה השער – ארבעה: הנושא, הנשוא, המשפט והמאמר הפוסק.
3
