צדקת הצדיק ק״וTzidkat HaTzadik 106
א׳[קו] אין אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל (גיטין מג.) והמכשלה דד"ת מביאה לידי קרי ר"ל כמ"ש במק"א ע"פ כי מן המים משיתהו כמש"ל אות ע"ו מענין דור המבול וכמ"ש (ברכות יד.) ושבע ילין בל יפקד רע המשביע עצמו מד"ת כו' ומינה להיפך. ואח"כ עי"ז חפץ ה' בידו יצלח כמש"ל ועומד על ד"ת כמ"ש במק"א מענין יוסף שידא וכמ"ש דעונות נעשו זכיות וממים הזדונים נהפך למי הדעת והנפש העשוקה נכנסה לקדושה ונעשה ממנו ד"ת כידוע שנפשות מישראל הם עצמן ד"ת והתחדשות ד"ת הוא הולדת נפשות קדושות וע"כ א' בשבת (קכז:) שנה לתלמידיו הוא מה שנתחדש לו דייקא אחר שטבל מקודם שהוא התשובה והתיקון ונראה שזה עצמו הי' מ"ש אח"כ מענין לדון לכף זכות אפי' באופן זה שהמעשה לכאורה מורה בבירור לחוב ולא ידע זה מקודם כמש"ש בתלמיד שאינו בדוק ודברה תורה לשון נקיה היינו שהי' חשוד אצלו על זנות ומדאמר שאינו בדוק משמע דבאמת כשר הי' רק שהוא לא דנו לכף זכות והי' המשפט עבור זה ראיית הקרי ומ"מ אירעו מפני טורח הדרך שהי' דבר מצוה והרי שומר מצוה לא ידע דבר רע וזה נקרא רע כידוע. רק שכל דבר נידון ע"ש סופו ואז נקרא טוב מאד ומאחר שהי' כדי שיעמוד עי"ז על ד"ת זכה לזה רק ע"י טורח אותו דרך לפדיון שבויים דאותה ריבה התנהגה בדרכי גוים כמ"ש באדר"נ ספ"ח והוא מדת חסידות לבקש זכות גם לרשעים כמ"ש בפ' חלק (סנהדרין קי.) שבקי' רע"ק לחסידותי' מאי חסידותי' כו' ע"ש ולכך נקרא באותו מעשה חסיד א' [ויעמש"ל אות ק"ב] שזה לפנים משוה"ד ואין רואה לעינים כי גם בכל רע גנוז טוב. ולכך זכה אז לעמוד על דבר זה של תורה לדון לכף זכות שהוא ג"כ גניזת הטוב במעשה הרע לעין והזמין לו הש"י אותו מכשול [שהוא לידת נפש בלא רצונו ודעתו וכן עומד על ד"ת ר"ל כמי שעומד מזומן על אותו דבר בלי דעתו והשתדלותו. וע"י שחידש אח"כ הד"ת הוציא הנפש כמש"ל] לעמוד מתוכו על דברי תורה:
1
