צוואת הריב"ש ק״מTzava'at HaRivash 140
א׳הורני ד' דרכך וכו' והנה ידוע כי דרך נקרא כבושה ואורח נקרא שאינו כבושה ויכולים לפעמים לתעות מתוכה ולילך למקום סכנה מה שאין כן בדרך כבושה שאין מקום לתעות מתוכה.
1
ב׳כן באדם יש ב' ענינים אלו יש לאדם דרך כבושה בעבודת הבורא ית' שילך תמיד בזה הדרך בודאי לא יתעה מתוכה דהיינו אדם שפורש א"ע מכל הדברים ואינו עוסק רק בתורה יומם ולילה ואינו מדבר רק דברים ההכרחיים ולא יותר.
2
ג׳ויש ג"כ דרך אחר שאינה כבושה ונקרא אורח דהיינו אדם שמדבר לפעמים עם ב"א אך הדיבורים הם לש"ש דהיינו שמדבר אלה הדברים שיבואו מהם איזו מוסר או אהבת השם או יראת השם וכיוצא. או אדם שיודע להעלות דיבורים למעלה בקדושה כידוע מכמה ב"א נמצא שבוודאי מותר לדבר בדברים כאלו. אך סכנה יש בדיבורים אלו. כי אולי יתעה מדרך הטוב ויתחיל לדבר דברים בטלים ג"כ כדרך המון עם. ועל זה צריך האדם להתפלל ולבקש מאתו ית' שיסייע אותו כשירצה לילך בזה האורח כי בלתי סיוע מאתו ית' בקל יוכל לתעות באותו דרך הנ"ל. לכן צריך האדם לחגור מתניו בתפלה שלא יבא לידי מכשול עבירה ח"ו.
3
ד׳וזה פירוש הפסוק הורני ד' דרכך ר"ל שתורני שאדע דרך הכבושה ואז אהי' יכול לילך בה בעצמי ונחני באורח שלא אוכל לתעות בה ובקשתי שתחננו בסיוע ועזר וסעד שאלך במישור ולא בעקלתון כי זולת זה העזר שלך ח"ו אוכל לתעות בה כנז"ל:
4
ה׳וזהו רמז הפסוק בכל דרכיך דעהו וכו'. פירוש בכל דרכיך הכבושים צריך האדם בעצמו לידע היטב איך ילך ויתנהג בהם. וזהו יכול האדם לידע ולהתנהג והוא פירוש והוא יישר ארחותיך דאפי' אותן הדרכים שאינם כבושים וישר לפניך ויהיו לך לסיוע ועזר שלא תתעה:
5