צדקת הצדיק קל״בTzidkat HaTzadik 132
א׳[קלב] בעוה"ז העיקר הוא טהרת הלב כמ"ש רחמנא לבא בעי. והיינו כי שם משכן היצר ושם הוא היגיעה. אבל העוה"ב שהוא הנייחא שם העיקר הוא בחכמה שבמוח וכמ"ש בי"ה ה' צור עולמים בי' העוה"ב וה' העוה"ז. וידוע שהי' רומז לחכמה וה' לבינה שבלב. [וא' העוה"ז כפרוזדור ומי שלא התקין עצמו בו אין יכול לכנוס לטרקלין הוא כאותה שא' (שבת לא:) משל למי שיש בידו מפתחות הפנימיות והחיצונות לא מסרו לו בהי עייל עי' (יומא עב:) שלמדו זה מפ' ולב אין]. ולכך שבת שהוא מעין העוה"ב כמשאז"ל (ברכות נז:) מי שזכה לטעום מפרי מעשיו זוכה להשיג אז חכמה מהש"י מעין עוה"ב. ובלב יש שורש רע כמ"ש כי יצר לב וגו' מנעוריו ר"ל משורשו והיינו בעון דדור המבול ולכך אין מועיל תשובה לזה דלשורש רע אין מועיל דבישא לא הוה טבא. והיינו תשובה תתאה רק צריך תשובה עלאה מעלמא דאתי המתעורר מי החכמה שהוא השורש לשורש ושם אין רע כלל בישראל כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה כי גם השורש רע שרשו טוב מאד כנודע [ולכ"א (סנהדרין קח:) בדור המבול שהטעימן מעין העוה"ב היינו כדי לתקנם כנ"ל אלא שלא הועיל]:
1
