צו וזרוז א׳Tzav VeZeruz 1
א׳מה טוב הי׳ לו יכלנו לחיות בעולם הזה עכ״פ עוד שבעים שנה אחרי כלות ימי שנותנו. כל ימי שנותינו אנו יגעים לחנך עצמינו, לישר העקמומיות ולגדל גדלויות בקרבנו, ואז בחיים השניים כבר היינו יכולים לחיות חיים מצוחצחים, חיים זכים אף בעולם הזה. אבל אחרי חיים קשים אלו פתאום איננו, כי לקח אותו אלקים.
1
ב׳אמור מעתה, טוב לו לאדם לרשום את כל מחשבותיו. לא לעשות שם בחבר חבור, רק לחרות את עצמו עלי נייר, ולקיים את כל גלגלי הנפש נפילותי׳ עם עליותי׳. וכל עצמותה, צורתה השגתה, וקנינה, שקנתה לה במשך חיי׳, תעמודנה חי׳, לחיות חיי נצח בקרב אוכלי׳ ובולעי׳, תתפשט דור ותלבש דוראהג״ה – היינו כשדור אחד יבלע את עצמות נפשו של המחבר אל קרבו וכהטוב אשר בחניכותי׳ וקנינותי׳ יתנהג. וכן דור אחר דור, אז נפש המחבר חי חיי נצח בקרב אוכלי׳ ובולעי׳ מתפשטת דור ומתלבשת דור אחר דור..
2