צדקת הצדיק קמ״חTzidkat HaTzadik 148
א׳[קמח] יש ת"ח שזוכה דשמעתתי' מבדרין בעלמא ויש שאין זוכה לכך ואיו זה ראי' שזה גדול מזה שלפעמים יש ד"ת יקרים בפי מי שהוא. וכמו שאנו רואים בבלעם שאמר פרשה שלימה בתושב"כ [וליודעים חן כי גם כל הדבורים מפרעה ואבימלך ועשו שנזכר בתורה הרי הם ד"ת ממש והי' זה אצלם וע"י דבורם נתגלה לנו] וכ"א בפ' חלק (קו ז) על דואג דמתחלה בקש דוד עליו שלא יבוא לעלמא דאתי ואח"כ דלא לימרו שמעתתא בי מדרשא משמי' הרי דאפשר שיאמרו שמעתא משמי' אע"פ דאין לו חלק לעוה"ב. וכן באחר מתחלה בחיי ר"מ אמרו שהי' משפטו דלא ליתי לעלמא דאתי ואפ"ה אמר ר"מ שמועות ממנו וכמ"ש הקדמונים דבכ"מ אחרים היינו מה שלמד מאחר. וכן אח"כ עדיין הי' בגיהנם עד זמן ר' יוחנן כדאי' בחגיגה (טו:) ואפ"ה רבי שסידר המשניות קבע שמועה בשמו באבות לפי ששמועותיו הם תורת אמת וד"ת ממש. אבל צריך רחמים גדולים שיהיו ד"ת נבלעים בלבו ושיהי' הוא כך כמו הד"ת שמשיג ומוצא מפיו. וכמ"ש בפ' חלק (שם) בתורתו של דואג מן השפה ולחוץ פי' ואין נבלע בלב להיות כך וכדאי' התם רבותא למיבעי בעיי כו' אלא הקב"ה לבא בעי. פי' הבעיות הם ספיקות בעבדות ה' ומצותיו ואם הם כך בלב אז הוא רבותא ולא בפה:
1
