צו וזרוז ד׳Tzav VeZeruz 4
א׳השער נא בנפשך, מה הי׳ אם עשית את כל אשר עלה בנפשך, במחשבתך, ורצונך, מעודך עד היום הזה. כמה מזוהם מגונה ומכוער הי׳ אותו האיש בעיני אלקים ואדם. וכל אשרך ועמידתך היא רק על שהבלגת על נפשך ואסרתה לבלי צאת החוצה דרך מעשיך. וא״כ במה נכבדה נפשך, כשהיא לעצמה, מנפש הזדון אשר ג״כ אינו מרשיע עתה, מפני שחזקו עליו שלשלאות השוטרים וסגרוהו בדלתים וצריח. הסתכל נא בנפשך האם באמת לא רמה ערכה, ולא חשובה כל עצמותה מן נפש הזדון הזה אשר מפרכסת לנתק את שלשלאותיו ולהרוס חומה בצורה, למלא את העולם רשע.
1
ב׳ואם הגבהת את עצמך, ועוד תמשול בך לבלתי הפקר את לבך ומוחך לעשותם מצע לנפשך, שתראה בהם דמיונות שוא ותצמיח בהם מחשבות ותאות רעלים וממיתים, וכאשר תעלה איזה מחשבה מדה ותאוה רעה בך, תרדפן באף ותשמידן מכל ככר מוחך ולבך, אשריך וטוב לך. אבל גם בזה עוד לא יצאת ידי חובתך לנפשך, רק את הצו והזרוז הזה, שמע נא. תרפא את נפשך ולא תשתפק לעצור בעדה בלבד.
2
ג׳יש מחלת פצע בהקיבה אשר החולה מקיא את כל אכילתו. ואם אל רופא אליל יבוא, ישתפק בתרופות לעצור את הקיאתו, ואת הפצע לא ירפא. ומה תוצאותיו. המחלה עוממה בקרבו פנימה, הקיא, הדם, והליחה יתרבו, ולעת מצוא בזרם ישתפכו החוצה, ואז יקשה כבר למצא תרופה לו. ואם אל רופא מומחה יבא, יחדור בדעתו אל קיבתו החולה, ואם יזכה מד׳ תעלה תרופתו לרפאות גם את פצע קיבתו פנימה.
3
ד׳כמו כן ישנם אנשים שמחשבות תאות ומדות מזוהמות רודפתם ר״ל, הן בהקיץ הן בחלום, אפילו אותן מחשבות שלא מצאו קן בלבם, לעת מצא ימלאו את לבם ומוחם. וכמה פעמים שפכו אנשים זקנים את לבם לפני, שאפילו אותם הדברים שאי אפשר להם כבר לעשות מחמת חולשתם, גם כן כמו להכעיס מגרים בהם. ולוא אמרתי לרשום כאן איזה מאורעות כמו אלה תסמר שערת הראש. רק המעשה הנוכחה שלא אצטרך בה לנבל את קונטרסי אני רושם.
4
ה׳כפרי בא אלי, בוכה וצועק, היות כי השיג חולשת הלב, אבל לא על זה בוכה, רק אהא שבכל עת שחולשתו תקפהו, יבוא לו רעיון שיצלם את עצמו ר״ל וייטב לו, וכל כך גדלה מחשבה הרעה עד שהוא צריך כח גדול לעצור את ידיו מלבצע את מחשבתו הרעה.
5
ו׳שקלתי וחקרתי בזקנים אומללים האלה ובכל מהותם, וראיתיו שרבים מהם גם בנעוריהם לא היו רודפי תאוה ומחשבות רעות ח״ו כמו שחשדו הם את עצמם. ואף עתה, רחוקים הם מזה תכלית הריחוק. רק כיון שבכל עבודתם תמיד לטהר את המוח והלב, רק על המוח והלב השגיחו, שלא לתת את הנפש שתפשט את טלפי׳, במדה ומחשבה רעה על המוח והלב, ולא שורשו את הרע מן הנפש בעצמה. כאמור, עצרו בעד הנפש לבל תוציא ותקיא את סריחתה על המוח והלב, וכל הקיא צואה ומכה טרי׳, נדחקו ונשארו בנפש כמו שהיו. והי׳ שמור שם לעת מצוא, עת נחלש כח ממשלתם על עצמם וגם שיבה נזרקה בהם ואי אפשר להם ללחום כל כך נגד נפשם ולעצור בעדה, לכן היא משתרעת על מוחם ולבם, כתאותה.
6
ז׳אף הכפרי עם הארץ כיון שמנערותו שמע מהעכו״ם את מופתיהם השקרים. אף שאין יצה״ר של ע״ז נמצא, אבל כיון שעם הארץ הי׳, סיפורי הבדאים בקרבו נקלטו, והוא רק ממוחו ולבו גרשם, ובנפשו נשארו לעת מצוא, עת זקנתו ועתה מהתלים ומצחקים הם במוחו ולבו באין מפריע. ובכל שכן בשאר זקנים הנ״ל בתאות אחרות שהיצר הרע שולט ר״ל. וזקן כזה דומה בעיני עצמו ששרף את כל התורה כלה ח״ו, ולא קיים אפילו חק אחד. מכה על לבו ממרט את שערות ראשו צועק ובוכה, הלא בכל ימי חיי אף שידעתי שיום ויום חיי מתקצרים וליומי האחרון אני מתקרב, מכל מקום זאת היתה נחמתי, שכל שאזדקן, יחד עם כחי, גם תאותי והשאור שבעיסה יאפסו. אטהר ואזדכך בכל פעם יותר להתקרב לד׳, ומה שלא עלה בידי בילדותי אשיג בזקנותי. ועתה מה נעשיתי, מוחי ולבי נעשו סבך של חיות רעות, ומערה לפריצים. רעדה אחזתני והשבץ יחלחלני בזכרי את המנוולים האלה שמסתבכים במוחי וחוטאים בלבי. ומי יערב לי שלא הם ילווני אל בית עולמי, ולקשר של רשעים אלו, את נשמתי ברגע האחרון אפליט. ואחד מזקנים הללו כל כך התמרמר עד שבחייו מאס, וממרירות לבו אמר, לא אחפוץ לחיות חיים מגואלים כאלה, הכזה אני מתקרב לד׳ להשיב את נפשי לשורשה, בהאיך אנפין אקים קמי מלכי וקדושי.
7
ח׳ואף שאין זה כלל ח״ו על כל אנשים ועל כל זקן, אבל האם אין כל איש ואיש שומר את בריאותו מפני שנמצאים רק יחידים פרטים חולים, מפני שאין כל אחד בטוח שלא יחלה הוא אם לא ישמור את עצמו במה שבידו לשמרו. כל איש מוכרח לעקור את כל פגימה וכל עשב מר בשורשו מן נפשו לא מן מוחו ולבו בלבד.
8
ט׳ואל תבהל ברוחך להשיבני איך אני דורש ממך לעקור את כל יצרך מלבך, עד שגם הנפש לא תתאוה עוד, מדרגה רמה אשר דוד המלך התפאר בה ואמר ולבי חלל בקרבי, שהרגו ליצר הרע. כי אם תשובה זו בלבך להשיבני, סימן הוא שלא הבנת את דרישת אליך, כי לא עלה על לבי להרהיב עוז בנפשי לבקש ממך גדולות כאלה, ודברי בזה המה רק דברים שתוכל להגיע אליהם, אם ירצה ה׳, במשל הנ״ל הרופא האליל מסתפק שלא לתת להקיא לצאת חוצה, והמומחה מרפא גם את הפצע אשר בבטנו פנימה. ואף שיודע הוא שאי אפשר למצא תרופה שלא ישוב ויחלה עוד מחלה חדשה, מכל מקום את המחלה זו על כל פנים הוא משרש ומבערה מקרבו. דוד המלך הרגו ליצר הרע שלא ישוב ויסיתהו עוד, לא בעבירה זו ולא באחרת, ואני דורש ממך רק שעל כל פנים ברגע זו שעלה בך תאוה מחשבה ומדה רעה לא תסתפק בזה שתדחפה ותסתירה בקרב נפשך, ותשמח רק על שסגרת את פיך, שלא תצא הקיא, רק תרפא גם את הפצע בנפשך, אף שאפשר ישיב בך רצון או מחשבה לא טובה ח״ו חדשה, השלך את האשפה חוצה אף שישיב ויעלה בך אחר כך אבק וסחי אחרת מחדש.
9
י׳ומה העצה לזה ואיך מטהרים גם את הנפש. לימוד רב ותחבולות שונות בעבודה נחוצות לזה. וד׳ ירחם ויזכני להאריך מזה במקום אחר, כאשר עם לבבנו. אבל ראשית כל העצות, ויסוד כל התחבולות היא שבעצמך תדרוש ותחפוש לטכס לך עצה. כי האיש המרגל את נפשו שתהי׳ נהנה רק מן הצדקה, סופו שמביאה לידי התרשלות ועצלות כזו עד שאפילו עם הנדבות שמקבלת, לא תעשה מאומה ותלאה להשיבו אל פיו. גיבור החיל נעשה רק כשמרגיש במלחמה שאחריות נפשו או גם נפשות של אחרים עליו, ולא יועילו לו עצות ופקודת ראשיו לבדם, אם לא יטכס ולא יחדש גם בעצמו עצות איך להינצל מן הסכנה על פי הדרגים שלמד בדרך חז״ל ורבותינו הקדושים זצ״ל מוכרחים ללכת ולשמור שלא לנטות ח״ו אפילו בחוט השערה ימין ושמאל, ולבקש ולחפור ולחפש ולמצוא גם בעצמינו עצות על פי דבריהם הק׳ זצ״ל על כל צרה, צרת הנפש אשר לא תבוא, ואז נוכל להיות לגיבורי החיל בצבא ד׳, לעבוד ולשמש בדברי ודרכי רבותינו הק׳ ז״ל, ולא נהיה ח״ו כגיבור לא יוכל להושיע.
10
י״אאבל לבד מן התחבולות של עבודה אשר עליך להרבות, לעבוד ולפעול בהן עד אשר תזכה לעקור שורש הרע גם מקרב נפשך, תוכל לשמש גם בדרשת חז״ל על הפסוק דאגה בלב איש ישחנה ישיחנה לאחרים. ולא אמרו מה יעשה האחר להקל דאגת המשיח והמספר, מפני כי הדבור בעצמו גדול כחו להוציא את החרצובות מקרב הנפש ולבלי תת להסתר ולקנן בה שום עקמימיות. וכמו שאמרו מהבעל שם טוב ז״ל על נפשי יצאה בדברו. וכמו שהאיש מרגיש זאת גם בעצמו אם יש לו דאגה וכעס, אז אף כשדומה הוא ששכך כעסו ודאגתו מכל מקום רק מעיניו נסתרה אבל בקרב נפשו הקיא נסתר, והי׳ אם תוספנה דאגות אלו ותשובנה להסתתר מעיניו בקרב נפשו, תתפרצנה אח״כ לעת מצא כאשר תתמלאה סאתן. וזה יסוד בעלי המרה שחורה שנעצבים פתאום בלא סיבה ממשית. מה שאין כן אם יש לו אוהב ורע והוא מתמרמר לפניו על דאגתו ומקיים בזה דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים, מרגיש תיכף שכמו אבן גלל מעל לבו ואת דאגתו מקרב נפשו עקר. והאם יש לך אוהב ורע כאביך שבשמים אשר רמזו חז״ל עליו ית׳. הסתר את עצמך בחדר מיוחד אם אפשר לך, ואם לאו הסב פניך אל הקיר, וצייר במחשבתך שאתה עומד לפני כסא כבודו ית׳, ושופך לפניו את לבך בשיח ותפילה כפי שעולה על לבך בכל לשון שאתה שומע.
11
י״בואם לא הרגלת עוד בכזאת, הנני רושם לך, שיח כזה, למען יהי׳ לך לדוגמא באיזה אופן לטהר את נפשך בשיח ותפילה ולפלטה אל חיק אבי׳, ולא לקבוע לך סדר תפילה, באתי.
12
י״גרבונו של עולם, אתה הוצאתני מאין ובראת ויצרת את כל גופי רוחי ונשמתי, ורואה אתה איך גדלה תשוקתי לעמוד לפניך בנפש טהורה וזכה, את רצונך תרגיש, ואת הגיונך תהגה, ובחדרי לבה הוד קולך ישמע. אבל מאוד ידוה לבי בקרבי על גודל עכירתה, הרגשות זרות היא מרגשת, ורצוניות עכירות רוצה. ותחת להיות פעמון זהב להשמיע קולו בבואו אל הקודש, קול איש בליעל להבדיל בה ישמע, ולקראתו היא קמה ומתעוררת. ואפילו בשעה שאני קם ומתחזק, לגרש את כל הרגשה ורצון לא טוב, ולהחריש את קול הבליעל אשר מבצבץ וקורא בו, אז רק מן מוחי ולבי אני מגרשם, ובנפשי הם נשארים.
13
י״דרבונו של עולם טהור ומטהר, מה מאוד יתמוגג וימס לבי בקרבי בהעלות על דעתי, אשר דרכו של איש אם רק את חצרו ואת ביתו מנקה, את האשפה החוצה יזרוק, ומעל רשותו ירחק.
14
ט״וואני כשאני בא לטהר את כל עצמי ומהותי ולהשביע בצחצחות את נפשי לכבסה ולטהרה לפני אדון העולמים טהור ומשרתיו טהורים לעילא מכל שמהן וכינויין, רק מעל פני הזוהם מסתתר ואל נפשי פנימה הכל נדחק ונכנס, עד שאני מאוס ומגואל בעיני עצמי מכל אוצר המנוול אשר אגור בתוכיות נפשי, צבתה בטנה ונפחה ירכה עד כדי להתבקע ולשטפני בזרם מים הזדונים לעת מצא ח״ו. וכן עתה נתעוררה בקרבי, מחשבה [או] תאוה פלונית [טוב לפרשה]. מר לי מאד בידעי שאף שבעזרתך התגברתי ולא נתתי׳ לבצע את פעולותי׳ וזממי׳, מכל מקום עוד נפשי לא מטוהרה וכפעם בפעם תתראה בקרבי באופנים שונים, פעם בתאוה ופעם במחשבה וכו׳. אנא ד׳ טהר את נפשי עקור את יצרי הרע מעלי, ואת חלק הרע מקרב נפשי תשליך, במקום אשר לא יזכר ולא יפקד ולא יעלה על לבי לעולם לא עתה ולא לעת זקנתי. ובפרט כשתזכה נשמתי למוחין דגדלות, בעת תורה ותפילה וכדומה ותזכה לעלות לפני כסא כבודך, תהי׳ זכה ונקי׳ להתלבש בבגדים לבנים של אור המצות ולהיות פורחת לעילא בתשוקין וכסופין ולהתבטל ולהתיחד בד׳ אחד.
15