צוואת הריב"ש קמ״גTzava'at HaRivash 143
א׳טעם למה אומרים הודו בין קרבנות ובין פסוקי דזמרה וא"א בתוך פסוקי דזמרה כי ידוע שהקרבנות עשיי' ופסוקי דזמרה יצירה ויוצר אור בריאה והוא סוד אופנים וחיות ושרפים.
1
ב׳וסוד שמותיהם הוא בעשי' הם נקראים אופנים לשון גלגל שהמלאכים אשר שם חושקים וגוללים להתקשר למעלה. וגם הם בסוד נפש לשון יתרון ותוספות שחושקים להוסיף לד' יתרון וחיות.
2
ג׳והמלאכים דיצירה הם יותר עליונים ויבא להם החיות יותר מלמעלה ולכן נקראו חיות:
3
ד׳[והמלאכים דבריאה הם יותר עליונים ומתלהבים יותר להתקשר לעילא ולכן נקראים שרפים.
4
ה׳ואדם הוא עולם קטן כשקם בבוקר ממטתו הוא בלא יראה כלל ובקרבנות הוא מתרבי כדאיתא בזהר והוא בסוד עשיה והוא אופן שהוא חושק להתקשר ולהתגלגל עצמו להשי״ת. ובמה בפסוקי דזמרה שיש בפסוקים אלו התלהבות יותר מקרבנות. אך קודם בואו להתלהבות גדול מתחיל בתחלה בלא התלהבות כל כך ולכן נתקנה הודו תחלה שהוא רק פסוקים מלוקטים, ואינם פסוקי דזמרה ממש בכדי שכשיגיע לפסוקי דזמרה יהא בהתלהבות גדול ואז בא לו חיות יותר, כי ההתלהבות הוא החיות. וביוצר יבא לו עוד יותר התלהבות, ויבוא למדרגת השרפים]:
5