צוואת הריב"ש קכ״דTzava'at HaRivash 124
א׳"ואלה שמות בני ישראל", בשם ריב"ש זלל"ה: ע"פ שנאמר שמו את ירושלים לעיים נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים. ר"ל כי בעוה"ז גלות בא לעולם בשביל ששמו את ירושלים לעיים. כלומר כשבא לאדם איזה יראה או איזה שלימות במעשה המצוה באה לו מזה גבהות. וזהו שמו את ירושלים לעיים. פירוש שמו את יראה שלם שיהא לעיים ל' גל גבוה וגדול. ואם עושה איזה עובדא כמו תורה או תפלה עושה אותה לנבל וכינור כלומר בלא דחילא ורחימא רק כמנגן עלי כינור ונבל וזה גורם ח"ו שעבודה שלו הולך אל הקליפות וז"ש מאכל לעוף השמים שהם הקליפות הנקרא כך ומי גורם זה מחמת שעשה עובדא שלו לנבל וז"ש נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים ולחיות הארץ.
1
ב׳וזה שכתב גם כן כאן ואלה שמות ומי גרם לגלות ולשיממון וזה הבאים מצרימה במצר הגלות ומפרש ראובן ר"ל כאשר עשה איזה עובדא אומר בלבו ראו מה ביני לשאר ב"א שאני עובד עבודתו בשלימות וראוי הוא שהשם ית' ישמע בקולי וילוה אלי וזהו שמעון וכן שאר שמות:
2