צוואת הריב"ש קל״טTzava'at HaRivash 139
א׳כתיב הרים כדונג נמסו מלפני וכו'. ובפסוק שלאחריו יחד הרים ירננו. כיצד יתקיימו שני הכתובים האלה. וא"ל כי ידוע מה שאמרו רז"ל אין הרים אלא האבות. וגם אמרו רז"ל האבות הן הן המרכבה. ויש להבין האיך הוא שהאבות התחתונים יהיו מרכבה לשכינה. אך ידוע שאברהם הוא מדת אהבה שהוא מדת החסד. ויצחק מדת הירא'. ויעקב מדת תפארת המכריע. וארז"ל ג' סימנים בישראל רחמנים ביישנים גומלי חסדים שהם ג' מדות של האבות מתתא לעילא. רחמנים הוא מדת יעקב. ביישנים הוא מדת יצחק שהירא מחבירו הוא בוש ממנו. וגומלי חסדים הוא מדת אברהם חסד.
1
ב׳והנה זה לעומת זה עשה אלקים. כמו כן יש בטומאה הג' מדות הנ"ל הנקרא אבות הטומאה.
2
ג׳אך ההפרש שביניהם כי בקדושה כל הג' מדות כלולים זה בזה. למשל כי האוהב את חבירו מרחם עליו וגם לפעמים שלא יוכל למלאות חפץ חבירו הוא בוש ממנו נמצא שלשתם כלולים זה בזה והם כמו אחד שכן בקדושה הוא אחדות גמור. אבל בטומאה הג' מדות הם נפרדים יתפרדו כל פועלי און שהוא אוהב אהבה זרה דבר א' וירא מדבר א' ומרחם על דבר אחד.
3
ד׳וזש"ה הרים כדונג נמסו הרים של הטומאה ולכן לא נאמר יחד לפי שאין להם אחדות רק פירוד כנזכר לעיל. אבל בפרש' שני' מדבר בהרי אבות הקדושים שהם אחדות גמור יחד הרים ירננו.
4
ה׳ופירוש הפסוק יתפרדו כל וכו' רמז להנ"ל כי מדות רעות אשר באדם ח"ו נקראו פועלי און שהם המביאים לידי און עצמו שהוא עבירה ממש. והמדות הזרות שאין להם יחוד וחיבור יחד לכך אמר יתפרדו כל פועלי און הרי הם נפרדים ולא אחדות להם ולכך אמר פועלי און ולא אמר עושי און לרמוז שאף הפועלים של און אין להם אחדות:
5