צוואת הריב"ש קכ״זTzava'at HaRivash 127
א׳ראשית דבר צ"ל הבחירה. ואחר הבחירה צ"ל פיו ולשונו שוין להאמין באמונה שלימה בלי שום פני' שמכה"כ ובכל דבר יש חיותו ית'. לפיכך כל אהבה ויראה וכל שאר מדות הכל הוא ממנו ית' אפי' דברים רעים שבעולם. לכן אין רשאי לאהוב ולירא ולהתפאר ולנצח וכל שאר מדות חוץ ממנו ית'. כי ראוי לחשוב באותה דבר שאני מתירא ממנו או אוהב הדבר ראוי לחשוב מהיכן באה כאן היראה או האהבה הלא הכל ממנו ית' שנתן היראה והאהבה אפילו בדברים רעים. למשל חיות רעות או מכל המדות שנפלו בעת השבירה ולפיכך אין היראה כי אם ממנו ית' ולמה לי לירא מניצוץ א' ממנו שבבחינה רעה. כי טוב לקשר אותו ביראה גדולה. וכן באהבה, וכן בכל המדות. להוציא משם הניצוץ ולהעלותו אל שורשו.
1
ב׳וכן כשמדבר אל יחשוב שהוא המדבר אלא החיות שבו הוא הבורא ית' המדבר בו והוא המעלה הדיבור אל שורשו. ובזה גם כן נכלל השתוות. כי כן הדיבור ג"כ אצל חבירי כמו אצלי הכל מאתו ית'.
2
ג׳וכן בעת האכילה יהי' מחשבתו להוציא החיות שבה להעלותה למעלה בעבודת הבורא ית'. וכן בכל שאר דברים הכל יהי' מחשבתו לעשות כדי לקשר עצמו למעלה:
3