צדקת הצדיק קס״טTzidkat HaTzadik 169
א׳[קסט] כאשר נופל על אדם פחד מאיזה דבר אז תיכף יבקש רחמים להנצל מזה כי לכך עוררוהו מן השמים בפחד זה כמשאז"ל (סנהדרין מד:) לעולם יקדים אדם תפלה לצרה ומנין יודע קודם מן הצרה ר"ל רק הש"י מעורר ע"י הפחד. כי יש דינא קשיא ר"ל שא"א להמתיק אחר צאתו לאויר העולם רק צריך להמתיקו בשורשו בעודו בבטן אמו. דמזל הוא השורש כידוע וכמ"ש במק"א ומזליה חזי מה שהוא בשורש עדיין ומיבעית. ובתפלה ממתיק בשורש עד שיצא אח"כ טוב [וזה ענין ימי אלול שהוא ל' יום לפני ר"ה שואלין ודורשין בענינו. דל' יום מקודם הוא זמן ההכנה. וידוע דר"ה נקרא היום הרת כו' שהוא המחשבה שעלה לברוא במדה"ד דהיינו סוף מעשה שהוא עת קץ ועוה"ב שאז יהי' יצחק ראש ההנהגה כנודע שיהי' כל מיני טובה בדין זה הי' במחשבה תחלה. ולהמתיק גם הדינים דמחשבה בשרשם שהוא עומק ראשית דמחשבה [שזהו הנקרא מזלא כמ"ש במק"א] מקדימים באלול להתפלל. ולהמתיק שם בעומק ראשית אין שייכות אף לרושם רע כלל כידוע. ולכן אמרו בס' יצירה דחודש אלול ביו"ד כידוע דברי רז"ל במנחות (כט:) ע"פ כי בי"ה וגו' עוה"ז בה' ולכך חודש ניסן שהוא כפי סוף הבריאה ומעשה עוה"ז בה' ועוה"ב בי' והי' ראוי להיות כן תשרי. אבל ידוע דהזמנים ישראל הוא דמקדשי להו והם קידשו לאלול בקדושה זו כי רצו להמתיק בשרשן ולכך אלול בי' והוא ע"ש המחשבה כנודע. ול' יום קודם היינו המחשבה לחשוב זו המחשבה שהמחשבה דבוקה בשרשה].
1
